רש"ש/ראש השנה/ט/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
חידושי הר"ן
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
ערוך לנר
רש"ש

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


רש"ש TriangleArrow-Left.png ראש השנה TriangleArrow-Left.png ט TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא ודמוסיפין מחול על קדש מנלן. עיין טורי אבן ומה שכתבתי עליו בקונטרס אחרון והמחבר השמיט שם שמי ותיקן בלה"ט. ובהתחלת הדבור נפל טעות הדפוס וצ"ל ודמוסיפין:

גמ' שם חריש של ע"ש הנכנס לשביעית. הטורי אבן נשאר בקושיא דלרבי עקיבא מנ"ל להקל בנטיעות כיון דל"ל הלכה. ואנכי ישבתי קושייתו בספ"א דשביעית בס"ד ע"ש:

גמ' שם מה חריש רשות אף קציר רשות יצא כו'. עיין טורי אבן מה שהקשה מחולין (פד). ואנכי מצאתי כה"ג עוד שם (קכו ב) מה חולדה כל ששמה חולדה כו' ע"ש והיינו נמי מטעם דלא חלקתה. ובעיקר קושייתו עמש"כ שם בקונטרס אחרון בס"ד:

גמ' שם יכול בתשעה ת"ל בערב כו'. ק"ל הא ערב נקרא גם מחצות היום כדדרשינן בברכות (ט.) שם תזבח את הפסח בערב בערב אתה זובח:


גמ' שם כל מקום שיש בו שבות כו'. בגה"ש העלה בצ"ע דלר"ע לא מצינו למילף משביעית לא תוספת עינוי ולא תוספת דשאר מלאכות ע"ש. ובחדושי הרשב"א כתב ור"ע דמוקי להאי קרא לאוכל בט' כאילו מתענה כו' אוקימתא רווחא היא דהא מיבעיא ליה נמי לתוספת יוה"כ ושבתות וי"ט. ולשון בעל המאור שנויי רווחא נקט לפום סוגיא דהכא דאכתי לא קי"ל מסקנא דהתם (ר"ל דמו"ק). ולכאורה אינו מובן לאיזו מסקנא כוון ע"ש בסוגיא. ואולי יכוון למאי דמסיק התם דלרי"ש תוספת שביעית הלכה ואעפ"כ נצרך ליה קרא בפ"ע לתוספת יוה"כ וכו' אלמא דלא יליף להו משביעית וא"כ לר"ע נמי. ולא ס"ל חלוקי התוספת.

ולעד"נ דלר"ע ילפינן תוספת עינוי ומלאכה דיוה"כ מעצם עצם דאיתא ביומא (פא) ע"ש. והא דמקשה הכא לרי"ש מנ"ל הוא כתירוץ ר"ת. והא דפריך ביומא שם ותנא דעצם עצם האי בתשעה לחדש מאי עביד ליה. לא מקשה אלא אי סבר כר"ע בדרשה דבחריש כו'.

ומש"כ הבאר אברהם ליישב דיליף מהא דדרשינן האזרח לחיובא דנשים בתוספת עינוי אבל לרבי ישמעאל דלית ליה כלל קרא לתוספת ל"ל הכי ע"ש. הוא מופרך מדברי עצמו בסוכה (ה) ד"ה לכפורת דהכא ג"כ אית ליה לרי"ש תוספת בשביעית מהלכה. ואולי יאמר דכאן אזלא הסוגיא אליבא דמ"ד במכות (יא.) דלהלכותיו לא איתקש:


רש"י ד"ה אצ"ל. אע"ג דרישא דקרא כו'. אף דיל"פ ימים שנים כמו ימים תהיה גאולתו. מ"מ וביום השביעי א"א לפרש על שנה (עמש"כ במ"ר ס"פ מצורע) וזהו שכ' לקמן בד"ה רי"ש כדכתיב ביה וביום השביעי כו':

רש"י ד"ה חריש של ע"ש. שלא יחרוש שדה אילן כו'. לא ידעתי מדוע לא פירש שדה הלבן דאסור גם כן ונראה נמי הטעם דישביח בזה ספיחי שביעית ועי' לקמן ע"ב בתד"ה ומותר [ולשון [רש"י] במו"ק (ג ב) ד"ה שתכלה הלחה. דמחזי כחורש לצורך שביעית. משמע דאינו אלא מדרבנן מפני מראית העין וצ"ע]:

תד"ה שהרי. שורה ה' ושורה ו' בד"ו נסתרסו. ובעיקר קושייתם לפי מה שתרגם אונקלוס בחריש ובקציר בזרועא ובחצדא (וכן תרגם אשר אין חריש וקציר דלית זרועא וחצדא) הוה א"ש. אבל כוונתו נעלמה (ועתוי"ט פ"ה דדמאי מ"י) ובריש מ"ק קאמרינן וחרישה בז' מי שרי ופרש"י הא נפקא מבחריש כו'. גם לפי דרשת ר"ע לענין תוספת שביעית משמע ג"כ דפירושו חרישה ממש עי' לקמן ע"ב בתד"ה ומותר. ועמש"כ בפסחים (מז ב) בישוב התרגום בס"ד. וכעין תירוץ התוס' מצאנו בב"מ (פו ב) מדטוב לדרשה רך נמי לדרשה ועמש"כ בסוכה (לד ב) בס"ד:

תד"ה וקציר כו' היוצא כו'. י"ל כו' ולא היו שומרין אותן אלא מבהמה כו'. תימה דהא צריך להפקיר אף לבהמה כדכתיב ולבהמתך כו' וכ"מ להדיא בירושלמי רפ"ו דפאה הביאו הר"ש ע"ש. ובישוב קושייתם עמש"כ בב"מ (נח) בס"ד. ועתה נ"ל עוד דזה פשוט דלאחר שזכה אדם ולקט פירות שביעית מהמופקר יוכל לשומרן בביתו עד זמן הביעור וא"כ ה"ה אם זכה בהן במחובר. ואיך תהיה הזכיה במחובר נ"ל כמו שאמר רב ששת בבבא בתרא (פ"ז א') הב"ע דא"ל לך ויפה קרקע כ"ש וקני כל מה שעליה וע"ש בפי' רשב"ם. ובשביעית רחמנא אפקרא גם את השדה עצמה ללקיטת פירות כדאיתא בנדרים (מב ב) ואפי' לר"פ דאמר בב"מ (י ב) למיהוי חצירו לא זכי ליה רחמנא לענין שיקנה הפאה שבתוכה. דהא הך דב"ב נמי לא אקני ליה הקרקע לפי' רשב"ם ואפ"ה זכי במה שעליה בחזקת הקרקע. וה"נ הגזברים או שלוחיהם יכולים לזכות לצורך גבוה ע"י חזקת הקרקע וכדאמרי' בגיטין (נב) לא תהא כח הדיוט חמור מן ההקדש. והתוס' אולי אזלי לשיטתייהו בב"ב שם דפי' התם קני מטעם חצר וא"כ דמיא להא דר"פ בב"מ שהבאתי. ועוד דשם (עט) בד"ה ואין מועלין כתבו דאין חצר להקדש. ולכאורה יש סתירה למש"כ מהסוגיא דב"מ קי"ח בפלוגתת ר' יוסי ורבנן אבל יש ליישבה ואכמ"ל:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף