מראי מקומות/סוכה/כט/ב
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שולי הגליון
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחילת הדף
מראי מקומות
סוכה כט ב
והיבש פסול[עריכה]
נחלקו רש"י ותוספות בטעם הפסול, לדעת רש"י הוא מדין "ואנוהו" התנאה לפניו במצוות (שבת קלג:) ולדעת תוספות הוא דין פרטי מדין "הדר".
ונחלקו אחרונים בביאור מחלוקתם, החיי אדם (כלל סח ס"ה) ביאר שנחלקו אם דין ואנוהו הוא מדאורייתא או מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא[1], שלדעת רש"י ואנוהו הוא מדאורייתא ולכך יבש פסול ואילו לדעת התוספות הוי פסול מדרבנן ולכך בעינן לדין הדר.
ובמשנת יעבץ (או"ח סימן סז) דקדק דברי התוס' שלא נחלקו אלא משום דס"ל שהוא דין לכתחילה ולא מעכב, ומשמע שמודים לרש"י בנדון זה דהוי דאורייתא. וביאר מחלוקתם שנחלקו אם דין ואנוהו מעכב אף בדיעבד או שאינו אלא לכתחילה. דלדעת רש"י הוא מעכב[2] ולדעת התוספות אינו אלא לכתחילה.
- ↑ וכמש"כ במשנת יעבץ (או"ח סימן סז) בדעת הרא"ש שפסק לקולא בספק הגמרא (ב"ק ט:) אם הידור מצווה עד שליש הוא מלגו או מלבר, כיון שבגמרא לא איפשיטא, שלדעתו דין ואנוהו הוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ולכן במקום ספק ספק דרבנן לקולא. וכן הביא דעת הריטב"א (סוכה יא:) שכתב: מצוה דרבנן משום זה קלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות.
- ↑ עכ"פ בארבעת המינים שגילתה תורה דבעינן הדר, אך אין זה דין נפרד אלא גילתה תורה ש"ואנוהו" מעכב אף בדיעבד.