חובות הלבבות/שער הבחינה/ה
|
< הקודם · הבא > |
אך איזה מין קרוב אלינו ואנו חייבין לבחון בו יותר, נאמר כי הבחינה בכל אחד מהם, ואם הצורך אליו גדול ואנו חייבין לבחון בו, הקרוב אלינו יותר והגלוי לנו הוא סימן החכמה, הנראה במין האדם אשר הוא העולם הקטן והוא הסיבה הקרובה להוית העולם הגדול הזה, וחייבין אנו לעיין בהתחלת האדם ומולדתו וחיבור חלקיו והרכבת אבריו ותועלתו בכל אחד מהם והצורך המביא לעשותו על הצלם אשר הוא בו, ואחר כך נעיין בתועלותיו ובכל מדד ממידותיו וכהות נפשו ואור שכלו והדברים העצמיים והמקריים אשר בו ותאוותיו ותכלית ענינו, ובעמדנו על מה שזכרנו מן האדם יתבאר לנו מסוד העולם הזה הרבה מפני שהוא דומה אליו, וכבר אמרו קצת החכמים שהפילוסופיה היא ידיעת האדם את עצמו, רצה לומר ידיעת מה שזכרנו מענין האדם כדי שיכיר הבורא יתעלה מסימן החכמה בו, כמה שכתוב (איוב יט כז) ומבשרי אחזה אלוה, וכיון שהוא כן ראוי לנו להזכיר מכל מה שזכרנו מעניני האדם מעט מזער מכל ענין להעיר המתעלם על מה שהוא חייב לזכרו תמיד, ויביאהו לחקור על מה שלא זכרתי, ואז יכנע לבורא על רוב חסדו וטובו עליו ותתגדל הודאתו לו, כמו שאמר דוד ע"ה (תהלים קלט יד-טז) אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם.
ותחילת מה שראוי לך שתעלה במחשבתך אל תחילת האדם ואל ראשית הויתו, ואז תראה כי חסד האלהים הראשון עליו הוא המציאו אחר אפסו, והוא צאתו מתכונת היסודות אל תכונת הצומח, ואח"כ יעתק מתכונת הצומח אל תכונת המזון, וממנו יעתק אל תכונת הזרע והדם, וממנו יעתק אל תכונת החיים, ואחר כן יעתק ממנה אל תכונת האדם, והוא החי, המדבר, המת, והוא הולך בשנויים וגלגולים וסיבות מתחלפות ומיצועים מתדמים מחוברים במחשבה נכונה וחבור מתוקן.
וכאשר תתבונן בזה ותראה סימן הטובה והחכמה והיכולת בכללו, השתכל וחשב בשרשי חבורו הנראה, רוצה לומר נפשו וגופו, תראה גוף האדם מורכב מיסודות חלוקים וטבעים שאינם דומים, חיברם הבורא יתעלה בגבורתו וקשרם בחכמתו, והתחבר מהם גוף עומד מתאחד במראיתו מתחלק בטבעיו, וחבר אליו עצם רוחני אורי דומה לרוחניות האישים העליונים, וזה העצם הוא נפשו אשר קשרה בו באמצעיים ראויים לשתי הקצוות, והם רוח החיים והחום הטבעי והדם והגידים והעצבים והעורקים, ושם להם סיבות לשמרם ולהגן עליהם מהפגעים, והם הבשר והעצמות והמיתרים והעור והשער והציפורנים, וכלם מגינים ומכסים להגן עליהם מהפגעים, ואחר כן חשב בחנות הבורא יתעלה בהנהגתו את האדם אשר שם לו בטן אמו למצע בתחלת ענינו כדי שיהיה במקום שמור ומבצר נצור מקום שלא תשיגהו יד ולא יגיע אליו לא חום ולא קור, עם המגן החזק והמחסה הנבצר ועם המזון המזומן, והוא הולך וגדל עד שיחזק על התנועה והתנודה עם הגעתו אל מזונו מבלי יגיעה וטורח הוכן לו במקום אשר לא יוכל אדם להגיע אליו בשום פנים, וכל אשר יגדל גופו ירבה מזונו עד עת קצוב, ואחר כן יצא מבטן אמו אל דרך צר מבלי תחבולה שיתחכם בה לצאתו ולא דבר שיעשה לסייע לו בו, אלא ביכולת החכם הרחום וחנון המרחם על בריותיו, כמו שאמר לאיוב בקצת בעלי חיים בלתי מדברים (איוב לט א) הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמור תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה, ואח"כ יוצא הולד אל העולם הזה והוא חלש בחושיו זולתי חוש המשוש והטעם, ויזמין לו הבורא יתעלה מזונו משדי אמו, ויהפך הדם אשר היה מזונו במעי אמו לחלב בשדיה, נגר ערב ומתוק כמעין הנובע בעת הצורך אליו, ואיננו רב שיכבד על אמו משאו ויגר מבלי מוץ, ולא מעט שייגע הילד בהוציאו ומצצו מן השד, ומחנותו בזה ששם נקב השד כפי מחט, לא רחב שיגר החלב מבלי מיץ או שיחנק בו הילד בעת מצצו את השד, ולא צר הרבה שיטרח בהוצאתו במיץ, אחר כן יחזק גופו לראות המראים ולשמוע הקולות, ויתנהו האלהים לחן ולחסד ולרחמים בלב יולדיו כדי שלא יכבד עליהם גידולו, וירגישו עליו יותר מעצמם במאכל ובמשתה, ויקל בעיניהם כל טרחו ועמל גידולו מרחיצה וחתול וכיוצא בהם, ולנהלו לאט ולדחות מעליו כל נזק על כרחו, ואח"כ יעתק מענין הילדות אל הנערות, ולא יקוצו בו אבותיו ולא יתקצפו לרוב צרכיו ומעוט הכרתו מה שהם סובלים מטרחו וסיפוקו ומשאו, אך תגדל הדאגה לו בליבם, עד שיגיע לימי הבחרות וכבר למד לדבר על סדר ודרוג ויחזקו כוחות חושיו וכוחות נפשו ויקבל החכמה והדעת, ויכיר קצת המוחשים מקצתם בחושיו הגשמיים וקצת המושכלים מקצתם בחושיו הרוחניים, כמו שאמר החכם (משלי ב ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.
ומרוב הטובה על האדם שאיננו משכיל ולא מכיר הטוב והרע בעת ילדותו, שאם היו שכלו והכרתו שלמים בעת גידולו ויכיר יתרון בני אדם עליו בהנהיגם עצמם ומהירות תנועתם ונקיותם ויראה עצמו בהיפך כל זה היה מת מן הדאגה והיגון, ומן התימה בענין בכייתו, כי הילד יש לו תועלת בה כפי מה שאמרו חכמי הרופאים כי במוחי הילדים ליחה כשהיא נשארת על ענינה מחדשת עליהם חידושים רעים, והבכי מתיך הליחה ההיא ממוחיהם וינצלו מרעת מאורעיה, ומרוב חנות הבורא יתעלה על האדם שהוא מחליף את שניו זו אחר זו, שלא ימנע ממנו אוכל כל ימי צמיחת מה שנפל מהם, ואחר כן יעברו עליו חלאים ומקרים מכאיבים, כדי שיכיר העולם ולא יעלם ממנו ענינו שיבטח בו וימשלו בו תאוותיו ויהיה כבהמות לא ישכיל ולא יבין, כמו שנאמר (תהלים לב ט) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין.
ואחר כן ישיב אל לבו ויסתכל בתועלת אברי גופו ואופני תקנתו בכל אחד מהם, הידים לקחת ולתת, והרגלים ללכת, והעינים לראות, והאזנים לשמע, והאף להריח, והלשון לדבר, והפה לאכול, והשנים ללעוס, והאצטומכא לבשל, והכבד לזקק המזון, והסמפונות להוציא המותרות, והכיסים לסבלם, והלב משכן החום הטבעי ומבוע החיים, והמוח משכן הכהות הרוחניים ומבוע ההרגש ושרש העצבים, והרחם לקיים הזרע, וכן שאר אברי הגוף, ואשר יעלם ממנו מתועלותם יותר ממה שנראה לנו.
וכמו כן תראינה פעולות הטבע בתוך הגוף למתבונן בהם, בהגיע המזון אליו בחלקו אותו על כל חלק מחלקי הגוף, ויראה מסימני החכמה מה שיזרז אותו להודות לבוראו ולשבחו עליהם, כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים לה י) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, והוא שהמאכל הולך אל הבטן בתעלה מוכנת על קו ישר אין בה עקום ולא עוות והוא הושט, אח"כ טוחן אותו הבטן יותר מן הטחינה שטחנו אותו השנים בתחילה, ואח"כ ישלחנו אל הכבד בגידים דקים נוגעים ביניהם הושמו כמסננת למזון שלא יגיע ממנו שום דבר עב אל הכבד, ויהפכהו לדם ויחלקהו על הגוף, וישלחהו אל כל חלקיו בתעלות מוכנות לזה כתעלות המוכנות למים, וישלח מה שנשאר מן הפסולת אל תעלות הוכנו להם, מה שהוא מן המרה האדומה הולך אל כיס המרה, ומה שהוא מן המרה השחורה הולך אל הטחול, ומה שהוא מן הליחה והרוטב הולך אל הריאה, ומה שהוא מתמצית הדם ילך אל השלפוחית, התבונן אחי בחכמת הבורא בהרכבת גופך ושומו אלה האברים בו במקומותם לסבול הפסולות ההם שלא תתפשטנה בגוף ותחלינה אותו.
ואח"כ התבונן בתכונת כלי הקול ומוצאי הדבור, הקנה כאבוב להוצאת הקול, והלשון והשפתים והשינים לחתוך האותיות והטעמים, ובאלה האברים תועלות אחרות, האויר הולך אל הריאה בקנה, והלשון לטעום בו המטעמים, ויש בו עם זה עזר להעביר המאכל והמשתה, והישנים ללעוס המאכל, והשפתים לעכב המשתה כדי שיהא הנצוק ממנו בשעור ובכוונה, וכן בשאר האברים תועלות, מקצתם ידועות ומקצתם אינם ידועות לנו.
ואחר כך התבונן אחי בכוחות הארבעה שהמה בגוף ומעשיהם בו, הכח המושך הוא המקבל המאכל והמגיעו אל האצטומכא, והכח המחזיק הוא המעכב המאכל בו עד שיעשה בו הטבע מעשהו, והכח המבשל הוא המבשל אותו, מוציא הזך שבו ומשלח אותו אל הגוף, והכח הדוחה הוא הדוחה הפסולת הנותרת אחר שיקח הכח המבשל צרכו מן המזון, ראה היאך הופקדו אלה הכוחות על הגוף לשמש אותו במה שיש בו תקנתו, והוא כחצר המלך שיש בו עבדים ונציבים פקידים על ביתו, אחד מהם עומד לצרכי העבדים ולהגיעם אל גזבר המלך, ופקיד שני לקבל מה שיביא הראשון ולאצור אותו בבית עד שיוכן ויתוקן, ופקיד שלישי להכין מה שנאצר ולתקנו ולזמנו ולחלקו על העבדים, ופקיד רביעי לכבד מה שיש בבית מן הזבל והלכלוך ולהוציאם ממנו.
אח"כ חשוב בכוחות הנפש ומקומותם מתועלות האדם, כמחשבה והזכרון והשכחה והבושת והשכל והדבור, תראה אם יחסר לאדם מאלה המידות הזכרון לבד היאך יהיה ענינו וכמה הפסד יבא לו בכל עניניו, כשאיננו זוכר מה שיש לו ומה שיש עליו ומה שלקח ומה שנתן ומה שראה ומה ששמע ומה שאמר ומה שנאמר לו, ולא יזכור מי שהטיב לו ומי שהרע לו ומי שהועילו ומי שהזיקו, ועוד שאיננו יודע הדרך אם דרך בה פעמים רבות, ולא יזכור חכמה אם יהגה בה כל ימיו, ולא יועילנו נסיון, ולא ישקול דבר במה שעבר ועל מה שעתיד להיות במה שהיה, אך הוא קרוב להתפשט מן האנושיות, ומתועלת השכחה כי לולא השכחה לא היה נשאר האדם מבלי עצב, ולא היה טורדו ממנו שום דבר משמחת עולם, ולא היה נהנה במה שמשמח אותו כשהוא זוכר פגעי העולם, ולא היה מקוה מנוחה ממקנא ולא התעלם ממלך, הלא תראה איך הושם באדם הזכרון והשכחה והמה מתחלפים ושונים זה מזה והושם לו בכל אחד מהם מינים מן התועלות.
ואח"כ חשוב במדת הבושת אשר יחד בה האדם מה גדלה מעלתה ורבה תועלתה ותקנתה, ולולא היא לא היו מאכסנים אכסנאי ולא מקיימים דבר ולא ממלאים משאל ולא גומלים חסד ומתרחקים מן הרע בשום דבר, עד כי דברים רבים מדברי התורה עושים בעבור הבושת, כי רוב מבני אדם לא היו מכבדים את אבותם לולא הבושת, כ"ש זולתם, ולא היו משיבין פקדון ולא נמנעין מעבירה, כי כל אשר יעשה מכל אלה הדברים המגונים שזכרנו אינו עושה אותם אלא לאחר שיפשט כסות הבושת מעליו, כמו שאמר הכתוב (ירמיה ו טו) גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו, ואומר (צפניה ג ה) ולא יודע עול בשת, ומן התימה הגדול שהוטבע האדם על הבושת מבני אדם בעבור מה שזכרנו מתועלותיו בה ויותר ממה שזכרנו, ולא הוטבע על הבושת מבוראו המשקיף עליו תמיד כדי שלא יהיה מוכרח על עבודתו אותו ויחלש חיוב תגמולו עליה, אבל אנחנו חייבין להתבושש מן הבורא מדרך הבחינה ובידיעת מה שאנו חייבין מעבודתו ודעתנו השקפתו על נגלותינו ונסתרותינו, כמו שאמר הכתוב (יחזקאל לו לב) בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל.
אך רוב טוב האלהים עלינו בשכל ובהכרה אשר בהם יחדנו משאר בעלי חיים, אין תועלתם לנו נעלמת ממנו בהנהגת גופנו והסדרת תנועותינו מבלעדי מי שפקדו ממנו לפגע שאירע את מוחו, אך המידות אשר נגיע אליהן בשכל רבות מאד, מהם שבו נדע שיש לנו בורא חכם קיים אחד קדמון יכול לא יכילהו זמן ולא מקום נעלה ממדות הברואים והתרומם ממחשבות הנמצאים רחום וחנון ומטיב לא ידמה אל דבר ולא יתדמה אליו דבר, וגם מהם שאנחנו מבינים בו החכמה והיכולת והרחמים המקוימים בעולם, וחיוב עבודתו לאשר יאות לו, ובעבור טובתו הכוללת והמיוחדת, ובשכל יאמן אצלנו ספר תורת האלהים הנאמנה הנתונה למשה נביאו ע"ה, ולפי שכל האדם והכרתו בא אתו לידי חשבון ומדקדק עליו בוראו יתעלה, ומי שפקד שכלו מסתלקות מעליו המעלות האנושיות כולן והמצוות והגמול והעונש, וממעלות השכל שבו ישיג האדם כל מושגיו המוחשים והמושכלים, ובו יראה מה שנעלם מחושיו הגשמיים מן הנראות, כנסיעת הצל ומעשה הטפה האחת מן המים בצור החלמיש, ובו יבדיל בין האמת והשקר, ובין היתר והחסר, והטוב והרע, והמשובח והמגונה, ובין הראוי והאפשר והנמנע, ובו יעביד שאר מיני חיים בתועלותיו והנאותיו, ויכיר מקומות הכוכבים ויעמד על מרחקיהם ותנועות גלגליהם, ויבין הערכים וההקשות שבחכמת השיעור, וצורות המופת אשר בחכמת הדבור, ושאר החכמות והמלאכות שיארך זכרם, וכן שאר כל מדות האדם כאשר תבחנם תמצאם בתכלית התקנה והתועלת לו כאשר זכרנו בשכל.
ואח"כ חשוב במה שהיטיב בו האלהים לאדם בדיבור והסדרת הדברים, אשר יליץ בהן על מה שיש בנפשו ובמצפונו ויבין בהן עניני זולתו, והלשון קולמוס הלב ושליח המצפון, ולולא הדיבור לא היה לאדם צוות בחברו והיה כבהמה, ובדבור יראה היתרון בין בני אדם, ובו תהיה ברית כרותה ביניהם ובין האלהים ועבדיו, ובדבור ישוב האדם ממעוותיו ויבקש כפרת עונותיו, והוא הראיה הכי חזקה על חשיבות האדם וגריעותו, וכבר נאמר כי האדם הלב והלשון, ובו השלמת גדר האדם, ר"ל הדיבור, כי גדר האדם חי מדבר מת, ובו נבדל מן הבהמות, ואחר כך חשוב במעלות אותיות המכתב והכתיבה, אשר בהמה מחברים מעשי העוברים והנמצאים ועניניהם לבאים אחריהם, ומגיעים לאנשים דברי מי שאינו נמצא עמהם ודברי הרחוקים לקרוביהם אשר בארץ אחרת, שאפשר שבהגיעם אליהם חיי רוחם והצלתם מרעתם ושחיתותם, ובו תתקיימנה החכמות בספרים, ויתחברו הענינים המפוזרים בלבבות, ובו כותבין מה שיש ביניהם מעניני משא ומתן וסחורה והלוואה וקנין אדמה ונישואין וגרושין ושחרור עבדים, והענין רב מהשלים.
ומהשלמת הטובה על האדם שהוכן לו כף ואצבעות לתקן בהן הרושם והמכתב והרקמה וקדיחת האש ושאר המעשים והמלאכות הדקות, מבלעדי שאר מיני החיים, מפני שאינם צריכין להם, ואומר כי אין אבר שזכרתי תועלותיו שאין סימני החכמה נראים בהרכבתו ותכונתו וחיבורו למי שמתבונן בהם, ועדותם חזקה וראייתם גלויה על חמלת הבורא עלינו, וכבר באר גלינוס בספר תועלות האברים באר היטב, ואילו היינו מכוונים לבאר את זה באבר אחד לבדו היינו יוצאים בדברים מגבול מטרתנו, ובמה שהבאנו די להעיר מי שיורהו הבורא דרך הצלתו בעז"ה. אך הבחינה בשאר מיני החיים והנהגתם ומחיתם איננה נעלמת ממי שמסתכל בהן ומתבונן סימני החכמה בהם, ועל כן שונים אותם הספרים בזכרם פליאות הבורא יתעלה, כמ"ש לאיוב (איוב לח מא) מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו, ואמר (תהלים קמז ט) נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו, והרבה כאלה.
וכן כשהוא מעיין במרוצת הגלגלים החלוקים בתנועות משתנות והמאורים החלוקים לסדר ענין הכל בהם, יראה מסימני היכולת והחכמה מה שלא תכילהו מחשבת אדם וילאה לספרם בלשון, כמו שאמר דוד ע"ה (שם יט א) השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, ושאר המזמור, ואמר (שם ח ד) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה, ומן המופלא במה שנופלת עליו עין האדם מבריאות הבורא יתעלה הגדולות השמים, כי בכל מקום שהוא עומד מן הארץ יראה חצי הגלגל הסובב את הארץ, וכשמסתכל בו האדם על דרך הבחינה יראה כי הבורא אותו בחפצו אין תכלית ליכלתו וחכמתו וגדלו, כי כאשר אנחנו רואים ממעשה בנין בני אדם הקדמונים מאומה נתמה על יכלתם לעשות כמוהו ויורנו על חזקת גופם ויקרת נפשם לעשותם מבצר חזק לעצמם, וכאשר יגדל בעינינו זה המעט המזער והמעשה הנבזה הזה שאינו מוסיף על מעשינו אלא מעט, כמה אנו חייבין שתגדל תמיהתנו על בורא שמים וארץ וכל אשר בהם מבלי יגיעה וטורח ולא ליאות ועמל מאין דבר ולא על דבר ולא בדבר אלא ברצונו וחפצו, כמו שנאמר (שם לג ו) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם.
ומן הטובות על האדם כי כל אשר תסתכל בסימני החכמה בברואים תמצאם עם מה שהם מעידים בו לבורא מן האלהות ומן האחדות, אינם נמלטים להיות בם לאדם אופני תועלת וכוונת תקנה, אלא שקצתם גלוים וקצתם נעלמים, ומהם האור והחושך, כי תועלות האור נגלות ונראות אינן נעלמות, אך החושך תועלותיו נעלמות, מפני שבני אדם משתוממים בו ונפסקים מעשיהם ותנועותם בבואו, ולולא חשכת הלילה היו גופי רוב בעלי חיים כלים בהתמדת יגיעתם ועמלם ואורך תנועתם, ובלילה יבדל קצת הזמן מקצתו, ובו יודעו הזמנים שאינם ידועים, ואורך ימי החיים וקצרותם, ואילו היה הענין הולך תמיד על צורה אחת לא היתה מצוה תלויה בזמן, כשבתות וכמועדים וכצומות, ולא היה בין בני אדם מועד לעת קצוב, ולא היו יודעין רוב הידיעות התלויות בזמן, ולא היה נגמר בשול המאכל בבטן אחד מבעלי חיים כראוי, ומפני שהיה האדם צריך לאור בלילה לעשות בו קצת מעשיו ולהיות בו צוות לחולה העמיד לו הבורא במקומו מאור האש להשתמש בו בלילה בכל עת שירצה ויכבהו בכל עת שירצה, ומן התימה שיהיה מראה השמים מן המראים המחזקים את אור העינים שהוא נוטה אל השחור ומכוחו המיוחד לו שהוא מקבץ אור העינים ומחזקו, ואם היה מראהו לבן היה מזיק לעיני בעלי החיים ומחלישם, וכן שאר החכמה בשאר הבריות.
ומרוב טוב האלהים על האדם ששם מוראו על שאר החיים המזיקים כמו שנאמר (בראשית ט ב) ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו', כדי שיהיה התינוק בטוח מן החתול והעכבר והדומה לו, וכשהאדם מת איננו בטוח מהן, כמו שאמרו רז"ל (שבת קנא:) תינוק בן יומו חי אינו צריך לשמרו מן העכברים עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן העכברים, שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית וגו'.
וממה שראוי לך להבין מכל הבריות העליונים והתחתונים מקטנם ועד גדולם הענין הנעלם אשר בו סדר הכל והשלמתו, ואיננו מושג בחושים הגשמיים, והיא התנועה הדבקה לכל מחובר, ואין חוש מהחושים הגשמיים משיג אותה אך השכל משיג אותה באמצעות הנע אשר ישיגוהו החושים, ולולי התנועה לא היתה נגמרת הוית שום דבר מן הנמצאות ולא הפסדם, ואמר אחד מן הפילוסופים רוח הטבעים התנועה, וכשתבין סוד התנועה ותשכיל ענין אמיתתה ורוחניותה ותדע כי היא מפלאי החכמה האלהית ותכיר רוב חמלת הבורא על ברואיו, אז יתברר לך כי כל תנועותיך נקשרות בחפץ הבורא יתעלה והנהגתו ורצונו, הקטנה והגדולה שבהם והגלויה והנסתרת, חוץ ממה ששם ברשותך מבחירת הטוב והרע, וכאשר יתברר לך זה תפקד עצמך בכל תנועה שתנוע, וזכור הקשר אשר קשרך הבורא בו והתבושש ממנו תמיד ותירא אותו, ותמסר לדינו ורצה בגזרותיו, תגיע אל רצונו ותהיה אחריתך לטוב, כמו שאמר הכתוב (תהלים לב י) והבוטח בה' חסד יסובבנו.
וממה שראוי לך לבחון בו מעניני העולם, שתסתכל תמיד באחרית הדברים שהם מתקשים עלינו ומזדמנים לנו, ותראה בהם פליאה גדולה, כי הרבה דברים באים על כרחנו ונשבח אחריתם, ובהיפך, וכבר נאמר כי חבורה אחת מעוברי דרכים לנה אצל כותל אחד ובא כלב והשתין על אחד מהם ונעור וקם לרחוץ עצמו מן השתן וכשהרחיק מחבריו נפל הכותל עליהם ומתו ונצול הוא, והרבה פעמים יקרה כזה והפכו.
ומן הגדול שבדברים שראוי לך לבחן בהם כלילת מתנות האלהים לבעלי חיים וצמח האדמה בגשמים בעת הצורך אליהם וירידתם בעתם, כמו שאמר הכתוב (ירמיה יד כב) היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים יתנו רביבים הלא אתה הוא ה' אלהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה, ואמר (שם ה כד) ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חקות קציר ישמר לנו, ותמצא הכתוב מגדיל ענינם מאד באמרו (איוב ה ט-יא) עושה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות לשום שפלים למרום וקודרים שגבו ישע, ומן התימה בסבת המזונות מן הזרעים, כי גרגיר אחד מוציא אלף ויותר כשינצל מן הפגעים, וכבר נאמר כי ימצא בגרגיר אחד של חטה שלש מאות שבלים ובכל שבולת יותר מעשרים גרגרים, ונמצאו אילנות גדולים אשר יהיה שרשם גרגיר אחד וגידולם אחד על ההקשה אשר זכרתי מן הכפל, ישתבח החכם החונן המסבב להויות הדברים הגדולים מן הקטנה והחלושה שבסבות, כאשר אמר הכתוב (שמואל-א ב ג) ולו נתכנו עלילות.
אך הטרפים המיוחדים לאישי מיני החיים רבו מספר, והחכם כאשר יתבונן בהם ויבין סיבותם יכיר חכמת מחשבת הבורא יתעלה בהם, ועליהם אמר דוד (תהלים קד כז) כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב, ואמר (שם קמה טז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, ואני עתיד לבאר ענין זה יותר בשער הבטחון בעז"ה.
והגדולה שבטובות שהיטיב בהם הבורא לאדם והראיה החזקה עליו, התורה הנתונה למשה נביאו ע"ה, והראות האותות על ידו, ושנות המנהגים והטבעים והראות המופתים הנוראים כדי להאמין בבורא יתברך ובנביא, כמו שנאמר (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ואמר (דברים ד לה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו, ואמר (שם פסוק לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש, ואם יבקש אדם בזמן הזה לראות מה שהוא דומה לענינים ההם, יביט בעין האמת עמדנו בין האומות מעת הגלות וסדור ענינינו ביניהם עם מה שאנו בלתי מסכימים עמהם בסתר ובגלוי והם יודעים בזה, ויראה כי עניננו אפשר שיהיה קרוב מעניניהם במזונות ובטרפים ואפשר שיהיה טוב מעניניהם בעתי המלחמות והתגרות, ותראה הבינונים והכפריים שבהם טורחים יותר מן הבינוניים שבנו והדלים אשר בקרבנו, כמו שהבטיחנו יוצרנו יתברך (ויקרא כו מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו', ואמר עזרא (עזרא ט ט) כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו, ונאמר (תהלים קכד ב) לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל וגו' בקום עלינו אדם, ושאר המזמור, ואני עתיד להרחיב בשער קבלת עבודת האלהים בזכרון רב טוב האלהים עלינו בתורתו אשר נתן לנו מה שיש בו די בעז"ה.
וממה שראוי לתת אל ליבך ולבחון בו, הסכמת בני אדם והתחברות ליבותם עם רוב התחלקות מידותם למנות עליהם איש מהם, ומקבלים עבודתו ושומעים בקולו במה שהוא מצוה ומזהיר אותם ויראים אותו, והוא שומר אותם וחומל עליהם ודן בצדק ביניהם ומנהיגם על מה שיש בו תקנת כולם כדי שלא יתקלקלו עניניהם ולא יוכל האויב להם, ואילו היה כל אחד מבני אדם חושש לעצמו ולדחות מעליו לא היו מסכימים על בנין מגדל ולא חומה, והיו עניניהם מופקדים, ועכ"ז שהמושל בהם שומר חקי התורות ומנהיגם במשפטים צדיקים ובדרכים טובים וישרים והוא משרת לתורה ושומר מנהג הצדק, ובהם תכון ממשלתו ותתמיד ממלכתו, כמו שנאמר (משלי כ כח) חסד ואמת יצרו מלך וגו', ואמרו רז"ל (אבות ג ב) הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו.
ומה שצריך לך לבחון בו ולהבין סימני החכמה העליונה והיד הטובה ממנו, הוא הסכמת בני אדם על המקח ועל הממכר בזהב ובכסף והשתדלם להרבות מהם בחמלת הבורא עליהם שיהיה בהם תקון ענינם, ואם לא יעשו להם חפץ בנפשם, כי כל מי שימצאהו רעב או צמא מחסרון המזון והמים לא יועילהו רובם ולא ימלא מחסורו, וכן אם ימצאהו באחד מאבריו כאב לא ירפא בזהב ובכסף, והרבה משתמשים בשאר המוצאים במיני הרפואות ומעט שמשתמשים בזהב ובכסף, ומפני זה תראה שהם הרבה אצל בני האדם מצד שאינם ריקים מהם והם מעט אצל רובם, ואלו היה הרבה אצל כולם לא היו מגיעים בהם אל חפץ, והם מעט מצד והרבה מצד, וכן הם יקרים מצד ונמבזים מצד, מפני שאין תועלת בעצמם, וזה מן המחשבה המעולה אשר בחכמה העליונה.
ואח"כ עיין בדברים אשר בהם קיום הגופות והשארם על ענינם וגבולם עד עת קיצם, תמצאם ברב ובמעט כפי רוב הצורך אליהם, וכל אשר יהיה הצורך אליו גדול יהיה מזומן ונמצא, וכל מה שאפשר לעמוד בלעדו ולהתעכב זולתו תהי מציאותו יותר קשה והזדמנותו מעוטה, והדמיון בזה האויר הנשאף מפני שאי אפשר לעמד בלעדיו שעה אחת בשום פנים המציאו הבורא יתברך בעולם והזמינו הזמנה שאינה נמנעת משום אדם באיזה מקום שיהיה ובכל עת וזמן, ומפני שהצורך גם כן למים אלא שהם יכולים לעמוד בלעדיהם יותר ממה שיכולים לעמוד בלתי האויר שלחם הבורא על פני כל הארץ וקבצם במקום מיוחד שהולכים בעלי חיים אליו, איננו נמנע מהם אלא שאינם בכל מקום כאויר, ומביאים אותם בדמים לקצת בני אדם מה שאין כן באויר, והם מזומנים לקצת החיים יותר מקצתם והאויר שוה במציאותו והשגתו לכלם תמיד על ענין אחד, ומפני שהצורך גם כן אל המאכל אלא שאפשר לעמוד בזולתו ולמצא תמורתו יותר ממה שאפשר באויר ובמים הרבה היתה השגתו יותר קשה ומציאותו יותר יקרה מן המים, אלא שהוא עם כל זה נמצא הרבה ואיננו נמנע כלל מבני אדם, וכן אודות המלבושים מן העורות והצמר והצמחים יש להם תמורה יותר מן המאכל, והשגתם יותר מעוטה אלא לאחר זמן, מפני שיוכל האדם לעמד זולתם ולהסתפק מהם במעט בזמן ארוך יותר ממה שיוכל במזון, אבל האבנים היקרות והזהב והכסף ושאר מיני המוצאים, מפני שהיה הצורך אליהם בעצמם מעט ותועלתם יותר רחוקה אלא מצד ההסכמה עליהם, לא נמצא מהם אצל המון בני אדם מה שנמצא מן המאכל אצל אחד מהם, וזה בעבור העילה אשר זכרנו שיוכל האדם לעמוד זולתם.
ישתבח הבורא החכם החומל והמרחם על עבדיו אשר עינו עליהם לטובה בכל מה שיש בו תקנתם, אין אלוה מבלעדיו, כמו שנאמר (יונה ד י) אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו וגו' ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה וגו', ואמר דוד ע"ה (תהלים קמה ט) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו.