חובות הלבבות/שער יחוד המעשה/ה
|
< הקודם · הבא > |
וראיתי לבאר לך מן הענין הזה דמיונים יורו על מה שלא זכרתי מהם כדי שיזהרו מהם בני אדם ויהיה לבבם שלם לאלהים, כמו שאמר החכם (משלי א ה) ישמע חכם ויוסף לקח וגו', והוא שאומר, בן אדם, ראוי לך לדעת, כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמסך בכוחות נפשך והמעורב במזג רוחך והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים, המושל בסודות נפשך וצפון חובך, בעל עצתך בכל תנועותיך הנראות והנסתרות שתהיינה ברצונך, האורב לעתות פשיעתך, ואתה ישן לו והוא ער לך, ואתה מתעלם ממנו והוא אינו מתעלם ממך, לבש לך בגדי הידידות ועדה עדי האהבה לך ונכנס בכלל נאמניך ואנשי עצתך וסגולת אוהביך, רץ אל רצונך בנראה מרמיזותיו וקריצותיו והוא מורה אותך בחציו הממיתים לשרשך מארץ חיים, כמו שאמר הכתוב במי שענינו כך (שם כו יח) כמתלהלה היורה זקים חצים ומות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני.
ומן החזק שבשלחיו אשר יורה אותך וילחם אותך בהם במצפון ענינך, שישתדל לספק עליך אמתתך ולשבש מה שנתברר לך ולערבב את נפשך במחשבות כזבים וטענות שקרים, יטריד אותך בהם מתועלותיך, ויספק עליך מה שנתברר לך מאמונתך ודתך, ואם תהיה נזהר ממנו ותזמין לו שלחי שכלך להלחם אותו בהם ותסלק חציו מעליך תנצל ותמלט ממנו בעזה"י, ואם תשליך עניניך אליו ותמשך אחר רצונו לא ירף ממך עד שיאבדך בשני העולמים וישרשך משני המעונים, כמו שכתוב בסעיף מסעיפיו ואיש אחד מחייליו (שם ז כו) כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה דרכי שאול ביתה וגו', על כן אל תטרידך מלחמת זולתו ממלחמתו וקרב בלתי קרבו והחרב עם מי שהוא רחוק ממך מן החרב עם מי שלא יפרד ממך ודחות מי שלא יגיע אליך כי אם ברשות מדחות מי שאינו שואל רשות בהמצאו עמך, ואמרו על חסיד שפגע אנשים שבים ממלחמת אויבים, ושללו שלל אחר מלחמה חזקה, אמר להם שבתם מן המלחמה הקטנה שוללים שלל, התעתדו למלחמה הגדולה, אמרו לו ומה היא המלחמה הגדולה, אמר להם מלחמת היצר וחייליו.
ומן התימה אחי, כי כל אויב שיש לך, כשתנצח אותו פעם ושתים ירף ממך ולא יעלה על לבו להלחם בך לדעתו יתרון כחך על כחו, והוא מתיאש מנצח אותך ומגבור עליך, אבל היצר אין מספיק לו ממך נצוח פעם ומאה פעמים, בין שנצח אותך בין שנצחתו, כי אם ינצח אותך ימיתך, ואם תנצחהו פעם אחת יארב לך כל ימיך לנצח אותך, כמו שאמרו רז"ל (אבות ב ד) אל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואינו מקיל בקטנה שבקטנות עניניך לנצח אותך בה, כדי שתהיה לו מדרגה לנצח אותך במה שלמעלה ממנה, ועל כן ראוי לך שתהיה נזהר ממנו, ואל תמלא ממשאלותיו בך מאומה, רק יגדל בעיניך המעט שבמעט מנצוחו והמצער מהתגברותך עליו כדי שתהיה לך מדרגה אל מה שלמעלה ממנה, כי במהרה תהיה תשוקתו אליך ולא יעמוד לפניך בעמדך כנגדו, כמו שנאמר (בראשית ד ז) ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו, על כן אל יבהילך דברו ואם עצמו חייליו, ואל יפחידך ענינו ואם רבו עוזריו, כי עיקר כונתו לאמת השקר, ומגמת חפצו להעמיד הכזב, וכמה היא קרובה מפלתו ואיבודו מהר אם תרגיש לחולשתו, וכמו שסיפר עליו החכם באמרו (קהלת ט יד) עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו' ומצא בה איש מסכן חכם, סיפר על האדם בעיר קטנה מפני שהוא העולם הקטן, וסיפר על כלי גופו ומדות נפשו באנשים מעט, ומיעטו אצלו כנגד גודל לב האדם ואורך מאוייו בעולם הזה וחסרון כחו והשגתו אותם, וסיפר על היצר בשר הגדול לרוב חיילותיו ואנשיו וצבאותיו, ואמר וסבב אותה, מפני שהוא מקיף כל עניני האדם בנראהו ונסתרו, ואמר ובנה עליה מצודים גדולים, לרוב הרהוריו הרעים ומחשבותיו הרעות ומקריו המגונים שמשתדל להמית את האדם בהם, כמו שאנו עתידין לבאר בעז"ה בשער הזה, ומה שאמר ומצא בה איש מסכן חכם, ר"ל על השכל, ומה שסיפר עליו במסכן, מפני שאנשיו ועוזריו מעטים, כמו שאמר עליו (שם פסוק טו) ואדם לא זכר, ואמר (שם פסוק טז) וחכמת המסכן בזויה, ועם חולשתו כבר סיפר מהירת תשוקת היצר אליו בהלחמו בו, ושהזקתו מסתלקת מעל האדם בנקלה, כי המעט מן האמת ינצח הרבה מן השקר כאשר המעט מן האור דוחה הרבה מן החשך, ויש בזה הערה על מלחמות התאוות ולעמוד כנגד היצר בהשתדלות וחריצות, כי כבר נתבררה לנו חולשתו מעמוד לפני השכל, ומהירות הנגפו לפניו, כמו שאמר הכתוב (משלי יד יט) שחו רעים לפני טובים.
ותחילת מה שיספק אותך בו היצר וישתדל לברר אותו אצלך הוא, שנפשך אין לה קיום מבלתי הגוף, ושהיא נפסדת בהפסד גופך, ושאין לה מציאות אחר המות בדמיונות, שאינם מתקיימות כשיתבונן בהם האדם, כדי שתהיה סיבה לבקשת ההנאות הכלות והתאוות האובדות, ושתאמר כמו שאמר הכתוב על אנשי הדעת הזאת (ישעיה כב יג) אכל ושתו כי מחר נמות, ואם תתיעץ עם שכלך בזה, ירחיק ממך הדעת הזאת בראיות אשר זכרו אותן הקדמונים ובדברי הנביאים עליהם השלום.
וכאשר יתיאש מספק אותך בזה ישתדל לספק אותך בבורא יתברך, ויאמר לך כי העולם הזה אינו חדש ולא נברא, ולא סר כאשר הוא עתה, ולא יסור כן, ואין דבר ממנו יותר ראוי להיות בורא מנברא, ואין דבר ממנו חייב בעבודת זולתו, שהכל ישן קדמון. וכאשר יקרך בזה שוב לשכלך, ויראה אותך הפסד הדעת הזו ממאמר היחוד מן הספר הזה במה שימציאך, כי לעולם הזה בורא בראו מלא דבר, ודע, כי כל מה שצותה אותנו התורה בענין השבת ושבה וצותנו בשמירתה וזכירתה ויעדה גמול על זה והזהירה בעונש, הענין והכונה בזה לדחות מליבנו דעת הכופרים בחידוש העולם ולקיים רעיון החידוש והבריאה והאמונה בו בנפשותינו, כי היא הדעה הנכונה, ואתה דע לך.
וכאשר יתיאש מספק הענין הזה עליך יפילך במיני השיתוף, כמו דעת בעלי השניות, ודעת הנוצרים בשלוש, ודעת אנשי התולדות, ודעת הפתאים מחוזי הכוכבים, כפי התחלקות דעותם, וכאשר יתברר לך כי הבורא יתברך אחד קדמון במה שקדם לנו מן הדברים בתחלת הספר בזה, יסורו כל אלו הספקות ממך.
וכאשר יתיאש ממך בפנים האלה, ישתדל לפתותך מצד חיוב עבודת הבורא, ויאמר לך, כי העבודה מן העובד לנעבד תהיה בעת צרכו אליו, והבורא יתברך איננו צריך לבריותיו ולא חסר למעשי ידיו, ועבודתך לו אין לה טעם ולא פנים, וכאשר תשקיף בשכלך על מה שקדם לנו בשער הבחינה לטובת האלהים עלינו, ובשער חיוב קבלת העבודה לאלהים בעבורה, יסור הספק הזה, ותחייב את נפשך בעבודת האלהים.
וכאשר יתיאש מפתותך בפנים האלה, ישתדל לספק עליך בענין הנבואה והנביאים ובתורה ובאופני אמיתתה וחיובה, ואם תעמוד כנגדו בשכלך ותלחם בו בטענות הקודמות בספר הזה בשער השלישי ממנו, יסורו כל הספקות האלה מלבך, ויתאמת אצלך ענין הנבואה וצורך חיוב התורה ושליחות הנביא בה ואופני ההערה עליה.
וכאשר יתיאש ממך בענין הזה, יספק אותך בקבלה ויאמר לך כי המושכל והכתוב שניהם אמת, אך מה שאמרו רז"ל אינו עיקר ולא קבולו חובה, וכאשר תסתכל בשכלך תראה כי המושכל והכתוב צריכין אל הקבלה צורך גדול, כי אין אחד מהם יכול להגמר מבלתי הקבלה, כי המושכל, אם לא תגדר לנו הקבלה כמותו ואיכותו וזמנו ומקומו ושאר עניניו, לא יתכן לנו מצד שכלנו בלבד, וכן הכתוב, אם לא תפרש לנו הקבלה אפן קריאתו ופירוש לשונו ובאור עניניו ותולדותיהם, לא ישלם לנו זה מן הספר בלבד, כמו שאמרו בו רז"ל בשלש עשרה מדות התורה נדרשת, ואמרו (אבות ג יג) מסורת סיג לתורה, ועוד, כי התורה השיבה אותנו בכל תולדותיה אל הקבלה, כמו שנאמר (דברים יז ח) כי יפלא ממך דבר למשפט וגו', ואמר (שם פסוק ט) ודרשת והגידו לך את דבר המשפט, ואמר (שם פסוק יב) והאיש אשר יעשה בזדון וגו', וכאשר תעמד על כל זה, יסור הספק ותתברר לך הידיעה המושכלת והכתובה והמקובלת.
וכאשר יתיאש לפתותך מן הפנים האלה ישתדל בזה מצד הגמול והעונש, ויספק עליך תחלה הגמול והעונש בעולם הזה, ויאמר אלו היו הולכין על דרך הצדק, לא היו מטיבין לרשע ומריעין לצדיק, כמו שאמר מי שהקדמנו לזכרו בשער הרביעי מן הספר הזה, וכאשר יגלה לך השכל אופני הצדק בשני הענינים אשר קדם זכרנו אותם בשער הבטחון, יסור הספק הזה וינוח ליבך משבושו.
וכאשר יתיאש היצר מגבור עלינו מן הפנים האלה יספק עלינו גמול העוה"ב וענשו, וישתדל לערבב ולשבש עלינו מצד מיעוט מציאותו מבואר בספר תורתנו ומעוט הראות עניניו בו, וכאשר נסתכל במה שיש בספרי שאר הנביאים מן הענין הזה, כמו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת יב ז), ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה (זכריה ג ז), מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים לא כ), עין לא ראתה אלהים זולתך (ישעיה סד ג), והלך לפניך צדקך וגו' (שם נח ח), והרבה כאלה, עם מה שיורו עליו דברי רז"ל ומה שיושג ממנו בדרך השכל, תנוח נפשנו ותבטח בבירור חיוב הגמול והעונש בעוה"ב.
וכאשר יתיאש היצר מספק אותנו בכל מה שקדם זכרו, ישתדל לעצל אותנו במעשה העבודה, ויטרידנו בעניני עולמנו ממאכל ומשתה ומלבוש ומרכב וליהנות במיני ההנאות הגופיות, וכאשר נשמע אליו במזון אשר לא יתכן לעמוד בלתו, ייפה לנו המותרים שהם טפלה למזונות, ויחבב לנו השמחה והתענוג, ולקנא בשרים ובאנשי עבודתם, להדמות אליהם ולנהוג מנהגם וללכת בחוקיהם בבקשת התענוגים, וכאשר יראה חפצנו ורצוננו בזה, יזכיר לנו את פתגם המשורר: ואם שגבו נפשות, ילאו הגופים במשאלן, ויאמר, שנס מתניך חשוף זרועך האיש הנפתה, והשתדל בכוחך הגבר המוסת, ועבוד העולם ועבוד אנשיו, אולי תגיע לקצת מחפצך בו, ואל תתעסק במעשה ממעשי העולם הבא אלא מה שיהיה לך בו עזר על העולם הזה, ותהיה מרוצה בו לאנשיו ומנהיגיו מן המושלים ושאר העם, ואל תטריד לבך בדבר מן החכמות, אלא מה שתתכבד בו אצל אנשי דורך ותתרצה בו אל גדולי בני זמנך משר ושוטר וקצין ובעל מעלה, כחכמת הלשון ותוכן המשקל ושרשי הדקדוק והשיר והחידות החמודות והמשלים המופלאים והמליצות הנכריות, ותתמיד לשבת עם אנשי הצחות, ולמד לדבר עם כל כת מכתות בני אדם, והתלמד חכמת הכוכבים והמזלות כי על פיה המשפט לאנשי סגולה ולהמון העם, וכאשר תתיעץ עם שכלך, יורך לדעת כי אם תסור מאחרי הדברים הצריכים לנפשך מידיעת התורה ולא תחזיק בה בלבד, זולת שאר החכמות, תאבד ולא יועיל לך אצל הקב"ה שום דבר ממה שעסקת בו זולתה, וכבר הזהיר הנביא על זה באמרו (ויקרא כ כג) ולא תלכו בחקת הגויים, אשר מדרכם לשעות אל חכמת הכוכבים והנחוש והענון והקסום וכל מיני הכשוף והדומה לזה ולדרש אל משפטם, כמו שאמר עליהם הכתוב (דברים יח יד) כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן, ואמר הנביא (שם פסוק י) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים, והסמיך מעביר בנו ובתו באש אל קוסם קסמים לאמר לך שהקוסם שנוא אצל הקב"ה כמעביר בנו ובתו באש, ושקול הוא בעיניו כמוהו לגנות, והנביאים הרבו לתעב זה במקומות שונים, ואין לנו צורך להביא דבריהם מפני שהם מן המפורסמות, והתורה כבר אמרה (במדבר כג כג) כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, והנביא אמר (ירמיה י טו) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, וביחוד אחרי אשר יש בזה התרחקות מהבטחון באלהים ומסירות הנפש אליו והרצון במשפטו, כי מי שמיחס המשפט והגזרה בטובות ורעות למשפט הכוכבים והקסמים והדומה להם הוא משתף בלי ספק, ויביאו זה לידי כפירה באלהים ולכחש בו לגמרי, ואם יאמר אדם והלא מצאנו בגדעון שנחש, כנראה מן מובן הכתוב (שופטים ז טו) ויבא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום ויהי כשמע גדעון וגו', נשיב לו, שהאל יתברך צוהו בכך, מפני שידע מעוט בטחונו בעצמו ושהיה קטן בעיניו, מה שמצא חן בעיני ה', ובכן יצא הענין מכלל נחוש, ואם יאמר עוד והלא מצאנו ביהונתן בן שאול שהלך אחרי הנחוש, כנראה ממאמר הכתוב (שמואל-א יד ח) ויאמר הנה אנחנו עוברים אל האנשים וגו', נשיב לו: הלא כבר נאמר קודם שכיון לבו בתפלה לה' שיראה ישועתו לישראל על ידו, ככתוב (שם פסוק ו) ויאמר יהונתן אל הנער נושא כליו וגו' אולי יעשה ה' לנו כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט, ואמרו אולי יעשה ה' לנו, מראה שהתחנן אל ה' ועורר לבו בתפלה שיעודדהו ויחזקהו על אויביו, וכיון שידע הבורא כוונתו הטובה ושמטרתו במעשהו היתה לטובת ישראל והצלתו, נענה לו בבקשתו ויתן שונאיו בידו, ויהי הוא המסבב לתשועה השלמה ולנצחון על יתר הפלשתים, ובכן יצא גם זה מכלל נחוש עקב התפללו לאלהים על התשועה בשבילו ובשביל כל האומה, ככתוב כי אין מעצור לה' להושיע, ואם יאמר, והרי ראינו שהראשונים ז"ל היו מגנים מי שנמנע מלמוד חכמת הכוכבים והמזלות באמרם (שבת עה:) כל היודע לחשב בתקופות ובמזלות ואינו מחשב עליו הכתוב אומר (ישעיה ה יב) והיה כנור ונבל וגו', ואמרו (בשבת שם) מנין שחייב אדם לחשב בתקופות ומזלות שנאמר (דברים ד ו) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם וגו', איזו היא חכמה שהיא לעיני העמים הוי אומר זו חשוב תקופות ומזלות, נאמר לו, שהראשונים אמנם חשבו בזה על פי דברי הנביא (ישעיה מ כו) שאו מרום עיניכם וגו', ודברי דוד (תהלים ח ד) כי אראה שמיך וגו', אולם זהו רק מצד הבחינה בברואים, כדי להווכח שיש בורא כל יכול ויודע הכל, שבראם כולם יש מאין ויסדר אותם ויכוננם בסדר היותר משובח ובתקון היותר מחוכם, וחיוב ההתענינות בהם הוא רק מצד זה, ולא כדי לדון על פיהם ולשפוט מהם בענין ההצלחה והרעה, ואתה דע לך, בדברים כאלה וכיוצא בהם יחפוץ היצר להביא ספק בלבך כדי להאבידך ולהכחידך.
עוד יאמר לך, השמר מהעצלות והשתיקה שלא תחשב אויל וכסיל, והנח שאר החכמות כי יגיעתם רבה ותועלתם מעוטה, ואם לא נפתח פתח לתאוות בתחלה למלא משאלותם, להתנהג במותרים ולרדוף אחריהם, ונשיבהו, כי המותרים אין צורך אליהם, ובמה שאנו מעיינים בו מעניני מזונותינו מטרדת נפשותינו בהם די, ואם יתן לנו האלהים המותרים מבלי טרדת לבנו בהם ויגיעת מחשבותינו עליהם, נוציאם במה שראוי להוציא ובמה שהדין נותן, ואם לא, נסתפק במזון ולא נצטרך אל זולתו, אז ישבר היצר וינגף, ואם נשמע אליו בהם, נצא ממדרגה אל מה שאחריה, עד שיביאנו לאבדון בעוה"ז ובעוה"ב, וזה הדמיון בחלק הראשון אשר יספק בו היצר את האדם כשיהיה חלש בחכמה ובדעת האלהים ותורתו.
אבל אם יהיה האדם חכם בדעת האלהים ותורתו, ישתדל היצר להכניס ההפסד עליו והשיבוש בחכמתו ובמעשהו מדרך הטענה והראיה מאיזה צד שיוכל, מן המושכל והכתוב והמקובל, ויביא מופת על מה שיורהו עליו מן המופתים המבהילים אשר אין הקדמותם אמתיות ולא תולדותיהם מחויבות, ואם יהיה שכלך זך וחכמתך חזקה בדרך המופת ואופני ההזהרה בו בעת הדברים והמחלוקת, תראה אופני טעות יצרך בראיתו ומופתו, ויתברר לך האמת ותראה לך הנכונה, ותמלט חכמתך מן הספק ומעשיך מן הערבוב, ואם תקצר דעתך מזה, יהיה פתויו לך יותר חזק וגברו עליך יותר מסתמן ומשלו בך והקיפו אותך בנראך ובנסתרך יותר נחוץ, מפני שהוא בא עמך מצד החכמה, ומנהיג אותך בדרך המופת אשר תנוח דעתך עליו, וכאשר יפתה שכלך, יטה מעליך ויעזר בו עליך, מפני שאתה סומך עליו במה שמסתפק לך ובוטח בו במה שלא תבין ענינו, וכאשר יגבר עליך וימשול בך בעזר השכל לו וסיועו אותו במה שמטעהו בו ומדמהו בעיניו מן השקר בצורת המופת, יעתיק אותך מן המדרגה ההיא שהיתה קרובה אל האמת ונסתרים בה פני השקר אל מה שאחריה, שיש בה פחות אמת ויותר שקר, וכך לא יסור להעתיקך ממדרגה למה שאחריה, עד שיביאך אל מדרגה שנסתרים בה פני האמת, והיא השקר הגמור, וישרש אותך מהעולם הזה ויפילך ממדרגות הגמול בעולם הבא, ותהיה חכמתך לרעה לך, ושכלך סבה לאבדך, כמו שאמר הכתוב (ישעיה ה כא) הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים, ואמר (ירמיה ח ט) הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם, ואמר (הושע יד י) כי ישרים דרכי ה' וגו'.
ונאמר, כי החכמה, כשמנהיגים אותה על דרכה, תהיה רפואה לכל מדוה, וכשנוטים בה מנתיבתה, תהיה מדוה כולל שאין לו רפואה ולא ארוכה, ועל כן נמשלה התורה באש, כמו שנאמר (ירמיה כג כט) הלא כה דברי כאש וגו', מפני שמאירה העינים באורה, כמו שאמר (תהלים יט ט) מצות ה' ברה מאירת עינים, ואמר (שם קיט קה) נר לרגלי דברך וגו', ושורפת ביקודה מי שנוטה מנתיבתה, כמו שנאמר (ישעיה סו טז) כי באש ה' נשפט, ואמר (תהלים יא ו) ימטר על רשעים פחים, ואמר (ירמיה כ ט) ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בוערת וגו', על כן הזהר, שלא תטה אשורך מדרך האבות ונתיב הראשונים אל הבדיאות, ותסמך על שכלך ותתיחד בעצתך ותתבודד בסברתך, ואל תחשוד אבותיך במה שמסרו לך מאופני טובותיך, ואל תסתור עצתם במה שהורו אותך, כי אין עצה שתעלה בדעתך שלא קדמוך לדעתה, ועמדו על כל מה שמביאה אליו מטוב ורע, ואפשר שקדם לדעתך אופן יושר המחשבה ההיא בתחלתה ונעלם ממך אופן ההפסד אשר יהיה ממנה באחריתה, ואתה במעוט ישובך תראה ישרה ולא תראה טעותה ואופני הפסדה, ואמר החכם (משלי כב כח) אל תסג גבול עולם, ואמר (שם א ח) שמע בני מוסר אביך, ואמר במי שמשנה מחוקי אבותיו (שם ל יב) דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ, דור אביו יקלל (שם פסוק יא), ואמר (שם פסוק יז) עין תלעג לאב, אך אם תראה לקבל על עצמך מתוספת הרשות במצוות מה שתוכל אחר שתמלא חובותיך מן המצוות, לאהבת חסד, אחר שיהיה מסכים בם שכלך ורחוק מתאותך, יהיה טוב, ואתה מקבל עליו שכר ואינך יוצא בו מדעת הראשונים, כי כבר אמרו (אבות א ב) ועשו סיג לתורה, ואמרו (בבא מציעא ל:) מפני מה חרבה ירושלים מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין, ואמרו (עבודה זרה יז:) אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר (דברי הימים-א טו ג) ימים רבים לישראל ללא אלהי אמת, הא למדת שאין אלהי אמת אלא בתורה ובגמילות חסדים, ואמר אחד מן החסידים, מי שאין לו תוספת אין לו חובה, ואין התוספת מתקבלת עד שתפרע החובה, וכבר התירו לנו וחייבו אותנו להתנהג בתוספת המצוות, כמו שאמרו (יומא פא:) מוסיפין מחול על הקודש, והתוספת בצום ובתפלה ובצדקה, ועזוב הרבוי ממותר המזון המותרים לנו והזהירו על השבועה בשם אפילו על האמת, ומהרבות הדברים אפילו אם יהיו נמלטים מן הכזב, ומזכרון עניני בני אדם אפילו אם הם נמלטים מן הגנות, ומהפליג בשבח אדם ואם הוא ראוי לכך, ושלא יספר בגנות המקצרים וימאסם ואם הם ראוים לכך, והרבה מן הדומה לזה.
וראוי שנבאר עתה מן החלק השני הזה דמיונים שילמדו מהם שאר הענינים ויזהר האדם מהם בע"ה כשידע אותם, כי אין ענין מעניני הטובה אלא אם יש לו פגע שיפסיד אותו, ומי שעמד על אופני הפגעים המפסידים את המעשים יוכל לדעת להזהר מהם, ומי שלא ידע כי אם הטוב לבדו, לא ימלט לו ממנו דבר לרוב הפגעים המשיגים אותו, והיה אחד מן החסידים מצוה לתלמידיו, למדו הרע תחלה - להבדל ממנו, ואחר כך למדו הטוב ועשוהו, כמו שאמר הכתוב (ירמיה ד ג) נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים, ואמר רבי יוחנן בן זכאי לענין הונאת המדות והמשקלים (בבא בתרא פט:) אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אם אומר, שמא ילמדו הרמאים, אם לא אומר, שמא יאמרו הרמאים אין תלמידי חכמים בקיאים במעשי ידינו, ואמרו אחר כך אמרן או לא אמרן, ואמרו אמרן ומהאי קרא אמרן, (הושע יד י) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.
ואומר, כי כל מה שהקדמנו זכרו בשער הזה ממה שמספק אותו היצר על האדם, אם לא יוכל לספק אותו בהם, ידבר עמו עליהם מדרך הטענה והמופת לבטל עליו אמתותיו, וכשתעמד על בהולו וחלישות ראיותיו, ולא יוכל לעמוד כנגדך ולא לבטל מה שידעת אמיתתו וברורו במה שקדם לנו בשער הזה, ישוב לפתותך ולהטעותך בנפשך, ויאמר לך, כמה אני שמח בעניניך על אמונתך הטובה ולבך השלם לאלהים, וכבר הגעת ממעלות החסד מה שלא הגיע אליו זולתך בדורך, ויש בו יותר מדאי מהודאתך לבורא על טובתו וחסדו, וראוי לך להנהיג עצמך גם כן לפרוע קצת חובות בני אדם, כי כבר ידעת כי הם סיבות תועלתך והזקתך, וכבר נתברר לך, כי ברצותם אותך תהיה תפארתך, ובהתקצפם עליך יהיה חסרונך, על כן השתדל במה שיפיק רצונם ותמצא חן בעיניהם, כמו שאמרו רז"ל (אבות ג י) כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, השב עליו, ומה יועיל לי בהתרצות אל חלש כמוני אשר אין ביכלתו להועיל לי ולא להזיק, ואמר הכתוב (ישעיה ב כב) חדלו לכם מן האדם וגו', ואפילו אם היה חובה, איך אוכל לרצות כל בני דורי, ואין ביכלתי לרצות בני ביתי, כל שכן זולתם, ומה שזכרת מדברי רבותינו ז"ל בענין הזה, אינו מחייב להשתדל במשיכת רצון כל הבריות, אבל הוא כמו שאמר אחד החכמים בצואתו לבנו, בני, הפקת רצון כל הבריות אינה ביכלתך, אבל השתדל להפיק רצון הבורא ויעשך רצוי לבריות, כמו שכתוב (משלי טז ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, וכן מי שכל הבריות מקטנם ועד גדולם מודים ומשבחים אותו ורוצים את מעשיו, ראיה היא כי האל יתברך זרע לו אהבה בליבות בני אדם ושם לו שם טוב על לשונם, וזה אין הבורא עושה אותו לשונאיו, דהוא לראיה ברורה וגדולה על רצות הבורא אותו, אבל שיהיה האדם החסיד משתדל וטורח במה שישבחוהו בני אדם על עבודתו לאלהים אין זה ממנהגי החסידים, על כן הזהר מזה והדומה לו מפתויי היצר לך, כי הוא משתדל להדריכך בזה עד שיפילך במצודת החונף, והשב עליו בשבחו אותך, ומה הוא שתאשר אותי עליו מדעתי חובות האלהים עלי, וכי הוא כי אם לטענה עלי לאלהים, מפני שאיני סובל לעשות כפי דעתי, ואפילו אם הייתי עושה כפי דעתי היספיק הכל להודאת הבורא יתעלה על הקטנה שבטובותיו עלי, ומה היא מידת ימי במידת ימי העולם, וכולם לא יספיקו לספר טובות הבורא עלי, ואיך אוכל לשלם מה שאני חייב עליהם לאלהים, וכבר אמר הכתוב (ישעיה מ ו) כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה, ואמרו חכמינו ז"ל (אבות א יד) אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי.
וכאשר יתיאש היצר מפתותך בפנים האלה, ישתדל לפתותך מצד אהבת השבח והשם טוב בעוה"ז, ויאמר לך, שמח אני על עבודתך לאלהים עם בטחונך הטוב עליו, והשבתך כל עניניך אליו, ושפנית לבך מתועלת הברואים מבלעדי הבורא, ואתה הוא הבוטח באלהים באמת ובלב שלם. ואין ראוי שתסתיר מבני אדם מה שאתה עליו מן החסידות, אבל הנכון לך, כיון שמשלת בעצמך וגברת על תאותך, שתראה מעשיך לבני אדם ותגלה להם לבך, ויהיה לך בזה בעולם הזה כבוד מהם וזכר טוב ושם טוב בתוכם, כמו שאמר הכתוב (ישעיה נו ה) ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות, ואמר (שמואל-ב ז ט) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ, ועוד שילמדו ממעשיך ותהיה נשכר עליהם, ע"כ אל תסתיר ממעשיך אלא מה שאי אפשר לגלותו ולהראותו לבני אדם, ויהיה לך בזה כבוד ושם טוב בעוה"ז והגמול הטוב לעוה"ב. השב עליו, ומה יועילני שבח בני אדם והשם הטוב שיהיה לי בתוכם עם ידיעתי בקצורי במה שאני חייב לבורא יתעלה, ומה הנאתי בכבודם והדורם ואין להם יכולת להועילני ולא לדחות הנזק מעלי, והלא הם בזה כמו הצמח ובעלי חיים שאינם מדברים, ואולי כשאתכוין להם במעשי לא יתכן לי מהם הרצון המכוון אליו, ויעלה בדעתם כי אני חנף במעשי, ולא אהיה ראוי אצלם אלא למאוס ולגנות, ואז אהיה מפסיד מעשי בכוונתי בהם בלתי האלהים, ולא יעלה בידי מה שקויתי מבני אדם בעוה"ז, ונאמר למלך אחד, והיאך ערבה לך קריאת פלוני, והיה קולו ערב ובקי בטעמים של קריאה, אמר להם, והיאך תערב לי קריאתו, והוא אינו קורא אותה אלא כדי שתערב לי וימצא חן בעיני בעבורה, אבל אם היתה כוונתו בה לרצון הבורא בלבד, היתה ערבה לי, וכן נאמר בכל מי שמכוין בתפלתו מהמתפללים בצבור ובעלי החזון בפיוטים החדשים למצא חן בעיני בני אדם מבלעדי האל יתברך, שאינה מקובלת אצל הבורא, ותאמר לו עוד, שמא אם יהיה לי הכבוד בעולם הזה על מעשי, לא ישאר לי לעולם הבא מן הגמול עליו כלום מפני שקבלתיו מהרה בעולם הזה, ואמרו על אחד מן החסידים שנכנס לשוק לקנות חפץ, ובא לחנות אחד מן הסוחרים לקנותו ממנו, ואמר לו שכנו, ותר לו ועשה כרצונו, כי הוא מאנשי היראה והתורה, אמר לו החסיד איני צריך לויתורך, כי לא באתי לקנות כי אם בממוני לא בתורתי, ומאן לקנות ממנו החפץ, ובקשו אצל זולתו שלא היה יודע ענינו, ומה שזכרת מענין ועשיתי לך שם, הוא כשאר מאויי בני אדם בעולם הזה מעושר וכבוד, אשר הבורא מטיב בהם לעבדיו כשחכמתו מחייבת להם זה, כמו שכתוב (מלכים-א ג יג) וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד, וכתיב (משלי ג טז) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, אבל החסידים אין כוונתם במעשיהם לדבר מהם, אלא לשם הבורא יתעלה שהוא מטיב בהם למי שירצה, מאנשי עבודתו וזולתם מאמינים וכופרים, כפי שמחייבת חכמתו יתברך, כמו שנאמר (דברי הימים-ב כט יב) והעושר והכבוד מלפניך, ומה הוא העוה"ז, אפילו אם יפשוט זכרי בכולו, ומה מדת ימי, ואם יצא בו שמי, כ"ש שזכרי לא יעבור בו חלק קטן מחלקי הישוב כשיגדל ויפשט, ולא יתמיד כי אם זמן מועט וישכח כאלו לא היה, ואמר הכתוב (תהלים סב י) אך הבל בני אדם כזב בני איש וגו', ואמר (שם קמו ד) תצא רוחו ישוב לאדמתו, ואמר (קהלת א יא) אין זכרון לראשונים, אם כן טרוד נפשי בו וכוונתי אליו פחיתות נראה וטעות מגונה ממני, וכבר אמרו על אחד מן החסידים, שאמר לחבירו הנשתוית? אמר לו באיזה ענין, אמר לו נשתוה בעיניך השבח והגנות, א"ל לא. א"ל א"כ עדיין לא הגעת, השתדל, אולי תגיע אל המדרגה הזאת, כי היא העליונה שבמדרגות החסידים ותכלית החמודות.
וכאשר יתיאש היצר מפתותך בפנים האלה, ישתדל לחבל את מעשיך בטרוד ליבך בעולם הזה ובאנשיו ובאורך מאוייך ושכחת קצך, וכאשר יראה כי אתה רוצה לפנות את ליבך לעולמך הבא, כתפלת חובה או רשות או בעת שאתה קורא בתורה או לומד שום חכמה מחכמות האמונה והמוסר, מבלבל אותך ומטריד ליבך בדברי העולם בסחורות ומקח וממכר וריוח והפסד, ויאמר לך אח"כ, יש לך לקבל עת הפנאי הזה בשמחה ושעת הבטלה הזאת, אשר לא תוכל עליה בעת אחרת מפני רבות העסקים עליך, וחשב עתה עם שותפך, וברר מה שיש לך ומה שעליך ומה שקבלת מחובותיך ומה שנשאר לך, ומה שראוי לך להתעסק בו מסיבות הטרפים, ומה שאינו ראוי לך, ומה שקדם ממעשיך ששמחת או שנתחרטת עליו, ואם יש לך דין עם אדם, העבר על לבך כל טענותיו וטענותיך, וכל מה שתוכל להתחכם לו בו בעת דינך עמו ותנצחהו, וכן אם יהיה לך ממון או צאן ובקר או אדמה לזרוע, או עבודת שרים או עם הארץ או חשבון עם השר או עם עם הארץ, או אם יש עליך חובות ואינך יכול לפרעם, או אם יש לך חברים שאתה צריך להרגיש על ענינם ולחשב עם נפשך עליהם, יעביר על ליבך בעת שתפנה לעבודת שמים איזה מין שיהיה מן המינים האלה להטרידך בו ולהפסיד בו מעשיך, מפני שאתה בעת עשותו מזומן בגופך ואינך מזומן בליבך ומצפונך, ואם לא יטרידך במה שזכרנו, יעביר על ליבך חידות ודברים ארוכים, ואם יהיה האדם מן המשחקים בקוביא או בפספסים והדומה להם, מראה לו כאלו הוא לפניו, וחושב במה שצריך לו להקדים ולאחר בו ואופני התחבולה לנצח, ואם ימלט מכל מה שזכרנו ויהיה מאנשי החכמה והבינה, יעביר על ליבו ענין קשה מעניני החכמה, ויטריד אותו בשאלה ותשובה ובקושיא ובפרוק, ומה שנתעלם ממנו בעיון מה שהיה צריך לעיין בו ומה שנשאר לו ללמוד מן החכמה, ויחשב עם נפשו לעסוק בו ויטרידהו בזה מכל מעשי העבודה, ויפסיד עליו כפלים מה שמתקן עליו, ואפשר שיכנס במעשה העבודה ויצא ממנה ויהיה תמיד בטרדת לבו בזולתה מעניני העולם, ואפשר שיבקש כפרת המקום בלשונו והוא רץ במחשבתו ובמצפונו להמרותו, ועל זה אמר אחד החסידים, בקשת כפרתנו זו צריכה לבקשת כפרה, ומתחנן אליו באבריו ופונה מעליו בליבו ובחבו, דומה למה שאמר הכתוב (ישעיה כט יג) בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, ואמר (תהלים עח לו) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו, ואם ייקץ בעת ההיא ויחשב עם נפשו, ויאמר לה איך אתנהג עם הבורא במה שאינו נכון לי להתנהג בו עם הברואים בעת שאני צריך אליהם או בעת שהם צריכים לי, כי מי שאלך אליו לבקש ממנו חפץ, ואשאל אותו ממנו בלשוני ולבי פונה ממנו, אילו היה מכיר זה ממני היה מואס וגועל אותי, כל שכן שימנע ממני חפצי, קל וחומר אם היה יודע בי שאני מטריד ליבי במה שאינו מפיק רצונו אך במה שמקציפו עלי, שתהיה שנאתו אותי יותר גדולה ומניעתו ממני יותר ראויה, וכן מבלי ספק הייתי עושה למי שהיה שואל ממני שום חפץ והייתי יודע מליבו מה שידע בוראי מלבי, ואיך לא אבוש מבוראי שארצה לו מנפשי במה שלא הייתי רוצה לה מחלש כמוני, ולא היה רוצה בו ממני נברא, וכמו שאמר הכתוב (ירמיה ח יב) גם בוש לא יבושו והכלם לא ידעו, אז ינגף היצר.
וכאשר יתיאש היצר מפתותך מן הפנים האלה, ישתדל לפתותך בהנחת החונף, ויאמר לך, לא יתכן שתהיה עבודתך לאל בלב שלם גמורה, עד שתרחיק החונף ממך מיעוטו ורובו, והרחקת החונף לבני אדם מעליך לא יתכן אלא בכסות כל מעשיך מהם ובהראות הפך מה שיש בליבך להם, וכאשר תתפלל - קצר, ואל יראה ממך בה רצון ולא השתדלות, וכשתרצה ללמד שום חכמה - התיחד לבדך, ואל ידע בזה זולתי הבורא, ואל תראה בך שום מדה טובה, והראה העצלה והכבדות במעשה העבודה כדי שלא יצא לך בה שם ותפסיד שכרך, ולא תצוה על הטוב ותזהיר מן הרע, ואל תודיע חכמתך ואל תלמדה לזולתך, ואל יראה עליך סימן יראת שמים ולא אות מאותות העבודה, שלא יכבדוך בני אדם בעבורם, ומהשלמת אופני זריזותך, שתתרע לכל כיתות בני אדם ותתנהג כמנהגיהם ותלך בדרכיהם ובנתיבותם בענין דברי האמת והשחוק, ואל תשמר כל כך מן הכזב והשבועה, והתחבר עמהם במאכל ובמשתה ובחידות ובמותרי הדברים ורוב השחוק, ולדבר בהם, לזכר גנותם, וכל אשר ירחיק ממך שם הפרישות בעוה"ז אצל אנשיו, ואם תשמע לו בזה ישלול ממך אמונתך ולא תרגיש, ואם תשיב עליו ותאמר לו כבר עזרת לאויבי בהלחמך בי והתחכמך לי להרוס כחי ולמהר מפלתי, ואיך אברח מן האש הקטנה אל האש הגדולה, ואני לא ברחתי מאהבת השם והכבוד אלא שלא להזדיין לבני אדם, ואתה מצוה אותי להזדיין להם בהנחת עבודת האלהים, אך מה שראוי להסתירו ממעשי הוא כל מה שישלם ויגמר מבלי דעת בני אדם בו, אבל להתפלל בציבור ולצוות בטוב ולהזהיר מן הרע ולמוד החכמות ועשות חסד והדומה לזה אין מן הזריזות להניח אותו ולעזבו בעבור עילת החונף, אך אני חייב לעשותו לשם שמים, ואם ישבחוני בני אדם עליו או יכבדוני בעבורו לא יזיק בשכרי מאומה, מפני שלא היתה כוונתי לו בעת המעשה, וכבר נאמר, כשתעשה מעשה שיודעים בו בני אדם ותרצה לעמוד על ברור כוונתך, בחן נפשך בו בשני פנים, אחד מהם, שתדע מה אתה מקוה במעשה ההוא מן הגמול, וממי אתה מקוה אותו, אם מן האלהים הוא שלם, ואם מזולתו איננו שלם, והשני, שתדע מנפשך, שאם היית מתיחד, ההיית עושה המעשה ההוא על הענין ההוא, ואם יתברר לך זה, מעשך שלם לאלהים הרבה ממנו, ואם יהיה פחות מזה, הניחהו עד שיזדכך לבך לשמים, אז ינגף היצר.
ואם לא ימצא היצר דרך לפתותך מהפנים האלה, יתחכם לך במה שהוא יותר דק מזה, והוא דרך הגמול והעונש בעוה"ז ובעוה"ב, ויאמר לך, הנה אתה מחסידי הבורא ומסגולתו, וכמוך ראוי לגמול העולם הזה והבא, וצריך שתשתדל כפי יכלתך אולי תגיע לזה במעשיך ובהמשכך אחרי עבודת האלהים, ושוה הגמול נגד עיניך, והשתדל בכל יכלתך להגיע אליו, כי הוא תכלית אשרך ושמחתך, כמו שאמר דוד (תהלים צא יא) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, ואם תשמע אליו ותסמוך על דבריו יפילך במין ממיני השיתוף הנסתר, והוא ששמת נעבדך לנפשך, ממה שאתה משתדל במה שתמשך בו הנאת עצמך ושמחתך, ותדחה בו מעליה הדאגות והיגונות, ולולא תקותך לזה היית כופר בטובות האלהים המתמידות עליך, ולא היית מחייב את עצמך עבודה עליהם, עם שאינך רואה שהעבודה תאות לו לגדולתו ועוצם יכלתו ואותות חכמתו, ובזה אמרו רז"ל (אבות א ב) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס.
וכאשר יתיאש ממך מן הפנים האלה אשר זכרנו, ישליכך בים הספקות מעניני ההכרח והצדק, וכאשר יראה אותך מתעלם במעשה העבודה ונוטה אל דרך העבירות, ישתדל לברר אצלך ענין ההכרח בטענות חזקות מן הכתוב ומן הקבלה, כדי להרחיב האמתלאות עליך, ויאמר לך, אלו היה רוצה הבורא שתעבדהו היה מכריחך בזה ומזרז אותך עליה, ולא היה אלא מה שהוא גוזר, וכי תוכל לעמד כנגד גזרותיו ולנצח דיניו, אין לך לעשות אלא מה שנגזר לך לעשותו, כי ממשלת כל הדברים ביד הבורא יתעלה, כמו שנאמר (ישעיה מד כד) אנכי ה' עושה כל, ואם יראה אותך מתעסק במעשה מעניני העוה"ז ועסקיו, יאמר לך הזהר מן העצלה והרפיון, ואל תסמוך על זולתך, כי הטוב והרע ביכלתך והמעשה וההנחה בכוחך, השתדל בכוחך וטרח בכל יכלתך תגיע אל מה שתתאוה מתענוגי העוה"ז, והזהר מסיבת הפגעים הרעים, בכל כוחך תמלט מהם, כמו שאמר החכם (משלי כב ד) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם, ואמר (שם יט ג) אולת אדם תסלף דרכו וגו', ואמר (מלאכי א ט) מידכם היתה זאת לכם, והוא מהפך הטענות, פעם בהכרח ובגזרה ופעם בצדק ובבחירה, כפי מה שיאות לו לפתותך ולרפות ידיך, ואם תיקץ ותתן אל לבך מה שאמרו רז"ל (ברכות לג:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, תשתדל בעניני התורה השתדלות מי שנתברר לו כי במעשיו יהיה לו גמול ועונש, כמו שנאמר (איוב לד יא) כי פעל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו, ותתנהג בעניני העולם מנהג מי שנתברר לו כי קשר כל תנועותיו והתהפכות עניניו בגזרת הבורא יתעלה, והוא בוטח עליו בכולם ומשליך יהבו על ה', כמו שנאמר (תהלים נה כג) השלך על ה' יהבך.
וכאשר יתיאש מפתותך מהפנים האלה אשר זכרנו ישתדל בזה מצד אחר, ויאמר לך, אמנם מה שאתה חפץ למלא מעבודת הבורא ויחודה לשמו תוכל על זה לאחר זמן בעתיד, גם אם ישאר לך יום אחד מחייך ואתה תשלים עבודת הבורא כמו שראוי יום אחד לפני מיתתך כבר זכית אצלו לגמול מתמיד ולהצלה מעונש, ואתה הלא ידעת אפני התשובה ושהבורא יקבלה ממך אם אך תעבדנו בלב שלם כמו שראוי ודרוש, אבל אתה שוב אל טענתך הנכונה והשב עליו בזה, ותאמר לו, ואיך אמתין עד יום אחד לפני מותי ואני לא אדע יום מותי, הלא אהיה כאותו העבד שהאמין במלכו שלא יסירהו מלפניו כל ימי חייו, ויתר לבו לרדוף אחרי תענוגות העולם, וישתדל להגיע אליהם, עד שעבודתו למלכו נעשתה עליו לטורח, והנה נקרא פתאום לפני המלך לתת לו דין וחשבון על עבודתו, ולא היו לו תשובות ואמתלאות, ונתחייב גרוש מעבודת המלך ומכל ערי מלכותו, ויצא מלפניו עני ונפשו אבלה, שלא רכש לו שום דבר בכל זמן עבודתו למלכו בזמן שהיה יכול לעשות זאת, וכך נשאר כל ימי חייו עני ואביון, נאנח ודוי מתאבל ונתעב עד יום מותו.
וכאשר יתיאש היצר מפתותך מהפנים האלה אשר זכרנו, משתדל בזה מצד הגאות והגאון ומעוט הענוה, ויאמר, כבר הגעת אל המעלות הגדולות שהגיעו אליהן החסידים והצדיקים באמונת לבבך ובמעשיך השלמים בעבודת האלהים, ואתה יחיד בדורך ואחד באנשי זמנך, וראוי לך להראות יתרונך עליהם במאוס אותם ובהפחיתם, ותזכור דעותיהם ותפרסם רוע לבבם ותכלימם ותוכיחם על זה עד שיכלמו וישובו אל האלהים ויתחרטו על מה שקדם להם, ותתנהג בזה מנהג הנביאים, כמו שכתוב (יחזקאל מג י) אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם, ואם תשיב עליו בזה, ותאמר לו, איך אמאס ואכלים מי שאינני יודע עניני לבבו ומצפונו לאלהים, ואם הוא בנראה ממנו נמאס, אפשר שאין מצפונו כנראהו, ואם הנביאים הכלימו והוכיחו בני דורם - עשו ברשות הבורא, שהיו משקיפים על לבבם ורוע מצפונם, אבל אין בכח חכמתי ודעתי לדעת מה שיש בלבבות ומצפונים, ושמא מצפון הנמאס בעיני טוב מגלויו הרבה ואינני יודע בו, ואולי מצפונו טוב משלי אצל הבורא, ואם הוא בנראהו רע, אפשר שגרם לו זה סכלותו במה שהוא חייב לבורא, ויש לו טענה יותר ממני מפני יתרון חכמתי על חכמתו, כי הבורא איננו תובע האדם אלא כפי חכמתו, ואני יותר ראוי שאהיה נמאס ממנו, ממני יתרון קיצורי במה שאני חייב בו מעבודת הבורא עם דעתי אותו, על קיצורו עם סכלותו בו, והוא ממרה את האלהים בסכלות ובשגגה, ואני ממרה אותו בדעת ובזדון, ואפשר שרעתו נראה ונגלה וטובתו צפונה נסתרת, ואני בהפך זה, והוא ראוי לרחמי האל וכפרתו יותר ממני, וזכות אחת ממנו שוקלת זכיות רבות משלי, מפני שאין משקיף עליה זולתי הבורא, ואין משבחים אותו עליה ולא יכובד בעבורה, ואני בהפך זה, מפני שהנראה שלי הוא טוב מהנראה שלו, וכן בשער העברות, כי העברה האחת ממני שוקלת עברות רבות משלו, מפני שעבירתי מכוסה וצפונה ועבירתו נראית ומפורסמת, ובגנות בני אדם אותו עליה מנכין לו מענשו, ויחסר שכר מעשי בעולם הזה מפני פרסומם, וישאר לו שכר מעשיו בעוה"ב, ויחסר ענשו על העבירה בעולם הזה מפני שמגנין אותו בני אדם עליה, וישאר עלי עונש עבירותי לעולם הבא, ועוד, כשאטריד לבי לפקוד מומי בני אדם ולעיין במידותם הרעות, ימנעני זה מעיין בחסרוני ומעמוד על מומי עצמי, שהוא יותר צריך לי ואני חייב בו יותר, כמו החולה, אשר יטרידהו מדוהו מפקוד מדוה בני אדם, ורפואת עצמו מרפואת זולתו, אז ישבר היצר וינגף לפניך.
ואם לא יגיעך חציו במה שזכרנו, יארוב אותך בעתות הצלחתך ובצר לך, וכאשר יהיו עניניך הולכים כרצונך, יאמר לך זה פרי השתדלותך ותחבולתך וחכמתך, על כן השתדל בעניני עולמך וטרח בהם, יתמיד לך הענין הזה ותעלה למעלה ממנו, וקבל הימים האלה בשמחה והתנעם בהם, כי עוד מעט מזער ויקרא בשמך ותענה את אלהיך אל מחשכי הקבר מקום שאין מעשה ולא תנועה ולא הנאה ולא צער, וישים ראיתו על זה מה שאמר החכם (קהלת ט י) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה, ובצר לך, יעביר על ליבך טובת הרשעים והצלחת הכופרים, כמו שנאמר (איוב יב ו) ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל, ויאמר לך, לא נכנס עליך ההפסד הזה אלא מפני שדבקת בעבודת האלהים ובמצוותיו, ואין ביכלתך לעמוד בזה מפני כובד משאו ודוחק תכליתו, ואלו היית מסיר הענין הזה מלבך ותנוח לו ממנו, היית שמח בענינך, כמו שאתה רואה עליו הרשעים, הלא תראה מה שאמר הכתוב (ויקרא י ג) בקרובי אקדש, ואמר (עמוס ג ב) רק אתכם ידעתי וגו' על כן אפקוד וגו', והדומה לזה, וכשהוא רואה שאתה מסכים לעשות מאומה ממעשה העבודה, יגדיל עליך ענינו ויפחידך ממנו, ואם יהיה מענין הצום, יאמר לך הזהר כי יחליש אותך ויחליאך וימנעך מעניני עולמך ואחריתך, ואם יהיה מענין תוספת תפילה בלילה, יעלה על ליבך כי השינה טובה לך מן המזון ושומרת בריאותך ומחזקת גופך יותר מן המאכל והמשתה, ואם יהיה מעניני הצדקות, ידמה בעיניך אבדת ממונך, וישים הריש לנגד עיניך ויזכירך דלות המסכנות והחסרון, וכן בכל מין ממיני המצוות והחסדים ישתדל להפחידך ולהגדיל הענין בליבך כדי שתרפה ממנו, וכאשר תחשוב לעשות עבירה יחבב לך הנאתה וישכיחך ענשה ויזרז אותך לעשותה ולנטות אליה, ואם תרגיש לזה ולדומה לו ממנו, השב עליו, כי כל צער שעבר עליך במה שקדם מימיך, לא נשאר ממנו בך אות אך חלף מהרה ועבר, ושכרו עומד לך לעולם לא יתם ולא יכלה, והמתענה, כשיצום ביום ויאכל בלילה, כאלו לא התענה, וישוב אליו כוחו וישאר לו שכרו שמור, וכן הנעור בקצת הלילה, כאשר יישן ישוב לקלות גופו, וכאלו לא נעור, וישאר לו גמול עמדו ושכר תפילתו לעולם, אבל ענין הצדקה כבר בארתיו בשער הבטחון באר היטב, אך ענין העבירות, צריך שתשיב אל ליבך ותעביר על מחשבתך חליפות הנאותיך מהרה, המותר והאסור שבהם, והשאר חרפת המגונה מהם עליך וענשה בעולם הזה ובעוה"ב, אז יהיה היצר ניגף לפניך ותחרץ למעשה הטוב ותרפה מכל מעשה מגונה.
וכאשר יאבד סברו ממך בפנים האלה, ועשית מה שהסכמת עליו ממעשי העבודה, ישתדל להכניס הדאגות בלבך ולהתמיד עליך היגונים, כדי שתתחרט על מה שקדם לך מן המעשה הטוב, וימנעך מן הגמול עליו ושיקבלהו הבורא ממך, ואם תעשה דבר עברה, משתדל להכניס השמחה בלבך והששון במה שקדם לך כדי שתתחזק בדבר ותחרץ עליו, ואם תרגיש לתרמיותיו ותשים ליבך למיני מצודותיו, תהיה נזהר בהם ותעזר באלהים להנצל מהם, ואם לא תרגיש להם, יפילך פתאום ויריק חציו בך בפתע, כמו שאמר (משלי ז כג) עד יפלח חץ כבדו, ואם תעמוד כנגדו בכל זה ולא יוכל לפתותך במה שזכרנו, ישתדל לך מצד חכמתך, ואם יראה ממך חריצות ללמוד החכמה, יאמר לך הלא יספיק לך מה שמספיק לגדולי דורך וזקניך לדעת תורתך הנאמנה, הלא ידעת כי החכמה אין לה קץ ולא תכלית, שים מגמתך אל עיקר האמונה ושורש התורה, ואח"כ למד מה שתזדיין בו אצל בני אדם מענין השיר והמקצב וצפוני הדקדוק והחידות הנכריות והמשלים הנוהגים, והנח לך דברי הדינים ומחלוקת החכמים בהם, ואל תכניס עצמך בחכמת שרשי המופת ואיכות הדיבור ומיני ההקשות ואופני הראיות ואיכות הלך העילה עם המעולל, והתחברות החכמה הנראית עם החכמה הנסתרת, מפני עמקם ודקות ענינם, וסמוך על אנשי הקבלה במה שתוכל לעמד על בירורו כאשר תסמוך עליהם במה שהוא נמנע ממך, ואם לא תשמע לו, ותשתדל ותתחזק, יורה אותך בחצי הקנאה בחבריך, ואם יגיעו לחכמה מבלעדיך, תיטור אותם ותשתדל לתלות בהם מומים ולהפחיתם ולדבר בגנותם, כאלו הם שללוך בינתך וגזלוך חכמתך, ואם תחכם מבלעדיהם, יפחתו בעיניך ליתרון בינתך ותשנאם לסכלותם, ותראה זה לעמי הארץ ותתגאה לנפשך ותתהלל בחכמתך, עד שתטען שאתה יודע מה שאינך יודעו, ויגבה רוחך מלמוד וירום לבבך עת שתלמד, ותקוץ עת שיקשו עליך, ותרבה להחזיק עצמך כחכם, ותתכבד בסבל חבריך ותזדיין בהבלים בני גילך ותהיה שולל ממוסרי החכמים באלהים ובתורתו.
ואם לא ישלם לו מה שכוון לפתותך בו בשער דעת האלהים ותורתו, ישתדל לפתותך בשער מעשי העבודה, וכשתעשה לאלהים מעשה יגדילהו וינשאהו בעיניך, וישימך להתגאות בו, ויקלה אנשי דורך אצלך, ויקל עליך למאסם ולהכלימם ולביישם, ואפשר שהם טובים ממך לפני האלהים, ואם יהיה בחבריך מי שיש לו יתרון עליך בעבודת האל ומעשהו טוב ממעשיך, והוא משתדל להתקרב אליו יותר ממך, יסיתך היצר בו, ויאמר לך, כל אשר יראה מהשתדלות זולתך בעבודה הוא חסרון נראה ממך, ולולא הוא היית נראה בעיני בני אדם וגם בעיני האלהים צדיק מכל בני דורך, השיא עליו וקנא בו ושטום אותו, וחקור על מומיו וגנותו וארוב למכשוליו והשגח על שגיאותיו ופרסם מהן מה שתוכל וגבהו עליהן, ואם תוכל להוציא עליו דיבת שקר כדי להפחית שמו אצל בני אדם עשה, אז תשיב עליו, ואיך אמאס מי שאהבו האלהים ואגנה מי ששבחו הבורא, ולא די לי עצלותי לקיים עבודתו כמוהו, עד שאשטם מי שיעבדהו, ואין זה גמול מה שאני חייב לבורא יתברך, אבל חייב אני לאהוב את אוהביו לאהבתו, ולכבד מכבדיו לכבודו, כמו שכתוב (תהלים טו ד) ואת יראי ה' יכבד, וכבר ידעת מה שאירע את מרים בענין ותדבר מרים ואהרן במשה (במדבר יב א), ומה שהיה בענין קרח ועדתו בקנאם במשה ואהרן בקרבתם אל ה'.