חתם סופר/גיטין/נג/א

חתם סופר גיטין נג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קנסא מקנסא לא יליף. לעיל מ"א ע"א לעולא ס"ל לרבנן לא שמי' היזק וקשה עכ"פ לגזור שלא יהא כל אחד הולך ודוחק לומר משום דגם הוא מפסיד דמשחרר שיעבודו וכמ"ש כבר לעיל ז"א דמי לא עסקינן שנותנים לו ממון הרבה והעבד כותב לו שטר גדול על דמיו לכתוב לו שטר שחרור כדי שיהי' רבו הראשון מוכרח לשחררו ממש. וצ"ל עולא ס"ל קנסא מקנסא לא ילפינן וליכא למילף משחרר ממטמא מדמע ומנסך ולפ"ז היינו טעמא דרב דלא ס"ל כעולא דרב לטעמי' דיליף קנסא מקנסא והוה קשי' לי' מ"ט דרבנן דלא קנסוהו משום שלא יהא כל א' הולך אע"כ מאן שחררו רבו שני אמנם בירושלמי לעיל איתא להדיא ס"ל בתרווייהו פליגי בשחררו רבו ראשון ובשחררו רבו שני א"כ מוכח דאליבא דהירושלמי ס"ל לרב קנסא מקנסא לא ילפינן ועיין פנ"י מ"ש כבר בזה לעיל דס"ל מנסך משכשך ממש וכנ"ל באריכות:

משום דקא מפסיד לה לגמרי. פי' אפי' שוה פרוטה מ"מ כל שמפסידין לגמרי הוה כהפסד מרובה משא"כ מדמע אפי' שוה אלף זוז מ"מ שנשתייר לו משלו לא מיחשב לי' הפסד כלל וכן אמרינן בשבועות י"א ע"ב אמרי אינשי מגמלא אונה ע"ש. אך תינח בצריכותא לחיובא אבל לחזקי' דצריכותא לפטורא קשה דאתשלומי מזיק קאי ומאי פסקא דמטמא הוה היזק טפי ממדמע. וצ"ל הכא מצרכינן אי אשמעינן ה"א בהא חיישינן שמא לא יודיעו ויאכל תרומה טמאה בעשה אבל במדמע מן התורה ברובא בטל ומדרבנן בעי ק"א ה"א לא חיישי רבנן וקנסוהו בשוגג ואי אשמעי' מדמע ה"א בהא חיישינן שלא יודיענו כי אם יכשל באיסור דרבנן על ידו לא איכפת לי' ולא יודיעו אבל מטמא דהמכשול דאורייתא אימא לא קמ"ל:

בראשונה היו אומרים. כתב תוס' שהוא מסוגי' ההפוכות. י"ל בראשונה אמרו המנסך היינו מומר ולא אתרו בי' וקמ"ל אע"ג דקים לי' בדרבה מיני' מ"מ חייבי מיתת שוגגין חייבין ועדיין לא ידענו הגבה' צורך ניסוך שוב הוסיפו מדמע ושוב הוסיפו עוד מנסך דאתרו בי' ואפ"ה חייב משום הגבה' צורך ניסוך. אך לעיל כתבתי שאין סברא דאתא הכא לאשמועינן דין דחייבי מיתות שוגגין חייבין דאין ענינו לכאן:

כדי שיודיעו. עיין רשב"א פ"ג דקדושין שהקשה ראב"ד אי ע"א אינו נאמן באיסורין מה יועיל ידיעתו הא אינו נאמן ותי' רשב"א עכ"פ טוב להודיעו אולי יאמינהו. ולפע"ד אין צריך לדחוק דאפי' יש כאן כמה אנשים רואים שזה מניח שרץ על הטהרות מה להם להודיע לבעליו או אפשר אינם יודעים שטהורים ושל אחרים הם. הם לא ראו אלא שזה הניח שרץ על טהרות הללו וכיוצא בזה. ועל המזיק מוטל החיוב להודיע לבעליו לאמר כך וכך אירע ואלו עדיו. ועוד אמרתי כיון שאין ע"א נאמן באיסורין א"כ מה לו להודיעו וגם אם לא ידע או אינו מאמין ואוכל אין שום איסור בכך ואם צדיק הוא ולא יאונה לו כל און ה' רגלי חסידיו ישמור אבל אין עלינו חיוב לתקן תיקונים שיודיע אך אי היה שוגג חייב ואז אם היה מודיעו היה נאמן מתוך שנאמן להפסיד תשלומי נזקו ואם ימנע ולא יודיע נענש ע"כ תיקנו שוגג פטור ואינו נאמן ע"כ אם לא יודיע אין בכך כלום ואם יודיעו ולא יאמין לו נמי אין בכך כלום ואולי יאמין לו וטוב לו:

לא שמי' היזק. בודאי אין שום סברא בעולם דמן התורה הפקר והיתר הוא להפסיד אלפים רבבות של חברו בהיזק שאינו ניכר חלילה וחלילה. אלא שאינו נזכר פרשת נזיקין דקרא לשלם ממיטב אלא הוא בכלל ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין וקונסין לפי המקום והזמן והאיש המזיק ולפי הניזק עד שתיקנו חכמים שיהי' ככל ניזקין שבתורה. אבל הדבר צל"ע מנ"ל מן התורה למעט היזק שאינו ניכר שלא יהיה בכלל מכה בהמה ישלמנו. והנה ר"פ הנחנקין הוה בעי למימר מכה בהמה בעי חבורה דכתיב נפש בהמה. משמע נפש שהדם יוצא. ופריך אלא מעתה הכחישה באבנים ה"נ דפטור פירוש והוא נגד הסברא אלא נפש אם אינו ענין לבהמה דאפי' הכחישה באבנים חייב מוקמינן למכה אביו ואמו ע"ש. והשתא ק"ו השתא התם כתיב מיעוטא בהדיא נפש חבורה דוקא והואיל והוא נגד הסברא למיפטר הכחישה באבנים מוקמי' קרא לאם אינו ענין מכ"ש היזק שאינו ניכר אם אין קרא בהדיא לפוטרו מהיכי תיתי לפוטרו בשהזיק חברו בידים. ועיין ב"ק פ"ד ע"ב לבן עזאי דאיכא מיעוטא לפטור הכהו בשפוד על הציפורן דהוה צער שאינו ניכר א"כ י"ל אדם באדם פטור באינו ניכר כ"ש אדם בבהמה ולרבי דהלכתא כוותי' צ"ל מדאיצטרך לחייב באדם ש"מ בבהמה פטור וצ"ע:

שלא יהא כל אחד הולך וכו'. עיין תוס' ובירושלמי מייתי מדן את הדין טימא וטיהר דהיזק שאינו ניכר חייב ומסיים ר' פלוני אמר והוא שיגע בידיו ונראה דס"ל לירושלמי בפשיטות דלחזקי' א"ש דחייב גם בשוגג דבדיין לא שייך כדי שיודיעו אבל אי פטור א"כ קשה דיין דשוגג הוא אמאי חייב והדר דחי לי' דהגיע בידיו ה"ל מזיד דמה לו לישא וליתן ביד וכמ"ש תוס' ועיין פני משה לא פי' כן:

הכהנים שפגלו. לקמן אי"ה במקומו יתבאר בעה"י באורך:

מתיב ר"א העושה מלאכה במי חטאת וכו'. כתב מהרש"א דלר' יוחנן לא תיקשי לחייב משום שלא יהא כל אחד הולך די"ל אפי' אי קנסא מקנסא יליף מ"מ יש שום סברא דלא שייך הכא שלא יהא כל א' הולך ע"ש. והנה סברא זו גילה הראב"ד פ"ז מחובל ומזיק דלא קנסו אלא המשחיתים המכוונים להזיק אבל זה שעשה מלאכה לטובתו ולהנאתו עשה לא קנסוהו. פירוש אעפ"י שמ"מ אסור לעשות היזק לחברו להנאתו ואי היה היזק ניכר חייב לשלם מ"מ באינו ניכר לא גזרו על זה אבל על חזקי' קשיא. ומה שטען ה"ה א"כ במטמא נמי אי עשה לצרכו ולשום הנאה יפטר ולא לשתמיט שום פוסק שיאמר כן לק"מ רוב מטמא הוא דרך השחתה וגזרו עליו רבנן לחייבו בתשלומין אפי' להנאתו. משא"כ במלאכה בפרת חטאת ומי חטאת א"א אלא להנאתו דבעי' עובד דומי' דעובד דניחא לי' ופשוט דאי לא צריך למלאכה רק ניחא לי' המלאכה להשחית חברו בעל הפרה והמים זה לא נקרא ניחא ואותה המלאכה אינה אוסרת נמצא א"א אלא בהנאתו ושפיר כתב הראב"ד. אמנם בירושלמי מייתי סיעתא לר' יוחנן מברייתא אשר ז"ל הנותן עול ע"ג פרתו של חברו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. ורמב"ם פ"א מפרה הל' ז' פסק בנותן עול חמיר ולא בעי שום מלאכה ושום ניחא לי' אלא עול פוסל ודוקא בעושה מלאכה בלי עול באינן עובד דומיא דעובד ומשו"ה לא מצי למדחי בירושלמי שתיניק ותידוש דבנתינת עול לא בטיל מחשבה וניחא כלל. וש"ס דילן דלא מייתי תיובתא מהך ברייתא צ"ל דלא מיתני בי' ר"ח ור"א. ואפשר דבאמת חייב בדין אדם. ומ"מ הירושל' דמייתי מיני' סיעתא לר' יוחנן קשה לר"י מי ניחא נגזר משום שלא יהא כל א' הולך ולא שייך תי' של הראב"ד מפני שהוא להנאתו דהא עול אינו להנאתו ועכצ"ל להירושלמי דמייתי הך ברייתא סיעתא לר' יוחנן ס"ל קנסא מקנסא לא ילפינן. ואמנם לפ"ז נהי בש"ס דילן לא הקשה מעול דס"ל בעול אה"נ דחייב בדיני אדם א"כ תו ליתא לדברי הראב"ד דכתב להכי לא קשי' לר' יוחנן מפרה משום דלהנאתו עביד והסברנו דבמטמא ואינך כיון דאיכא דלהשחתה תו לא פלוג משא"כ בפרה דלעולם להנאתו וזה ליתא דהא בפרה איכא נמי עול דליכא הנאה רק השחתה וה"ל למיקנס בין בעול בין במלאכה משום שלא יהא כל אחד הולך אע"כ מזה הוכיח רמב"ם דגם בש"ס דילן לא הקשה לר' יוחנן משום די"ל קנסא מקנסא לא ילפינן. ולפ"ז למאי דקיי"ל מש"ס ס"פ כיסוי הדם דילפינן קנסא מקנסא היינו חוטף ברכת המזון מקדם חברו וכיסה וכמ"ש ש"ך סי' שפ"ו א"כ ממילא אתאינן גם לר' יוחנן לאוקימתא דהכניסה לרבקה שתינק ותידוש ומי חטאת שהסיח דעת. ובס' גי"ת הקשה כיון דעושה מלאכה בפרה ומי חטאת להנאתו קעביד כמ"ש ראב"ד א"כ לא מקשה מידי לחזקי' דלמא פטור כדי שיודיעו וליכא למימר לצעורי קמכוין אודועי' לא מודע לי'. הא הכא להנאתו מכוון ולא לצעורי. והנה בפני משה הקשה דלמא בשוגג מיירי דפטור גם לחזקי' והנה קושייתו אינה ראוי לו אי בשוגג אמאי חייב בדיני שמים אע"כ במזיד מ"מ תירוצו עולה יפה לקושי' גי"ת הנ"ל דלא נחשד ישראל שלא יודיעו ויכשלו רבים המטהרי באפר פרה ומי חטאת הללו ויכנסו למקדש ויעשו פסח ויאכלו קדשים ונכון הוא:

בדיני אדם נמי לחייב. הקשו תוס' אפי' צורם להטור משום גרמי אלא לרבותא דדיני שמי' נקיט לי' ושם בב"ק תי' תוס' אי ס"ד היזק שאינו ניכר שמי' היזק אין רבותא בין ניכר לאינו ניכר ולינקוט צורם ע"ש בתורת חיים נתקש' בתי' זה. אכתי מאי רבותא בצורם ולפע"ד לעולם איכא רבותא בהיכר טפי. אלא הכי קאמרי תוס' אי היזק שאינו ניכר לא שמי' א"כ רבותא כאן דחייב בדיני שמי' וא"כ אשמועי' אפי' בעושה מלאכה חייב בדיני שמי' מכ"ש בצורם. אבל אי ס"ד שמי' היזק א"כ עיקור פטורא דבידי אדם משום דהוה רק גרמי א"כ לנקוט צורם דפטור מכ"ש עושה מלאכה:

ע"מ שתיניק ותידוש. פי' נהי דחייב חזקי' אפילו אין ההיזק ניכר בדבר הנזוק מ"מ צריך שיהיה מעשה המזיק ניכר בשעושה ההיזק לאפוקי הכא שאין ניכר גם במזיק שהרי להניק הכניסה רק במחשבתו שתידוש ואין מחייבים על המחשבה חיוב בידי אדם. והא דלא אמרי' הכא כיון דתליא במחשבה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו עמ"ש רבינו שמשון פ"ז דכלאים משנה ד' ותוס' ב"מ ל' ע"א סוף ד"ה אף עובד ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף