חתם סופר/סוכה/ל/א

חתם סופר סוכה ל א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משום דה"ל מצוה הב"ע. כ' תוס' בשל ע"ז לא שייך מצוה הב"ע דאין המצוה באה מחמת העבירה ודברים אלו מבוארים בירושלמי ס"פ האורג וכ' שם א"כ המוציא מצה מרה"י לר"ה לא יי"ח אכילת מצה בתמי' ומ"מ בהא אכתי פליגי ר"ת ור"י לר"ת אפי' קדם הקנין כבר כגון דקני' ביאוש כדי מ"מ הוה מהב"ע ולר"י דוקא אי ע"י המצוה ניקני' העבירה כגון ע"י ההקדש נעשה שינוי השם:

והרז"ה ס"ל אי יאוש כדי לא קני לא מצי מקדיש לי' כלל אע"ג דמצי למכור לי' שע"ז נעשה שינוי רשות מ"מ מקדיש לא אפשר ולא נשתנה רשות ולא שם וע"כ שמעתין אזלא למ"ד יאוש כדי קני ולית הלכתא כוותי' ורמב"ן ורוב פוסקי' ס"ל נהי יאוש כדי לא קני מ"מ מהני דחל ההקדש ונשתנה רשות ושם וה"ל מהב"ע ולא אידחי שמעתא מהילכתא עיי"ש דבהא תלי' כל פלוגתתם בשמעתין:

וחידש לן הפני יהושע ז"ל דשמואל נמי ס"ל מהב"ע אלא ס"ל עדיפא מדהתוס' כיון כשחטף הלולב אלו לא הי' דעתו לגוזלו לקנותו אלא לשאלה לשעה לא הוה גזלן אלא שואל דכשר בשאר הימים נהי דהשתא הי' כוונתו לגזול מ"מ אין העבירה גורמת המצוה שהרי היה אפשר לקיימו בל"ז והיינו דאמר שמואל מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול ודבריו מאוד תמוהים אטו שואל בחטיפה שלא ברצון בעלים לאו גזלן הוא ולאו עובר עבירה הוא וכן הקשה לקמן כפ"ת גבי התוקף חברו והוציאו מסוכתו ויבואר שם אי"ה אבל הכא במטלטלי' ה"ל מהב"ע כמו גזלן גמור ומשנלע"ד בהא דשמואל יבואר לפנינו בעזה"י:

והבאתם את הגזול וכו'. מדלא סמיך גזול אצל חולה דאית לי' נמי תקנת' שיחזור ויבריא ויתרפא וסמיך גזול אצל פסח משו"ה דריש לי' הכי:

דכתיב והבאתם את הגזול. ברמב"ם פ"ה מאי' מזבח גבי ערלה וכלאי הכרם מבואר דמהב"ע נהי דלא הוה קרבן מ"מ הקדש פסול הוה ונ"ל דנפ"ל מהאי דמיון גופי' דומי' דפסח דלי"ל תקנתא להקרבה אבל לבדק הבית חזי' וה"נ דכותי' גזול וכל מהב"ע. ובזה נ"ל ליישב מה דמקשי' כיון דאית לי' לרשב"י קרא דאני ה':

שונא גזל בעולה. עיי' שיטת ר"ת ב"ק קי"ד גבי נטלו מוכסי' חמורו דס"ל שינוי רשות בעל כרחו לא קני א"כ י"ל הכי קאמר רחמנא אני ה' ה"ל שינוי רשות דהקדש שינוי רשות בע"כ ולא קני. וראיתי בתרגום בפסוק הלז דאינו מפרש שונא גזל בקרבן עולה אלא בעולה כמו עולתה תקפץ פיה פי' שיצא גזל בעול ואונס וכן פי' אברבנאל ע"ש וצ"ל מאן דס"ל מהב"ע לאו דאורייתא מפרש כן וגזול דומי' דפסח לית לי' האי דמיון ו מפרש כיונתן בן עוזיאל:

איתמר נמי אמר רבי אמי יבש פסול מפני שאין הדר. האי נראה כשפת יתר אלא נראה אי יבש פסול משום הקרבהו נא לפחתך היינו דוקא בנתלבן ומשום לא המתים וכו' ופסול כל ז' הימים אבל יבש פסול מפני שאינו הדר וא"כ פסול אפי' כ"ש יבש ואמנם אי פסול כל ז' או רק יום א' תלי' במקרא נדרש לפניו או גם לאחריו והיינו דקמ"ל רב אמי גזול ודאי פסול כל ז' משום מצוה הב"ע אך יבש אין טעמו משום הקרבהו כמ"ש הרז"ה אלא משום הדר ולמ"ד מקרא נדרש לפניו ולאחריו אינו אלא פסול בראשון, ודאמר איתמר נמי היינו לענין מצוה הב"ע אבל ענין פיסול יבש לא הושוו וכן פסק רמב"ם יבש אינו פסול כל ז' אפי' במקדש מצוה הב"ע יבואר לקמן בסמוך אי"ה:

מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול. הרמב"ם פסק מהב"ע בקרבנות דאורייתא פ"ט מאיסורי מזבח אלא בקרבן גזול פסק אוקמוה רבנן ברשותי' כי היכי דלחייב עלה כרת משום קנסא אבל בשארי איסורי' פסק התם מהב"ע דאורייתא וה"נ בלולב גזול ביומא קמא פוסל אפי' אחר יאוש ושינוי משום מהב"ע כמ"ש כ"מ ומ"מ בשארי ימים מכשיר גזול אפי' במקדש דאוריית' ויפה כ' לח"מ דס"ל לא מצינן למילף לולב מקרבן אלא ביומא קמא דשאול ובעלי מומי' פסולי' בו כמו בקרבן אבל שארי יומי דלא בעי הדר ולא לכם לא דמי לקרבן לא ילפי' נמי לענין מהב"ע ע"ש ונכון הוא והיינו דקאמר שמואל מתוך שמותר בשאול ולא דמי לקרבן דלא שייך להקדיש בהמה שאולה דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ומתוך בלולב יוצא בשאול יוצא נמי בגזול ומיושב נמי ק' מהרש"א שפיר קאמר רבא לא מיבעי' קאמר ואין לומר מנא ידע פסול שאול דלמא גזול משום מהב"ע ז"א אי אין שאול פסול גם מצוה הב"ע לא נילף מקרבן:

אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוא. פירש"י קמ"ל דעד דשמעינין דאייאש וכו' היינו משום דלרבא מספקא לי' ש"ס בב"ק אי ס"ל יאוש כדי קנו או לא וחדא מינייהו ר"פ אמרה ע"ש ע"כ פירש"י דעד דשמענא וכו' אבל אי שמענא אפשר דלרבא מהני יאוש כדי וכן לקמן בדאונכרי פירש"י דעד דשמענא וכו' אבל אי שמענא אפשר דלרבא מהני יאוש כדי וכן לקמן בדאזינכרי פירש"י וא"נ יאוש קני מהב"ע היא נ"ל משום דבערוך גרס באוונכרי רבא ולא ר"ה ע"כ פירש"י כמסתפק אי יאוש כדי קני או לא:

רבא אמר לעולם בי"ט א'. עיי' יבמות כ' ע"ב אם בעלו קנו תיובתא דרבא הקשו תוס' איך נעלם ברייתא זו מרבא ולק"מ רבא לטעמי' בשמעתי' מהב"ע מותר וא"כ אם בעלו קנו אפי' בעבירה וסתם ש"ס אסיק בתיובתא דס"ל מהב"ע דאורייתא ולא ה"ל למיקני' ולק"מ קו' תוס'. אפשר גרסו בשמעתין רב אשי כגי' רז"ה ורמב"ן ועי' סוף ס' נב"י קמא:

אר"ה להני אונכרי. כבר כתבתי דהערוך גרס רבא ובזה מיושב מה שהקשו אפירש"י דסתם גוים גזלני ארעא מישראל נינהו משום דגזל גוי מותר וק' הא ר"ה ס"ל בב"ק קי"ג ע"ב גזל גוי אסור אלא רש"י גרס רבא כהערוך. ודעתי בכוונת רש"י בהבין דהרי רא"מ בס' יראים מוכיח מהכא דגזל גוי מותר אלא דלא מיקרי לכם דאל"ה מה יועיל דלהוי שינוי רשו' מ"מ מצוה הב"ע היא ויבואר לקמן אי"ה וא"כ תיקשי לרש"י דס"ל דגזל מישראל והוה מהב"ע א"כ גם לשני ליתסר ומהרש"א נדחק כיון דמפסיק קנין אחר ע"ש. ובס' שער אפרים דף ז' הקשה מה איכפת לי' לישראל ראשון שלא יי"ח הישראל הלז הלא בין כך לא יוציא ההדס הלז מיד הגוי הגזלן הלא טוב לו שיברך הישראל ויי"ח בו ואנן סהדי דניחא לי' ע"ש ואומר אני אה"נ ומ"מ הגוזז הראשון הוא גורם גמר הגזלה מאוס לגבוה אך השני דאיהו לא עביד איסורא רק שגומר הקנין וזה ניחא לישראל הנגזל הראשון ע"כ בראשון הגוזז איכא עבירה ובשני הקונה ליכא איסורא והיינו דוקא בגוזל מישראל אבל אי היה נחשדי' שגוזלי' גוים זה מזה הי' גם השני מצוה הב"ע משו"ה פירש"י דלא נחשדו לגזול אלא מישראל אבל לא מגוי ודעת רא"מ אבאר בסמוך אי"ה ובהנ"ל א"ש ק' מג"א הא אסור לברך ולהנ"ל לק"מ דהכא לא הוי מנאץ דניחא לי לנגזל וק"ל:

ובערוך פי' אונכרי משרת הנשיא שחותכים הדסי' עבורו ולפ"ז נ"ל דהי' פשוט להם דין זה דלא לגזזו אינהו אך הכא בשלוחי הנשיא דלענין איסור גזיזה וגזילה הא אין שליח לדבר עבירה והאונכרי הם הגוזלים ומיד באותה רגע קנה הנשיא דיד פועל כיד בעה"ב דמי וה"ל בפ"א גזילה ושינוי רשות ונהי בעלמא שרי לבעל רשות השני מ"מ הכא אסור להנשיא כיון דאיסור והקנין נעשה בבת א' אלא לגזיזנהו גוי. ודאמר דאוונכרי גופי' ס"ל להערוך היינו אסא דהנשיא עצמו אבל מה שהנשיא מכבד לאחריני לא. ושיטת ראב"ד דשינוי רשות אינו קונה אלא להיות כמשכון בידו עד שיתן לו הנגזל דמיו והקשה רשב"א א"כ מה יועיל שינוי רשות לאונכרי עב"י ח"מ סי' שנ"ג וי"ל הכא הנגזל ישראל ניחא לי' דלקני קנין גמור כי היכי דלעביד מצוה בממונו:

ועיין מג"א רס"י תרל"ז מייתי דברי ש"ג דשמעתין ודברי ס' יראים רא"ם דגזל גוי מותר ומ"מ לכם לא מיקרי והדברים תמוהים ואין להם שחר אם מותר מ"ט לא מיקרי לכם דרחמנא הפקירו. טרם כל אומר מ"ש בית שמואל סי' כ"ח סק"ה הנה מה דמייתי מרש"י סנהדרין נ"ז לא נ"ל דרש"י קאי לפרש תנא דהאי ברייתא וס"ל כמ"ד הכי בב"מ פ' המקבל קי"א ע"ב אלא שנרשם בטעו' ב"ק קי"ג ע"ב וטע"ס הוא וצ"ל ב"מ קי"א ע"ב ומרש"י דשמעתין כבר כתבתי דעתי בכוונתו ומ"ש בית שמואל עוד שם דלגבי השני שקונה אחר יאוש ובהתירא אתי' לידי' הוה הפקעת הלואתו דבר נכון הוא ובזה י"ל רש"י בשמעתין כמ"ש באבני מילואי' אך ראיתי בס' בני אהובה שכ' דוקא הפקעת הלואה שניתנה להוצאה הותר אבל מה שלא ניתן להוצאה דאלת"ה למה לי' דפטרי' רחמנא לישראל משבועת שומרי' של גוי תיפוק לי' דמותר להפקיעו ע"ש ולק"מ נהי דמותר להפקיעו אם אפשר ואין איסור בישראל המכחיש בפקדונו מ"מ אם יש לגוי עדים וראי' ואתי לב"ד עושי' לו דין ולא הותר אלא כשאין לו עדים וראי' ואין יכול להוציאו בדיינים אע"ג דעכ"פ הנפקד ידע בנפשו כי שקר טוען מ"מ מותר אי ליכא חילול ה' אך אם יש לו עדים וראי' ובא לב"ד עושי' לו דין ואי לאו דפטרי' רחמנא לישראל משבועת השומרי' הי' צריכים להשביע לישראל אם נאנס או לא כדי לברר דבריו והוא פשוט ולק"מ ק' בני אהובה ולעולם בכל ענין מותר להפקיע אלא דבית שמואל לא כ' אלא גבי השני דבהתירא אתי' לידי' אבל הגזלן עצמו דבאיסורא חטף מחוייב להחזיר וכ"כ רמב"ם להדי' ריש הלכות גזילה ע"ש: אך דברי רא"מ בסי' קכ"ד בה' לולב ובסי' רנ"ה בהל' גניבה אם שנדפסו בשבוש וצריכים תיקון מ"מ נ"ל מבואר מדבריו דאסור לגזול גוי כמ"ש כל הפוסקי' אך אם עבר וגזל איסורא דעביד עביד ושוב אי יכול להפקיעו ה"ל הפקעת הלואתו אך יוצא בדיינים אם יש לגוי עדים וראי' וכ"כ להדי' לא תגנובו ולא תשקרו ולא תכחשו איש בעמיתו האי בעמיתו לא קאי אלא תגנובו דגניבה אסור אפי' בשל גוי אך אי כבר אתי לידי' אפי' באיסור שוב אין צריך להחזיר. וא"כ י"ל בשלמא גזל מישראל דכל רגע ורגע בלאו דלא תגזול קאי ובעשה דוהשיב ה"ל מצוה הבאה בעבירה משא"כ בגניבת גוי שכבר גזל ואיסורא דעבד עביד ואינו מצווה להחזיר שוב אין כאן איסור אלא שאינו שלו כיון שהגוי יכול להוציא בדיינים ממנו ע"ד שכתבתי לעיל. ובזה י"ל עובדא דכל אמוראי ודרב אשי דפרדיסי בב"ק קי"ג ע"ב די"ל דלקחו באמת ע"מ לשלם אם יתבענו הגוי וליכא איסור גזילה כמו שאמר רב אשי לכותי כותי שקיל דמי ושוב כיון שלקח בהיתר שוב אם יכול להפקיע בכל ענין שרי. והמעיי' בדברי רא"ם שם יראה כי כמה ט"ס יש ויבין לאישורו כי כוונתו כמו שכתבתי ולעולם ס"ל ככל המון הפוסקים גזל גוי אסור אלא שס"ל שא"צ להחזיר דלא כרמב"ם ואתי' דברי רמ"א בא"ע סי' כ"ח הנ"ל כפשוטן ודברי שמעתין כפשוטן דהגוזז עצמו לא יי"ח אע"ג דעבירה ליכא כיון שכבר גזל מ"מ אינו שלו אבל השני מותר שקנאו בשינוי רשות ולהרא"מ גוזלי ארעתא דגוים נינהו לא דישראל ובס' יראי' נדפס בטעו' גוזלי' מישראל ושבוש הוא כדמוכח מתוכו ע"ש ואין להאריך יותר כי נ"ל אמת נכון הדבר בעזה"י וכן י"ל דברי רמב"ן במלחמת ה':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף