הר המוריה/מעשה הקרבנות/ד

הר המוריה ‏ מעשה הקרבנות ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אלא

ביום וכו'. עיין מגילה כ' ב' פסחים ג' א' יומא כ"ז ב' כ"ח א' כ"ט א' ב' חגיגה ט' ב' זבחים כ"א א' ל"ח ב' ס"ח א' ב' ס"ט א' פ"ד א' ב' צ"ח א' ק"ח א' קי"א ב' ק"כ א' י"ב א' מנחות כ"ו ב' פ"ג א' ק' א' תמורה י"ד א' ב' כ"ח ב' כריתות ז' ב' חולין כ"ב א' תו"כ צו פי"ג ופי"ח.

שנאמר

ביום וכו'. הנה במגילה שם ילפינן כל העבודות מדכתיב ביום צוותו להקריב ושחיטה ילפינן מדכתיב ביום זבחכם. והיינו טעמא דבעינן קרא בפ"ע לשחיטה משום דלאו עבודה היא כמש"כ התוס' לשם וכאן כוונת רבינו לדבר אחר דהזריקה לא יהיה ביום אחר וזה שכתב ואין זורקין דמים אלא ביום השחיטה ולא בא למעט הלילה רק יום המחרת וזה שסיים וכתב וכיון ששקעה החמה נפסל הדם וכן הוא בזבחים נ"ו א' ועיי"ש ברש"י ותוס' שהאריכו בזה והנה כבר כתבתי מזה במקו"א (בחי' לברכות רפ"ד יעו"ש) ואי"ה יבואר עוד מזה. ועיין מל"מ מה שהשיג על הבית יעקב וכן השיגו החכם צבי סי' כ"ז יעו"ש ועיין בשערי תשובה או"ח סי' א' ס"ק י"ז יעו"ש.

ששקעה

החמה וכו'. בזבחים נ"ו א' ומנחות כ' ב' ובחי' ברכות שם הארכתי בזה.

ב

מעלין

אותו וכו'. עיין ברכות ב' א' מגילה כ' ב' זבחים כ"א א' מנחות כ"ו ב' תמורה י"ד א' ב' ועיין תו"כ צו פ"א ועיין תוספתא דמנחות פ"ו יעו"ש היטיב (שמשם לקוח לשון רבינו).

שאין

מקטירין וכו'. עיין בזה ריש ברכות ושם הארכתי בזה בחי' יעו"ש היטיב. ועיין לקמן פ"ז מהל' תמידין ומוספין ה"ז העתקתי שם יעו"ש היטיב.

ג

שהרי

הקטר וכו'. עיין פסחים ס"ח ב' מנחות ע"ב א' תוספתא ספ"ב דערכין. ועיין במל"מ שחקר הרבה בסוגיא דיומא מ"ו א' יעו"ש שהעמיק הרחיב בזה ואני אמרתי אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ואעיר עליו באיזה דברים. מש"כ להקשות על הא דמקשה הש"ס ואפילו בשבת תנינא והיום חמש והקשה ומאי קושיא הא הוא מיירי בפסולין משא"כ המשנה מיירי בכשרין יעו"ש הנה כבר הקדימוהו התוס' ישנים בזה יעו"ש היטיב בד"ה ואפילו בשבת תנינא וכו'. ובביאור דברי התוס' שם בד"ה אבל וכו' נ"ל לכאורה שהמשך ושיעור דבריהם הוא כך שרוצים להוכיח דמיירי כאן בכשרים שמשלה בהן האור דווקא והביאו ראיה מהא דאיתא ולא עולת חול בשבת והנה הקשו ע"ז דהא בשבת כ' א' איתא דילפינן מדכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם לאשתרויי עולה בשבת ועל כרחך היינו עולת חול דאי עולת שבת ידעינן זה מעולת שבת בשבתו. והנה ר"י פורת תירץ דבאמת עולת חול בשבת אסור והא דקאמר בשבת למישרי איברים ופדרים הוא דאתי היינו דשבת גופיה והא דלא ידעינן זה מעולת שבת בשבתו י"ל דהתם מיירי בזריקה ושחיטה. והנה להרב פורת בכל ענין אסור (עולת חול בשבת) ואפילו במשלה בהן האור אבל הר"י והריב"א לא ניחא להו בחי' הרב פורת וס"ל דמיירי אפילו בעולת חול בשבת ואי קשיא הא דדרשינן ולא עולת חול בשבת ע"כ מיירי במשלה בהן האור א"כ זהו סיום למאי שכתב בתחלה להוכיח דאף בכשרים בעינן משלה בהן האור דווקא והיינו דווקא לפי' ר"י וריב"א משא"כ לפי' הר"ר פורת לא מהני אפילו במשלה בהן האור (ועיין תוס' שבת שם ד"ה למשרי וכו' ותוס' פסחים פ"ג ב' ד"ה ולא וכו' יעו"ש) וה"ה דהו"מ להקשות על שיטת הר"ר פורת מסוגיין דהכא וכן הקשו באמת תוס' ישנים כאן יעו"ש היטיב.

והנה התוס' כתבו ליישב שיטת הר"ר פורת דה"ק דאי לאו הקרא דלא תבערו וגו' הו"א הא דעולת שבת בשבתו מיירי בשחיטה וזריקה דווקא ולא הקטרה אבל השתא דנפקא ליה מולא תבערו וכו' דמיירי בהקטרה גם קרא דעולת שבת וגו' מיירי בהקטרה ושרי להקטיר חלבי שבת ביוה"כ או ביו"ט. ושוב כתבו דעל כרחך מוכרח הר"ר פורת להתיר במשלה בהן האור אפילו באיברי חול בשבת כדמוכח הך סוגיין. וכתבו ולכל הפירושים ר"ל בין נימא דהר"ר פורת מודה בזה או לא מ"מ על כרחך עיקר סוגייא מורה ובא כדברי הריב"א ודעימיה א"כ קשה לכאורה לשון הש"ס דמשמע קצת דללישנא קמא בכשרין לא בעינן משלה בהן האור. א"נ י"ל דגם התוס' הבינו דלהר"ר פורת על כרחך מוכרח להודות דעולת חול שמשלה בה האור קריבה בשבת דאל"כ יקשה עליה הך סוגייא ולכן לא הקשו עליו מהך סוגיין כלל והנה ס"ל בפשיטות דכיון דמשלה בה האור נעשה לחמו של מזבח וקרב בשבת אע"ג דלדידיה הך קרא דלא תבערו וכו' אתי לשחיטה וזריקה ולא להקטרה מ"מ זה ממילא ידעינן בלא שום קרא דכיון דמשלה בה האור ממילא הותרה עולת חול בשבת.

יהיה איך שיהיה לא יכולתי הבין דעת המל"מ למה עזב דרך הפשוט ובחר בדרך אחר לומר כי לדעת הר"ר פורת בכשרים לא בעינן משלה בהם האור יעו"ש שהאריך בזה וכתב דלסברת הר"ר פורת כיון דכתיב עולת שבת וכו' מיירי בשחיטה וזריקה א"כ כי ממעטינן עולת חול בשבת היינו לענין שחיטה וזריקה דווקא אבל עולת חול לענין הקטרה מקטירין בשבת ואפילו לא משלה בהן האור יעו"ש. גם מה שחקר איך הדין לרבנן דלא ס"ל דעושה מערכה בפ"ע אולי אינם מקטירין כלל יעו"ש היטיב והתימה למה לא הביא דברי התוס' דפסחים פ"ג ב' שם דכתבו בהדיא וז"ל ואפילו לרב הונא דפליג התם היינו דאינו עושה מערכה בפני עצמה אבל ד"ה סודרן ע"ג המערכה גדולה עכ"ל אלמא דפשיטא דדחי שבת רק דפליגי אם עושה מערכה בפ"ע ופשוט. ועיין לקמן פ"א מהל' תמידין ומוספין ה"ז במל"מ שם דכתב בפשיטות דלרבנן מעלה אותם ע"ג מערכה גדולה יעו"ש היטיב. ועיין חי' הרמב"ן לשבת (נקרא בשם אוצר נחמד) שכתב הא דילפינן מלא תבערו וכו' למישרי איברין ופדרים היינו להוסיף על עצים ואף על המערכה שמתבערת והולכת מע"ש והא דאמרינן לא עולת חול בשבת היינו לעשות מערכה חדשה יעו"ש היטיב ועיי"ש בחי' הרשב"א שכתב ג"כ הכי. ויש לעיין בזה אם מודה לדעת התוס' דבמשלה בהן האור אם מותר להעלותן למערכה וצ"ע בזה ואי"ה עוד יבואר מזה אי"ה לקמן בפ"א מהל' תמידין ומוספין יעו"ש.

ד

ומנחות

הנשרפות וכו'. היינו מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ועיין מנחות כ"ו ב' ותמורה י"ד א' ותו"כ פ' צו פ"א.

ה

אלא

ביום וכו'. כן הוא מסקנת הש"ס בתמורה שם.

מתקדשין

בלילה וכו'. שם. ודע דאיתא ביומא כ"ט ב' כל הקרב ביום קדוש ביום וכל הקרב בלילה קדוש בלילה וכל הקרב בין ביום ובין בלילה קדוש בין ביום בין בלילה עכ"ל וכ"ה במנחות ק' א'. ובתמורה י"ד א' יעו"ש והנה רש"י פי' שם דבר הקרב בלילה זה מנחת נסכים יעו"ש ויש לעיין א"כ מאיזה דבר הקרב בין ביום בין בלילה. ועוד דבר הקרב בלילה מי לא קדוש ביום והיינו מנחת נסכים והנה בתמורה שם הגירסא בעמ' ב' דבר הקרב בלילה קדוש בין ביום בין בלילה ועיין בילקוט צו רמז תפ"א יעו"ש וכן מצאתי להב"ח בהגהותיו שם ביומא ונהניתי כי כוונתי לדעתו הרמה.

ועלות

השחר וכו'. שם בתמורה ועיין מרן.

ו

זה

הכלל וכו'. עיין מש"כ הלח"מ בזה להקשות מהא דמסיק שם במגילה כ"א א' דאתי לרבויי סילוק בזיכין וסידור בזיכין וכר' יוסי ורבינו פסק דלא כר' יוסי בזה יעו"ש היטיב ואני יישבתי בעזר ה' לנכון בחי' למגילה יעו"ש היטיב (והעתקתיו לקמן בפ"ה מהל' תמידין ומוספין ה"ד יעו"ש).

ואעפ"כ

זריזין וכו'. פסחים ד' א' יומא כ"ח ב' ובתו"כ תזריע פ"א פרשה א' יעו"ש.

ז

בסכין

מכלי שרת וכו'. עיין זבחים צ"ז ב' ומנחות פ"ב ב' ועיין תוס' זבחים מ"ז א' ד"ה איזהו וכו' ובחולין ג' א' ד"ה כגון וכו' ויש לי קצת עיון במה שכתבו להוכיח מהך דתוספתא דמנחות פ"א דשחיטה אינה טעונה כלי אלא אפילו בקרומית של קנה וליכא למימר דאינה טעונה כלי כלל קאמר דהא טעונה כלי אלא ודאי דאינה טעונה כלי שרת קאמר ושוב כתבו לסתור זה דכוונתו דאין טעון כלי יפה קאמר יעו"ש היטיב בחולין ובזבחים ויש לעיין דאיך אפשר לומר דכוונת התוספתא דבעינן כלי שרת הא כלי שרת ליתא בשל עץ וכמש"כ למעלה שם והנה בפ"ה דזבחים י"ל שפיר דכוונתם דהתוספתא דזבחים אתי כמ"ד עושין כ"ש דעץ אמנם בתוס' דחולין לא משמע כן ועיין ריטב"א בחולין שם ולשיטתו יש ליישב דברי התוס' יעו"ש היטיב. ושיטת רבינו מבואר דלכתחלה בעינן כלי ולא בדיעבד יעו"ש בתוספתא היטיב ודע כי בתו"כ פרשת צו פי"ח יליף שם מעולה לענין מזרק ולא לענין סכין ודלא כמסקנת ש"ס דידן בזבחים שם ובמנחות שם.

ח

פחות

מכדי וכו'. עיין זבחים צ"ג ב' ומנחות ז' ב' ותו"כ ויקרא בדבורא דחטאת פ"ג פרשה ג' יעו"ש ועיין זבחים מ' ב' יעו"ש ועיין לקמן פ"ה ה"ט ועיין במל"מ כאן ושם ושם יבואר אי"ה מזה.

לקבל

כל וכו'. עיין זבחים כ"ה א'.

ומוציאן

עם וכו'. ר"ל נגד אויר המזרק כמש"כ רש"י שם ב' ועיין חולין כ"ט א' דבקדשים כו"ע מודו דצריך לישחט הורידים יעו"ש.

שנים

או וכו'. כל זה מבואר בחולין כ"ט א'.

ומגביה

הסכין וכו'. זבחים כ"ה א'.

מקנחו

וכו'. שם.

הרי

הוא וכו'. שם ע"ב יעו"ש היטיב.

ט

שהאויר

שאין וכו'. עיין לח"מ מש"כ בזה והוא מתוק וכ"כ הב"ש באהע"ז סי' קל"ט ס"ק ט' יעו"ש היטיב והתימה שלא הזכיר דהלח"מ הקדימו בזה.

י

עם

שאר וכו'. הך שאר ארבע עבודות לכאורה אינו מכוון דהא לבד זביחה אינו כי אם שלשה עבודות והנה לפי מש"כ התוס' בזבחים ב' א' ד"ה כל וכו' דגם הקטרה צריך להיות לשם זבח אתי שפיר דהוי ארבעה דברים לבד מזביחה אבל מדברי רבינו לא משמע כן לכאורה מדלא חשיב הקטרה כאן בהדיא ולכן יותר נראה לפרש דשיעור דבריו דשאר עבודות כלם עם שחיטה נכללין בארבע עבודות וה"ק שחיטה עם יתר העבודות שהם מארבע העבודות. ומש"כ שנאמר ובשר זבח תודת שלמיו. יש לעיין דהא הש"ס בזבחים ד' א' מפרש דנפקא ליה מדכתיב ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם שלמים ומדכתיב המקריב את דם השלמים שתהא קבלה לשם שלמים והולכה הוא בכלל קבלה וזריקה ילפינן מדכתיב הזורק את דם השלמים שתהא זריקה לשם שלמים והאי קרא דבשר זבח תודת שלמיו אתי באם אינו ענין לשינוי קדש תנהו ענין לשינוי בעלים יעו"ש היטיב וי"ל למסקנא דשם עמ' ב' דילפינן מהא דכתיב באיל נזיר ואת האיל יעשה זבח שלמים שתהא עשייתו לשם שלמים ואם אינו ענין לשינוי קדש תנהו ענין לשינוי בעלים ומהתם ילפינן כל עשיות א"כ אייתר ליה בשר זבח תודת שלמיו לשינוי קדש ואם זבח שלמים לעולם היינו שמייהו כקושיית הש"ס שם א' ויש לעיין בזה עוד. ומש"כ עם שאר ארבעה העבודות לאו מהאי קרא יליף אלא על כל חד אית קרא בפ"ע ורבינו לא רצה להביא כל הפסוקים בזה רק הביא פסוק דזביחה בעינן לשם אותו קרבן ויש לעיין בזה.

וכן

שאר וכו'. עיי"ש ז' ב' דנפקא ליה מדכתיב זאת התורה לעולם וגו' ועיין תוס' זבחים צ"ז ב' בד"ה אף שלמי וכו' ובמנחות פ"ב ב' בד"ה אף כל וכו' יעו"ש.

ואם

שחט וכו'. עיין זבחים מ"ו ב' ועיי"ש ב' ב'. ושם מבואר כי תנאי בי"ד הוא דלא לימא לשמו דילמא אתי למימר שלא לשמו יעו"ש וכאן משמע לכאורה דלכתחלה יש לו לחשוב לשמו ורק אם בדיעבד שחט סתם כשר אבל עיין בתוס' שם ד"ה קיימי וכו' שהעולה מדבריהם שם דתנאי בי"ד היה דלא לימא בהדיא לשמו אבל יחשוב בלבו והנה מדאתנו בי"ד שלא יאמר בהדיא רק יחשוב בלבו ולא חיישי שמא לא יחשוב כלל אלא ודאי דבדיעבד כשר בסתם יעו"ש היטיב א"נ י"ל דר' יוסי ס"ל כן דתנאי בי"ד הוא אבל ת"ק ס"ל דלכתחלה יכוין ויחשוב לשמו ופסק כת"ק ומ"מ מייתי הש"ס ראיה דאם נימא דסתמן לאו לשמן יקשה על ר' יוסי איך מכשיר לכתחלה אלא ודאי דכו"ע ס"ל דסתמו לשמן קאי וכן מצאתי לחי' בעל פנים מאירות שם ב' יעו"ש אמנם ראיתי שם בפי' המשניות לרבינו בספ"ד וז"ל מכלל דברינו נתבאר לך שלא הוצרך שיהו השלמים נשחטים לשם שלמים ולא עולה לשם עולה וכבר הודעתיך בתחלת המסכת שאם שחט סתם כשר והתנא הזה הצריך שתהא כוונת בעל הקרבן לאלה הששה דברים מוסיף על השוחט וא"ר יוסי שהוא תנאי בי"ד שאין הולכים אלא אחר מחשבת העובד בלבד ר"ל השוחט או המקבל או הזורק אבל בעל הזבח לא והלכה כר' יוסי ולפיכך דברי האומר בעלים מתפגלים נדחים ואין ענין המחשבה תלוי אלא בעושה אחת מארבע העבודות בלבד כמו שנזכר עכ"ל והנה מבואר מזה שפסק כר' יוסי אמנם הוא מפרש ענין פלוגתתם דפליגי אם בעל הקרבן יחשוב ג"כ או לא שת"ק ס"ל דבעל הקרבן יחשוב ג"כ אמנם ר' יוסי ס"ל דאין צריך שבעל הקרבן יחשוב רק העובד בלבד יחשוב ומפרש שתנאי בי"ד הוא קאי על הך דבתריה שאין המחשבה תלויה אלא בעובד.

אמנם רש"י ז"ל מפרש שתנאי בי"ד הוא שא"צ לחשוב ולימא לשמו דאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ואם לימא לשמו דילמא יטעה ויאמר שלא לשמו ויפסול הקרבן יעו"ש היטיב ולכאורה הדין עם רש"י ז"ל דהכי משמע שם בש"ס וכ"ה בהדיא שם ב' ב' ועוד דלרבינו יקשה מנ"ל דסתמא כשר ור"י לא פליג רק שבעל הקרבן א"צ לחשוב אבל מ"מ העובד צריך לחשוב לשם אותו הזבח ואפ"ל כי באמת דברי המשנה נוטים יותר בפשטם לדברי רבינו רק דהש"ס דייק מדתני שתנאי בי"ד הוא והא מדאורייתא הוא אלא על כרחך דה"ק שתנאי בי"ד הוא שאף העובד לא לימא לשמו ובזה אתי שפיר מה שהקשו התוס' שם ב' ב' דלמה האריך הש"ס כ"כ להוכיח מהא דתנאי בי"ד דלא לימא לשמו וכו' הו"ל להוכיח בקיצור ולפי דברינו אתי שפיר ועיין בצאן קדשים שכתב ג"כ ליישב קושיית התוס'. אבל כל זה דחוק מאד. ויותר נ"ל לומר כי רבינו מפרש כי בתרתי פליגי לת"ק צריך הבעלים והעובד לומר לשם אלו הששה דברים ור"י פליג ואמר אף העובד שלא אמר כשר מפני שתנאי בי"ד הוא. וחזר ואמר שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ולא אחר הבעלים לכן אין הבעלים צריכים לחשוב אף מן התורה ואף לכתחלה ומש"כ רבינו (בפי' המשניות) וא"ר יוסי שהוא תנאי בי"ד שאין הולכים וכו' האי שאין הולכים הוא דבור בפ"ע. ומתחלה חסר איזה תיבות. ואכתי יש לעיין בזה. ואי לא מסתפינא אמינא שלשון רבינו בפי' המשנה מסורס מאד וכצ"ל. התנא הזה הצריך שתהא כוונת בעל הקרבן לאלה הששה דברים מוסף על השוחט וא"ר יוסי שהוא תנאי בי"ד ומכלל דבריו (ר"ל מכלל דר' יוסי) נתבאר לך שלא הוצרך שיהיו השלמים נשחטים לשם שלמים ולא עולה לשום עולה וכבר הודעתיך בתחלת המסכת שאם שחט סתם כשר שאין הולכים אלא אחר מחשבות העובד בלבד ר"ל השוחט או המקבל או הזורק אבל בעל הזבח לא והלכה כר' יוסי וכו' והבן היטיב בזה מה שתקנתי. וה' הוא היודע אם כוונתי בזה לאמת.

בעולה

ובשלמים וכו'. ועיין מרן שכתב לתמוה דהא ה"ה בחטאת ופסח הדין כן ועיין בלח"מ ומל"מ מש"כ בזה.

יא

לשם

ששה וכו'. עיין זבחים מ"ו ב' ועיין תו"כ ויקרא פ"ו סוף פרשה ד' ופ"ט סוף פרשה ז' יעו"ש היטיב וע"ע תוספתא דזבחים פ"ו ודע דלאו דווקא עולה אלא ה"ה שלמים עיי"ש ברש"י ד"ה עולה לשם עולה וכו' יעו"ש היטיב. ומש"כ בשעת שחיטה. היינו שכל הששה דברים לא יחשוב רק בשעת שחיטה והיינו שינוי קדש ושינוי בעלים שייכים בכל ארבע עבודות שחיטה וקבלה והולכה וזריקה ושאר דברים אינם אלא בשעת שחיטה וכ"ה דעת רש"י בזבחים שם. אמנם דעת התוס' בריש זבחים ב' א' ד"ה כל וכו' דכל הששה דברים הם בין בשעת שחיטה בין בשעת הקטרה רק דשינוי בעלים אינם בשעת הקטרה יעו"ש היטיב ועיין בלח"מ ומל"מ יעו"ש.

כמו

שביארנו. היינו כמו שנתבאר למעלה הלכה י', והנה הלח"מ הבין דקאי על כל הששה דברים ומבואר מזה דאם שחט בפירוש שלא לשם דברים אלו אינם מרצים ומתוך כך העלה שחולק על התוס' בריש זבחים שכתבו דכל אלו הדברים אינם מעכבים הריצוי יעו"ש והמל"מ העלה דאינו כן דגם רבינו מודה דאלו הדברים אינם מעכבים הריצוי רק דרבינו קאי על שינוי קדש ועל שינוי בעלים יעו"ש היטיב ועיין בלח"מ מש"כ דבר נכון ומתקבל בדברי רש"י ז"ל יעו"ש היטיב.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.