חתם סופר/גיטין/כח/ב

חתם סופר גיטין כח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והא נוד דכשמא ימות הוא ופליגי. צע"ג מה ענין זה לזה אדם מעותד למיתה ואחז"ל אין אדם נקוה שלא ימות וכשם שהי' לו חזקת חי כך היה לו חזקה שעתיד למות וחכמים הראשונים גדרו גדר האדם חי מדבר מת משא"כ נוד אין הכרח שיבקע לעולם אע"פ שהוא במציאות אבל איננו מוכרח. וצריך לומר דפריך בהדרגה אם הכא שחזקת היתר לאוכל תרומה וחזקת חיים מסייעא ליה אפ"ה משום שמעותד למות חיישינן א"כ הכא שחזקת טבל שאינו עובר מאליו לעולם איך נדחה מפני חזקת קיום כנגד שאפשר שיבקע ומשו"ה דבר ביה רבא. אבל לעולם בעלמא כל דבר שהוא בחזקתו לא חיישינן שיארע בו דבר כ"א בדבר העומד לכך כגון שמא ימות בבעל חי ושמא תראה בנדה וכדומה ויתד הוא שלא תמוט וע' רמב"ן רפ"ב דכתובות דאשה מעותדת להתקדש ולהנשא לאיש ע"ש וכל כיוצא בזה. והנה טו"ז ביו"ד רסי' שצ"ז רמי דיקלא וזקפי' דהכא מוקמינן בחזקת חי ואלו בפסחים צ"א גבי מפקח הגל מטמאים אותו ומחייבים בפסח שני וכ' תוס' משום שנמצא מת אמרינן מעיקרא הי' מת שכל הטומאת כשעת מציאתן ומשמע דלא מטעמא דכבר נפל ע"ג גל ואיתרע אמרי' הכא וכמ"ש נה"כ דהרי מסיימי תוס' דכל הטומאות כשעת מציאתן משמע דכללא כייל והאמנם תוס' בעירובין ובנדה דף ע"א הוכיחו דהא דכל הטומאות כשעת מציאתן הוא רק מדרבנן ולתרומה וקדשים דוקא וכבר הרגיש בסתירה זו בחידוד הלכה שבסוף ס' סדרי טהרה וכבר עמד בזה בתשו' חכם צבי סימן ג' ומתחזק בעד דברי תוס' אלו שהיא דאורייתא וכ"כ רשב"א לעיל בסוגיא דשיירות בגט שנמצא במקום שנכתב כ"ע מודים דמהדרינן משום כל הטומאת כשעת מציאתן. נמצא מוכח מכאן דלא מוקמינן בחזקת חי דאלת"ה ה"ל למימר השתא מת כמו מקוה שנימדד ונמצאת חסרה אמרינן השתא היא דחסר אע"כ לא אמרינן באדם המעותד למות ויום המות מיום הולדו לא אמרינן השתא מת אלא מדמת לפנינו אמרינן נמי מת מעיקרא ומה שקשה על זה ממה דאיתא בתוספתא דמודים רבנן לר"מ בראוהו חי מבערב כ' חכם צבי לחלק בין תלי' זמן מרובה לזמן מועט. ואני אומר כדבריו ולא מטעמיה אלא נהי דאדם מעותד למות מ"מ מיתה פתאומית לא שכיחא וע"כ כבר נולדו בו מקרי מות איזה ימים ומאז פסק חזקת חיותו ואין אנו יודעי' עד כמה נחוש למפרע ע"כ חיישינן למפרע עד כמה ימים משא"כ ראוהו חי וברי אולם בערב א"כ אפילו נחלש מיד מ"מ ה"ל מיתת פתאום דלא שכיח ע"כ אמרינן השתא בזו רגע מת וא"ש ולק"מ. ועמ"ש בשמלה חדשה במס' מ"ק בדברי טו"ז הללו. שוב בעי טו"ז לאתויי מפ' המדיר דמחליף פרה בחמור ראי' זו דחאו נה"כ וכל האחרונים דהתם אוקי ממונא בחזקת מרא. שוב מייתי משו"ע א"ע סימן י"ז סעיף כ"ז דעת היש אוסרים שהוא הרשב"א וס"ל דתולין שכבר מת זמן רב ולא אמרינן השתא הא דמת ועל זה השיב נקה"כ וב"ש סקפ"ד ובשמלה חדשה במס' מ"ק שם כולם לדבר אחד נתכוונו אלא שהם קצרו ואני אפרש דעת הגאונים הנ"ל דס"ל בהא פליגי דיעה קמייתא ס"ל אוקי האי גוף שנמצא אחזקת חי והשתא מת. והרשב"א ס"ל אדרבא אוקי גברא דהאי איתתא שעודנו חי. והאי גופא שלא ידענו מי הוא ולא ראינוהו בחיים נאמר שכבר מת מכמה ימים והלא כמה מתים בכל יום וכבר רבים שתו וא"כ אין ראי' להט"ז מדעת הרשב"א המחמיר דשאני התם דאיכא חזקת גברא דהאי איתתא:

ואני אומר עוד כמוסיף על דבריהם דגם הרשב"א יודה דגם האי גופא מוקמי' אחזקה דחי עד השתא. ואמנם הנ"י כתב בשם ריטב"א דמסתברא לקולא כיון שאין נראה שום שינוי פנים ושמא נתפח חששא דרבנן הוא עכ"ל ודבריו תמוהים מי הגיד לו שלא נשתנה ושחששא דרבנן הוא כיון שלא נראה שום שינוי פשיטא אי הי' נראה לנו שינוי לא היינו מסופקים באסורה של האשה והלא על זה אנחנו דנין. אבל דברי הריטב"א נכונים ומוכרחים דהלא יפלא מה"ת לחוש על שינוי ולא נימא זאת הצורה לא נשתנית מעולם וק"ו ממחט שנמצאת מלאה חלודה בנדה ד' ע"א אע"ג דמחט בתחילת עשיתה היתה חדשה בלי חלודה ונתהוה עתה מחדש מ"מ אמרינן כמו שנמצאת עתה חלודה כן היתה כאן מתחילתה ואע"ג שכתב תוס' שם שהטעם דמוקמינן הטהרה בחזקת הטהרה מ"מ הכא שצורת אדם מעודו כך הי' מה"ת שלא נאמר מן התורה כמו שנמצאת כך היתה ולא נשתנה בה דבר וזה הי' קשה להריטב"א. אמנם י"ל אה"נ יש לנו ב' חזקות להתיר היינו חזקת הצורה שלא נשתנית וחזקת חיים של גוף זה. אך יש ב' חזקות להחמיר חזקת אשה באיסורה קיימא וחזקת חיים בהבעל משו"ה אוסר הרשב"א. ובספר אבן פינה סי' י"ז כתב הוכחה להקל כדיעה הראשונה מדאמרינן ביבמות קכ"א ע"א ואסקוהו לבתר תלתא יומין ועוד שם ואסקוהו לבתר ה' יומין משמע הא אי לא הוה ידענא לכמה יומין לא איפשטא איבעי ש"מ סתמא להקל דדיינינן אהאי גופא שמצינו ואמרינן השתא נפל למים ולא אחזקת חי דבעל האשה ע"ש ודבר נכון הוא. בראינו שנפל למים דכבר נפקי מחזקת איסור דאורייתא אבל אין ראיה מזה להקל היכי דלא איתרע חזקת א"א. ועוד לפי טעמו של טו"ז דאדם מעותד למות זה שייך במת בטבע אבל במתים במקרה בנהרג דמיירי ביה שו"ע או בנטבע בזה לא שייך כלל סברת טו"ז. והנה הר"ן לקמן ס"פ מי שאחזו במתני' כתב בתוך י"ב חודש וכו' מגורשת ואינה מגורשת הקשה הר"ן נוקמא בחזקת חי ונימא השתא מת ותי' הרי מת לפנינו ע"ש והוא לכאורה כט"ז אלא י"ל דלכאורה דברי הר"ן צ"ע מאי קשיא ליה הא האשה בחזקת איסור לשוק עומדת דמתחזקת מאיסור לאיסור מאשת איש לזקיקה יבום וא"כ נהי נמי דמוקמינן גברא בחזקת חי ה"ל ב' חזקות מתנגדת ומגורשת ואינה מגורשת וצ"ל קושי' הר"ן היא כיון דחזקת איסור שלה נגרע