רשב"א/ראש השנה/ט/א

רשב"א ראש השנה ט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ולאפוקי מדר' יהודה דאמר שנת חמישים עולה לכאן ולכאן. כלומר: שהיא נמנית גם כן מכלל שני השבוע הבא אחריו, ואותה שמטה ראשונה שלאחר היובל אין בה אלא חמש שנים של עבודה, לפי שהיובל בתחלתו ושנת שמטה בסופה. והא דכתיב (ויקרא כה ג) שש שנים תזרע שדך מוקי ליה ר' יהודה בשאר שני שבוע, וכדאיצטרוכי לאוקמיה לכולי עלמא הא דכתיב (שם כה כא) ועשת את התבואה לשלש השנים בשאר שני השבוע, דאלו בשבוע הסמוך ליובל מלפניו צריכה לעשות ארבע, אלא שלא דבר הכתוב אלא על שאר שני שבוע שהן רב, וכדאהדר להו ר' יהודה לרבנן מייתי' ליה בנדרים בריש פרק קונם יין (סא.). וכתב רבנו תם ז"ל, דקיימא לן כר' יהודה, משום דסתם מתניתין דהכא כר' ישמעאל דפליג ארבנן דפליגי עליה דר' יהודה. וקיימא לן כר' יהודה שמקדשים חדשים ודלא כרבנן דפליגי עליה דר' ישמעאל. ור' יוסי דנמוקו עמו קאי כר' ישמעאל בפרק קמא דקידושין (מ:) דאית ליה התם דיובל מתחלתו משמט. ובערכין בסוף פרק (אין מקדישין) [המקדיש שדה] (כח:), מוכח דמאן דאית ליה מתחלתו משמט סבר לה כר' ישמעאל דאמר מראש השנה חייל יובל.

ר' עקיבא אומר אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. ואם תאמר והא איצטריך למיסר חרישה בשביעית, מדאמרינן בריש פרק קמא דמועד קטן (ג.) החורש בשביעית אינו לוקה, מאי טעמא מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה, למאי הלכתא כתבינהו רחמנא לומר אהני תולדות מיחייב, אאחרניתא לא מיחייב. אלמא איצטריך בחריש לאסור חרישה בשביעית. ויש לומר דעיקר דרשא מבקציר, דובקציר לא איצטריך לשביעית דהא בהדיא כתיבא, והלכך מדקציר לאו לשביעית אלא לתוספת שביעית אף בחריש לאו בשביעית אלא לתוספת שביעית.

וקציר של שביעית היוצא לשמינית. פירש רש"י ז"ל, קציר שהביא שליש בשביעית. ואם תאמר דאם כן מאי שנא משום תוספות שביעית, האי מדינא מיסר אסירא דבתר שביעית שדינן לה, דכל תבואה בתר שתא דהביאה בו שליש שדינן לה ואפילו למעשרות, כדאיתא לקמן בפירקין (יב:), וכדדרשינן (יג.) מועשת את התבואה לשלש השנים, קרי ביה לשליש. ויש לומר דהכי קאמר רחמנא, בקציר היוצא בשביעית לשמינית שבות בו ולא תעשה מלאכה בשדה בשבילו שלא תעדור ולא תנכש בשדה מחמתו, וזה תוספת שביעית בסופו.

הא דאיבעיא להו הכא לר' ישמעאל דמוסיפין מחול על הקודש. כלומר בשביעית מנא ליה, ואמרינן משום דכתיב שבתכם כל מקום שנאמר שבות אתה מוסיף מחול על הקדש. איכא למידק מאי קא מיבעיא להו, הא אמרינן בריש פרק קמא דמועד קטן (ד.) קראי לר' עקיבא הלכתא לר' ישמעאל, דעשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני, דאלמא זקנות אסירי, וכדאמרינן התם כיון דאיצטריך הלכתא למשרי ילדה ממילא דזקינה נאסרה. ועוד כיון דאמרינן הכא דנפקא ליה לר' ישמעאל משבתכם, קראי אפילו לר' ישמעאל. ותירץ רבינו תם ז"ל (ספר הישר סי' תלא) דהכא לתוספת שלאחר שביעית, דשבתכם אמערב עד ערב קאי. דמיניה מרבינן לאחריו, והילכתא לתוספת שלפני שביעית. ויש מי שפירש, דהא דאמרינן הכא כל מקום שנאמר שבות דהיינו לרבות תוספת שביעית לפום מסקנא דהתם אסמכתא בעלמא היא, ועיקר קרא אשבתות וימים טובים ויום הכפורים הוא דאתא. והא דבעי הכא לר' ישמעאל מנא ליה מקמיה דתיקום לן מסקנא דהתם, ור' עקיבא נמי דמוקי האי קרא לאוכל תשיעי כאילו מתענה תשיעי ועשירי אוקמתא רויחא היא דהא מיבעיא ליה נמי לר' עקיבא לגופיה לתוספת יום הכפורים ושבתות וימים טובים.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף