חובות הלבבות/שער הבחינה/ג
|
< הקודם · הבא > |
אך איך אופני הבחינה בברואים, נאמר כי הבחינה בברואים היא העיון בפינות העולם ותולדותיהם המחוברות מהם, ובתכונת חלקי כל מורכב ואופני תועלתו, וסימני החכמה בבריאתו ובמתכונתו ודמותו ותקנתו ועילתו התמימה אשר לה נברא, והכרת רוחניות העולם הזה וגשמותו ועלוליו ומעולליו ומדברו ודוממו ונחו ונעו וקפאיו וצמחיו ועליונו ותחתונו, שהבורא יתעלה הרכיבו הרכבה נכונה וסדרו סדור מתוקן וחלק אותו חלוק מבואר, ושמהו רומז אליו ומורה עליו כאשר תורה המלאכה על עושה והבית על בונהו.
וראוי שתדע כי כל העולם מחובר מגשמיות ורוחניות נמזגו ונתערבו עד ששב קצתם מעמיד את קצתם כנפש וכגוף בחיים, וסימני החכמה בכל זה על ג' ענינים: הא' מהם סימנים מבוארים וגלויים אינם נעלמים מן הכסילים כ"ש מן המשכילים, כתנועת גלגל השמש ממעל לארץ ביום להאיר פאת הישוב, ויהנו בה הברואים כמו שאמר הכתוב (תהלים קד כב-כד) תזרח השמש יאספון וגו' יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית וגו', והשנית סימנים נעלמים מן הברואים אשר לא ידע ישרם כי אם המשכיל המבין, כמוות הכולל כל בשר ובו תקנת העולם, כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה ט ה) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א לא) והנה טוב מאד זה המות, ואמר החכם (קהלת ד ב) ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה, והשלישי סימני החכמה שהם נראים מצד א' ונעלמים מצד א' ולא יכירם מי שבינתו מעוטה אלא לאחר שהתיישב בהם וידקדק עליהם, כהשתנות עניני השנה בארבע תקופותיהם והדומה לזה, והחכם המבין יברר לו מן העולם דעת רוחניותו ודקותו, וישימם כסולם להבאת הראיות על בורא הכל יתברך, וידבק בעבודתן כפי גדלו ורוממותו בלבו וכפי הכרתו סימני טובותיו וחנותו על כל מעשיו, ואת אשר חננן רוב הטובות ואת אשר נשאן מבלי מעשה שקדם לו ולא מדה יתרה התחיל בה התחייב לו בעבורם הגמול הטוב מאת האלהים, ואחר כך יברר לו מגשמי העולם מה שיש בו הנאת גופו ותקון ענינו בעולם כפי הצורך והסיפוק בלבד ויעזוב שאר מותרי העולם ומשכיותיו המטרידים את הלבבות מן האלהים, וישתדל לעשות לאחרית ולאשר הוא הולך אליו לאחר מותו, ויחשב העולם וקנינו צדה מגעת ליום מועדו ולאחריתו ויקח ממנו מה שילך עמו בנסיעתו בלבד, והסכל בדרכי העולם ובסימני החכמה בו יחשבהו בית עולמים ומכון שבתו, ומשתדל בו בכל יכלתו וישים כל לבבו אליו וכל עמלו, והוא סובר כי הוא רץ לתקנת נפשו ואיננו שוער כי עמלו ומותר קיבוצו יהיה לזולתו בחייו ואחרי מותו, והתעלם מענין אחריתו.
ומה נדמו בזה לשני אחים ירשו מאביהם אדמה שצריכה לעבדה, וחלקו אותה לשנים, ולא היה להם דבר זולתה, והיה האחד מהם דעתן וזריז והשני הפכו, הדעתן ראה כי עסקו באדמתו בלבד ימנע אותו מעסק בפרנסתו ומהגיע אל טרפו והשתכר לעבד באדמת אחרים כדי שיחיה משכר עמלו יום יום, וכשהיה נפטר מן העבודה לערב היה עושה באדמתו שעה אחת בהשתדלות וחריצות, וכשהיה נותר לו משכירות ימים כדי מזון יום אחד או יותר היה מניח לעשות בשל אחרים בעת ההיא ועושה בשלו בתכלית השתדלותו וחריצותו, ולא סר לעשות כן עד שנגמרה עבודת אדמתו כהוגן, ובהגיע עת פירותיה וזמן תבואתה קבצם ואספם והתפרנס מהם בשנה השנית והיה עובד אדמתו כרצונו והולך ומוסיף בה פרות עד שהיתה תבואתה מספקת לפרנסתו, והותירה לו מה שהוסיף בו אדמה על אדמתו, והאח הכסיל כיון שידע שעבודתו באדמתו תמנעהו מהתעסק בענין מזונותיו עזבה לגמרי והיה משתכר לבני אדם בעבודת האדמה ולוקח שכרו ומתפרנס ממנו ולא היה מותיר כלום, וכשהיה נשאר בידו מזון יום אחד היה משים אותו יום מנוחה ובטלה ושעשוע ולא היה חושב בענין אדמתו, והעתות אשר היה נפטר מן העבודה בימי עבודתו היה הולך בהם אל המרחץ, ונשארה אדמתו שממה לא הצמיחה דבר, ותעל כלה קמשונים ונהרס גדרה ונשא השטפון את אילניה, כמו שאמר החכם (משלי כד ל-לא) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה, והמשכיל כאשר יעיין במשל הזה יתבונן ממנו עניני אחריתו אשר היא ביתו באמת ויעשה לה בכל יכלתו, וכשהוא עושה לעולמו יעשה לו כמי שעושה כשל אחרים כדי הצורך והסיפוק בלבד, והכסיל עושה בשני הדברים בהפך, משתדל בעניני עולמו ומתעלם מעניני אחריתו, כמו שאמר החכם בבחינתו בכסיל (שם פסוק לב) ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר.