חתם סופר/חולין/כז/א

חתם סופר חולין כז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סדר הבדלות הוא מונה פי' י"ט במ"ש לא יוצדק בין קודש לחול ובאמצע שבת לא יוצדק בין יום השביעי לששת ימי המעשה אלא סדר הבדלות הוא מונה:

בעזה"י מה שחנני הי"ת רפ"ב דחולין אשר בחר בנו מכל עם ולשון, ועזרנו בחידושי פ' ראשון. הוא יעמוד לימיני בחידושי פ' שני.

השוחט וכו' ר' יהודה אומר עד שישחוט את הוורידין כ' תוס' דדיעבד אינו אוסר אם צלהו כלו כאחד מדאמרינן לקמן אי ס"ד רישא בקדשים מ"ט דפליגי רגנן נ"ל פי' דאפי' אי איירי רישא בקדשים היינו בחטאת עוף דבסי' א' והוא נאכל לכהנים וצולהו כלו כאחד ואסור בדיעבד לר' יהודה ומשו"ה פליגי רבנן אע"כ לר"י נמי אי עבר וצולהו אינו אוסר כנלע"ד כוונת תוס' מיהו לפמ"ש הר"ן לקמן אפי' רוצה לבשלו ולנתחו מ"מ כיון שרוב העופות ניצלים כא' צריך לנקב הוורידין א"כ יש לקיים לשון התוספתא דפוסל בדיעבד בעוף שצולהו ולקיים לשון מתני' דמיירי לכתחלה באין דעתו לצלותו כא' ושפיר קאמר ש"ס מ"ט רבנן דפליגי בהא לכתחלה הא לדם הוא צריך:

איבעית אימא ארוב א' בעוף ואב"א ארובו של א' כמוהו עיי' לעיל כ"א ע"ב תוס' ד"ה ולא יבדיל וכו' וכ' שם מגיני שלמה דס"ל לרש"י דכל ב' סימנים בעוף הוא מדרבנן דמן התורה אפי' לכתחלה ליכא מצוה אלא בסי' א' אבל לשחוט כל הסי' ולא לסמוך אהרוב הוא מצוה מן המובחר מדאורייתא והטעם דסתם נאמר למרע"ה שחיטת סי' א' בעוף וב' בבהמה אלא בעלמא נאמר לו דבכל התורה רובו ככולו וה"ה בשחיטה א"כ מצוה לכתחלה לשחוט כולו ונכון הוא ועיי' לשון חי' רשב"א לקמן כ"ח ע"ב בפלוגתא מחצה על מחצה כרוב ע"ש. ותו שהי' דרסה וכו' התוס' ג' ולטעמיך ולשווי' גיסטרא ר"ל דלמא שחיט מהעורף קמ"ל ושחט ממקום ששח והקשה תורת חיים א"כ ע"כ ליתנהו דרשא דר"א לקמן ממול ערפו ראשו של זה ממול עורף ולא ראשו של אחר א"כ תיקשי ק' תוס' לעיל כ"ג ע"ב ד"ה פרה וכו' שיהי' כל הבהמות כשרים במליקה מק"ו כיון דלית להו דרשא דראשו של זה וכו' ונ"ל אע"ג די"ל כיון דכתיבו תרי קראי ששח ושזב חטהו לעכב דוקא ממקום שזב ושח ולא מעורף מ"מ נילוף ק"ו דעניני מליקה כגון קוצץ ויורד או מחובר כשרים בשחיטה ולזה י"ל דודאי דריש נמי ומלק את ראשו של זה במליקה ולא של אחר במליקה אך לא דרש ראשו אסיפא ממול ערפו לימא ראשו של זה ממול עורף ולא של אחר אלא ה"א אורחי' דקרא סיפא מפרש לרישא היינו ראשו מפרש ומלק דרישא שלא יהי' עניני מליקה כשרים אלא בראשו של זה אבל לא יפרש ראשו סיפי' ממול ערפו וכלל זה כ' תוס' ר"פ אלו עוברין ע"ש משו"ה איצטריך ושח וזב. ומיהו ר"א לקמן דריש נמי ראשו אמול ערפו דסיפי':

<מהדורה תנינא>

אשר בחר בנו מכל עם ולשון, ועזרנו בחי' פ' ראשון, הוא יעמוד לימיני, בחי' פרק שני.

השוחט, וקרא למאי אתא דלא לשווי' גיסטרא, עיין ש"ע י"ד סי' כ"ד סעיף ה' וט"ז וש"ך שם ועמ"ש ת"ח בשמעתין לסלק ק' תוס' מפיר"שי, ודפח"ח, אך מה שהקשה על שיטת תו' דהך ילפותא אינו אלא לאפוקי מן העורף דלא, א"כ ע"כ לית להו דרשא דראשו של זה ממול ערפו ולא ראשו של אחר, וא"כ לפ"ז תקשי ק' תוס' לעיל כ"ג ע"ב ד"ה פרה וכו' שתהא כשרה במליקה ע"ש, פי' כוונתו צ"ל דמשחט לא ידעי' אלא ששחיטה תהיה מצוואר, אבל אפשר שגם מליקה כשרה בו, ולפע"ד דלק"מ דכ"ע מקרא נדרש לפניו ומלק ראשו של זה במליקה ולא ראשו של אחר ובזה לק"מ ק' תו' הנ"ל, אך תנא דלקמן דרש גם לאחריו ראשו מול ערפו ראשו של זה מול ערפו ולא של אחר שתהי' גם השחיטה מן הצוואר דווקא, ואמוראי דהכא לא דרשי לאחרי' וא"כ מדומלק ידעי' דראשו של אחר אינו במליקה מ"מ הי' אפשר דהשחיטה תהי' מן העורף משו"ה בעי ושחט או וזבחת:

ומ"ש עוד דלכ"ע בעי' תרי קרא דאי לאו משני קרא בלישני' פעם ושחט ופעם וזבחת לא הוה דריש כל מ"ד כדאי' לי', מקום ששח או מקום שזב. א"כ לדבריו גם לתנא דבי רבי ישמעאל דדרש מקום שסח צריך נמי קרא דוזבחת, ולא משמע קצת כן לעיל י"ז ע"א דמשמע דלר"י אייתר לי' וזבחת ע"ש:

מנין לרבות את הראש שכבר הותז, ע' פירש"י. והנה לרוב המפורשים לעיל כ"א ע"א גבי הותזו ראשיהן דהיינו הותזו ממש ולא סגי בסימני' א"כ הכא לא הותז לגמרי בשחיטה, ואפי' לשיטת רש"י דגם שם הותזו הסימני' ודינו כהותז לגמרי, מ"מ הכא קשה מה בכך שנשחטו הסי' כיון שעדיין מחובר במפרקת, א"כ יקרב אגב הנתח שמחובר בו כמ"ש מהרש"א. גם מ"ש תוס' דהאי תנא לא אתא אלא למעוטי זנבו הוא הוא דוחק דמסתמא עיקור ילפותא דלא לשחוט מהע.ורף ולא לשווי' גיסטרא כהנך ילפותא דלעיל וכן הקשה בת"ח. ולולי דברי רש"י ותוס' ורשב"א הייתי מפרש. דהכי קאמר דודאי מסברא חצ.ונה תהי' שחיטה אעורף כמו מליקה וא"כ יהי' הראש כבר הותז לגמרי שהרי נשחט המפרקת וגם הסי' וממילא לא יהי' בכלל והפשט ונתח שהרי הי' נתוחו קודם ההפשט כמ"ש רשב"א סי' זו, משו"ה כתיב ראשו, והשתא דכתיב ראשו הדר ערבי' בכלל שאר נתחים כמ"ש תו' ד"ה מנין וכו' לומר שגם הוא בכלל והפשט שניתוחו הוא אחר הפשט הבהמה, והא כיצד הרי צריך לשחוט, אע"כ השחיטה היא מן הצוואר ולא מן העורף, נמצא דאחר שחיטת הסי' עודנו מחובר במפרקת, ומנתחים גם אותו אחר ההפשט כמו שארי נתחים וא"ש וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף