חובות הלבבות/שער הבחינה/פתיחה
|
< הקודם · הבא > |
השער השני שער הבחינה[עריכה]
- בבאור אופני הבחינה בברואים ורב טוב האלהים עליהם
אמר המחבר: מפני שהקדמנו בשער הראשון אופני יחוד האלהים בלב שלם, והיתה הבחינה בחכמה הנראית בבריאות הבורא יתעלה הדרך הקרובה ביותר אל ברור מציאותו והנתיב הסלול לדעת אמיתתו, התחייבנו להדביקה אליו כדי לסמוך כל שער אל מה שהוא דומה לו מן השערים, ולהביא אחר כל ענין מה שיאות לו מן הענינים אשר בהם נתחייב בעבודת האל יתעלה אשר בראנו לה, כמו שאמר החכם (קהלת ג יד) והאלהים עשה שייראו מלפניו.
ונאמר תחילה כי טובות האל יתעלה על ברואיו, ואם הן כוללות את כולם, כמו שאמר הכתוב (תהלים קמה ט) טוב ה' לכל, רובם כעיורים מהכירם ומהבין גודל מעלותם ואינם משכילים ענינם מפני שלשה דברים, אחד מהם רוב התעסקם בענין העולם והרבותם נכסים והתאוותם מה שלא יגיעו אליו ממנו ומה שנבצר מהם מתענוגיו ויתעלמו מהביט אל טובות הבורא עליהם מפני שלבם תלוי בעוצם מה שהם מקוים ממלא תאותם והשלמת משאלותם, כי כל אשר יגיעו ממנו אל מעלה מבקשים מה שהוא למעלה ממנו ודורשים מה שאחריה, ותמעטנה בעיניהם הטובות הרבות ותקטננה אצלם המתנות הגדולות עד שהם חושבים כל טובה שיש לזולתם כאלו נשללה מהם, ומה שהגיע אליהם ממנה רעות מוצאות אותם, ולא יבינו אל פעולות ה' המטיב בהם אליהם, כמו שאמר הכתוב (תהלים י ד) רשע כגבה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו, והשני צאתם אל העוה"ז, והם נמשלים כבהמות סכלות וכעיר, כמו שאמר הכתוב (איוב יא יב) ועיר פרא אדם יולד, והתגדלם בטובות האלהים העודפות והתגלגלם בהם עד ששבו אצלם רגילות וידועות כאילו הם עצמיות להם בלתי סרות מאתם ולא נפרדות מהם כל ימיהם, וכאשר ישכילו ותתחזק הכרתם יסכלו טובות הבורא עליהם ואינם משימים על לבם חיוב ההודאה עליהן מפני שאינם יודעים מעלת הטובה והמטיב בה אליהם, ומשלם בזה לתינוק שמצאו איש אחד מאנשי החסד במדבר וחמל עליו ויאספהו אל ביתו ויגדלהו ויאכילהו וילבישהו ויתנדב עליו בכל הטוב לו עד שהשכיל והבין אופני דרכי טובתו, ואחר כן שמע האיש ההוא על אסיר שנפל ביד שונאו והגיעהו אל תכלית הצער והרעב והעירום ימים רבים ונכמרו רחמיו על צערו ופייס לשונאו עד שהתירו ומחל לו את דמיו ויאספהו האיש אל ביתו והיטיב לו במקצת הטוב אשר היטיב בו לתינוק, והיה האסיר מכיר בטובת האיש עליו ומודה עליה יותר מן התינוק שגדל בה, מפני שיצא מענין העוני והצער אל ענין הטובה והשלוה בעת שהכרתו בה גמורה על כן הכיר טובת האיש החסיד וחסדו מאד, והתינוק לא הבין מעלת הטובה עליו אע"פ שהתחזקה הכרתו והתישב בדעתו מפני שהיה רגיל בה מימי נערותו, ואין איש מאנשי השכל מסתפק שחסדו וטובו על התינוק כוללים ונראים יותר ושהוא חייב בהתמדת ההודאה והשבח עליהם יותר, וזה דומה למה שאמר הכתוב (הושע יא ג) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ולא ידעו כי רפאתים, והשלישי מפני מה שמוצא אותם בעולם ממיני הפגעים ומה שמגיע אליהם מעניני ההפסד בגופם ובממונם, ולא הבינו סיבות אופני טובתם בהם ותועלות הנסיון והמוסר להם, כדברי הכתוב (תהלים צד יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, ושכחו כי הם וכל אשר להם טובות שהטיב להם הבורא נדבה וחסד, וגזר בהם בצדק כפי מה שחייבה חכמתו וקצו בהראות צדקו בהם, ולא שבחוהו בהגלות חסדו עליהם, והביאה אותם סכלותם לכפור בטובה ובמטיב בה להם, ואפשר שתביא הסיכלות רבים מהם להתחכם עליו במעשהו ובמיני הבריאות אשר בראם לתקנתם, ומה נדמו בזה אל אנשים עורים הובאו אל בית מוכן להם בכל תועלותיהם והושם כל דבר בו על מכונתו הטובה והותקן על התיקון הנאה והנאות לתועלותם וכוונת תקנותם, וזומן להם בו עם כל זה כחלים מועילים ורופא חכם לרפאם בהם כדי שייטיב ראותם, והם התעלמו מעסק ברפואת עיניהם ולא שמעו אל הרופא אשר היה מתעסק ברפואתם והיו הולכים בבית בענין רע מעורונם, וכל אשר הלכו בבית נכשלו בדברים המוכנים לתועלתם ונפלו על פניהם, והיה מהם מי שנפצע ומי שנשבר ורב צערם ונכפלה רעתם והיו מתרעמים על בעל הבית והבונה אותו, וגנו את מעשהו והיה בעיניהם כמקצר וכמנהיג רע, וחשבו כי לא כוון בהם כוונת טובה וחסד כי אם כוונת הצער והנזק, וגרם להם זה לכפר בטובת בעל הבית וחסדו, כמו שאמר החכם (קהלת י ג) וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא.
וכיון שהוא כן התחייבו אנשי החכמה והמדע להעיר מי שלא הבין טובות הבורא ולהורות בני אדם לדעת יתרונם בדרך שכלם, כי כמה טובות מנע בעליהם ליהנות מהם וערבב שמחתו בהם חסרון הכרתו אותם וידיעתו מעלותם, וכשמעירים את בעלי הטובות להכיר אופני יתרונם ומגלים להם מה שנעלם מדעתם מהם יגדל שבחם ותרבה הודאתם למטיב להם, ויגיעו בזה אל התענוג וההנאה בהם בעוה"ז ולשכר טוב לעוה"ב, וכבר אמר החכם בענין הזה (שם יב יא) דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות, דימה החכם דברי החכמים לדרבונות בענין ההערה, ודימה אותם למסמרות נטועים בעלי תפיסה אסיפה וחבור בעבור קיום עניניהם בלבבות וקיום אופני החכמה בהם בנפשות, וכבר פירשו בבעלי אסופות בעלי החבורים בהסתרת 'דברי' אשר בתחלת הפסוק, והטעם וכמסמרות קבועים דברי בעלי אסופות, כי הספרים המחוברים במיני החכמה קיימים עומדים אין תועלתם נפסקת, ועל כן דימה אותם למסמרות נטועים.
וצריך שנבאר עתה מענין הבחינה ששה ענינים: הראשון מהם מהות הבחינה ואמיתתה, והשני אם אנחנו חייבין לבחון בברואים אם לא, והשלישי איך אופני הבחינה בברואים, והרביעי כמה מיני סימני החכמה בברואים אשר נוכל לבחון בהם, והחמישי איזה מהם קרוב אלינו ואנחנו חייבין לבחון בו יותר משאריתם, והששי במפסידי הבחינה והדברים התלוים בה.