חתם סופר/חולין/כו/ב

חתם סופר חולין כו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משיק במים וכו' י"ל סברת רבא בהס"ד דכשנותן מים טמאים על החרצנים או שמרים והמים מוציאים טיפת יין ונכנס לתוך המים טרם שמתערב יען כי טפת היין עב יותר מהמים ואינו מתערב מהרה ונטמא טפה יין מהמים טמאים ושוב אע"ג שמתערב במים ונתהפך למים מ"מ טומאתו לא מתבטלת ויין טמא אין לו טהרה בהשקה משא"כ מים טהורים על שמרים וטרם שנטמאו כבר נתערבו ונמזגו זה בזה ונתהפך היין למים כיון שלא החמיץ ושוב כשנטמאו ה"ל רק מים טמאים ועולה בהשקה:

כל מקום שיש מכר אין קנס וכו' הכא קשי' דה"ל למיפרך נימא ק"ו במקום שאין מכר יש קנס מכ"ש במקום שיש מכר מכ"ש שיהי' קנס. ואפ"י את"ל דר"מ מקרא דריש ה"ל למיפרך ולשנויי שאני הכא דגלי קרא כדלעיל הערופה אותה בעריפה. וי"ל הכא לא שייך למילף ק"ו שישלם המפתה קנס מק"ו שהאב יכול למכור מה ענין זה לזה בשלמא אי אית קנס לקטנה נוכל לילף ק"ו שיהי' הקנס לאב מק"ו שאפי' למוכרה יכול. אבל שיתחייב המפתה קנס בקטנותה מק"ו שהרי האב יכול למוכרה מה ענין זה לזה ואין כאן מקום לק"ו וק"ל:

סוף פ"ק דחולין:

<span id="</b" class="citation"></b>

כל מקום שיש מיאון אין חליצה. הכא לא שייך ק"ו דהיא הנותנת הואיל ויכולה למאן משו"ה לא תחלוץ ופשוט. ועיי' תוס' ב"ב קנ"ו ע"ב ד"ה לאפוקי וכו' שסיימו וצ"ע אי אר"י למילתי' גבי מיאון דוקא או לא עכ"ל והקשה משנה למלך רפ"ב מאישות. איך אפשר לומר ר"י אמר עד שירבה השחור לכל מילי א"כ בשמעתין איך קאמר יש מיאון במקום חליצה הא ר"י גם לחליצה בעי שירבה השחור וכן קשה למ"ש רשב"א ביבמות ק"ט בשם בעל המתיבות שמפרש כל מקום שיש חליצה אין מיאון פי' אין המתקדשת באותו זמן יכולה למאן על אותן קידושין. א"כ לפ"ז לחכמים יש מיאון במקום חליצה ר"ל יש קידושי מיאון באותו זמן שראוי לחלוץ אם מתקדשת אז יכולה למאן. וקשה הרי כבר הביאה ב' שערות ואיך תמאן על אותן הקידושין. ולדידי נמי ק' בלא"ה דאמרינן בנדה נ"ב ע"א אר"א מודה ר"י כשנבעלה וכו' א"כ מתניתין כחכמים נמי אתי' ובשנבעלה אז אין מיאון במקום חליצה. עכנלע"ד דסברת תוס' ובעל מתיבות הנ"ל דלר' יהודה הלכה למשה מסיני זמן גדלות דזכר משיביא ב' שערות אחר י"ג. ונקבה משירבה השחור אחר י"ב שנים וזה בכל התורה כולה לבר מחליצה דלא כתיב גדולה בפרשה אלא ילפינן אשה מאיש ולמ"ד דון מינה ומינה זמנה ג"כ ב' שערות כאיש. וא"כ יש מיאון במקום חליצה ואפי' נתקדשה או נבעלה אז דלכל התורה עדיין קטנה היא ורק לחליצה משום דון מינה ומינה. וא"כ יפה הקשו תוס' בב"ב הנ"ל מנ"ל לאפוקי מדר' יהודה דלמא שמואל ס"ל הכל אליבא דר' יהודה ואמר בודקין לקידושין וגירושין לאיש ב' שערות ולאשה אי ירבה שחור ולחליצה בין לאשה בין לאיש ב' שערות ולמיאונין שירבה שחור ומנ"ל לאפוקי מדר"י ועיי' עוד ב"ב קנ"ד ע"א תוס' ד"ה ועוד סי' עשויי' להשתנות שיטת ר"ת דבעי' לכל מילי אפי' בזכר שערות שחורות דוקא וכ' שם בחי' רמב"ן דנפקא לי' לר"ת מהא דר"י עד שירבה השחור וא"כ משמע ר"י לכל מילי קאמר ואפי' בזכר נמי ואהא בודאי קשי' כנ"ל וליכא למימר כתירוצו ועיי' משנה למלך שם וצ"ע:

תוקע ומריע בנשימה אחת נלע"ד להורות נתן משחז"ל פ' עשרה יוחסין סקבא דשתא רגלא דכל צרות שלא יבואו הוא בחטא שעושים מתוך שמחת הרגל. וידוע כי תקיעה פשוטה רומז על שמחה ביום שמחתכם ובמועדיכם ותקעתם. וההפך בתרועה הצר הצורר והרעותם ע"כ בי"ט שבע"ש תוקע ומריע בנשימה א' לעורר לב העם שמרוב שמחה יהי' נשמרים שלא יגרמו תרועה לעצמם ח"ו. ועד"ז אמרתי ס"פ במה מדליקין דאיקלע לבבל בע"ש ותקעו תקיעה ותרועה ושבתו מתוך תרועה ואמר מנהג אבותיהם בידיהם ע"ש וק' על מנהג אבותיהם וי"ל דבחורבן בית ראשון כתיב שחקו על משבתיה ואחז"ל שהי' הגוים שוחקים עליהם בגלות ואמרו בא"י לא שמרתם שבת ושביעיות שמטה כה"ג ובגלות אתם שובתים הוי שוחקי' על משבתיה. ונראה דנביאי בבל אז הנהיגום לשבות מתוך תרועה כמתודה ואומר בעו"ה בארצינו לא שמרנו שבת ועכשיו מתוך התרועה ומדה"ד שפגענו אנו שובתים. אמנם בבבל אחר חורבן בית שני לא הי' ראוי לעשות כן כי בבית שני הי' צדיקים וחסידים רק משום שנאת חנם נחרב וא"כ אין מקום לשבות מתוך התרועה אלא מנהג אבותיהם שלאחר חורבן בית ראשון בידיהם עדיין:

המבדיל בין קודש לחול וכו' לכאורה משמע קודש הי' קודם לחול ואור לחשך והוא ע"ד שכ' רמב"ן פ' בראשית שיש אומרים הקב"ה ברא אור כרגע והשקיעו ונעשה ערב ובקר ואמר רמב"ן פן יוסיפו על מעשה בראשית יום קצר. נמצא לפי דבריהם הי' אור קודם לחשך ואותו אור הי' משל שבת שקודם לעולם ונשקע ונעשה ערב ובקר של יום א' נמצא הקודש קודם לחול. אך יום השביעי היא יום השביעי ממש שאחר בריאת עולם שעל אור הראשון לא יוצדק יום השביעי. נמצא קודש לחול ויום השביעי לששת ימי המעשה תרי מילי נינהו. וה"נ בין ישראל לעמים שישראל קדמו במחשבה ואח"כ נתערבו והובדלו. ואחז"ל אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר פי' אבוקה דביקות וחביקה כמ"ש רמב"ן ויאבק ויחבק ע"ש והדביקות ישראל זה לזה היינו אבוקה וחבוקה מצוה מן המובחר להבדלה מן האומות ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי:

<מהדורה תנינא> כל מקום שיש מיאון וכו' זו דברי ר"מ וכו', ע' תו' ב"ב קנ"ו ע"א ד"ה לאפוקי וכו' והמשנה למלך פ"ב מאישות תמה עליה' משמעתין, ובאמת יותר יש לתמוה אמ"ש שם המגיה בשם רשב"א שמפרש מיאון דשמעתין ר"ל קידושין שיכולה למאן, ולדידי' צ"ל לר' יהודה אין הקידושין כלום עד שירבה השחור, וא"כ חליצה נמי לא. ע"כ נ"ל דס"ל לר' יהודה דוקא בת הוה קטנה עד שירבה השחור ולכל מילי מן התורה, אך בבן מודה דסגי בב' שערו' וכה"ג מצינו חלוק בב"מ י"א ע"א ע"ש, ומשו"ה בחליצה דאתקש אשה לאיש סגי בשתי שערו' כמו באיש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף