חתם סופר/גיטין/נג/ב

חתם סופר גיטין נג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתיב ר"פ גזל מטבע וכו'. הקשו תוס' דלמא שאני לן בין ממילא לבידי אדם בהכחשה דהדר' דממילא אומר הרי שלך לפניך ובידי אדם חייב. (היינו לשיטת ר"ח לעיל מ"ב ע"ב ד"ה ושור וכו' ע"ש). וכן הרקיבו מקצתן והנה תירץ תוס' אינו מובן ומדברי מהרי"ן לב ומהרמ"ל מדברי שניהם הבנתי כך. דהא דמחלקי' בין ממילא לבידים משום דליכא שינוי ולא קנאו גזלן בשינוי ע"כ אינו משלם כשעת הגזילה. משא"כ כחשה דלא הדר' ונרקבו כל הפירות הוה שינוי קנאו גזלן בשינוי זו וצריך לשלם מעות מעלי' והכא בתרומה ונטמאת דלא הדר' וגם הוה ההפסד בכלו כמו נרקבו כולן וה"ל להיות שינוי גמור רק משום שאינו ניכר ואי ס"ד שאינו ניכר כניכר דמי אם כן מה שנטמאו כלו ולא הדר' ה"ל שינוי גמור ואין לחלק בין בידים לממילא:

והנה בב"ק נ"ו ע"ב כ' תוס' בפשיטות דוקא גזלן דתלי' בשינוי ואי לא נשתנו לא מחייב באונסי' אפילו על ידי פשיעותו בא לו כי לא נמסר לידו לשמור רק בעי להשיב כעין שגזל אבל שומר חמיר אם ע"י פשיעתו נפסד אפי' אינו ניכר לא מצי למימר הרי שלך לפניך דעכ"פ פשע בשמירתו. והקשו על זה מב"ק צ"ח ע"ב דבעי למימר גזל חמץ ועבר עליו הפסח תלי' בפלוגתא דרבנן ור' יעקב ורבנן דס"ל החזירו משנגמר דינו אינו מוחזר לית להו בחמץ בפסח הרי שלך לפניך ולהתוס' הנ"ל קשה מאי מייתי מרבנן דמיירי בשומר השור למתני' דמיירי בגזלן. וכ"כ בשיטה מקובצת דב"ק צ"ח ע"ב דהרמ"ה מוכיח מהכא דאין לחלק בין שומר לגזלן. ויפה תי' בשעה"מ בהשמטת ספ"ז מחובל ומזיק. דלפי דהוה ס"ד דרבנן ס"ל אין אומרי' באיסור הנאה הרי שלך לפניך הוה ס"ד דהיינו טעמא משום דאי' הנאה הוה כהיזק ניכר וא"כ לפי אותה סברא ה"ל שינוי וקונה גם בגזלן כמ"ש תוס' בשמעתין. ולמסקנא דאיסור הנאה לא הוה כהיזק ניכר יפה כ' תוס' לחלק בין גזלן לשומר ועיין היטב ש"ך סי' שס"ג סק"ז ע"ש. והנה תוס' הקשו לפירש"י דוקא אתפסי' בידים ממ"נ אי אינו ניכר אפי' אתפסי' בידים נמי לפטור ובמ"ל פ"ג מגזילה הקשה הא עכ"פ משום שלא יהיה כל אחד הולך חייב ותי' שעה"מ הכא מצוה דאתפסי' לב"ד משום ובערת הרע לא שייך כל א' הולך ואם כן יפה הקשו תוס' לפירש"י ומשו"ה כ' תוס' אפילו לא אתפסי' נמי דנתעצל במה שלא החזירו לבעלים. והקשו מ"ל הנ"ל א"כ בחמץ נמי ה"ל להחזיר לבעלים קודם זמן איסורו שיאכלו אותו. ולק"מ כי תוס' לטעמי' דב"ק נ"ו ע"ב הנ"ל דיש חילוק בין שומר לגזלן ומתני' בגזלן אומר בחמץ הרי שלך לפניך וה"ה בשור כי האי גוני. ושומר בשור ה"ל להחזירו לבעליו כיון שהוא שומר חייב בפשיעה ה"ה בחמץ אי עבר עליו ולא מכרו לגוי בזמנו לא מצי למימר הרי שלך לפניך ודלא כמג"א סימן תמ"ג ססק"ה ע"ש:

תיובתא. ובירושלמי משני לחלק בין מזיק בידים לגזלן וכקו' תוס'. ונ"ל ירושלמי לטעמי' דאינו מחלק בין נרקבו כל הפירות או מקצתן אלא בין כנימה שבחוץ שהיזק ניכר לעין ובין תולע בפנים אעפ"י ששינוי יותר תולע בגוף הפרי בפנים מכנימה שע"ג הפירות מבחוץ אלמא לאו בשינוי תלי' וכתי' תוס' א"כ שפיר יש לחלק בין ידים לממילא:

לימא כתנאי וכו'. שמעתי מקשים ומטו בה משמי' דהגאון בעל בגדי כהונה זצ"ל. דבב"ק ע"א ע"ב מוקי לדר"מ כר' יעקב דאמר אם החזירו שומר מוחזר דא"ל הרי שלך לפניך וא"כ איך אפשר לומר דס"ל לר"מ היזק שאינו ניכר שמי' היזק דהני משום כן אסיק לחזקי' בתיובתא משום דאי היזק שאינו ניכר שמי' היזק אין לומר הרי שלך לפניך אפי' בגזלן מכ"ש בשומר ור"מ ס"ל כר' יעקב אפי' בשומר אומרי' הרי שלך לפניך א"כ איך ס"ד דס"ל היזק שאינו ניכר שמי' היזק. והנה הק' עצומה מאוד לפע"ד אלא דיש לדחות דאה"נ הומ"ל ולטעמיך ודבמסקנא הא גם ר"מ ס"ל לא שמי' היזק ולק"מ. ומ"מ נחזי אנן בהא דב"ק ע"א ע"ב הנ"ל יש לעיין קצת הא קיי"ל ס"פ החובל בשור העומד להריגה ובא א' והורגו צריך לשלם לבעלים עשרה זהובים דמצוה של הבעלים היא. ובמג"א סי' תרמ"ט סק"כ כ' ערלה מקרי לכם נ"ל מהאי טעמא דמצותה בשריפה ואם בא אחר ושרפה צריך לשלם לבעלים משו"ה הוה לכם. (ולא דמי לחמץ דאיכא בל יראה וכל רגע אסור להשהותו) וא"כ לפ"ז בשור העומד להריגה שוה לבעלים עשרה זהובים וכשם שאם בא אחר והורגו חייב לשלם עשרה זהו'. ה"נ אם גנבו מבית בעלים חייב לשלם כפל עשרים זהו' וכשטובחו ישלם דו"ה ואפי' נימא דהוה רק כמו גרמי מ"מ הא ר"מ מחייב דיני דגרמי וא"כ מאי דוחקי' לאוקמי' שגנבו מבית שומר וכר' יעקב נימא שגנבו מבית בעליו וכנ"ל וככולי עלמא. שוב ראיתי בשיטה מקובצת בשם רשב"א בב"ק שהקשה מאי צריך לאוקמי כר"ש משום דבר הגורם לממון כממון דמי תיפוק לי' ר"מ מחייב דיני דגרמי ותי' אפשר מש"ה לא מחייב דו"ה פי' אי לאו דכממון ממש דמי משום גרמי שאין הפסד בשור עצמו רק שגורם לו ממקום אחר ע"י זה לא ישלם אלא קרן לא דו"ה ע"ש וממילא מיושב נמי קושי' הנ"ל דאהפסד מצוה שגורם לו טביחתו של זה לא ישלם דו"ה וא"ש. ומ"מ י"ל דלא הומ"ל ולטעמיך דאי הי' הכרח דר"מ ס"ל היזק שאינו ניכר שמי' היזק הוה מוקמי' בגנבו מבית בעלים ומשום הפסד שכר מצוה וכנ"ל:

שוב ראיתי כי י"ל קושי' זו דכשם שכ' תוס' ב"ק נ"ו ע"ב ד"ה פשיטא וכו' דחמיר שומר מגזלן משום דלא מהני לי' שינוי לקנות הכא נמי קיל שומר היכי דלא חייב על פשיעה כגון הכא דלא נימא שפשע במה שלא שמרו ונפל ליד ב"ד דהרי מצוה לדונו. בזה קיל שומר מגזלן ואע"ג דגזלן לא מצי למימר הרי שלך לפניך אי שמי' היזק ומכ"ש שומר מ"מ שומר דר' יעקב ורבנן דלא פשע בשמירתו פטור אפי' אי שמי' היזק. מיהו לרמ"ה דאין חילוק בין שומר לגזלן צ"ל כנ"ל:

מאי לאו בהא קמיפלגי מ"ס היזק שאינו ניכר שמי' היזק ומחייב אפי' בשוגג היכי דלא שייך כדי שיודיעו כגון שהבעלים עצמם שם אע"ג דנ"ל לדינא אפי' בכהאי גוני פטור שוגג אפי' לחזקי' דלא פלוג ופטרו שוגג לגמרי מ"מ בהס"ד הוה ס"ל כנ"ל. ולפ"ז הומ"ל דכ"ע שמי' היזק ופליגי אי המזיק בפני הבעלים חייב בשוגג הכי ס"ל לר"מ ור' יהודה ס"ל לגמרי פטרו השוגג אפי' בפני הבעלים אלא דא"כ מתני' דהגוזל גזל מטבע ונפסל אמאן תרמי' אע"כ עכ"פ פליגי ואתי' מתני' כר' יהודה. וחזקי' יאמר אנא דאמרי כר"מ והיכי דהיזק בפני הבעלים חייב בשוגג והיכי דליכא בעלים באותו מעמד פטרוהו כדי שיודיעוהו. ומסיק דלא אלא כ"ע לא שמי' היזק ובקנסו שוגג אטו מזיד פליגי:

בקנסו שוגג אטו מזיד פליגי. כתב פרי תואר סי' צ"ט דלכ"ע איכא קנס שוגג אטו מזיד אלא למר בדאורייתא ולמר בדרבנן ולכאורה ב' ענינים הם לרבי יהודה קנסא הוא משום חומר מעשה רע שעשה המזיד לבשל בשבת גמרו ואוסר גם מי שיארע כן בשגגה ולא משום גזירה שוגג אטו מזיד ומשו"ה בדרבנן דליכא כל כך לא קנסו. ור"מ ס"ל משום גזירה הוא אי נקיל בשוגג וסוף יהיה מקילים גם במזיד וזה שייך בדרבנן אבל בדאורייתא דחמיר לא יבואו להקל בדאורייתא. ולפ"ז הי' לנו למיפסק הלכה כר"מ בגזירותיו ולא בקנסותיו אלא כר' יהודה והיה לנו למקנס כל שוגג אטו מזיד בין בדאורייתא בין בדרבנן:

דר"מ אדר"מ לא קשי' כי קניס בדרבנן מטמא ומדמע דרבנן הוא. פירש"י דכיון דלא שמי' היזק אין כאן איסורא דאורייתא. צע"ג להבין כפשוטו שמן התורה מותר להזיק לחברו היזק שאינו ניכר. אלא כוונתו דלר"מ גזרי' שוגג אטו שלסוף יקילו גם במזיד וה"נ אם יקילו ולא יענשו את השוגג לסוף יבואו להקל שלא לענוש גם את המזיד ויעברו על מצוה דרבנן לענוש את המזיד שלא יהא כל אחד הולך וכו' אבל איסור דאורייתא לא יעברו אם לא יענשו דמן התורה אין לב"ד לענוש המזיק היזק שאינו ניכר. מיהו מאי דפריך ממנסך לא א"ש כולי האי:

דר"י אדר"י לא קשי'. עיין תוס' יבמות ל"ו ע"ב ד"ה חיזוק וכו' ע"ש היטב וצריך לומר הכא מטמא ומדמע לא שכיח כלל משחיתים שישחיתו את ממון חבירו ומש"ה לא עשו חיזוק בדרבנן. ומבשל בשבת דעביד להנאתו שכיח טפי:

משום חומרא דע"ז מיבדל בדילי מיני' וצ"ל שבת לא בדילא מיני' וצ"ע בפסחים י"א ע"א דמשני לר' יהודה משום חומרא דשבת מיבדל בדיל מיני' ע"ש. וצ"ל התם דלאו בעוברי עבירה עסקינן א"כ משום חומרא דשבת מיבדל בדיל ולא יבוא להסתפק מהשמן אבל הכא בעוברי עבירה דמבשל בשבת עסקי' לא מהני בדילי דשבת כ"א חומר דע"ז כצ"ל:

ורמי דר"מ אדר"מ אדאורייתא וכו'. כ' רש"י ה"ה ר"י אדר"י וראשונים כתבו אדר"י ידע דחמירא להו שביעי'. וקשה ג"כ מ"ט לא קשי' לי' בל"ז מתני' גופי' מ"ש נטיעה דשבת מדשביעי' עכנ"ל דשפיר ידע לחלק דמונין לשביעית ולא לשבת וא"כ לבסוף יהי' ניכר שנטע בשביעית משא"כ נטיעת שבת שפיר אינו ניכר ולא הוה ידע סברא זימנין דמיקרי יום שלשים בשבת. והוה א"ש מתני' גופי' מיני' ובי' וגם דר"י אדר"י לא קשיא דהוה מסיק אדעתא דחמירא להו שביעית אך השתא דלר"מ המבשל בשבת יאכל ביומו אע"פ שניכר שנתבשל היום מ"מ לא קניס א"כ מ"ט קניס בשביעית הואיל וניכר הא גם מבשל בשבת ניכר וכדמשני לי' נחשדו על השביעית נמצא שביעית קיל להו א"כ קשה אדר' יהודה הוצרך לחדש באתרי' דר' יהודה הא דחמיר להו שביעית:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף