עמק סוכות/סוכה/כט/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עמק סוכות TriangleArrow-Left.png סוכה TriangleArrow-Left.png כט TriangleArrow-Left.png ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
ריטב"א
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
כפות תמרים
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
עמק סוכות

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


דף כ"ט ע"ב

על כובש ש"ש ועל עושקי ש"ש. פרש"י כובש שמדחהו בלך ושוב עושק לגמרי גוזל שכרו. וכ' המהרש"א דזה דוחק דא"כ הל"ל גוזל אלא דלא תעשוק מוקמי' בפ' המקבל באינו משלם לשכיר בזמנו כו' ע"ש. ולכשתעיין בב"מ (דף קי"א) תראה דסתם לשון גזל הוא על שחוטף מידו ע"ש ברש"י ד"ה גזל. ועי' ברמב"ם (פי"א משכירות ה"ב) דכובש ש"ש עובר בד' אזהרות בל תעשוק בל תגזול ומשום לא תלין כו' וכ' הכ"מ דזהו כשדעתו שלא לשלם לו כו' אבל ברוצה לפורעו אלא שא"ר להוציא עכשיו מעותיו אינו עובר אלא בשל יום או בשל לילה כו' ע"ש וזהו כפרש"י דגוזל שכרו לגמרי נקרא עושק אף שעובר גם בלא תגזול ודברי רש"י נכונים:


לולב הגזול פרק שלישי.


לולב הגזול והיבש פסול. עי' תוס' ובכפ"ת ובספרי כובע ישועה בב"ק (דף ט' ריש ע"ב) בבעיא דהידור מצוה עד שליש אי מלגו או מלבר וכתב הרא"ש דנקטי' לקולא וכ' היש"ש ובפ"ח דלהרא"ש הידור מצוה דרבנן ע"ש. ולכאורה י"ל דלא מחמרי' בסד"א רק בספק איסור או ספק קיום מצוה שהוא ספק אם יעבור בעשה. אבל הידור מצוה אפי' אם הוא מה"ת אינו רק למצוה מן המובחר דגם כשלא יהדר כלל יצא י"ח המצוה כל שהאתרוג כשר מדינא. אפשר דכה"ג לא נאמר הכלל סד"א לחומרא. וכן אף שמצוה מן המובחר ללבוש בגד בציצית כלשון הב"י בא"ח סי' כ"ד. מ"מ בין השמשות שהוא ספק לילה דאינו זמן ציצית ע"ש סי' י"ח א"צ ללובשו כיון שאפי' אם הוא יום לא יעבור בעשה כשלא ילבשנו וצ"ע. ועי' בשדי חמד בחלק דברי חכמים (סי' ה') ואכמ"ל.

ובמ"ש התוס' דאין לפרש יבש דהכא על לאחר יב"ח כבחרצנים דע"ז (דכ"ט). מדאמרי' בהדס יבש יבשו רוב עליו ונשתייר שם ג' בדי עלין לחין כשרין אלמא דאין היבשות תלוי ביב"ח וכדפי' הר"ן שהרי הזמן שוה לכל העלין. לכאורה הי' אפשר לדחות דהא דנתלי היבשות ביב"ח היינו כשאין רואין בהן לחות בחוש וכבהא דחרצנים דלא יצוייר כ"כ שיתראה לחותן לפנינו לאחר י"ב חודש אבל לעולם משכחת לה על צד המיעוט דלא יתייבש ביב"ח. וכעין הא דטריפה אינה חי' יב"ח ומ"מ על צד המיעוט משכחת לה שתחיה וכמ"ש הפלתי (סימן כ"ט סק"ג) מהמהרש"ל וע"כ בחרצנים שרי לאחר י"ב חודש דסמכי' על הרוב דכלה לחותן וטעמן [וא"ל דה"ט דר"מ שם דלא מחלק בין תוך יב"ח ללאחר יב"ח ומשום דאזיל לשיטתו דחייש בכל דוכתא למיעוט וכיון דמ"ל על צד המיעוט שיעמוד הטעם בחרצנים גם לאחר יב"ח הלכך אסורין לר"מ] וקמ"ל בהדס דאי אתרמי ע"צ המיעוט שלא נתייבשו לאחר יב"ח ג' בדי עלין כשרים. אמנם להרשב"א לא נ"ל לומר דמאמר חז"ל טריפה אינה חי' על הרוב נאמר עי' יש"ש פ"ג דחולין סי' פ' באורך. וי"ל דכן סברת התוס' דהכא. ועי' בפרמ"ג א"ח סי' תרמ"ח במשבצות סק"ב דהמפרש אתרוג הישן פסול דישן היינו משנה העברה ל"מ בדיקה דמחט וחוט לראות אם יש בו ליחה ע"ש. וזה נוטה לסברת הרשב"א דל"מ מידי נגד קבלת חז"ל ואכמ"ל בזה.

ובערל"נ כתב דמ"ל עלים שנתייבשו ושוב נצמחים בו עלים חדשים ע"ש. וזה צריך הכרע מהמציאות. דלכאורה אם פעל הזמן לייבש הנצמח כבר כ"ש שלא יצמיח חדשים וצ"ע. ובמ"ש התוס' דיבשות דהכא כהא דבכורות עד שתהא נפרכת בצפורן. הק' בכפ"ת הא ת"ק סובר יבשה כל שתינקב ואינה מוציאה טיפת דם וקיי"ל הכי וא"כ אמאי נקטי' לה לקולא כר"י והל"ל דשיעור יבישות בלולב הדס וערבה ואתרוג כל שינקב ואינה מוציא לחות כת"ק דר"י עכ"ד. וא"י מנ"ל דשייך בהו בדיקה דכל שינקב. ובטור ריש סי' תרמ"ח כתב כי הליחה לפירי כמו הדם לבשר החי שכ"ז שהוא לח יוציא ליחה כו' ע"ש. וזה שייך באתרוג שהוא פרי. ואפשר דבלולב הדס וערבה לא שייך בדיקה זו. ומ"מ קושייתו תקשי כיון דעכ"פ חזינן דגם קודם פריכת ציפורן חשיב יבש דהיינו בכל שתנקוב ואינו מוציא דם. וא"כ לא ה"ל למינקט הכא סימן דיבשות דוקא משהגיע לפריכת צפורן דאפשר גם בפחות מזה חשיב יבש שהגיע למדרגה היבש שכנגדו בחי לא הי' מוציא דם אלו ינקב.

ובמה שדקדק הפנ"י דנקיט יבש בהדי גזול ויותר ה"ל למינקט בהדי נקטם ע"ש. הי' ניחא למ"ש הרא"מ דנקטם דלולב פסול רק לכתחילה וכמ"ש הט"ז (ריש סי' תרמ"ו) דדמי להדס דמוכח דנקטם רק לכתחילה פסול [ועפ"ז תרצתי בספרי כובע ישועה בב"ק (דף צ"ו ע"א) בד"ה ניטלה התיומת פסול ק' התוס' שם והכא דל"ל למינקט פסול דניטלה התיומת. וכעת מצאתי בבגדי ישע שעל המרדכי שהעיר מזה] דלשיטתו א"א למינקט יבש בהדי נקטם ביחד כיון דמשונים בדינם דיבש גם בדיעבד פסול.

ובמ"ש הריטב"א בהא דנקטם ראשו דיש לחוש אפי' בנקטם כ"ש וכל שיבש לגמרי חוששין לו כאלו נקטם ע"ש. הנה בירושלמי הכא (ה"א) בעי יבשה ציצתו מהו מה בינו לקטום אמר לון זה הדור וזה אינו הדור וברא"ש (סימן ב) הביא הירוש' גם בנוסח אחר ע"ש ואפ"ל דלכך נקט הריטב"א לשון חוששין משום דבעי' דירושלמי לא נפשטה. ואף שמתחילה כתב הריטב"א מר"י ורבותיו דבעינן נקטם ראשו ורובו של עלה אלא דמסיק מדנקיט סתם נקטם ראשו יש לחוש אפי' בנקטם כ"ש כו' וכן יראה ה' חוששין וכן חשש מורי ע"ש. ואי נדייק בלשון חוששין דלא פשיטא לי' לפסול גם בנקטם כ"ש א"כ ה"ל ביבש כ"ש כס"ס דדינא דדילמא בעינן נקטם ראשו ורובו של עלה ואת"ל דגם בכ"ש פסול דילמא יבש אינו כקטום ועי' בתשו' רעק"א סי' ל"ז בד"ה באופן שיש לנו לצדד וצע"ק.

ומה שיש לעיין בתוס' סד"ה נקטם. עי' בעקרי דנים הלכות לולב סי' ל"ג אות כ"א ובשדי חמד מערכת ד' מינים סי' ב' אות ד'. וחדוש שלא נזכר בדבריהם כלל מהתוס' וספר בית דוד שהביאו שם איננו אתי:


נפרצו עליו. בתוס' כ' ברוב עלין איירי כדתניא בתוספתא ומפרשו שנחלק כל עלה ועלה לשנים. ובהגהת הרא"מ הגאב"ד דפינסק כתב דר"ל ברוב כל עלה ועלה ולא דליפסל ברוב מנין העלין דהא גבי הדס כשר בנשרו רוב עלין גם לא מסתביר כלל דאי מעיקרא הוי' בי' פורתא כשר ובנשרו רוב יפסל ע"ש. ודבריו נגד ד' הר"ן שכתב כיון דתלוי בעלין משמע שאינו פסול עד שנפרצו רובן ורוב כל עלה ועלה ע"ש. ולשונו זה משמע דגם בנפרצו דהיינו שנחלקו רובן דהעלין ברוב העלין פסול ושפיר י"ל דזה גרע מאלו נתלשו משדרה רוב דכה"ג כשר דדמי לנשרו רוב עלין דהדס דמה לי לא הי' מתחילתן או הי' ונשרו. אבל במחוברין בשדרה ומחולקין גרע ואינו הדר [כדפרש"י לפירושו דנתלשו מהשדרה ולא פירש דמיירי מרוב עלין]. וכמו באתרוג דחסר מקצתו כשר בשאר הימים. ומנומר על מקצתו פסול משום שאינו הדר ולא אמרי' דיהא כאלו חסר לגמרי מקום זה אלא אמרי' דזה גרע וה"נ דכוותי'.

והנה בנחלקו העלין אם יוכשר כשיתלשם לגמרי בנשאר מיעוט עלין שלא נחלקו יש לצדד למ"ש בהג"א בפרקין מראבי"ה דאתרוג מנומר שפסול ל"מ תו אם יחתוך מקום המנומר כיון שבא מכח הפסול ואע"ג דבהדס אם מיעט ענביו כשר אף שבא מכח הפסול. התם משום דאינו ניכר המיעט דיש שגדל בו ענבים הרבה ויש שגדל בו מעט ע"ש. ובהא דלולב שנחלקו העלין צ"ע אם נדמהו לאתרוג מנומר דל"מ כשיחתוך או למיעוט הענבים דהדס דמהני עכ"פ כפי דמיירי הכא שהעלין המחולקין מחובר לשדרה. שייך לפסול משום שאינו הדר אף בנשארו מיעוט עלין שלא נתחלקו דזה גרע מאלו לא היו כנ"ל. ועפ"ז אפ"ל במ"ש התוס' ברוב עלין מיירי כדהביא בתוספתא שעמד בכפ"ת מאי בעי התו' בזה ע"ש. ולדברינו י"ל דבזה נתכוונו לסתור פרש"י דפירש שנתלשו לגמרי מהשדרה. דא"כ אפי' אגדן להלולב למה יפסל אטו אם יאגד ללולב שלם עוד עלי לולב נפרדים יפסל הלולב דודאי לא יפסל למאי דקיי"ל כרבא לקמן (דף ל"ז ע"ב) דמין במינו אינו חוצץ. ע"ש. וה"נ בנשרו רוב העלין מהלולב ואגדן עם המיעוט הנשאר כיון דגם בלעדם הי' הלולב כשר ואין גירעון בעצמות הלולב כיון דנשרו מאתו לגמרי. וא"כ לפי התוספתא ע"כ אין לפרש דנתלשו לגמרי רובן וע"כ צ"ל דמיירי בנחלקו העלין וכנזכר כנ"ל:


קפסיק ותני ל"ש ביו"ט ראשון ל"ש ביו"ט שני. עי' בלשון התוס' אי משום דקתני גזול דומיא דיבש ה"נ גבי נקב קתני עלתה חזזית על רובו דמיפסל אף ביו"ט שני משום הדר כו'. ולכאורה י"ל כעין שכתבו התוס' בפסחים (דף מ"ג ריש ע"ב) בהא דאמרי' סד"א כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בב"ת חמץ לפטור נשים שהק' התוס' הא יש לדרוש איפכא לחומרא ותי' דס"ד דאורחא דקרא דסיפא מפרש לרישא מש"ה אמר דבאכילת מצה תלוי דכתיב בסוף ע"ש. וה"נ נימא כן בלשון התנא דנקיט הגזול והיבש דהוי יבש כעין פירוש על הגזול ומשום דנקיט יבש בתר גזול. ואי הוי נקיט לולב היבש והגזול לא הוי אמרי' דיבש מפרש לגזול שיהא גזול פסול גם ביו"ט שני אלא כיון דיבש ע"כ פסול גם ביו"ט שני משום דאינו הדר ובגזול לא שייך זה הוי אמינא הא כדאיתא והא כדאיתא וא"כ במשנה דלקמן (דף ל"ד ע"ב) דנקיט עלתה חזזית קודם ניקב א"א לומר ניקב דומיא דחזזית דלפסול ניקב גם ביו"ט שני דא"כ יהא רישא מפרש לסיפא וזה לא אמרי' אלא אמרי' בזה הא כדאית' והא כדאית' והריטב"א כ' קפסיק כו' פי' מדקתני פסול סתמא וקתני של אשירה ועיר הנידחת דלא סגיא דלא מיפסל לכל ז' דכתותי מכתת שיעורא ע"ש. והנ"ל בטעם התוס' דלא נקטו מאשירה ועה"נ הוא משום דדיוק גזול דומיא דיבש הוי מדכלל שניהם יחד בתיבה אחת דפסול. אבל אשירה ועה"נ דנקט בהו תיבת פסול אחר אין לדמות גזול להם ועל כזה י"ל הא כדאיתא והא כדאיתא:


הדר בעינן וליכא. עי' בקושיית התוס' מ"ש זו מזה ובמ"ש בפני יהושע טעם דאין לומר לענין גזל ביו"ט שני כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקנו ע"ש.

וקצת הי' אפ"ל למ"ש בשדי חמד (מערכה כ' כלל קנ"ב) מגופי הלכות שכ' מהתוס' דבמילתא דלא שכיחא לא עבוד רבנן חיזוק כשל תורה ע"ש. וא"כ למ"ש התוס' בב"ק (דף פ"ד ע"ב) בד"ה א"נ דגזילות לא שכיחא ע"ש. וא"כ אין לומר ביו"ט ב' לענין גזל כל דתיקון כו'. אך זה יש לדחות מכמה טעמים. עי"ל למש"ש בשדי חמד (כלל קנ"ג) דלא אמרי' כל דתיקון כו' אלא להחמיר ולא להקל ע"ש. וה"נ י"ל קולא כשאין לו לולב אחר זולת לולב הגזול דיבטל לגמרי מהמצוה ואין להאריך בזה ועי' בכפ"ת ובמ"ש אליבא דהרמב"ן דבמקדש בשאר יומי סגי מה"ת במין א' כיון דולקחתם כתיב קודם ביום הראשון כמו לכם רק חכמים תקנו שיקחו כל המינים וכל א' וא' דומיא דיום א' דהיא תקנה בעיקר הלקיחה כו' ע"ש. הנה בריטב"א מבואר שהוא מה"ת כמקדש בשאר יומי ומחלק בין זה להא דלכם משום דמצות לכם אינו חומר בגופן דד' מינין אלא שהחמיר הכתוב ביום א' כדהחמיר בציצית ובסוכה דכתיב ועשו להם משלהם כו' ע"ש.

וקצת ראי' להריטב"א דלקמן דף מ"ד ע"א פרכינן מ"ש לולב דעבדי' ז' זכר למקדש ולא בערבה ואר"ז משמי' דרבא לולב דאורייתא עבדי' ז' זכר למקדש ערבה דרבנן לא עבדי' ז' זכר למקדש כו' ע"ש. ולסברא דמאי דהוה במקדש דרבנן לא עבדי' בגבולין זכר למקדש. לא ה"ל ליטול כל הד' מינין בשאר יומי בגבולין כיון דגם במקדש סגי מה"ת במין א' לדברי הכפ"ת. וע"ז ליכא מאן דפליג דנוטלין כל ז' כל הד' מינין בכ"מ. וע"כ כמ"ש הריטב"א דבמקדש כל הד' מינין הוא מה"ת כל ז' וכסברתו שמחלק בין זה להא דלכם:

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף