ר"ן/חולין/עד/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מאירי ריטב"א ר"ן מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
רבי יוחנן אמר אף לדברי המתיר בחלב אוסר בדם. משמע דלר' יוחנן דמו אסור וענש כרת דמדמסקינן דר"ל דאמר מתיר בדמו לומר שאין ענוש כרת, מכלל דלר' יוחנן דאמר אוסר בדמו ענוש כרת קאמר דאי לא במאי פליגי[1].
וכתב הרמב"ן[2] ז"ל דר' יוחנן הוא דאמר הכי אליבא דר' יהודה ולית ליה לר' יוחנן אליבא דר' יהודה דכל היכא דלא מיחייב אדם הנפש לא מיחייב אדם התמצית אלא הרי דמו של שליל כדם התמצית וענוש כרת[3], אבל אנן דלא קיי"ל כר' יהודה אין חייבין עליו כרת אלא כדם האיברים הוא אי נמי כדם התמצית[4], וזה שכתבה הריא"ף ז"ל בהלכותיו לא לענין כרת כמו שנאמרה בגמרא אבל רצה לאסור דמו על פי הגמרא ותפס לעצמו הלשון הכתוב בה, ואין דברי הריא"ף ז"ל מוכיחין כן שהרי (כתוב) [כתב] מחלוקת של ר' שמעון בן לקיש ור' יוחנן וכתב וקיי"ל כר' יוחנן ואם איתא אדרבה לא קיי"ל כר' יוחנן[5].
וכן הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ו ממאכלות אסורות[6] השליל הנמצא במעי הבהמה הרי דמו כדם הילוד לפיכך דם הנמצא כנוס בתוך לבו חייבו עליו כרת[7], אלמא ס"ל לר' יוחנן אפילו אליבא דרבנן איכא כרת בדמו של שליל[8], וכי תימא דהיאך אפשר והא אמרינן דבשליל ליכא דם הנפש וקי"ל כדם האיברים או כדם התמצית דלרבנן דקיי"ל כוותיה דאינן אלא באזהרה, וי"ל דכי אמרינן ה"מ לר"ל דכיון דס"ל דאפילו לר' יהודה ליכא כרת בדמו של שליל ע"כ אית ליה למימר דשליל לית ליה דם הנפש וכדמתרצינן בגמרא אליביה אבל לר' יוחנן דאמר דר' יהודה ענוש כרת בדמו ס"ל דבשליל דם הנפש אית ביה דכיון דארבעה סימנין אכשר ביה רחמנא אף מצד עצמו יש בו חיות ודם הנפש קרי, הילכך לר' יהודה אכוליה דמו של שליל ענוש כרת, ולדידן דקיי"ל כרבנן דאמרי דם האיברים באזהרה בדם הנפש שלו ענוש כרת ודם איבריו באזהרה ודינן שוה לבהמה גמורה[9].
מאי דעתך דגמרת שה שה מפסח. פירש רש"י[10] ז"ל דפסח קדשים הוא ויוצא דופן פסול בקדשים[11] הכא נמי לגבי פטר חמור גמרינן מיניה דיוצא דופן פסול. וא"ת א"כ היכי אמרינן אליבא דר' [מאיר] (יוחנן) לא תיבעי לך דכיון דאמר טעון שחיטה שה מעליא הוא מ"מ יפסל משום יוצא דופן[12], תירץ הרמב"ן[13] ז"ל דכי אמרינן הכי מעיקרא הני מילי מקמי דתיקום לן גזירה שוה ולא מספקא לן אליבא דרבנן אלא משום דכבשרא בדיקולא דמיא, אבל בר"מ דאמר טעון שחיטה קס"ד דפודין בו, והא דאמרינן מאי דעתיך דילפית שה שה מפסח לאו דמעיקרא סבירא לן הכי, אלא ה"ק ליה ודאי כיון דאמרת איו פודין לאו משום דכבשר בדיקולא דמי דהא טעמא דרהיט ואזיל רהיט ואתי מעלי טפי, אלא מאי דעתיך דגמרת שה שה מפסח ובעית למימר דבין לרבנן בין לר"מ אין פודין.
אי מה להלן זכר תם ובן שנה וכו' א"כ שה שה מאי מהני ליה. פירוש, ומשמע ליה טפי דגז"ש דשה שה לבן פקועה אתא טפי מאידך, משום דאע"ג דלא הוי תמים ובן שנה שה מיקרי ונקבה נמי שה מקריא אבל בן פקועה לאו שה הוא דאליבא דרבנן דאמרי אין טעון שחיטה כמאן דמנח בשרא בדיקולא דמי ואפילו לר"מ דאמר טעון שחיטה כיון דבן פקועה הוא ולא נולד כדרך הנולדים ס"ל דלא מיקרי שה[14].
ובתוספות[15] פי' דה"ק מאי דעתיך דילפת שה שה מפסח ומיפסיל מטעם שחוטה כדאמרינן בפ"ק דבכורות[16] דאין פודין בשחוטה ולר"מ כיון דצריך שחיטה פודין בו[17].
והקשה עליהם הרמב"ן[18] ז"ל ומ"מ מיפסיל אפילו לר"מ משום יוצא דופן[19], ולדידי לא קשיא דפשיטא לי דפסול יוצא דופן תפדה תפדה מרבי ליה להיתרא אבל פסול שחיטה לא דלאו שה מיקרי[20].
א"ל בשחיטה וכר' שמעון דאמר שחיטה מכשרת ולא דם. וא"ת והא ר' מאיר לית ליה דר' שמעון דתנן[21] הוכשרו בדמיה, וי"ל דר"מ סבר שחיטה מכשרת ודם מכשיר ור"ש סבר שחיטה מכשרת ולא דם, והא דתנן[22] ולא יצא מהם דם כשרים ונאכלין בידים מסואבות לפי שלא הוכשרו בדם, רבנן היא דאמרי דם מכשיר ולא שחיטה, ושלש מחלוקות בדבר[23].
- ↑ וע"ע רשב"א ד"ה ולענין.
- ↑ ד"ה וריו"ח.
- ↑ עי' זכרו"ש סי' ע"ד אות ב' ד"ה איתא, לבאר עפי"ד רבינו ע"ד. ד"ה השוחט, דאיסור דם שליל משום נכלל בהיתרא ד"כל בבהמה תאכלו" כיון דהוא משקה, ועיי"ש בד"ה והנה, דלפי"ז ריו"ח ס"ל דדמו הוי דם הנפש, א"כ ההיתר דשליל היינו אע"פ דאית ליה חיות כיון דהותר משום 'כל בבהמה' והדם לא נכלל בהיתר כיון דהוי משקה, ועייש"ע בזה.
- ↑ עי' ב"ח יו"ד סי' ס"ו סק"ד דמשמעו' לשון רבינו בשם הרמב"ן דלענין הלכה איסורו רק מדרבנן ושכ"מ מלש' הטור, אכן עיי"ש פמ"ג בשפ"ד סק"א לדחות דמשמעות ד' רבינו דאסור מה"ת בלאו. וע"ע ברגמ"ה ד"ה אמר, בד' ר"ל.
- ↑ וכה"ק הרשב"א ע"ד. ד"ה ולענין דמו, ועייש"ע משה"ק דהא ריו"ח מק' לר"ל מהא דקורעו ומוציא את דמו, ואין תוספתא מוציאה מידי גמ'.
- ↑ ה"ה.
- ↑ ועיי"ש מ"מ בשם הראב"ד דגם דם בית השחיטה שהוא מהריאה והכבד, בכרת, ועיי"ש במ"מ דכוונתו לחלוק על הרמב"ם דיש כרת לא רק בדם הלב, וכ"ה במגדל עוז שם, א"נ כ' המ"מ דיל"פ כוונתו דאפי' דם השחיטה הוי כדם האיברים דל"ה בכרת. ועי' יד יהודה סי' ס"ו דהראב"ד לשיטתו דדם הנפש שלא יצא ג"כ בכרת, והשליל אע"פ דהוי כשחוט הוי כדם הנפש שלא יצא. ועייש"ע בלח"מ ובמרכה"מ. וע"ע בחי' הר"מ קזיס ד"ה דמו של שליל. וע"ע בב"ח יו"ד סי' ס"ו סק"ד ופמ"ג שם בשפ"ד סק"א.
- ↑ וכ"מ בתוד"ה חלבו, וכמש"כ המהרש"א ד"ה בא"ד למעוטי. וע"ע באשכול בפירקין עמ' 70 לדחות ד' הרמב"ן.
- ↑ וכ"נ הרשב"א שם לדרבנן אליבא דריו"ח יש כרת בדם שליל.
- ↑ ד"ה דגמר.
- ↑ עי' לעיל ל"ח:
- ↑ כה"ק בתוד"ה דגמר, והו' בש"ר. והתוס' כ' דלכן יל"פ דמפסיל מטעם שחוטה דאין פודין בשחוטה, ועי' להלן בד"ה אי מה, משנת"ב.
- ↑ ד"ה מאי, הו' גם ברשב"א.
- ↑ עי' לב אריה בתוד"ה דגמר.
- ↑ ד"ה דגמר
- ↑ דף יב.
- ↑ ועי' ברד"ה כבשרא. וע"ע בחי' הגרי"ז בכורות שם ד"ה מאי דעתיך דילפת וכו', דרש"י ותוס' לשיטתם, דלרש"י לעיל ע"ה: ד"ה אין, יש לב"פ ד"ס גם בנשחטה אמו כדין וניתר בשחיטתה, הרי לן דל"ח כשחוט דהא יש לו שחיטת עצמו, אבל התוס' שם ד"ה בן, פליגי דלית ליה תו סימני עצמו, וא"כ הוי כשחוט, וע"ע שיעורי מקדש דוד סי' א' אות ה'.
- ↑ ד"ה מאי, והו' גם ברשב"א ד"ה מאי.
- ↑ כלו' דאכתי לא תי' התוס', דלמה באמת לא יהא פסול משום יוצא דופן.
- ↑ ועי' שעה"מ הל' איסורי מזבח פ"ג הי"א מה שביאר השמטת הרמב"ם לדין ב"פ בקרבנות, דנכלל בפסול יוצא דופן, וכ' דזהו כרש"י דפסול ב"פ משום יוצא דופן אבל לתוס' ליכא פסול יוצא דופן בקרבן, [וזה פי' אחר מהר"ן הנ"ל], אכן עי' מנ"ח מצ' רצ"ג אות י"ד לדחותו דהא לכו"ע יש פסול יוצא דופן בקרבנות, וב"פ בכלל יוצא דופן כמבו' לעיל ל"ח: וע"כ דהראשונים פליגי לענין פפט"ח.
- ↑ לקמן קכז:
- ↑ לעיל לג.
- ↑ וכ"כ הבעה"מ כ"ה. מדפה"ר איתיביה, והרמב"ן ד"ה מהו.