חידושי הר"ן/ראש השנה/ט/ב
לפי שאפשר לעולם בלא שילוח עבדים הקשה הרשב"א ז"ל תינח שלא שלחו שלא שמטו מאי איכא למימר דהא אי אפשר לר' יוחנן דאמר האחין שחלקו מחזירין זה לזה ביובל דאי אפשר דהוו כולי עלמ' חד בר חד וי"ל דמשום הא נמי הוא דקאמר וזו מסורה לב"ד וחדא מנייהו נקט:
אחד הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב וכו' אם לערלה ערלה אם לרבעי רבעי. וא"ת ומי נהגו ערלה בהברכה והרכבה והא תניא בספרא ונטעתם כל עץ מאכל פרט למבריך ומרכיב. י"ל דהברכ' אהברכה ל"ק דההיא דספרי בשלא נפסקה מן האב והיא יונקת ממנו והא דהכא בשנפסק' אי נמי לא נפסקה אלא שאינה יונקת ממנו וכל כי האי גוונא נוהגת בה ערלה ומונין לה משעה שיונקת מעצמה ולא מן האב והכי מוכח בירושלמי ואמרינן התם מאן מוכח ומהדרינן מאן דאכל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי ביה כלו' שכשהיא יונקת מן האב היא הופכת העלה שלא יעמדו כנגד העלין של האב. ומרכיב אמרכיב נמי ל"ק דההיא במרכיב באילן הנטועה למאכל ומשו"ה לא נהגה ערלה בהרכבה דקיי"ל דילדה שסבכה בזקנה בטלה כדאיתא בפ' משוח מלחמ' ואפילו ילדה בילדה נמי לכי מטו שלש לילדה ראשונה שניה נמי שריא והכי מוכח התם. והא דהכא בשנטעה לראשונה לסייג ולקירות לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל ומשו"ה אין זו בטלה לגבה ומשכחת לה נמי בשהרכי' בתוך אילן סרק ואעפ"י שאינו רשאי משום כלאים והכי איתא בירושלמי דתני גוי שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אעפ"י שאין ישראל רשאי לעשותן יש בו משום ערלה מאימתי מונין לה משעת נטיעתה:
ואנן השתא לא נהגינן ערלה בהברכה ובהרכבה וכ' הר"מ במז"ל דטעמא דמלתא מדאמרינן בפ' משוח מלחמה גבי הא דאמרינן התם ולא חללו פרט למבריך ומרכיב כלומר שאינו חוזר מעורכי המלחמ' דאמרינן התם לאו מי א"ר אליעזר ב"י כרם כמשמעו ה"נ נטע כמשמעו נטוע אין מבריך ומרכיב לא הלכך ה"נ ונטעתם כמשמעו ולא מבריך ומרכיב ומשו"ה נמי הוא שאינו חוזר עליה מעורכי המלחמה לר' אליעזר בן יעקב משום דלא נהגה בהו ערלה. והכי ודאי מסתברא דאי ס"ל לר"א בן יעקב דונטעתם לאו דוקא דאפי' מבריך ומרכיב נמי אמאי תו לימא גבי עורכי המלחמה נטע דוקא אלא ודאי כדכתיבנ' וכיון דקיי"ל כל המקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ לא נהגה ערלה בחו"ל בהברכה ובהרכבה כלל זהו דעת הרמב"ן ז"ל. ואפשר שמפני כך נהגו להבריך בגפני' ואין חוששין עליה:
ולענין רבעי אינו נוהג בחוצה לארץ אלא בכרם אבל בשאר אילנות לא דהא איכא דתני נטע רבעי ואיכא דתני כרם וקיי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל וכן כתבו התוס' וכן דעת הר"א הלוי ז"ל. וכתב הרב הגאון רב אחא משבחא ז"ל דלמאן דתני כרם רבעי ומייתי לה בג"ש דתבואת הכרם כדאיתא התם אין רבעי נוהג אלא בכרם שלם אבל בגפן יחידית לא. והר"ם ב"ן ז"ל הקשה עליו דהא גבי כלאים נמי לא בעי' נמי כרם שלם דכל שזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד חייב אלא ודאי לא בא הכתוב אלא להוציא שאר אילנות אבל במין דכרם אפי' גפן יחידית בכלל דהא מאן דמייתי כרם רבעי מהלולים ודאי אפילו בגפן יחידית נוהג רבעי דהא לא כתיב ביה כרם וא"כ הוא הדין נמי למאן דנפק' ליה מגז"ש דתבואת הכרם דהא לא אשכחן דפליגי במידי ותרוויהו כרם רבעי תנו. אבל הר"ם במז"ל כתב בפ"י מהלכות מאכלות אסורות שאין רבעי נוהג בחו"ל כלל ואפילו בכרם אלא אוכל פירות שנה רביעית בלא פדיון ולמד הרב ז"ל דבר זה בק"ו מסוריא שאעפ"י שמעשר ושביעי' נוהגין בה מדבריהן אין רבעי נוהג בה וכ"ש בחו"ל וסוגית הירושלמי בפ"ה ממעשר שני מוכחת כדבריו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |