רש"ש/חולין/כז/א

רש"ש חולין כז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במשנה רי"א עד שישחוט את הוורידין. לשון הרע"ב הואיל וצוליהו כולו כאחד כו' ושחיטה כו' ל"ד אלא כו' קודם שיקרוש הדם דתו לא נפיק ע"י מליחה. מליחה מאן דכר שמה. ונראה להגיה ע"י צלייה:

רש"י ד"ה אאחד בעוף. דלמא לא אתי למיעבד רובא דחד. עי' לעיל (כא ב) בתד"ה ואינו מבדיל שכתבו בההיא דהעור והרוטב שהביאו דלא שייך למיגזר דלמא לא אתי למיעבד רובא היכי דליכא משום חייסא. וכש"כ לגזור כולי האי שנים אטו חד. ויותר הנל"פ דגזרו שנים אטו בהמה. וטעם דכולי סימנים ה"נ כדי שיצא הדם יפה עי' לקמן (כט) דאטו רובא ליכא למגזר לדעת התוס' שכתבתי ועמש"כ שם (בע"ב) בתד"ה למה:

רש"י ד"ה דלא לישוויה גיסטרא. ולאידך לישנא הכשר אכילתו דהיינו הסימנים ותו לא. וצ"ל ע"כ דאגמרי' רחמנא למשה דהותר בחתיכת הסימנין לבדן וא"כ אתי ושחט לפ"ז לאסור חתיכת המפרקת. אבל ללשון ראשון איכא למימר דלא אגמריה אלא מקום שחיטה מן הצואר. ואתי ושחט להורות דל"צ אלא חתיכת סימנים. וחתיכת המפרקת לא איכפת לן אם עביד אם לא ועי' במרדכי:

רש"י ד"ה מנין לרבות. כדאמרינן בזבחים צמר כו' והטלפים בזמן שהן מחוברין יעלו שנאמר והקטיר כו'. כצ"ל:

תד"ה ותו. אבל אכתי ל"י כו' אי מן העורף כו' ולהכי אתא כו' ממקום ששח. לכאורה הא גם מול העורף נכפף כששוחה צוארו וא"כ אכתי ל"י אי מן העורף כו':

תד"ה מדקאמר כו'. לא אתא כו' אלא כו' אבל אכתי ל"י כו'. לפמש"כ לעיל דהנך דלעיל עיקר לימודם אתא למעוטי מן העורף לא א"ש לישנא דותנא מייתי לה מהכא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף