חובות הלבבות/שער עבודת האלהים/פתיחה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

חובות הלבבות TriangleArrow-Left.png שער עבודת האלהים TriangleArrow-Left.png פתיחה

השער השלישי:[עריכה]

בבאור אופני חיוב קבלת עבודת האלקים יתברך:
אמר המחבר:
מפני שבארנו במה שעבר חיוב יחוד האלהים בלבב שלם ומפני בחינת טובותיו על האדם. התחייבנו לזכור אח"כ מה שהאדם חייב לנהוג בו כשיתבררו אצלו והוא קבלת עבודת האלהים כפי אשר יחייבהו השכל למטיב ועל מי שהטיב לו, וראוי להקדים בפתיחת השער הזה באור אופני הטובות וחיוב ההודאה עליהם מבני אדם קצתם לקצתם, ונעלה מזה אל מה שאנו חייבין בו לבורא יתעלה מן השבח והודאה על רוב חסדו וגודל טובו עלינו, ונאמר כי מן הידוע אצלנו כי כל מטיב אלינו אנו חייבין להודות לו כפי כונתו להועיל לנו, ואם יקצר במעשהו לדבר שיקרהו ימנעהו מהטיב אלינו, הודאתו חובה עלינו כיון שנתברר לנו כי דעתו עלינו לטוב וכי כונתו להועיל לנו, ואם תגיע לנו שום טובה על יד מי שלא כיון בה אלינו יסתלקו מעלינו חיובי ההודאה לו ואין אנו חייבין בה, וכאשר נתבונן בטובות בני אדם קצתם על קצתם אינם יוצאות מחמשה מינים: האחת טובת האב על הבן, והשנית טובת האדון על עבדו, והשלישית טובת העשיר על הרש כדי לקבל שכר שמים, והרביעית טובת בני אדם קצתם לקצתם לקנות השם והכבוד ולגמול העולם, והחמשית טובת החזק על החלש בעבור חמלתו עליו וכואב על ענינו. וצריך שנעיין עתה בכל אשר ספרנו אם אינה תלויה בדבר כי אם לתועלת מי שמטיבין אליהם אם לא, ותחלתם טובת האב על בנו, ומן הידוע כי הוא מכוין לתועלת עצמו, כי הבן נתח מהאב עם עוצם תשוקתו בו, והלא תראה כי הוא מרגיש עליו במאכליו ובמשתיו וכסות יותר מגופו ולדחות כל נזק מעליו ונקל בעיניו סבל הטרח והיגיעה בעד מנוחתו עם מה שהטבעו עליו האבות מן הרחמים והחמלה על בניהם, ועל כל פנים חייבה התורה והשכל על העבודה והכבוד והיראה כמו שאמר הכתוב איש אמו ואביו תיראו. שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. ואמר בן יכבד אב ועבד אדניו, ואם האב מוכרח בזה בדרך הטבע והטובה לאל והוא שליח בזה בלבד, אבל טובת האדון על עבדו ידוע כי הוא מכוין לתקן ממנו בממונו עם צרכו לעבודתו, והוא אינו מכוין בזה כי אם תועלת עצמו ועל כל פנים כבר חייבו הבורא יתעלה בעבודתו והודאתו, כמו שאמר בן יכבד אב ועבד אדניו. אבל טובת העשיר על הרש לקבל שכר שמים הוא כסוחר שהוא קונה הנאה גדולה קיימת יגיע אליה אחר זמן בטובה קטנה ואבודה ונבזת ולא נתכוון אלא לפאר נפשו באחריתו בטובה, והפקידה האלהים בידו לתתה למי שיהיה ראוי לה. ומן הידוע כי ראוי להודות אותו ולשבחו אף על פי שהיתה כונתו לפאר את נפשו באחריתו, ועם כל זה נתחייבה לו ההודאה, כמו שאמר הכתוב ברכת אובד עלי תבא (איוב כט יג). ועוד אמר אם לא ברכוני חלציו ומגז כבשי יתחמם (איוב לא כ), אבל טובת בני אדם קצתם אל קצתם בעבור אהבת השבח והכבוד וגמול העולם הוא כמו מי שאוצר דבר אצל חברו או מפקיד אצלו ממון מפני יראתו שיצטרך לאחר זמן אף על פי שכונתו לתועלת עצמו בהטיבו לזולתו כמו שאמרנו, חייב לו את השבח וההודאה עליה כמו שאמר החכם: רבים יחלו פני נדיב וכל הרע לאיש מתן. ואמר מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו.

אך טובת החומל על העני הכואב לו הוא מכוון בה לדחות צער מעל עצמו אשר מצאהו מעגמת נפשו וכאבו מי שחמל עליו, והוא כמו שמרפא כאב שמצאהו בטובת ה' עליו, ואיננו נשאר מבלתי שבח כמו שאמר איוב אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון אם לא ברכוני חלציו וגו', וכבר נראה ממה שהקדמנו כי כונת כל מטיב לזולתו מבני אדם היא לתועלת עצמו ולקנות קשוט נאה בעולם הזה ובעה"ב או לדחות צער מנפשו או לתקנת ממונו, ואין בכל זה מונע משבחם והודאתם ומיראה ומאהבה אותם, ומהשיב אותם גמולם אע"פ שהטובה ההיא שאולה בידם והם מוכרחים להטיב בה כאשר זכרנו, וטובתם אינה תמידה ולא נדיבותם נמשכת וחסידותם מעורבת עם כונת תועלת נפשם או לדחות ההיזק ממנה, אם כן כמה האדם חייב מן העבודה והשבח וההודאה לבורא הטובה והמטיב בה אשר אין תכלית לטובתו אך היא מתמדת ונמשכת מבלתי כונת תועלת ולא דחיית נזק רק נדבה וחסד ממנו על כל המדברים, וממה שראוי לעמוד עליו כי כל מטיב לזולתו מבני אדם מכל המינים אשר זכרנו אין לו יתרון על מי שמטיב לו אלא במקרה מן המקרים, אבל בישותם בעצמם הם נמשלים וקרובים זה לזה בעצם ובדמות ובחבורם ובצלמיהם וטבעיהם וברוב מקריהם, ועם כל זה חייב מי שמטיבים לו מן העבודה למטיב מה שספרנו, ואם היינו חושבים כי מי אשר מטיבין לו בתכלית החסרון והגריעות בהרכבתו וחבורו ודמותו, היה חייב בעבודה יותר, וכן כאשר נחשוב כי המטיב בטוב טוב ושלם מכל נמצא, ומי שמטיבין לו גרוע מכל נמצא וחלוש מכל נברא, השכל מחייב בתוספת העבודה למטיב עד אין תכלית, וכאשר נבחן על ההקשה הזאת דבר הבורא יתברך ובני אדם בשכלנו נמצא הבורא יתברך נעלה ונשא ומרומם על כל נמצא וכל מושג בהרגשה ובשכל כפי אשר התבאר בשער הראשון מן הספר הזה. וכן נמצא האדם בהקשתו אצל שאר מיני חיים שאינם מדברים חסר וחלש מכלם, ויראה לך זה בג' ענינים: אחד מהם בענין גידולו ועוללותו, כי נמצא שאר מיני החיים חזקים ממנו ויכולים לסבול הצער יותר ולנשא את עצמם ואינם מטריחים אבותם בגדולם כאדם. והענין השני כשנעיין מה שיש תוך גוף האדם מן הלכלוכים והטנופים ומה שנראה עליו מחוץ ממה שהוא קרוב מהם כשהוא נמנע מן הרחיצה והנקיות ימים רבים, וכן כאשר ימות זוהמתו יותר כבדה מכל זהמת כל נבלות שאר ב"ח, וצואתו יותר מוסרחת מצואת שאר ב"ח וכן כל שאר טנופיו, והענין השלישי מה שהוא נראה מחולשת תחבולותיו כשיחסר כח הדיבור אשר נתן לו הבורא יתרון על שאר החיים שאינם מדברים למאורע שיארע במוחו כי בעת ההיא יהיה נענה ונתעה משאר ב"ח, ואפשר שישליך עצמו בשחיתות ובתמותות. ונמצא רוב ב"ח שיש להם מן ההכרח בדתי טובתם והתחבולה בהשגת מזונותם מה שמקצרים רבים מן המשכילים שבבני אדם כ"ש מי שפקד שכלו מהם, וכאשר נעמד במחשבותינו על גדולת הבורא יתעלה ועצם יכלתו ועשרו וחכמתו, ונשתכל מחלישות האדם וחסרונו ושאינו מגיע אל השלמות ורוב צרכו ורישו לבד לדבר שימלא מחסורו, ונבחן רוב טובות הבורא יתברך וחסדו עליו שבראהו כמו שבראהו מן החסרון בעצמו, ושהוא רש וצריך אל מה שיש בו תקותו ולא יגיע אליו כי אם ביגיעת נפשו, וזה מחמלת הבורא עליו כדי שיכיר את עצמו ויבחן בכל עניניו וידבק בעבודת האל על כל פנים ויקבל על זה גמול העולם הבא אשר לו נברא וכמו שהקדמנו מן הדברים בשער השני מן הספר הזה, וכמה האדם חייב לו יתברך מן העבודה והיראה והשבח וההודאה והתמדת התפלה עם בירור כל אשר הקדמנו מן שבח בני אדם והודאתם קצתם לקצתם, ואם יש איש שכל שחולק בחיוב כל זה לבורא יתעלה על האדם, כשהוא מבחין ומתבונן בענין הזה ומודה באמת על עצמו, הלא יעור הישן ויקץ המתעלם ויבחין הכסיל וישכיל המשכיל בירור חיוב קבלת עבודת האלהים עם בירור הראיות ופרסום העדים ואמתת המופתים, וכמו שאמר הנביא ע"ה למי שהתעלם מעיין בקבלת עבודת האלהים יתברך: הליי' תגמלו זאת. אם כן כבר נתברר חיוב קבלת עבודת האלדים על בני אדם מצד התמדת טובותיו עליו, וצריך שנבאר מענין השער הזה עשרה ענינים: אחד מהם ההערה על העבודה וחלקיה. והשני בצורך המביא אל כל חלק מחלקיה. והשלישי בגדר העבודה ומחלקותיה ומעלותיה. והרביעי בצורת ההערה התוריה וחלקיה ומעלות אנשיה כידיעת ספר תורה וידיעת עניניו, והחמישי בצורת ההערה השכלית. ולהורות עליה על דרך השאלה והתשובה, והששי במיני חיובי הטובות ומחלקותם. והשביעי בבאור הפחות מה שחייב בו מי שמטיבין לו בטובה מן הטובות למטיב בה. והשמיני במחלוקת החכמים בהכרח ובצדק ובדעת הקרובה אל האמת מן הדעות בזה. והתשיעי בספור סודי יצירת המין האנושי בעולם הזה דרך קצרה. והעשירי בספור דרך השמוש בכל מדה ממדותינו במקומו.

·
מעבר לתחילת הדף