ע"י שאנו עוסקים בביטולה להמציא לה גט להוציאה מחזקה זו וכמ"ש תוס' נזיר ס"ד ע"א ד"ה אמר אביי ומבואר יותר ברשב"א ריש ס' תוהב"י לענין חזקה שאינו זבוח ושפיר ק' להר"ן ותי' הכא נמי איתרע חזקת חי שהרי עכ"פ מת לפנינו. ובס' עצי ארזים מייתי ראיה לטו"ז מס"פ מי שמת האב שנשבה ומת בן בתו במדינה וכו' ואמאי לא נימא אוקמי אותו שאינו לפנינו בחזקת חי והשתא מת ע"ש. ולכאורה משם ראיה להיפוך מדנקט האב שנשבה ולא אמר האב שהלך למדה"י אע"כ משום דאז הוה אמרינן אותו שאינו לפנינו מת השתא אבל שבוי לא מוקמינן בחזקת חי כמ"ש תוס' בשמעתין ובב"מ וזה ברור. אמנם בשבות יעקב ח"א סי' צ"ח מייתי ראי' מב"ב קנ"ג ע"ב הרי מת והרי קברו מוכיח עליו ופי' רשב"ם ותוס' מדהשתא מת מעיקרא נמי מת ומייתי עלה פלוגתת ר"י ור"נ וקיי"ל כר"נ מדהשתא ברי מעיקרא נמי ברי הוה. ועוד מתוס' יבמות ס"ח סוף ע"א דהקשו נוקמי' בחזקת קטן ותירצו מדהשתא בן ט' מעיקרא נמי הכי הוה ע"ש וזה בודאי כהט"ז. ואחר אחרון אני בא יען כי דברי תוס' דפסחים צ"א דמייתי מכל הטומאות כשעת מציאתן והרי הוכיחו תוס' בעירובין ובנדה שזה הוא דרבנן בתרומה וקדשים. ונלע"ד ליישב ואין כאן מחלוקות דהתוס' ריש פ' עשרה יוחסין גבי קדשה אביה בדרך כתב הא דלא מייתי ש"ס פ"ק דנדה הך דנגע א' בלילה וכו' משום דלא דמי אהדדי דבנידה לית לנו שום ריעותא אלמפרע משא"כ הכא עכ"פ בודאי נגע ולא ידע אי חי אי מת ומאז כבר איתרע חזקתו ע"ש. וצ"ל תוס' דעירובין ודנדה דמדמה להו אהדדי היינו משום דלעומת זה בנדה נמי איכא חדא לריעותא שהרי היא טמאה לפנינו דחזי' השתא משא"כ בנגע בא' בלילה נהי השתא מת זה לפנינו. אבל הנוגע הזה שאנו דנין עליו אינו טמא לפנינו ע"כ יש לדמות כי היכי דנדה אינה מטמאה למפרע לחולין רק לתרומה וקדשים הה"נ נגע בא' בלילה כן נראה לי סברת התוס'. ולפ"ז אומר אני היכי דודאי נגע וגם ודאי טמא השתא לפנינו כ"ע מודים בין ר"מ בין רבנן דאמרינן כל הטומאת כשעת מציאתן מן התורה והכא בגל עגול מיירי כדמפרש שם שנגע בכלו מיד בתחלת פיקוח והשתא נמי טמא בפנינו ע"כ החליטו דמחייב בפסח שני. והשתא דאתית להכי לק"מ מב"ב קנ"ג ע"ב דהתם היה שכיב ורמי בערסי' נהי חזקת חולים לחיים כדאקשי אביי התם מ"מ לא חיישינן ליה משום דמת השתא ה"ל החולי כנוגע והמיתה כטומאה ובתרתי לריעותא כ"ע מודו דכשעת מציאותן ומייתי עלה מדר"נ כיון דכ"ע בחזקת בריאים ה"ל כודאי מגע והרי הוא ברי לפנינו ג"כ משו"ה מוציאים ממון וכשהוא שכ"מ לפנינו אע"ג דלית כאן ריעותא דנוגע מ"מ ספיקא הוה ואין מוציאין ממון ומוקמינן ממון אחזקתיה. וכן בהא דתוס' יבמות ס"ח ע"א הנ"ל י"ל כיון דודאי בא עלי' וגם עכשיו היא עכ"פ פסולה לכהונה לפנינו כמ"ש תוס' אסורה נמי לתרומה אבל היכי דליכא תרתי לריעותא מוקמינן בחזקת חי. ע"כ לענין אבילות כעובדא דמהר"ם מינץ ז"ל אי הי' חולה והשתא מת אמרינן כבר מת למפרע מימי חליו ואי איכא תלתין יומי אינו צריך להתאבל אבל אי הי' ברי ומת אין להקל אלא מחמת ספק אבילות להקל. ולענין עיגונא דאתתא אם לא מת מחמת חולי היה נראה להקל מ"מ אין לעשות מעשה בלי צירוף הרבה היתירים עוד. ולענין בשר ספק נשחטה הבהמה תוך ג' ימים יפה כתב פלתי סי' ס"ט אמרינן השתא הא דנשחטה ומ"מ נ"ל אם נשרה הבשר במים ושוב נשתהה וספק אם שהה ג' ימים מעת שרייתו במים יש להחמיר דאין כאן חזקה של כלום. ושוחט שאיתרע עיין שמלה חדשה סי' ב':

והא בעי סמיכה. כ' תוס' בסוף הדיבור דלא אמרינן בסמיכה כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו משום דכתיב מזובו וסיפר ולא מזובו ונגעו. הקשה הגאון מהר"י פיק לגיסו הגאון בתשו' זכרון יוסף ב' קושיות א' פ"ק דמגילה מבואר האי מזובו אתי לענין ספירת נקיים ולא מיירי מקרבן וקושי' זו לא צריכה לפנים דס"ל להתוס' דקרא דקאמר מזובו ולא מנגעו וספר וביום השמיני יבא אכולה פרשה קאי ולק"מ אך קושיא שניה היא עצומה והא זב לא מייתי אלא קינין דלאו בני סמיכה נינהו וצע"ג. ומ"מ נלע"ד ליישב דס"ל להתוס' כיון דכתיב בפסוק א' בפ' ויקרא והביא את קרבנו וסמך. והנה מצות הבאה וסמיכה בחדא מחתא מחתינהו קרא ובזב טמא שא"א לעשות שליח כמותו דכל מה דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח נמצא אינו בהבאה כלל לא ע"י עצמו ולא ע"י שלוחו ואפ"ה משלח קינין שלו ש"מ אין הבאה מעכב אע"פ שאינו ראוי להבאה וה"ה לסמיכה דבת ביקתא היא כנלע"ד:

לא ליעול חולין לעזרה. מדלא קאמר ליתי' חטאת המתות משמע כדמפרש בנזיר כ"ט ע"ב דס"ל חטאת עוף לא גמירי דתמות אבל חולין בעזרה מיהת הוה. ומיהו רשב"א כ' דגמ' אקרבן קשי' אבל חטאת עוף כיון דמליקה היא ואי אית ביה קצת ספק אינה נאכלת פשיטא שלא הי' ראוי לקבל מהשליח כשיבא הבעל הדבר ויאכלו הכהנים אך מתוס' לא משמע כן גם לשונם מגומגם מה שכ' לשליח אין להביא חולין לעזרה מספק עכ"ל משמע שום חטאת עוף הבאה על הספק לא מקבלין משליח וז"א אלא הכא דאי לא הוה מוקמינן ליה בחזקת חיים מהיכי מקבל משליח בספק יביא הוא עצמו ויהיה ודאי וקמ"ל דה"נ ע"י שליח הוה ודאי דמוקמי' בחזקת חיים:

שלשה דברים העיד ר"א בן פרטה וכו' על שהקיפוהו כרקום וכו' אבל עיר שכבשוהו כרקום וכו' בירושלמי הביא רשב"א לחלק בין כרקום של אותה מדינה או של מדינה אחרת ופי' של מדינה אחרת אין להם פנאי להמית ע"כ בחזקת קיימין הן וכעין דאמרינן בכתובות כ"ז ע"א עי' תוס'. ואמנם התם דחו הפוסקים הך אוקימתא ופסקו כשינוי דרב מרי לבעול יש פנאי לנסך אין פנאי בין כרקום של אותה מדינה בין כרקום של מדינה אחרת וא"כ ה"נ אין לחלק ולהמיתו יש פנאי וכולם נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים ומשו"ה השמיטו הרי"ף והרמב"ם הך דירושלמי כ"כ בס' קרבן נתנאל וכבר קדמו בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ק"ג. ואמת נכון הדבר אלא שתמוה מאד על טור א"ע סי' קמ"א דמייתי הך חילוקא ארישא עיר שהקיפוהו ולא נכבשה עדיין ופי' הרב"י דשל אותה מלכות חס עליהם והרי הם בחזקת קיימי' אבל של מלכיות אחרת משחיתים החומה ומפילים החומות והבתים והרי הם ספק חיים וספק מתים ותמהו דבזה הלשון עצמו איתמר הך דירושלמי בפ"ב דכתובות ומ"ט לחלק בפירושם ועוד דמסדר הירושלמי דשמעתין משמע דקאי אסיפא ולא ארישא אהקיפוהו כרקום. ולדידי קשיא עוד דהרי בירושלמי מייתי ברייתא הוסיפו עליהן גררתו חי' ונפלה עלי' מפולת וששטפו נהר עיין שם. א"כ משמע מעדות של רבי אליעזר בן פרטא. לא היה מפולת בספק חי ספק מת וא"כ איך אפשר לומר בעיר שהקיפוהו כרקום של מלכות אחרת הם בספק חי בספק מתים משום שמפילים עליהם חומות ובתים הלא אפילו ודאי מפולת הוא בחזקת קיים עד שהוסיפו עליהם והוא קושי' עצומה לפע"ד. עכנלע"ד דגם הטור ס"ל בפי' הירושלמי כהרשב"א דשמעתין דאכבשה קאי ולא מייתי הך דינא כלל כמו דלא מייתי ליה רי"ף ורמב"ם מטעם הנ"ל דלא קיי"ל לחלק בהכי אך ס"ל להטור בתר דהוסיפו מי שנפלה עליו מפולת וידוע דכרקום דרכם להפיל מפולת ע"כ ממילא יש לחלק בעיר שהקיפוהו כרקום בין אותה מדינה למדינה אחרת ונכון היא לדינא אפי' אי לא נתכוון הטור לכך. ודע כי הפרש יש בין הנושאים כי עיר שכבשוהו כרקום הוה מדינה אחרת אותם שנבהלים לצאת מפני הרודפים אחריהם ואין פנאי להתעכב אבל הבאים להתעכב שם ואינם נבהלים מפני הרודפים הם בכלל חיל של אותה מלכות אך לענין הקיפוהו כרקום כל שהוא ממלכות אחרת אינו חס על יושבי העיר כל שעדיין לא כבשום ומפיל החומות והבתים:

וספינה שאבדה בים. משמע שאם נשאית תצא וכן הוכיח ריב"ש סי' שע"ט. וקשה הא במים שאין להם סוף אם נשאית לא תצא ומשו"ה פי' רמב"ם בפי' המשנה שלא ראינו שטבעה אלא שעבדה כלי' ומשוטי'. אך מלשון רש"י משמע שטבעה שכ' המטרפת ועדיין לא טבעה. ע"כ כתב בשלטי הגבורים בגליון הרי"ף כיון שלא ראינו איש טובע אלא הספינה תלינן שניצולו וכן משמע במיוחסת סי' קכ"ח. אמנם הריב"ש סימן שע"ט כתב דאפי' ראינו גברא שטבע אלא שלא שהה עליו כדי יציאת הנפש אעפ"י שרובם למיתה מ"מ איכא תרי חזקות נגד הרוב חזקת חיים דגברא וחזקת אישות דאיתתא וה"ל ספיקא דאורייתא ע"כ נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים אבל בשהה עלי' כדי יציאת הנפש וליכא אלא חששא שמא המים מלמטה הובילוהו למקום רחוק ושם גלי אשפילוהו זהו מיעוטא דמיעוטא בהא אם נישאית לא תצא. וצ"ל להריב"ש ג' חזקות נגד הרוב נמי הוה פלגא דהרי בת ישראל לכהן יש לה נמי חזקת היתר לתרומה וה"ל ג' חזקות. מיהו י"ל דאה"נ היה ראוי להתירה לתרומה אלא שלא נבוא להקל בא"א וכעין שכ' תוס' חולין ריש דף י"ב ע"א ע"ש. וצ"ל הוסיפו עליהם שטפי נהר פי' שטף וצוף ע"פ הנהר ולא ראינו שנטבע רק צף ע"פ הנהר ושהה שיעור י"נ ולא יצא. ולפ"ז בראו שנטבע ולא שהו שיעור י"נ או לא ראו שנטבע אלא צף ע"פ הנהר ושהה שיעור י"נ שניהם רובם למיתה ויען ב' חזקות מתנגדות נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים אבל ראו שנטבע וגם שהו עליו שיעור י"נ רובא דרובא למיתה אז אם נשאית לא תצא וסברא זו של הריב"ש דה"ל תרי חזקות בנה עלי' יסוד פני יהושע בק"א לכתובות סי' מ"ו ד"ה ועל ארבעה לא אשיבנו והארכתי בזה במקום אחר בעזה"י:

מיתיבי כל מקום שיעמדו שנים וכו' פי' והרי מחמרינן בנפשות טפי מבעגונה כמ"ש תוס' חולין צ"ו ע"א ד"ה פלני' וכו' ע"ש:

איכא דאמרי וכו' לדעת ה"ה הרי"ף והרמב"ם פסקו לגמרי כלישנא בתרא ומסיים דב"ד של ישראל ליכא בזה"ז ונדחקו בכוונתו ונ"ל שהיא נותנת טעם למיפסק כל"ב דלישנא קמא דחיק לאוקמי מתני' בב"ד של ישראל שאינו נוהג בזה"ז ושביק רבו דין הנוהג אע"כ כל"ב. ושיטת רוב הראשונים דרי"ף ספוקי מספקא לי' ונקיט הכא והכא לחומרא אלא שדינו של ב"ד ישראל לא מייתי רי"ף מפני שאינו נוהג בזה"ז. ולפע"ד גם הרמב"ם סובר כן וסמיך עצמו במ"ש בהל' תרומות דב"ד ישראל כיון שהובא לבית הסקילה הוא בחזקת מת הא כשיוצא ליהרג עדיין בספק חי ספק מת דלמא מצאו ליה זכותא שהרי רוכב על סוס וסודרי' בידו משא"כ ב"ד של נכרי אפי' מונח בבית הסקילה וכיוצא אכתי איכא ספק דמקבלי שוחד והא דלא כתב בהל' גירושין משום דלא פסיקא לי' דנראה דאפי' מונח בבית הסקילה דרובא דרובא למיתה מ"מ על צד הרחוק אפשר דימצאו לו זכות ע"כ דינו כמים שאל"ס לא תנשא ואם נשאית לא תצא. ורמב"ם לא כתב להדי' מפני שאינו מפורש בש"ס וכל זה ביוצא חייב מב"ד אבל בחיובי מיתה למלכות אפילו למלכי ישראל לעולם הוא ספק חי דאפשר דמוחל לו או מאריך לו זמן כדהע"ה לשמעי בן גרא וליואב בן צרוי' ועיין תוס' יו"ט ספ"ק דעירוכין. וכל זה באין האשה אצל הנידון אבל אם היא סמוכה לו אפילו האבן כבר נתון על לבו תקבל גיטה ואוכלת בתרומה עד שתצא נפשו משא"כ בעירוכין אינו מערך כמ"ש מ"ל ספ"א מהל' עירוכין ע"ש. והרא"ש כתב דתרי לישני לא פליגי בב"ד של גוים והא מקמי דחתם פורסי שנמג והא לבתר דחתם ע"ש. וצ"ע א"כ ה"ל להרי"ף להביא זה וצ"ל דסמיך עצמו אמ"ש לעיל י"א ע"א וברא"ש שם סי' יו"ד ע"ש באורך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף