חלקת מחוקק/אבן העזר/א
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אין מוכרין ס"ת וכו'. בש"ע בא"ח סימן קנ"ג פסק דמותר למכור ס"ת להספקת תלמידים או להשיא יתומים בדמיו והיא מדברי הריב"ש הביאו הב"י (שם בסי' הנ"ל וסיים הריב"ש בדבריו) דהוי דומיא דללמוד תורה ולישא אשה ולפ"ז דוקא יתום שרוצה לקיים פ"ו ואין סיפוק בידו אבל בשביל יתומה אין מוכרין (דאשה אינה מצווה על פ"ו כדפסק בסי' זה סעיף י"ג) ושאר פרטי דין זה אם אין לו מה לאכול או למצות פדיון שבוים וכן אם יש חילוק בין ס"ת של יחיד לשל רבים עיין בי"ד סי' ר"ע וסי' רפ"ב ובא"ח סי' קנ"ג ואין כאן מקום להאריך בדין מכירת ס"ת:
(ב) שישא אשה בן י"ח. אף על גב דכל המצות חייב לקיים מיד כשנעשה בן י"ג מ"מ מצוה זו קבלו חז"ל שבן י"ח לחופה מאחר שצריך ללמוד קודם שישא אשה (כמבואר בש"ע טי"ד סי' רמ"ו סעיף ב') התחלת למוד גמ' הוא מבן ט"ו ואילך:
(ג) אבל קודם י"ג לא ישא וכו'. זה הוא לשון הטור, גם הרמב"ם בפכ"א מהא"ב כתב ואסור להשיא אשה לקטן שזה כמו זנות הוא ופשט הלשון משמע דקטן הוא כל שלא מלאו לו י"ג שנה ויום אחד ויש לו שערות כמו קטן דכל הש"ס ולפי זה סמוך לפרקן שהוא מצוה כדאמרינן בגמ' (יבמות דס"ב סנהדרין דף ע"ו) (גם הרמב"ם הביאו בפ' הנ"ל קודם דין הנ"ל וז"ל מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן שאם יניחן יבואו לידי זנות וכו' עכ"ל) היינו מיד אחר שהגיע לפרקו דהיינו שנעשה בר מצוה (וכן פי' הב"י) ולפי זה יהיה מחלוקת בין הפוסקים דהא רש"י ותוספות כתבו (סנהדרין דף ע"ז ע"ב) דמצוה להשיא אשה לבנו קטן כל שהוא סמוך לפרקו דהיינו קודם שנעשה גדול שנה או חצי ואחרונים כתבו דאפשר גם הרמב"ם והטור ס"ל הכי וקודם י"ג היינו קודם התחלת שנת י"ג דאז נקרא קטן לזה אבל בתוך שנת י"ג דהוא סמוך לאיש מצוה היא ובאמת סתימת ל' הטור והרמב"ם לא משמע הכי, ובב"ח חידש דין א' דאב המשיא בנו קטן סמוך לפרקו הוי קדושין דרבנן וצריכה גט מדרבנן ואין דבריו ברורים ועוד יתבאר לקמן ועיין בתשובת ראב"ח סי' מ"ז:
(ד) נהגו שלא לכוף על זה. קצת משמע כן מדברי הרא"ש בפ' הע"י ס"ק ט"ז וז"ל וכן היה נכון ברווק שעברו עליו ך' שנה ואינו רוצה לישא אשה שיכפוהו ב"ד לישא אשה משמע דלא היו נוהגין כן בזמנו אבל מדברי הריב"ש (שמדבריו הוציא הרב דין זה) אין ראיה דהתם מיירי שאין כופין אותו לגרש או שאין מוחין מלישא אשה שאינה בת בנים אבל לישב בלא אשה כלל מזה לא מיירי:
(ה) ואפילו בנשא אשה ושהה עמה י' שנים וכו'. הרב הוציא דין זה מתשובת הריב"ש והמעיין שם יראה שכתב להיפך וז"ל אם בשהתה עמו עשר שנים ולא ילדה וכו' אף עפ"כ כופין ואף על פי שכבר נשואה לו כ"ש הוחזקה להיות עקרה שאם בא לישא אותה שמונעין אותו בכפיה שלא ישאנה ע' שם:
(ו) והוא שלא יהיה הבן סריס וכו'. נראה דאם הבן נשא איילונית או הבת נשאת לסריס או שלא נשאו כלל קיים האב פ"ו דאל"כ ליתני רבותא:
(ז) בד"א כשהיו בני הבנים זכר ונקבה. מדברי התוספות (ביבמות דף ס"ב ע"ב בד"ה וכ"ש ברא לברתא) משמע דשני זכרים הבאים מבן ובת קיים פריה ורביה ובשלטי הגבורים הוסיף אפילו בשתי בנות הבאים מבן ובת קיים פ"ו למסקנא דשמעתיה ופי' ההלכה לדעת הרמב"ם מבואר כדברי האחרונים וא"צ להאריך בזה כאן ואם היו לו בן ובת ומת הבן והוליד בת או להיפך אפשר דאף לדברי הרמב"ם מהני ואפשר דלא מהני וע' בתשובת מהר"מ מלובלין סי' ט"ז:
(ח) היה הבן ממזר וכו'. יש להסתפק אשה שנתעברה באמבטי אם קיים האב פ"ו ואם מקרי בנו לכל דבר ובלקוטי מהרי"ל נמצא שבן סירא היה בנו של ירמיה שרחץ באמבטי כי סירא בגי' ירמי"הו וע' בס' עבודת הקודש להרב איש האלקי מוהרר"מ קורדאווי"רו זצ"ל בחלק התכלית פרק י"ז (וז"ל ס' יצירה מזמן אברהם אבינו ע"ה נמצא בין אומתו הקדושה וירמיה ע"ה בזמן בית הראשון היה מתעסק בו כמו שנמצא בס' הבטחון שעשה ר"י בן בתירא ע"ה הביאו רב חמאי גאון ז"ל בס' היחוד וגם הביאו הקדוש קנה ז"ל בספר הפליאה שירמיה הנביא ע"ה היה מתעסק בספר יצירה בינו לבין עצמו יצתה בת קול ואמרה קנה לך חבר הלך אצל סירא בנו ונתעסקו בס' יצירה שלשה שנים לקיים הכתוב אז נדברו יראי ה' וגו' עכ"ל):
(ט) ונתגייר הוא והם. בתשובת מהרי"ל סי' רכ"ג פסק אפילו לא נתגיירו בניו עמו וכן משמע קצת בגמרא (יבמות דס"ב ע"ב):
(י) אלא ישא אשה שאינה בת בני' וכו'. ואם אינו מוצא שום אשה בלא מכירה צריך למכור ס"ת כדי שלא יעמוד בלא אשה והיינו דמסיי' ולא יעמוד בלא אשה דא"כ הא כבר כתב לפני זה דאסור לו לעמוד בלא אשה ואף דמפשט הגמרא משמע דטעם מכירת ס"ת לישא אשה הוא משום שבת יצרה מ"מ אסור דהרהור עבירה קשה משבת יצרה וכמו שכתב בעל ת"ה סי' רס"ג (דהרהור עבירה קשה משבת יצרה) לעניין אם מתירא מקטטה וכן הוא בהדי' בספר מלחמות י"י להרמב"ן (בפ' הבע"י דף תכ"ו ע"ב וז"ל אלא לומר שאסור לו לאדם לעמוד בלא אשה ואעפ"י שאינו חייב כלל בפ"ו ולעולם הוא מוכר ס"ת אפילו לישא אשה שאינה בת בנים ואף על גב דליכא שבת יצרה וכו' עכ"ל) ואף על גב דלכאורה דברי הנ"י סותר לזה (הביאו הב"י סי' זה ס"ק י"ב וז"ל סברא דרבוותא דהא דר' יהושע) (דתניא ר' יהושע אומר נשא אשה בילדותו ישא בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו') מדרבנן דאי מדאורייתא כל שקיים פ"ו נפטר וה"ה במכיר עצמו שאינו ראוי להוליד פטור אלא שנושא אשה שאינה בת בנים מפני החטא כדרב נחמן ומסתבר' דכשראוי להוליד מוכר ס"ת משום דרבי יהושע ואף על גב דהוי מצוה דרבנן דלא אפקיה הכא מס"ת אלא לענין אשה שאינה בת בנים וכן הלכה הריטב"א ז"ל עכ"ל (ומדכתב דלא אפקיה ס"ת מהכא אלא לענין אשה שאינה בת בנים א"כ סבירא ליה דלא ימכור ס"ת לישא אשה שאינה בת בנים) יש לפרש דברי הנ"י באופן שלא יחלוק על זה ודוק:
(יא) וי"א שאפי' אם יש לו וכו'. (אמר המגיה והכותב בנו של המחבר להיות כי מה שארשום כאן היא נפקות' גדולה בכל ספרי הש"ע של המחבר הרב הב"י מה שהוא נוגע לפסק הלכה ולדינא אמרתי בלבי לבל למנוע בר ולהעתיק פה מה שמצאתי בתשובת הרב הגדול מ"ע סי' צ"ז וז"ל ואמרת כי הב"י לא הכריע בטי"ד סי' נ"ה וגם הש"ע הביא ב' הסברות והניח הדבר בספק דע כי המחבר ההוא רבן של בני הגולה זה דרכו בש"ע דקבוע להוראה להביא תחלה הדעת היותר מוסכמת והיכ' דאיכא למיחש לסברא מייתי לה בשם י"א א"כ מה שכתב תחלה כדעת הגאונים להתיר הוא פסק גמור ומוחלט ולפי סברתו ולא זכר הסברא השניה אלא לחלוק כבוד לבעלה שגם הם גדולים ורבים ובהרבה מקומות פשט המנהג לאסור דכוותיהו עכ"ל ואתה המעיין ממנו תבין היכא דהרב הב"י מביא שני סברות בש"ע והסברא השניה מביא בשם י"א אין הדבר כמסופק אצלו בין הסברות רק דעתו לפסוק כסברא הראשונה והי"א מביא רק לחלוק כבוד לבעל הסברא ההיא ואתה דע לך:
(יב) ומתירא שאם ישא אשה בת בנים יבואו קטטות וכו'. הראיה שהביא הת"ה לדין זה (שממנו הוציא הרב דין זה) מהא דמשיאין לו עצה ההוגנת לו ודחינן מצות יבום בשביל קטטה ראיה זו קלושה היא דיבום וחליצה בדידיה תלי רחמנ' ואיכא למ"ד מצות חליצה קודמת אבל להפטר ממצוה זו בשביל קטטה דאפי' ס"ת מחוייב למכור לדעת הרא"ש אין לנו ראי' מזה:
(יג) והוא דאפשר למיקם בסיפוקייהו. יש להסתפק אם האיסור היא מצד האשה שהיא יכולה למחות בידו מאחר שאין יכול לקיים לה שאר וכסות ועונה או נימא דאף היא מתרצה לו ונותנה לו רשות לישא אחרת הב"ד מוחין לו אם אינו יכול להספיק אותם ומדברי הרמב"ם (פט"ו מה"א) הביאו הטור (בסי' ע"ז ס"ק ד') משמע דתלוי ברצון הנשים וכן משמע בתשובת הריב"ש סי' צ"א ומקרא מלא הוא (והחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא לאמר לחמינו נאכל ושמלותינו נלבש רק יקרא שמך עלינו אסוף חרפתינו ישעיה ד') וכל דבר שבממון תנאו קיים:
(יד) כדי שיגיע לכל אחת עונה בחודש. כי סתם וסת היא כל שלשים יום ולפחות תהיה לה עונה אחת טרם יבא וסת השני (דהיינו עונה של ת"ח שהיא מע"ש לע"ש כך פרש"י בהחולץ דמ"ד ע"א):
(טו) אינו רשאי לישא אחרת. בנ"י מסיים בטעמו דאומדנא דמוכח היא דאדעתא דהכי אנסבא ליה והוי כחמר שאינו רשאי לעשות גמל עכ"ל וממילא דברשות אשתו מותר כמו שמבואר לקמן סי' ע"ו:
(טז) יש להקל להתיר לו לישא אשה אחרת. וכבר נהגו שלא להתיר בלא מאה רבנים ועיין בב"ח וע' בתשוב' מהרש"ל סי' ס"ה משמע שדעתו לאסור ודלא כב"ח:
(יז) ולא החרי' אלא עד סוף אלף החמישי. עיין בתשובת ב"י סי' י"ד בדיני נשואין מה שכ' על תשובת הרב ר"י מינץ:
(יח) לגרש אחת מהן. פי' והשניה תדחה מפני הראשונה אם לא שהראשונה מקבלת גט ברצון וכ"כ מהרש"ל סי' י"ד:
(יט) מזכה לה גט ע"י אחר. משמע מדבר הלמד מעניינו דהטעם הוא כדי שהבעל לא יעבור על תקנת ר"ג וכן הוא בהדי' בת"ה סי' רל"ז ומהרי"ק סי' קמ"א אכן בד"מ כתב טעם א' דבמקום שנוהגין ביבום יש לחוש שמא ימו' הבעל בלא בנים ותתייב' אשתו ובאמת היא צר' סוטה ואינה עולה ליבום וסיים שם ולכן מנהג יפה הוא במקום שנוהגים ביבום:
· הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |