פני יהושע/גיטין/נג/א

פני יהושע גיטין נג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בא"ד וכן משמע בהגוזל בתרא כו' ומפרש מעיקרא סברי כר' אבין ולבסוף סברי כרבי ירמיה כו' עכ"ל. ויש לדקדק כיון דבהדיא אמרינן הכי בגמרא א"כ אמאי מהדרו התוספות לתרץ בשינויא אחרינא ואפשר דכיון דבמרובה משמע דסתמא דתלמודא לית ליה דרבי אבין א"כ משמע דהלכה כרבי ירמיה לגביה דרבי אבין מש"ה לא ניחא להו לתוס' לאוקמי דשמואל כרבי אבין דקי"ל הלכתא כשמואל בדיני ואף שהרמב"ם ז"ל פסק להדיא כרב דמנסך ממש ופסק ג"כ דקנסא מקנסא ילפינן כמו שדקדק הש"ך בח"מ (סימן שפ"ה אפשר דהתוספות לא סברי הכי אלא דאכתי איכא למידק איפכא לאינך תירוצים שכתבו התוס' כאן דאף אם איתא לדר' ירמיה אפ"ה א"ש הא דשמואל אם כן אמאי קאמר הש"ס בפרק הגוזל מעיקרא סברי כרבי אבין ולבסוף סברי כרבי ירמיה טפי הוי ליה למימר מעיקרא סברי כשמואל ולבסוף סברי כרב דהתם ע"כ אליבא דאוקימתא דרב איירי דקנסא מקנסא לא ילפינן וא"כ אמאי מייתי כלל הא דרבי אבין ובשלמא לתירוצים הקודמים שכתבו כאן אפשר לומר דהש"ס דפר' הגוזל נמי יש לפרש כן דמעיקרא הוו סברי דהא דמנסך דמיא לדרבי אבין והיינו כשמואל ולבסוף סברי דדמיא לדרבי ירמיה והיינו כרב מהטעמים שכתבו התוספות אבל לתירוץ האחרון שכתבו התוס' כאן דטעמא דשמואל משום דמצי למימר הרי שלך לפניך א"כ אין זה ענין כלל לדרבי אבין ואמאי קאמר הש"ס התם מעיקרא סברי כרבי אבין טפי הו"ל למימר כשמואל וצ"ע:

בא"ד ועוד י"ל דטעמיה דשמואל כו' אשעת הגבהה נמי מיפטר דא"ל הרי שלך לפניך כו' עכ"ל. למאי דפרישית לעיל בסוגיא דשמעתין דלשיטת התוספות סוף פ"ב דחולין דלמאי דקי"ל בישראל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו תו לא מיתוקמא מנסך ממש אלא בישראל מומר כדמוקי לה הש"ס התם ואם כן היאך כתבו כאן דמצי אמר ליה הרי שלך לפניך ותיפוק ליה דמעידנא דאגבהה קא מנסך ליה במגע ותו לא חזי למידי והו"ל כאילו מיקליה קליה ובשלמא לכל התירוצים של התוספות אתי שפיר דלשמואל פטור דאף ע"ג דמשעת הגבהה נעשה הנזק ונתחייב בתשלומין אפ"ה כיון דהגבהה צורך דניסוך פטור משום קלב"מ אלא להאי תירוצא דסובר שמואל הגבהה לאו צורך ניסוך הוא אלא דפוטר משום דא"ל הרי שלך לפניך ודאי קשה אם לא שנאמר דהתוספות סברי דלענין מגע מומר דהיינו סתם יינם לא מיתסר בהגבהה לחוד בלא שכשוך כשיטת כמה פוסקים אבל אם נסכו בפירוש לשם עבודת כוכבים לא בעינן שכשוך אלא דלא משמע כן משיטת הפוסקים דמאן דאינו אוסר בלא שכשוך היינו משום דאין דרך ניסוך בכך. ואפשר דהתוספות סברי דשמואל לא ס"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא כרב הונא ורבי יוחנן בפ"ב דחולין דאסרי ותו לא צריכנן לאוקמי בישראל מומר כן נ"ל ועדיין צ"ע:

בד"ה משום דקא מפסיד ליה לגמרי כו' דלחזקיה הו"ל לאצרוכי לאפטורי. סתמו דבריהם ולא כתבו מאי צריכותא שייך אליבא דחזקיה ואפשר דלענין פטורא דשוגגין דהטעם כדי שיודיעו שייך נמי האי צריכותא דאי תנא מטמא משום דהפסד מרובה וא"כ אי מחייבת ליה בתשלומי שוגג מימנעו ולא מודעי אבל מדמע דהפסד מועט אפשר דמשום פסידא פורתא דמחייבינן ליה לא מימנע לאודועי לאפרושי מאיסורא ואי תנא מדמע ה"א משום דשכיח אבל במידי דלא שכיח אפשר דאוקמוה אדינא דאורייתא ובשוגג נמי חייב דבמידי דלא שכיח לא עבדי רבנן תקנתא אפילו במילי דאיסורי ומנסך ודאי איצטריך לאשמעינן דמזידין חייבין ולא מיפטר משו' קלב"מ כן נ"ל:

בד"ה בראשונה כו' בהגוזל בתרא כתובה איפכא וזו אחת מסוגיות הפוכו' עכ"ל. לכאורה נראה דאליבא דרב אין צריך לפרש דהסוגיות הפוכות דאיכא למימר דתרתי ברייתות דאבוה דרבי אבין קושטא נינהו דהא דקתני בראשונה היו אומרים המטמא והמנסך האי מנסך היינו מערב ולא רצו לתקן במדמע משום דהפסד מועט אבל מערב הוה הפסד מרובה לרב דאית ליה בשילהי עבודת כוכבי' דיין ביין אסור בהנא' לגמרי וחזרו לומר אף המדמע דלהפסד מועט נמי חששו ובאידך ברייתא דקתני בראשונה היו אומרים המטמא והמדמע היינו לאחר שגזרו על מדמע וממילא אין צריך למיתני מערב דאתא במכ"ש ממדמע אבל על מנסך ממש לא גזרו ומשום דקלב"מ דמעיקרא סברי כר' אבין ולבסוף חזרו לומר אף המנסך ממש משום דרבי ירמיה מיהו אליבא דשמואל ודאי צ"ל דסוגיות הפוכות הן:

רש"י בד"ה למה לי כיון דקתני מנסך כו' כ"ש מדמע דליכ' למימר דקלב"מ עכ"ל והקשה בספר מהרי"ן לב מי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש דאמדמע קשיא ליה דלכאורה משמע דמדמע ודאי איצטריכא כדקאמר לעיל משום דלא מפסיד ליה ויותר ה"ל לפרש דמטמא גופא קשיא ליה כיון דתנא מנסך אמאי הוצרך לומר מטמא תו קשיא ליה מאי דכתב רש"י ז"ל כ"ש מדמע דליכא קלב"מ ותיפוק ליה דמנסך נמי ליכא קלב"מ דמדאגבהיה קניא. ונלע"ד שדברי רש"י ז"ל נכונים דודאי אי הוי סלקא דעתא דמקשה דהא דבראשונה היו אומרים המטמא והמנסך היינו דקושטא דמלתא לא תיקנו במדמע משום דהפסד מועט א"כ תו לא הוי מצי הש"ס לאקשויי נמי למה ליה למיתני מטמא כיון דתני מנסך דהא איצטריך למיתני למעוטי מדמע ואי הוי תנא מנסך לחוד ה"א דה"ה לכולהו ולא הוי מפלגינן בין הפסד מרובה או מועט אבל מדקתני תרתי משמע דלמעוטי מדמע אלא ע"כ דסבר המקשה דלקושטא דמילתא לא מפלגינן דאע"ג דאמרינן לעיל צריכא היינו לצריכותא בעלמא אבל לקושטא דמילתא לא משמע ליה האי סברא כמ"ש התוס' בדוכתי טובא וא"כ מקשה שפיר מאי חזרו לומר דהא מעיקרא נמי הוי אתא מדמע בק"ו ממנסך דנהי דבמנסך לא שייך נמי קלב"מ ממש אפ"ה סוף דבר שחייב מיתה במנסך וא"כ לא שכיח כלל ואפ"ה תקנו כ"ש מדמע משום דהא דלא שכיח אלימא להמקשה טפי מהפסד מועט כן נ"ל:

תוספות בד"ה שלא יהא כל הקשה הר"ר אפרים כו' ואמאי והא שוגג הוא ומאן דמוקי לה כר"מ ניחא דקניס לקמן שוגג אטו מזיד כו' עכ"ל. וקשיא לי דאפילו במזיד אמאי חייב לר"מ כיון דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ולא מחייבינן ליה אלא שלא יהא כל אחד הולך ומטמא כו' ולכאורה נראה דבההיא דבכורות לא שייך האי חששא דהא בפ"ק דסנהדרין מוקמינן לה בדקבליה עליה ובמטמא את הטהור ממילא משמע דהיינו בת"ח שנשאל על הוראה וטעה איירי ואם תימצי לומר דאפ"ה שייך האי חששא אם כן בפשיטות הוי מצי לאוקמי בבכורות אפילו בלא נשא ונתן ביד דנהי דרבנן לא דייני דיני דגרמי אפ"ה מחייבי הכא משום שלא יהא כל א' וא' הולך ודן. מיהו לפמ"ש התוספות לעיל בד"ה מנסך דהאי טעמא דשלא יהא כל אחד הולך לא שייך אלא לחייב בהיזק שאינו ניכר כמו בהיזק ניכר א"כ א"ש כיון דלרבנן אפי' בהיזק ניכר לא מחייבו בדיני דגרמי א"כ הכא בשאינו ניכר כיון דאיכא תרתי לריעותא לא שייך לחייבו מהאי טעמא וק"ל:

בא"ד וא"ת בטיהר את הטמא כו' לחזקיה ליפטר כדי שיודיעו ויש לומר דאין רגילו' כו' הלכך לא חיישינן עכ"ל. משמע מזה דהא דפטר חזקיה בשוגג במטמא ומדמע ומנסך היינו דוקא היכא שאין שום אדם יודע ומש"ה חיישינן כדי שיודיעו וקשה א"כ שאין אדם יודע הא לא מהימן לומר נטמאו טהרותיך כדאיתא לקמן דף נ"ד ע"ב והרשב"א ז"ל כתב לקמן דמכאן דקדק הראב"ד ז"ל דלא שייך לומר דלא מהימן אלא בפועל דוקא עיין שם באריכות וכ"כ הש"ך בי"ד סימן קכ"ו. ולענ"ד אין מכאן הכרע דאיכ' למימר דהכא איירי כגון שהוא בידו דבכה"ג כ"ע מודו דמהימן כדאיתא לקמן. מיהו לפמ"ש לעיל דלמאי דקי"ל בישראל אין אוסר דבר שאינו שלו לא מיתוקמ' הא דמנסך אלא בישראל מומר כדמוקי הש"ס להדיא בפ"ב דחולין וא"כ לחזקיה ע"כ האי דמנסך איירי במנסך ממש דאי מערב היינו מדמע ולא שייך לומר קנסא מקנסא לא ילפינן דהא לחזקיה לאו קנסא הוא וא"כ דע"כ מיתוקמא בישראל מומר תו לא מצינן לאוקמא כשהוא בידו דא"כ כ"ש דלא שייך כדי שיודיעו דבלא"ה כיון שהיה ברשות המומר נאסר משום סתם יינם כדאיתא בתו' בעבודת כוכבי' דף ל"א דישראל חשוד גרע מעובד כוכבים ומשמע שם דאסור אפילו בהנאה בלא חותם והכא כיון שאומר שניסכו ע"כ דליכא חותם כן נ"ל לכאורה ליישב שיטת הראב"ד והרשב"א ז"ל אלא דא"א לומר כן דא"כ דבישראל מומר איירי א"כ היאך בעו למידק מהכא דעד א' נאמן לומר נתנסך יינך דהא בישראל מומר כ"ע מודו דלא מהימן כדאיתא בי"ד סי' קכ"ו וכמ"ש לעיל דע"כ אף למאן דמוקי מנסך ממש דוקא בישראל מומר היינו בבא דמזידין חייבין אבל האי דשוגגין פטורין משכחת שפיר אף בישראל כשר דבשוגג לא שייך לומר לצעורי קא מכוין ולפ"ז אזלא לה ראיית הראב"ד ז"ל ויש ליישב וצ"ע. מיהו נלע"ד דלחזקיה ודאי לא שייך לחלק בין היכא שהוא בידו דהא לקמן לא ילפינן דבידו נאמן אלא משום שהתורה האמינתו לכהן גדול ביה"כ דכי אמר פיגול מהימן ולחזקיה ודאי לא מצינן למילף מהתם דשאני כ"ג ביה"כ כיון דלחזקיה מחוייב לשלם מדאורייתא בין בשוגג בין במזיד בפיגול דשמיה היזק וכיון שמחוייב לשלם ודאי נאמן אפילו אינו בידו כדאמרינן לקמן דאפילו ס"ת ביד לוקח מתוך שנאמן להפסיד שכרו וכ"ש היכא דמפסיד לגמרי אע"כ דכולהו שמעתא דלקמן היינו דוקא בפועל דומיא דכ"ג אבל באינש דעלמא בלא"ה מהימן בלא ילפותא דכ"ג. מיהו למה שאפרש בסמוך דפיגול בלא"ה פטור מדאורייתא מדכתיב רעהו ולא מחייב אלא מדרבנן אם כן הדרא קושיא לדוכתא ודוק היטב:

גמרא ורבי יוחנן אמר כו' ומ"ט אמרו מזיד חייב שלא יהא כל א' הולך. ואע"ג דבשוגג פטור וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דאכתי יהא כל אחד הולך ויאמר שוגג אני אלא דאפ"ה לא שייך לחייבו בשוגג מהאי טעמא ואהני מיהא תקנת חכמים לענין מזיד היכא שעשה בעדים ועיין מ"ש לעיל גבי מנסך:

שם תנן הכהנים שפיגלו ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק האי שוגגין פטורין מפני תיקון העולם מיבעי ליה. וקשיא לי דאפילו למ"ד שמיה היזק נמי ע"כ מדינא פטור אפילו במזיד דהא ממעטינן כל נזקי הקדש מדכתיב רעהו ולא של הקדש כדאיתא לעיל ריש פירקין וכתבו שם התוספות דאפי' אדם המזיק בידים פטור מדאורייתא ולא מיחייב אלא מדרבנן וא"כ איכא למימר דהיינו מפני תיקון העולם דקתני הכא וכבר כתבתי בזה בפ"ק דב"ק דף ד' גבי מפגל דאיכא למימר דנהי דפטור בהקדש מתשלומין היינו על מה שהזיק להקדש אבל מה שגרם היזק לבעלים שצריכין להביא קרבן אחר לא ממעטינן מרעהו ונראה שלזה נתכוון רש"י בשמעתין בד"ה חייבין לשלם דמיהם לבעלים שהרי צריכין להביא אחרים עכ"ל. והיינו כדפרישית אלא דקשה דהאי סברא לרבי שמעון שמעינן לה בפרק הזהב דף נ"ז דדבר הגורם לממון כממון דמי אבל רבנן פליגי עליה וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי מקשה הש"ס הכא דילמא כרבנן אתיא דהכי קי"ל ובריש ב"ק כתבתי דאף למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי היינו לענין דלא הוי ממון גמור לחייב כפל וד' וה' אבל קרנא מיהא משלם אלא דרש"י ז"ל כתב להדיא בפרק מרובה דף ע"ה גבי האומר הרי עלי עולה ובא אחד וגנבו פטר נפשיה בכבש לרבנן ובעולת העוף לרבי אליעזר בן עזריה וכתב שם רש"י דהיינו אליבא דרבי שמעון דדבר הגורם לממון כממון דמי אלמא דלרבנן דרבי שמעון פטור לגמרי ועוד קשה דא"כ הא דאמרינן בב"ק דף י"ג נכסים שאין בהם מעילה חייב בתשלומי ניזקו אבל שיש בהם מעילה פטור ודחקינן לאוקמי כרבי יוסי הגלילי דבקדשים קלים חייב או דנכסים שאין בהן דין מעילה קאמר אלמא דבקדשי קדשים מיהא לכ"ע לא מחייב בתשלומין ולא שני לן בין קדשים שחייב באחריותן לאין חייב באחריותן וע"כ היינו כרבנן דרבי שמעון וא"כ מוכח דפטור לגמרי אפילו באדם המזיק כמ"ש התוספות להדיא בריש פירקין דנכסים שאין בהם מעילה אכולהו נזקין קאי ואפילו למ"ד מבעה זה אדם והביאו כן מירושלמי וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי פשיטא לתלמודא הכא דלמ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק חייב במפגל מדינא ומי עדיף ממזיק בידים דפטור והנלע"ד דנהי דודאי פטור מדאורייתא בנזקי הקדש אבל לעולם חייב מדרבנן כמ"ש התוספות לעיל כדאיתא פרק השואל ואפ"ה מקשה הכא שפיר דליכא למימר דתיקון העולם אמזידין קאי ולאשמעינן הא גופא א"כ מאי שנא מפגל דקתני דסתמא הו"ל למימר המזיק בהקדש חייב מפני תיקון העולם וממילא ידעינן דל"ש היזק ניכר לא שנא שאינו ניכר דהא שמיה היזק אלא ע"כ דנקיט מפגל משום פטורא דשוגגין כדי שיודיעו וא"כ מקשה שפיר האי שוגגין פטורין מפני תיקון העולם מיבעי ליה כן נלע"ד ועיין בחידושי לב"ק ודו"ק. אלא דרש"י ז"ל בד"ה שוגגין פטורין כתב להדיא דהא חייבין דמזיד דינא דאורייתא הוא ולפ"ז א"א לפרש אלא כדפרישית שסובר רש"י ז"ל דאדם המזיק לא ממעטינן מרעהו והא דקתני בפ"ק דב"ק נכסים שאין בהם מעילה לא קאי אלא אנזקי ממונו כדקתני כל שחבתי בשמירתו. ומה שכתב כאן דחייבין לשלם לבעלים היינו משום דלהקדש לית ליה פסידא שהבעלים צריכין להביא אחר. אלא דאכתי הוה מצי לפרש בפיגול בקרבנות ציבור ואפשר דלא דק בהא והא דלא מוקמינן לעיל בריש פירקין הא דקל וחומר להקדש בנזקי גופו ובקרבנות ציבור או בדק הבית שהתשלומין להקדש ומשלם מעידית אפשר דרש"י ז"ל מפרש כפירוש ראשון של התוספות דאכתי איכא למיפרך מה להדיוט שיפה כחו בנזקי ממונו כן נלע"ד נכון ועדיין צ"ע:

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.