חידושי הר"ן/ראש השנה/ט/א

חידושי הר"ן ראש השנה ט א

דף ט' ע"א

לאפוקי מדר' יהודה דאמר שנת החמשי' עילה לכאן ולכאן. לענין הלכה כתב ר"ת ז"ל דקיימ"ל משום דסתם מתני' דהכא כר' ישמעאל דפליג אדרבנן דאמרי דפליגי עליה דר' יהוד' וקיימ"ל בכלו תלמודא שמקדשין חדשים ודלא כרבנן דפליגי עליה דר' ישמעאל. ור' יוסי דנמוקו עמו קאי כר' ישמעאל בפ"ק דקידושין דאית ליה התם דיובל מתחלתו משמט. ובערכין בסוף פ' אין מקדשין מוכח דמאן דאית ליה מתחלתו משמט סבר לה כר' ישמעאל דאמר מר"ה חייל יובל. והיינו נמי דאמרי' בפ"ק דע"ז ונשקל מכל מאה תרתי וכמ"ש שם בס"ד:

ר' עקיבא אמר אצ"ל חרש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. וא"ת והא איפלגו בפ"ק דמשקין חורש בשביעית אי קאי בלאו או בעשה ולמאן דאמר בעשה מפיק ליה מהאי קרא דכתיב בחרש ובקציר תשבות. י"ל דעיקר דרשה מבקציר נפקא דבקציר לא אצטריך דהא בהדיא כתיב לא תקצור ומדקציר לתוספת חריש נמי לתוספת וממילא ילפינן אסורה בשביעית גופה דכיון דתוספת שלה מתסר בחרישה כש"כ שביעית עצמה:

וקציר של שביעית שיוצא ונכנס למוצאי שביעית. פירש"י ז"ל שהביא שליש בשביעית ולא נהירא דא"ה מאי איריא משום תוספת שביעי' מדינא נמי אסוכה דכל תבואה בתר שנה שהביאה שליש שדינן לה כדדרשינן מועשת את התבואה לשלש השנים אל תקרי לשלש אלא לשלש. וי"ל דהכי קאמר רחמנא בקציר היוצא משביעית לשמינית שבות בה שלא תעדר ולא תנכש בשדה מחמתו והיינו תוספת שביעית בסופו:

ור' ישמעאל דמוסיפין מחול על הקדש מנא לי' ומסקינן מדכתיב שבתכם כל מקום שנאמר שבות מוסיפין מחול על הקדש. וא"ת מאי קא מבע"ל הא אמרינן בריש מסכת משקין דקראי לר' עקיבא והלכתא לר' ישמעאל דעשר נטיעות ערבה ונסוך המים הלכה למשה מסיני כלומר שעשר נטיעות חורשין כל בית סאה בשבילן עד ר"ה ומדאצטרך למשרי ילדה ממילא זקינה אסירא. תירץ ר"ת ז"ל דהכא לתוספת שלאחריו דשבתכם אמערב עד ערב קאי דמניה מרבינן לאחריו והלכתא לתוספת שלפני שביעית. ואינו מחוור אצלי דאי הכי בשבתות וימים טובים נמי לית לן תוספת לפניה' דתשבתו ושבתכם דמפקי' נמי שבתות ויו"ט אמערב עד ערב קאי. לפיכך נ"ל דכי בעי' ור' ישמעאל דמוסיפין מחול על הקדש מנ"ל לאו בשביעית בעינן אלא שבתות ויו"ט אי נמי אפילו בשביעית ולענין תוספת שלאחריה והכי קאמר בשלמא לר' עקיבא דמפיק תוס' שביעית מקרא יליף נמי תוספת בשבתות ויו"ט מק"ו דאי בשביעי' דקיל' מוסיפין מחול על הקדש בהני דחמירי לא כ"ש אבל לר' ישמעאל דמוסיפין מחול על הקדש בשבתות ויו"ט מנ"ל תינח בשביעית דיליף לה מהלכתא אבל בהני מאי איכא למימר וכי תימא אתי נמי בק"ו משביעית ליתא דהא תניא ומייתי לה בפ' ר' אליעזר דמילה שאין דנין ק"ו מהלכה. ומהדרינן דנפקא ליה מדתניא ועניתם את נפשותיכם כלומר דמיניה ילפינן תוספת לשבתות ויו"ט ואי לאו הלכתא דשביעית לא הוי משתמעא מיני' שביעית כלל משום דלא דמיא לשבתות אבל כיון דגליא לן הלכתא בשביעית בכלל תוספות היא לפניה נהי דלית לן הלכתא לאחריה מפקינן לה מדכתיב שבתכם והיינו דכיילינן ואמרינן כל מקום שנאמר שבת מוסיפין מחול על הקדש ושביעית בכלל אי נמי דכיון דבכלהו ימי קדשה איכא תוספת לפניהם ולאחריהם ואתאי הלכתא דלשביעית נמי איכא תוספת מדאצטרך למשרא ילדה ממילא אית לה תוספות לשביעית לפניה ולאחריה אי נמי תוספת לאחריה לר' ישמעאל לית ליה ובשבתות ויו"ט בלחוד הוא דבעי' כנ"ל. כאלו התענה תשיעי ועשירי פי' כאלו נצטוה בה והתענה אבל ודאי אסור להתענות בה כדאמרי' בפסחים בפ' ואלו דברים דמר בריה דרבינא כולו שתא הוי יתיב בתעניתא בר מפוריא ועצרת' ומעלי יומי דכפורי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף