חתם סופר/חולין/עד/ב

חתם סופר חולין עד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא הילכו בו אלא עסקי שחיטה ולמסקנא על עסקי אכילה בלבד ומבואר דג"ה וחלב דין א' להם ורמב"ם פסק בשחיטה כרבנן דמתניתין מדקבעי רבי בלשון חכמים. ולעלין ג"ה וה"ה חלב פסק רמב"ם כר"מ כסתם מתניתין דר"פ ג"ה דגידו אסור ואמנם של בן ח' מותר אך דמו של בן ח' חייב עליו כרת וכ' תשב"ץ ומייתי לי' לח"מ דדם כתיב לעוף ולבהמה ובן ח' נמי נקרא בהמה אבל בחלב כתיב חלב שור כשב וע"ש ולא מיקרי כשב ועז אלא בט' חדשים לר"מ ולרבנן בחדשים ואוירא ע"ש. וזה כ' תוס' לקמן ר"פ ג"ה ד"ה בולדות קדשים וכן לקמן ק' ע"ב ד"ה אבל וכו' ע"ש. ואומר אני ר"מ ור"י תרווייהו ס"ל דמפיק התירא דעובר מכל בבהמה תאכלו לכן ס"ל לר' יהודה כשם שמותר הבשר כך מותר הגיד והחלב ולא נקרא שור כשב ועז בחדשים בלי אוירא. אך אנן נפקא לן מבהמה בבהמה תאכלו דקיי"ל ממירין בעוברין עיין לעיל ריש פרקין וכיון שבן ח' חי נקרא שור כשב ועז ואסור חלבו אעפ"י ששחיטת אמו מטהרתו וכדינו של חלב כך דינו של ג"ה ע"כ ראה רבי דבריו של ר' יהודה בשחיטה וסתם מתניתין כוותי' ודבריו של ר"מ בג"ה וחלב וסתם כוותי' במתניתין ר"פ ג"ה ועיין בסמוך אי"ה:

רב אשי אמר פודין בו נ"ל דלא פשיטא לרב אשי אלא למאי דקיי"ל דחלבו אסור משום דמקרי שור כשב ועז אעפי' דשחיטת אם מתירתו א"כ הה"נ דמקרי שה לענין פדיון. אבל מודה רב אשי לר' יהודה דס"ל דחלבו מותר משום דלא מקרי שור כשב ועז הה"נ לא מקרי שה לענין פדיון ובזה א"ש דאמר לא הילכו בו אלא על עסקי אכילה בלבד ולא אמר למעוטי פדיון וכרב אשי היינו משום דר"א אר"א אר' יהודה קאי ולדידי' מודה רב אשי והא דלא קאמר לאכילה ולפטר חמור היינו משום דהא בהא תלי' כיון דלענין אכילת חלבו לא מקרי כשב ועז לר' יהודה ה"נ לענין פדיון לא מקרי שה וק"ל:

שה שה מפסח פירש"י משום יוצא דופן ועיין חי' רשב"א ור"ן בשם רמב"ן. ועכ"פ צריך טעם מ"ט לא פירש"י משום דהוה שחוט ובפסח בעינן חי דכתיב ושחטו אותו כל קהל ע"י בין הערביים דאע"ג דכ' תוס' לקמן ע"ח ע"ב שה שחוט ופר שחוט נמי מקרי שה ופר מ"מ לענין פסח לא מיקרי כיון דבעי שחיטה כפירש"י בבכורות י"ב להדיא א"כ אמאי לא פירש"י כן. וי"ל דהאי קרא בפסח מצרים כתיב והתם לא שייך בן פקועה דאז לא הי' ישראל בני שחיטה ואפי' נשחטה האם לא הותר הולד מכל בבהמה תאכלו ושפיר הי' ראוי לפסח לולי שהי' יוצא דופן אבל מטעם שחוט לא נפסל וא"כ לא יוכל ללמוד מה שה דהתם לא ניתר הולד בשחיטת האם ה"נ כן דאין דנין אפשר משא"א ע"כ הטעם משום יוצא דופן. ואמנם מ"ש רש"י בסמוך משום דה"ל כבשרא בדיקולא כבר ישבו מהרש"א במהדורא בתרא ע"ש:

א"כ שה שה מאי אהני לך צע"ג כיון דשה שחוט מיקרי שה בעלמא רק בפסח לא מיקרי שה משום שצריך שחיטה לשם קדשים וא"כ אצטריך גז"ש לפסול שחוט ממש לפדיון. ואכתי מנ"ל למעט בן פקועה דרהיט ואזיל וחי הוא לכל מילי גם לענין הכשר וטומאה כדלקמן לרבנן דריה"ג ואי משום יוצא דופן נימא תיפדה ריבה וגז"ש אהני לשחוט ממש אבל בן פקועה דרהיט מרבינן מתפדה וצע"ג. ועפרש"י בחומש גבי שור ושה חיים שנים ישלם פי' חיים ולא מתים משמע ג"כ סתם שור ושה אפי' מתים משמע אך ר"פ מרובה דרשינן מחיים כל בעלי חיים משמע שור ושה סתם חיים משמע ולא אצטריך גז"ש שה שה למעוטי שחוט וטרפה. ולכלאים בלא"ה לא אצטרך כמ"ש תוס' לקמן דמבנין אב נפקא ועגל וחי' ממשמעותי' אימעוט ואייתר גז"ש לבן פקועה עיין היטב לקמן בתוס' ר"פ או"ב ועדיין צ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף