חכמת אדם/קכג

חכמת אדם ‏ קכג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות אישות דין זמן נשואין ואיזה אשה ראוי לישא (אה"ע סי' א')

א יתברך שמו של הקב"ה שברצונו להיטיב עם בריותיו ברא כל העולמות ולא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה למלאות פני תבל למען יכירו כח מלכותו ולכן צוה יוצרנו ובוראנו לפרות ולרבות וכל מי שאינו עוסק בפ"ור כאלו שופך דמים וכאלו ממעט הדמות וגורם לשכינה שתסתלק מישראל ועונו גדול מאד:

ב קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהי לו לאשה ואז נקראת אשת איש ואם בא עלי' חברו חייב עלי' מיתה וכיון שנתנה תורה קדשנו במצותיו וצוה לנו שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהיה לו אשה שנאמר כי יקח איש אשה (רמב"ם פ"א מהל' אישות). וקיחה הוא דבר הניקח וליקוחין אלו הם מצות עשה מן התורה. והוא באחד מג' דברים שהאשה נקנית בהן בכסף בשטר או בביאה ואם קידש שלא בעדים לא הוי קידושין אפי' שניהם מודים (סי' מ"ב) והמקדש בביאה בפני עדים אע"ג דמקודשת היו מכין אותו בימי קדם מכות מרדות מפני שהוא דבר פריצות ואם קידש בכסף ולא שידך תחלה י"א דג"כ היו מכין מ"מ ואין נוהגין כן (סי' כ"ו) [*) ועתה נשברה כח ב"ד מלהכות מכות מרדות כ"א כשיתחייב עפ"י חוקי המדינה וכאשר ישפטוהו המושלים]:

ג קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו וזו נקראת קדשה כדמצינו במעשה יהודה ותמר. משניתנה תורה נאסרה הקדשה שנאמ' לא תהיה קדשה מבנות ישראל לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קדושין אפילו היא ישראלית וקטנה שלא ראתה נדה מימיה או שטבלה לאחר נדתה לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה (רמב"ם שם) ואצ"ל שאם היא נדה שחייב כרת ואצ"ל כותית שקנאין פוגעין בו אם הוא בפרהסיא ואפי' בצנעה ענשו מפורש יכרת ד' לאיש אשר יעשנה כו' ועון זה יש בו הפסד שאין בכל עריות. שבנו הבא מן העובדת כוכבי' אינו בנו ונמצא הוליד בן לעבודת כוכבים ומחלל את קדושתו כמש"כ כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר ויעויין כל זה בפוסקים שהאריכו למעניתם בדינים האלו:

ד ולפיכך לאחר שניתנה תורה אינו יכול לקיים מצות פריה ורביה עד שישא אשה בחופה וקידושין בפני עדים ומצוה גדולה הוא מאד. שאין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה או לישא אשה ואעפ"י שת"ת כנגד כלם. ומי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי תמיד ונדבק בה ואין יצרו מתגבר עליו אין בידו עון אם אינו נושא אשה מ"מ בזמה"ז ידוע שאין אדם בעולם שיש בו מידות הללו ולכן מצוה על כל אדם שישא אשה עכ"פ כשהוא בן י"ח שנים דאעפ"י דבכל המצות חייב מבן י"ג שנים קבלו חז"ל דמצוה זו אינו חל עד בן י"ח כדי שיהיה פנוי ללמוד תורה קודם שישא אשה (סי' א'). ומיהו אם עוסק בתורה וטרוד בה ומתיירא לישא אשה כדי שלא יהיה טרוד תמיד במזונו ויתבט' מת"ת ויצרו אינו מתגבר עליו מותר להתאח' ואם קיים כבר מצות פריה ורביה פטור מלישא אם יתבטל מת"ת ואין יצרו מתגבר (תשובת מהר"ם מינץ סי' מ'):

ה אע"ג דמצד הדין הי' שמי שהגיע לי"ח לכוף אותו לישא אשה כדין כל מ"ע שכופין לקיימו. מ"מ בזמה"ז לאחר החורבן שהיה בדין לגזור על עצמנו ולכן נוהגין שלא לכוף (שם בש"ע סי' א'):

ו כיון שהטעם לישא אשה הוא מטעם פו"ר ולכן אסור לאדם לישא אשה שאינה בת בנים כגון עקרה וזקנה וקטנה בשביל שנותנת לו ממון הרבה ומיהו אם הוא אינו ראוי להוליד או שיש לו כבר בנים הרבה ומתירא מחמת מריבה בביתו מותר לישא אשה שאינ' בת בנים ולא ישב בלא אשה אם מתירא שיצרו מתגבר עליו (סעי' ח'):

ז כיון שיש לאדם זכר ונקבה קיים מצות פו"ר והוא שיהיה הבן והבת ראוים להוליד שלא יהיה סריס ואיילונית ואם מתו והניחו בנים דהיינו זכר ונקבה משני בניו ה"ז קיים אבל אם היו ב' בני בניו מהבן לבדו או מהבת לבדה לא קיים מצוה זו (סעי' ד'):

ח נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה מצוה לגרשה (ועיין בש"ע אה"ע סימן קנ"ד סעי' י'):

ט אשה אינה מצווה על פריה ורביה (סעי' י"ג):

י ולא ישא אדם אשה שיש בה שום פסול משפחה. ודוקא פסול ממזרות או חללה לכהן וכיוצא בו וכל המשפחות בחזקת כשרות ולעולם ישתדל אדם לישא בת ת"ח ולהשיא בתו לת"ח ויבדוק באחיה אם הם יראי ה' וצדיקים ולומדים כי רוב הבנים הולכין אחר אחי האם לא מצא בת ת"ח ישא בת מי שהוא ירא ה' אעפ"י שאינו יכול ללמוד וטוב יותר מי שהוא ירא ה' אעפ"י שהוא ע"ה מת"ח ומיוחס משלשלת היוחסין ואינו ירא ד' ובת מי שעובר עבירו' ועובר על מצות אעפ"י שאינו עושה להכעיס הוא שקץ ובנותיהם שקץ ועל בנותיהם נאמר ארור שוכב עם כל בהמה וכל הנושא אשה פסולה משום ממון הווין ליה בנים שאינם מהוגנין ומי שפסקו לו ממון הרבה לשידוכין וחזרו בהם או שהעני לא יעגן כלתו משום זה ולא יתקוטט בעבור נכסי אשתו ואע"ג שמות' לישא אשה משום ממון אם אין בה ובמשפחת' פסול ממזרות דוקא כשנותנין לו ברצון טוב אבל לעגן כלתו ולעגן עצמו משום ממון כל העושה כן אין זיווגו עולה יפה ואינו מצליח (סי' ב'):

יא לא ישא אדם לא ממשפחת מצורעין או נכפין והוא שהוחזק ג' פעמים שיבואו בניהם כך (שם סעיף ז'):

יב ע"ה לא ישא בת כהן ואם נשא אין זיווגם עולה יפה אבל ת"ח אדרבה נאה ומשובח (שם סעי' ח'):

יג לא ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה שדבר זה גורם לזנות ומ"מ אין איסור בדבר אם שניהם מרוצים (סעיף ט') ועין בספר חסידים מסי' שע"ג עד סי' שצ"ד מדיני זיווגים ודע דמה שכתב בצוואת ר"י חסיד סי' כ"ו שלא ישא אשה ששמה כשם אמו או שמו כשם חמיו הוא דוקא כשהם משולשים כגון אדם ששמו ראובן וחתנו שמו ראובן ואם יקח עוד חתן זה חתן ששמו ראובן אזי לא יצליח כיון שהוא משולש וכן אשה ששמה רבקה כו' וכ"כ להדיא בס"ח סימן תע"ז והעולם טועים בזה:

יד אשה שכבר מתו לה ב' אנשים לא תנשא לשלישי שכבר הוחזקה להיות אנשיה מתים אבל נתגרשה ב"פ אין בכך כלום וכן אם נהרג א' מהם וכיוצא בו או שהוא זקן י"א דלא הוי קטלנית ואיש שמתו ב' נשיו אפי' במיתה אחת כגון מן ההריון אין חוששין (ועיין בש"ע סי' ט'):

טו המגרש אשתו כ"ז שלא נשאת לאחר מותרת לחזור לו אפילו זנתה מותרת דכתיב והלכה והיתה כו' והוויה הוא קדושין דוקא אבל אם נתקדשה לאחר וגרשה אסור להחזירה כדכתיב לא יוכל בעלה הראשון כו' (סי' י') המגרש אשה כדי שישאנה חבירו אסור לישא אותה (ססי' י"א):

טז כל אשה שנתגרשה או שנתאלמנה אסורה להתארס ופשיטא להנשא עד שתמתין צ' יום חוץ מיום שנתגרשה או שנתאלמנה וחוץ מיום שנתארסה בו כדי שיודע אם היא מעוברת או לא להבחין בין זרע של ראשון לזרע של אחרון אבל מותרת לעשות שידוכים בלא אירוסין כמו שנוהגין במדינות הללו וצריך המשדך לישבע שלא יכנס לבית המשודכת עד שיגיע הזמן שלא יבאו לידי תקלה אפילו היא אשה שאינה ראוי' לילד כגון קטנה וזקנה עקרה ואיילונית ואפי' היה בעלה במדינת הים או סריס דלא פלוג רבנן (סי' י"ג):

יז גזרו חכמים שלא ישא אדם ולא יקדש מעוברת חבירו בין שהיא אלמנה או גרושה (ואם זנתה עיין ש"ע סי' י"ג) ולא מניקת חבירו כל זמן הנקה דהיינו כ"ד חודש וי"א דאם נתעברה השנה אין חדש העיבור עולה למנין ומ"ש בש"ע כל דיני מניקת חבירו:

יח כהן אסור מה"ת בגרושה זונה וחללה ואסור בחלוצה מדרבנן ואם נשא אחד מהפסולות מחמירין אותו ומחמירין שלא ישאו ויתנו עמו וכיוצא בו בחומרו' עד שיגרשנה (סי' ו') וע"ש איזה נקראת זונה:

יט אשת כהן שנבעלה אפי' באונס אסורה לו אבל אשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה ישראל אבל אם מת בעלה ישראל אסורה לכהן (סי' ו' סעי' י"א):

כ נכרי הבא על בת יהודי וילדה ממנו בת אותה הבת פגומה לכהונה ולא ישאנה לכתחלה (סי' ד') אבל יהודי שבא על נכרית הולד כמותה וה"ה נכרי גמור (שם ססי' י"ז):

כא מי שגירש אשתו לא תדור עמו בחצר אפי' נזהרים שלא להתיחד ואפי' בחצר שאין משתמשין בו אלא לכניסה ויציא' שמא יבואו לידי זנות ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי וכפר קטן נידון כמבוי וכן באשת ישראל לאחר שנשאת' לאחר וכ"ז במבוי אבל במבוי מפולש ודרך הרבים עובר ביניהם מותר ואפי' אין בכל העיר שום יהודי רק הם לבד מותר ואם גרשה מחמת שאסורה עליו אעפ"י שלא נשאת לאחר דינה כאלו נשאת. ומי נדחה מפני מי היא נדחת מפניו אפילו אם החצר שייך לשניהם או שדרים בשכירות ואם נשאת לא' מבני המבוי היא והבעל השני נדחין מפניו. ואם היה חצר שלה הוא נדחה מפניה. ולא ישא ויתן עמה. הי' לה מלוה אצלו עושה שליח לתובעו ומותר לכנוס לביתה אעפ"י שנשאת רק שלא ישא ויתן עמה. וגרושה שבאה עם המגרש לדין מחמת איזה עסק מנדין אותן ומצוה לזון גרושתו יותר משאר עניים שנא' ומבשרך אל תתעלם רק שיזון אותה ע"י שליח (סי' קי"ט):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.