חק יעקב/אורח חיים/תלח
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שנכנס לבית בדוק. משמעות הש"ס והפוסקים דאין לחלק כלל אפי' בככר קטן שיוכל עכבר לאכלו ואפי' ביטלו אפ"ה לא תלינן לקולא מטעם ספיקא דרבנן לקולא משום דאין ספק מוציא מידי חזקת ודאי איסור כיון שידעינן בודאי שעכבר גררה החמץ לפנינו אין ספק מוציא מידי ודאי כדאיתא להדיא בפסחים דף ט' ע"א וכ"כ הב"ח ודלא כראש יוסף דכת' דמיירי בככר גדול דאל"כ הוי ספיקא דרבנן לקולא לא דק:
(ב) ומצא פירורין. אבל אם מצא ככר שלם א"צ בדיקה כמבואר להדיא בסמוך בסימן תל"ט והיינו דוקא בביטל משא"כ בלא ביטל לא תלינן להקל וצריכין לבדוק עדיין כל הבית וכ"כ הטור להדיא בסי' תל"ט ובע"ש הניח דין זה בצ"ע וסיים וכת' מיהו מהא דפסק הטור עכבר נכנס וכו' נתעלם ממנו דברי הטור שכת' להדיא דין זה וכן דעת שאר הפוסקים ע"ל סימן תל"ט ס"ק ח':
(ג) ולבדוק הבית. והיינו כל החדרים שפתחיהן פתוח שיוכל העכבר לכנס שם אפילו דרך חור כמ"ש סימן תל"ד בשם שכה"ג. והב"ח פסק דלא חיישינן שמא גררה דרך חור אכן במ"א השיג על הב"ח בזה וכת' וז"ל ול"נ דבית פירושו חדר ואינו צריך בדיקה אלא אותו חדר שראינו שנכנס לשם אבל שאר חדרים היינו בעי' דגמ' בנכנס לחצר ואינו ידוע אם נכנס לבית ומסקינן אע"פ שקרוב לבית מאד תלינן להקל וא"צ לבדוק אם ביטל או שאין הככר גדול ה"ה כאן עכ"ל ובאמת מל' הרמב"ם בפ"ב מהל' חמץ והטור בסי' תל"ד והרוקח ושאר פוסקים שכתבו וז"ל יהא נזהר בחמץ שמשייר להצניעו שלא יצטרך בדיקה אחרת כגון אם יטלנו עכבר בפניו שאז צריך לבדוק כל הבית פעם אחרת עכ"ל מלשון כל הבית תשמע דכל החדרים שאפשר לעכבר לבא משם לשם צריך בדיקה וכן משמע קצת בהא דמדייק שם בש"ס דף ט' על המתני' אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית טעמא דלא חזינא דשקיל אבל חזינא דשקיל בעי בדיקה וגם בשני בתים בדוקים ולא ידעינן להי עייל אם הם של אדם א' שניהם צריכין בדיקה לדעת הטור סימן תל"ט ומה דמייתי המ"א ראיה מהא דחצר אין ראיה כלל דאפשר לומר דהתם כיון שהחצר אינו בדוק תלינן באינו בדוק כמו בית א' אינו בדוק וא' בדוק תלינן באינו בדוק כמבואר בסי' תל"ט וגם איכא למימר שלא נכנס העכבר כלל לא' מהבתים רק מחצר לר"ה ועופות ועורבים השכיחים בחצר נטלוהו כדאיתא לעיל סי' תל"ג ובזה מיושבים גם כן מה שמקשה בראש יוסף לקמן סי' תל"ט על הטור בדין דחצר ע"ש ומדחיק מאד בזה ולפמ"ש ניחא:
(ד) שאין דרכו של עכבר לפרר וה"ה כלב ותרנגול. אחרונים בשם רוקח:
(ה) אם תינוק נכנס ודוקא תינוק משא"כ קטן בר דעת ע"ל ס"ס תל"ד.
(ו) שחזקתו שאכלו. אפי' לא ביטלו כ"כ הב"ח וגיסי הרב בספרו א"ז ודלא כע"ש וכן נ"ל ראיה ברורה ממ"ש התוס' בפסחים דף יו"ד ע"ב ד"ה מפני שדרכו של תינוק לפרר ואפי' לרשב"ג דאמר תבדוק כל השדה שאני הכא דיש רגלים לדבר שפירורין מן הככר שהרי מיד נכנס אחריו עכ"ל ואם איתא דלא מתירין גבי תינוק אלא א"כ שבטלו בלא"ה לא קשה מידי מרשב"ג דמיירי שם לענין טומאה באיסור דאורייתא ומשום ספיקא דאורייתא לחומרא משא"כ הכא בביטול באיסור דרבנן וכמבואר להדיא בטור וב"י סי' תל"ט ע"ש וגבי על ובדק ואשכח דבביטול מודה רשב"ג אלא ודאי אין לחלוק כלל וק"ל:
(ז) כזית חמץ. משמע אבל בפחות מכזית א"צ סולם להורידו וסגי בביטול וכ"כ בע"ש:
(ח) חמין בבור. ברוקח סי' רע"א כת' בשם התוספתא דחמץ שנפל בתוך הבאר הרי הוא כמבוער עכ"ל. וצריך לחלק בין הבאר לבור רק שאין בו מים וע"ל סי' תס"ז לענין להשתמש בפסח בבאר שנפל בתוכו חמץ ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |