חתם סופר/חולין/עד/א

חתם סופר חולין עד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בן שמנה חי וכו' דע בת"כ מתחיל דין דשחיטה מטהר טרפה דיליף מטמאה מה טמאה השם הגורם איסור אכילה אינו גורם טומאה אלא המיתה גורמת טומאה ה"נ שם טרפה לא יגרום טומאה אלא המיתה וא"כ מועיל שחיטה דוזבחת מבקרך וצאנך וטרפה נמו מבקרך וצאנך הוא ושם הגורם איסור אינו גורם טומאה כמו בטמאה. שוב אמר או אינו אלא מה טמאה אסורים באכילה ואין שחיטה מטהרתה אף טרפה כן מה לטמאה שלא הי' לה שעת הכושר וכו' כבמשנתינו. ולתנא דמשנתינו דמינא דאימא לא פריך קם לי' ילפותא קמייתא מה טמאה השם הגורם איסור אינו גורם טומאה וכו' ולא צריך קרא מן הבהמה. וברייתא דת"כ פריך מינא דאימא איצטרך מן הבהמה לטהר טרפה:

תו איתא בת"כ באותה ברייתא מן הבהמה אשר הוא לכם לאכלה לרבות בן ח' חי שאין שחיטתו מטהרתו כדמייתי תוס'. וצ"ל מאי חזית לטהר טרפה ממן הבהמה ולטמא בן ח' חי מלאכלה איפוך אנא. דלמאי דקיי"ל ממירין בעוברין דעובר מקרי בהמה בבהמה א"כ שפיר י"ל מן הבהמה ולא כל בהמה להוציא עובר ולאכלה לרבות טרפה ששחטה שיהי' טמא. וי"ל נהי דמינא דאימא פריך אי לא קרא מן הבהמה מ"מ השתא דכתיבי תרי קראי ניחא טפי לאוקמי המיעוט אטרפה שיש במינו ממש שחיטה וריבוי דלאכלה אבן ח' חי דליכא אלא מינא דאימא וזהו בכלל תי' תוס' משום קרא דלאכלה חשיב אין במינו שחיטה:

א"נ י"ל כיון דעכ"פ טרפה שהי' לה שעת הכשר ראוי למעט במן הבהמה ורק נוצרה טרפה מן הבטן תו לא קשי' מאי חזית לומר מן ממעט כל הטרפות ולאכלה מרבה בן ח' חי:

ועוד י"ל דאמרינן לקמן קכ"ח ע"ב מדלא כתיב וכי ימות מהבהמה וכתיב מן הבהמה דרשינן עוד מקצת מהבהמה מטמא היינו אמה"ח הפורש ממנה. נמצא אי מוקמית בטרפה מייתי קרא בחד דוכתא שבא זאב ותלש אבר מהבהמה וטרפה בו שמקצת מהבהמה טמא. והבהמה עצמה נטהרה בשחיטה מן הבהמה ולא כל בהמה אבל אי איירי מבן ח' חי אמה"ח מאי בעי בהאי קרא. אפשר היינו דשני רב יהודה א"ר לשון הברייתא דבברייתא דת"כ איתא מן הבהמה ולא כל בהמה למעוטי טרפה ששחטה וריא"ר נקט מקצת בהמה לרמז גם על דרוש השני מקצת מהבהמה מטמא היינו אמה"ח ובזה י"ל ק' תוס'. דודאי ידע סיפא דברייתא כמו שהוא שנויי' בת"כ מן ולא כל אך הוה ק' לי' מאי חזית למעט טרפה ולרבות בן ח' ומייתי מדרב יהודה אמר רב וק"ל:

קרעו ומוציא את דמו פירש"י דלא גרע מדם האברים אין הכוונה דמשו"ה אסור דעובר אבר אמו הוא וה"ל דם איברי אמו דז"א דהאי גופה והאי לאו גופה ומשתרי' מכל בבהמה תאכלו אבל נראה רש"י ס"ל דחלב נמי אי לאו דמשכחי' קרא באשם דמוציא מכלל שליל להקרבה עכ"פ לא הוה מרבינן היתר אכילה מכל בבהמה תאכלו ועמ"ש לקמן אי"ה בתו' ע"ה ע"א ד"ה מה חלב וכו'. ולזה כ' אבל דם אפי' שאינו ראוי לזריקה מ"מ דם האיברים נמי אסור א"כ אינו בכלל כל בבהמה תאכלו כנלע"ד פי' כוונת רש"י בזה:

אמנם הר"ן כ' בזה טעם אחר כל בבהמה תאכלו כתיב ודם משקה הוא אע"ג דקרא כתיב כל דם לא תאכלו וקרי לי' אוכל מ"מ כיון דאפשר לאוקמי קרא באכילה ממש לא מוקמי' לי' בדם שהוא משקה. ונלע"ד ליישב בזה סברת הריף דאע"ג דמתיר חלבו אפי' של בן ט' אוסר גיד הנשה אפי' של בן ח' לפי הבנת הרשב"א בדבריו ובש"ס משמע גיד וחלב דין א' להם ולהנ"ל י"ל לפי מאי דקיי"ל אין בגידין בנ"ט ועץ הוא והתורה חייבה עליו וכ' תוס' פ' כל שעה שאינו בגדר לשון אכילה אלא שהתורה קראתו אוכל לא יאכלו ג"ה. א"כ אינינו בכלל סתם אכילה דקרא כל בבהמה תאכלו אבל מ"ד דש"ס ס"ל יש בגידין בנ"ט א"כ גיד וחלב שוים הם לאיסור והיתר:

והעולם מקשים אהר"ן מכריתות ד' ע"ב דפריך דם נמי אית בי' הלין תרין לאוין ולאו דזר לא יאכל קודש. ולהר"ן צ"ע דלא מוקמי' לא יאכל אדם שהוא משקה ולק"מ מתרי טעמי. חדא די"ל התורה קראו אוכל ומ"מ לא נפיק ממשקה וא"כ בהיתירא כל בבהמה תאכלו לא הותר דם שהוא ג"כ משקה. ובאיסורא דכל זר לא יאכל נאסר גם דם שהרי הוא ג"כ אוכל שהתורה קראו אוכל. ועוד הא האי קרא וכל זר לא יאכל קודש עיקר קרא אתרומה קאי שעיקרה תירוש ויצהר דילפינן בחולין ק"ב ע"ב מבכורים דלוקין על משקה תירוש ויצהר וא"כ הוא בכלל וכל זר לא יאכל תירוש ויצהר שהוא משקה א"כ גם דם צלול חייב משום האי לאו משא"כ כל בבהמה תאכלו שאפשרי שאוקמי' רק אאוכלי' חלב וגיד לא נוקמי' אמשקה ואין דם בכלל. ועיין בס' שלום ירושלים בירושלמי ס"פ יה"כ. ולקמן קי"ג ע"ב תוס' ד"ה דם לאו גדו וכו':

קרעה ומצא בה בן ט' חי וכו' עיין דרישה סי' מ"ג ועיין תוס' י"ט שנתקשו בזה הרבה שהיא משנה שאינה צריכא. ולפע"ד טובא קמ"ל דמיירי שנקרעה האם ועדיין כשרה היא והולד עומד לצאת דרך דופן ועודנו בתוך אמו אעפ"י שעדיין אפשר לשחוט האם ותהי' מותרת באכילה מ"מ הולד טעון שחיטה אעפ"י שעדיין לא יצא כיון שעומד לצאת ורואה אוירא דעלמא ומוכח מזה דקריעת השלפוחית שהולד מונח בו לא מיטרפא בי' הבהמה עיין לעיל נ"ו ע"ב ובתוס' שם וע"ש עי"ד סי' מ"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף