הר המוריה/כלי המקדש/ג

הר המוריה ‏ כלי המקדש ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בין

שלא רצו וכו'. עי' ספרי קרח פיסקא קי"ט (ועי' כעין זה יבמות פ"ח ב' ובתו"כ אמור פ"א) יעו"ש היטיב.

חוץ

מדבר אחד וכו'. עי' בכורות ל' ב' ובתוספתא דדמאי פ"ב וע"ע מנחות י"ח ב' ובחולין קל"ב ב' וע"ע זבחים ק"ב ב' ושם צ"ט א' תוס' ד"ה אינו וכו' ובתו"כ פרשת צו פט"ז יעו"ש היטיב (וע"ע בהל' בכורים פ"א ה"א ובמרן שם) ודע כי גי' ברש"י בבכורות כמו שהביא מרן ודלא כמש"כ המגיה.

ב

שיהיו

שומרין וכו'. הא דיהיו שומרין מבואר בריש תמיד ונתבאר למעלה פ"ח מהל' בית הבחירה יעו"ש והא דהם שוערים עי' בערכין י"א ב' ובתוס' שם ד"ה משוער וכו'.

משוררים

וכו'. שנאמר וכו' עי' בערכין י"א א' כמה לימודים ע"ז ורבינו דרשא קמייתא נקט ועי' ספרי פרשת קרח פיסקא קט"ז יעו"ש היטיב.

על

כל עולות וכו'. הכי מסקנא דש"ס שם ע"ב וע"ע ספרי בהעלותך פיסקא ע"ז ועיי"ש בתוס' ד"ה לעולותיכם וכו' ומספרי משמע דלא כדבריהם דההיקש דעולה ושלמים שקבוע לו זמן איתיה בברייתא והא דמה עולה בצפון אף שלמי ציבור בצפון ליתא בברייתא רק דמפרש לה רב מרי בריה דרב כהנא הכי דלענין זה מיקרי קדשי קדשים דטעונה צפון יעו"ש היטיב ודו"ק.

בעת

ניסוך וכו'. עי' ברכות ל"ה א' וערכין י"א א' י"ב א' ועיי"ש תוס' ד"ה והשיר וכו' ובר"ה ל' ב' בתוס' שם ד"ה ונתקלקלו וכו' ועי' מש"כ שם בחי' יעו"ש.

הנסכים

הבאים וכו'. עי' בערכין י"ב א' וע"ע לקמן פ"ו מהלכות תמידין ומוספין ה"ח יעו"ש היטיב.

ג

מותר

לעבוד וכו'. בתו"כ פרשת שמיני פ"ב לא נזכר רק לשורר אבל מדיליף לה מדכתיב ותקראנה אותי אני אסור באנינה ואין הלוים אסורין באנינה לשיר אלמא דהלוים נתמעטו מאנינה ומשמע דה"ה כל עבודה שלהם ועוד מה שירה שהיא עבודת מזבח כדאיתא שם בערכין י"א ב' ועוד שהיא צריכה שמחה וטוב לב כדאיתא שם ע"א מותר באנינות שאר עבודות כגון לשמור ולהיות שוער לא כ"ש ופשוט.

ומוסיפין

וכו'. שם בערכין י"ג ב' ועי' מה שאכתוב בסוף הלכה ד'.

אלא

בפה וכו'. כ"ה מסקנת הש"ס בערכין י"א א' ובסוכה נ"א א' יעו"ש וע"ע בסוכה בירושלמי שם.

לוים

ומהן וכו'. שאין עולין על הדוכן אלא מיוחס כר' יוסי שם בערכין י' א' ועיי"ש י"א א' ובסוכה שם ועיי"ש בסוכה בתוס' ד"ה מעלין וכו' וע"ע תוספתא פ"א דערכין יעו"ש.

עולין

למנין וכו'. דע כי במשנה שם י"ג ב' איתא וז"ל אין הקטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים אומרים בשיר ולא היו אומרים בנבל ובכינור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה ר' אליעזר בן יעקב אומר אין עולין למנין ואין עולין לדוכן אלא בארץ היו עומדין וראשיהם בין רגלי הלוים וצערי הלוים היו נקרין עכ"ל ובש"ס שם וז"ל תנא וסיעדי הלוים היו נקרין ותנא דידן כיון דהני קטין קלייהו והני עב קלייהו הני מקטטי והני לא מקטטי קרי להו צערי עכ"ל ופירש"י וז"ל לוים עבי קלייהו קטנים קטין קלייהו דק קולם. מקטטי כלומר מקטינים ועושין קולם דק ויפה ומצערין הלוים שאין יכולים לבסם כמותם עכ"ל א"כ כל זה מיירי בקטני הלוים ועליהן תנא הא דאין עולין למנין אבל מהא דהמנגנים בכלים לא הוזכרו כאן כלל אולם לרבינו בפי' המשניות הא דאיתא במשנה ולא היו אומרים בנבל ובכינור וכו' לא קאי כלל אקטנים אלא ה"ק דהגדולים בעלי השיר לא היו אומרים בנבל ובכנור רק בפה וע"ז קאי ראב"י ואומר דאלו המנגנים בכלים אין עולים למנין ואין עולין לדוכן אלא בארץ וכו' וכן הש"ס קאי לפרושי על אלו המנגנים בכלים יעו"ש היטיב ועי' תוספתא פ"ב דערכין וז"ל ולא נראה קטן בעזרה אלא בשעה שהלוים אומרים בשיר לא היו אומרים בנבל ובכינור אלא בפה ראב"י אומר צוערי לוים בני יקירי ירושלים היו בעזרת נשים ראשיהן בין רגלי הלוים כדי ליתן תבל בנעימה שנאמר ויעמד יהושע ובניו קדמיאל ובניו ובני יהודה וגו' עכ"ל ולכאורה גי' זו יותר נכונה לפי פי' רבינו דהאי כדי ליתן תבל בנעימה שייך בדברי ראב"י דקאי אמנגנים בכלים וה"ק דעיקר שירה בפה והכלים לא באו רק כדי ליתן תבל בנעימה וראב"י קאי אמנגנים בכלים וס"ל כר' יוסי דלעיל דהוו ממשפחות המיוחסות בישראל (כנ"ל ס"ק י"א) אמנם לרש"י ז"ל קאי הכל אקטנים והיו נותנים תבל בנעימה בנעימת קולם.

והא דאיתא בתוספתא דבעזרת נשים היו עומדין תמוה לי הרבה דהא במשנה איתא וראשיהן בין רגלי הלוים והנה הלוים היו עומדין על הדוכן שהיא גבוהה מעזרת ישראל אמה כדאיתא לעיל פ"ו מהלכות בית הבחירה ה"ג ועזרת ישראל גבוהה מעזרת נשים ז' אמה וחצי כדאיתא שם הלכה ב' ועוד הא הוי רחוק עזרת כהנים מעזרת נשים י"א אמה כל רוחב עזרת ישראל כדאיתא שם פ"ה הי"ב ואיך יתכן שראשיהם יהיה בין רגלי הלוים ויהיו רחוקים מהם ונמוכים מהם כ"כ ואולי ט"ס הוא וצ"ל בעזרת אנשים והיא עזרת ישראל וצ"ע בזה (ודע דאיתא עוד בתוספתא שם וז"ל מעולם לא נראה אשה בעזרה אלא בשעת קרבנה בלבד ולא נראה קטן בעזרה וכו' ואם נימא דהא דהקטנים היו עומדין בעזרת נשים א"כ דומיא דהכי דאשה בשעת קרבנה היתה עומדת ג"כ בעזרת נשים אבל אם נימא דט"ס הוא וצ"ל בעזרת אנשים והוא עזרת ישראל א"כ אשה נמי עומדת בשעת קרבנה בעזרת ישראל ועיין מש"כ לעיל פ"ז מהל' בית הבחירה הכ"ג מזה יעו"ש היטיב) ועיין לעיל שם פ"ו ה"ה יעו"ש היטיב.

ולפי' רבינו צ"ל הא דקתני ולא היו אומרים בנבל ובכנור קאי על הנך י"ב לוים דהם לא היו אומרים רק בפה והנה אי' שם בש"ס ובתוספתא הני כנגד מי אר"פ כנגד תשעה כנורות שני נבלים וצלצל אחד שנאמר הוא ובניו ואחיו י"ב יעו"ש ובשלמא לרש"י ניחא דהם אותם הי"ב היו מנגנים על הכלים אמנם לרבינו אדרבה הא הי"ב לוים לא היו משוררים אלא בפה וצ"ל דהוא מפרש דכנגד אותם הכלים תקנו נמי שיהיה י"ב משוררים בפה והוי כעין דאיתא מגילה כ"ג א' וסנהדרין י' ב' יעו"ש. וכן מוכרח על כרחך לפירש"י נמי דאל"כ רק שהיו אלו הי"ב רק בכלים א"כ כיון שמפרש שהקטנים לא היו אומרים בכלים רק בפה א"כ ע"כ היו לבד ממנין הי"ב א"כ מאי קמ"ל ראב"י דהקטנים לא היו עולים מן המנין פשיטא דהא לת"ק נמי כן אלא ודאי דהנך י"ב לא היו מנגנים בכלים ועי' בתוס' יו"ט. אבל יש לעיין על רבינו כיון דהוא מפרש דהנך י"ב לא היו מנגנים בכלים רק בפה ועלייהו קאי דלא היו אומרים בכנור ובנבל וכו' א"כ מאי קמ"ל ראב"י דאילו המנגנים בכלים אין עולין מן המנין פשיטא הוא. לכן נ"ל לפרש כי גם דעת רבינו דהא דלא היו אומרים בנבל ובכנור אלא בפה וכו' קאי אקטנים וכפירש"י. ות"ק ס"ל דהי"ב לוים היו מנגנים בכלים וראב"י פליג וס"ל דהאומרים בכלים לא היו עולים מן המנין וכו' ופסק כראב"י דמשנתו קב ונקי ולפ"ז הא דקאמר הש"ס הני י"ב כנגד מי ומפרש כנגד הי"ב כלים אתי בפשיטות דאתי לפרושי מילתא דת"ק וראב"י פליג על זה והכי יש לפרושי התוספתא דת"ק ס"ל דהמנגנים על הכלים המה מעיקר השיר והיו נכנסים בחשבון ורק הקטנים היו כדי ליתן תבל בנעימה והם לא היו מנגנים בכלים רק משוררים בפה אמנם ראב"י ס"ל דהמנגנים בכלים הם היו באים כדי ליתן תבל בנעימה והם הנקראים צוערי הלוים אבל קטנים לא היו כלל וזה שלא הביא רבינו כלל הך דקטנים לגבי השיר והבן היטיב.

ד

משתי

נבלים וכו'. שם במשנה י' א' וכתב רש"י דלא איתפריש טעמא.

משני

חלילין וכו'. כתב שם רש"י הטעם משום נגד י"ב ימים שהחליל מכה לפני המזבח כדלקמן סעיף ו'.

משתי

חצוצרות וכו'. שם י"ג א' ב' ובפי' המשנה לרבינו יש שם ט"ס שצ"ל ק"כ (במקום ק"ב הכתוב שם) ועיין תוס' י"ג א' ד"ה ומוסיפין וכו' שכתבו שתי תירוצים יעו"ש היטיב ורבינו פוסק כתירוץ בתרא יעו"ש.

ומוסיפין

עד וכו'. ז"ל רבינו בפי' המשנה ודע שחצוצרות מוסיפין על מניינם עד ק"ב (כבר הגהתי שצ"ל ק"כ) לא יותר וזולתן מן החצוצרות שאמרו עד לעולם אין להם קצב עכ"ל.

אחד

בלבד. שם במשנה ובש"ס ועיין לקמן פ"ו מהל' תמידין ומוספין ה"ו וה"ז יעו"ש.

ה

היו

הכהנים וכו'. והא דכתב בהלכה ד' דהיו חצוצרות בכל יום י"ל דשם היו הלוים מחצצרים משא"כ ביו"ט ובר"ח כמו דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובר"ח ותקעתם בחצוצרות וכו' אבל צ"ע דהא כל יום היו הכהנים על החצוצרות כדאי' לקמן פ"ו מהל' תמידין ומוספין ה"ו יעו"ש וע"ע תוס' ערכין י' ב' בד"ה אין פוחתין וכו' וע"ע ערכין ג' ב' ובר"ה כ"ט א' והני כהני הואיל ואיתנהו בתקיעה כולי שתא דכתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וכו' ודוחק לומר דהאי כולי שתא לאפוקי מישראל דאינם מחוייבים רק בר"ה משא"כ הכהנים דמחוייבים בכל ר"ח ויו"ט וע"ע סוכה נ"ג ב' וערכין י' א' דאין פוחתין מכ"א תקיעות בכל יום יעו"ש ומשמע התם דהיה בכהנים דומיא דשבת שבתוך החג יעו"ש היטיב וע"ע בשבת קי"ד ב' ודו"ק. והנה יש לעיין התם אמאי לא קחשיב השלש תקיעות דתקעו והריעו ותקעו שני כהנים בשעה שנתנו לו יין לנסך דאי' לקמן שם בהל' תמידין ומוספין. ולפ"ז לכאורה היה נראה דזה שהכהנים תקעו אינה נחשבת בכלל התקיעה על הקרבן דזה היה רק סימן דהתחיל לנסך וזה היו עושין הכהנים אבל התקיעות שבין פרק לפרק היו הלוים עושין אותם. אבל א"כ יקשה לאחר התקיעה אמאי היו עומדין אצל בן ארזא אחד מימינו ואחד משמאלו כיון שכבר אינם צריכים להם והנה באמת יש ליישב לפי' רבינו הא דהיו עומדין אחד מימינו ואחד משמאלו כדי לתקוע עוד כדכתב שם וז"ל שהה המנסך לנסך מניף הסגן בסודרים הקיש זה בצלצל ותקעו אלו בחצוצרות ודברו הלוים בשיר יעו"ש ובאמת במשנה לא נזכר זאת אבל י"ל כי רבינו ס"ל כי התקיעות שבין כל פרק היו ע"י הלוים בכל יום וא"כ הוקשה לו למה הוצרכו הכהנים לעמוד אצלו ולכן כתב משום התקיעה שאז החל השיר לעלות (ועי' בתוס' יו"ט סוף תמיד יעו"ש מש"כ בזה) אבל כ"ז איננו שוה לי מטעם שכתבתי לעיל דמשמע שהיו כל התקיעות בכהנים.

ולכן נ"ל לומר כי דעת רבינו שבכל יום היו הלוים על השיר והכהנים לא היו על השיר רק שהיו תוקעים בין פרק לפרק אבל במועדים ור"ח היו הכהנים בחצוצרות על השיר ביחד כמו הלוים והיו מחצצרים ביחד עם הלוים כנ"ל ליישב דברי רבינו והא דאיתא במשנה דערכין וכתבו רבינו בהלכה ד' דאין פוחתין מב' חצוצרות ומשמע דבכל יום היו ב' חצוצרות על השיר. הנה לפי מש"כ יש ליישב או דהתם מיירי בלוים או דהא שם כתב ג"כ דאין פוחתין מב' חלילים ובאמת לא היה החליל בכל יום כדאי' בסעי' ו' בי"ב ימים בשנה החליל מכה לפני המזבח וכו' אלמא דלא היה בכל יום רק דה"ק דביום שהיה בו חליל לא היה פחות משתים וה"נ גבי חצוצרות כוונתו הכי דביום שיש בו חצוצרות לא היה פחות משתים וכן יש לדייק מרש"י שכתב בד"ה ולא היה וכו' ובשאר ימים היו נבלים וצלצל וכנורות עכ"ל וחצוצרות לא הזכיר לפי שלא היה בכל הימים. ויש לדחות דרש"י ס"ל דחצוצרות לא היה אף ביו"ט רק בפרקים ולא בשעת השיר וכן היה בכל ימות השנה ולא חשיב ליה. נמצא העולה מזה לרבינו כי בכל ימות השנה היו חצוצרות ע"י לוים ובין פרק לפרק היה ע"י כהנים ובר"ח ויו"ט היה ע"י כהנים א"נ שלעולם היו החצוצרות רק בין הפרקים אבל בכל ימות השנה היה ע"י לוים ובר"ח ויו"ט היה ע"י כהנים. ועיין ספרי בהעלותך פיסקא ע"ז וביום שמחתכם ובמועדיכם אלו שבתות ר"נ אומר אלו תמידין ומשמע שפסק כת"ק ולא כר"נ וצ"ע אמאי לא הזכיר רבינו שבתות נמי אמנם לפי מש"כ יש ליישב שפיר לפי ב' הדרכים שכתב למעלה דבתמיד היו תוקעין הלוים בחצוצרות אבל לא הכהנים א"נ דהיו תוקעין הכהנים בין הפרקים משא"כ ביו"ט ובר"ח דהיו תוקעין הכהנים בחצוצרות ביחד עם הלוים וכנ"ל.

והנה לפי מש"כ יש ליישב נמי בפשיטות הא דהקשיתי מערכין ור"ה דאיתא שם דהכהנים איתנהו בכל יומא בתקיעות דהיינו בין פרק לפרק משא"כ בהא דיו"ט ודר"ח. והנה אח"כ ראיתי בס' החינוך מצוה שפ"ד שהקשה על רבינו מכל הנ"ל יעו"ש מש"כ בזה אולם לפי מש"כ מיושב הכל. גם היה נ"ל לומר דרבינו לא אתי לאפוקי שאר ימות השנה רק אתי לאוסופי דבר"ח ויו"ט לבד מה שהיו תוקעין בתמידין היו תוקעין במוספין ג"כ. אבל זה לא נהלם יפה בפשט דבריו לכן העיקר כמש"כ למעלה. עוד נ"ל לומר כי רבינו ס"ל דכלי שיר אינם מעיקר השיר וכמו שנתבאר למעלה הלכה ג' רק כדי לבסומי קלא והנה בכל יום היו החצוצרות עם שאר כלי השיר דהוי לבסומי קלא משא"כ ביו"ט ובר"ח אז הוי חצוצרות מעיקר השיר כמו שירה בפה וזה שדייק רבינו וכתב דהכהנים תוקעין בחצוצרות והלוים אומרים שירה ודו"ק. אבל עם כל זה יש לעיין כיון דבספרי דריש ביום שמחתכם דקאי על תמידין למר או שבתות למר א"כ מנ"ל לרבינו לחלק בין הני לר"ח ויו"ט ויש לעיין קצת בזה (וע"ע תוס' ע"ז מ"ז א' ד"ה קרניה וכו' יעו"ש היטיב) וע"ע בירושלמי פ"ד דפסחים ה"א וש"נ.

מן

עשת של וכו'. עיין כל זה במנחות כ"ח א' ובתוספתא דחולין פ"א ובספרי בהעלותך פיסקא ס"א יעו"ש וז"ל התוספתא פ"ק דחולין מנורה אין כשרה אלא מן העשת עשאה מן הגרוטאות פסולה ומשאר מיני מתכות כשרה חצוצרות אינה כשרה אלא מן הכסף עשאה מן הגרוטאות כשרה משאר מיני מתכות פסולה נמצאת אומר פסול במנורה כשר בחצוצרות פסול בחצוצרות כשרה במנורה עכ"ל ולכאורה משמע מכאן דגרוטאות כסף פסול במנורה דאל"כ הא איכא גרוטאות כסף דכשר בזה ובזה ועיין בפ"ג מהל' בית הבחירה ה"ה מש"כ בזה (אמנם יש לדחות מכאן והבן וצ"ע) [ובהאי עניינא עי' טורי אבן ר"ה דף כ"ו ב' ד"ה ושני. שחקר לדעת ממה היו נעשין חצוצרות שבמקדש ובפרט של תעניות עיי"ש ולפי שעה נעלם במחילת כת"ר ממנו דברי התוספתא שם פ"ב. במה היו תוקעין בחצוצרות שעשה משה. ופי' פשוט שהיו של כסף כאותן של משה. מפי ידי"נ הרה"ג מו"ה צבי הלוי בלייוויס נ"י מווארשא] [הערת המחבר בסוף הספר: התם קאי על תקיעות המחנות יעו"ש].

היה

אבוב וכו'. עיין ערכין י' א' במשנה וכתב רבינו בפי' המשניות וז"ל ואבוב הוא קנה של חליל ר"ל הקנה הדקה שבראשו ואבוב של קנה הוא הקנה הקטן שבראש החליל. ואבוב יחידי ר"ל שיש לו נקב אחד. ומחליק הוא הזמר שמזמר מעין הענין האמור קודם שיתחיל המשורר לשורר שכנגדו בנגון הנבל נקרא בערבי אלתישי' כן פרשהו לנו תמיד אבל מה שיעלה בידינו מן הגמרא שאבוב וחליל דבר אחד עכ"ל. והנה מבואר כוונתו דחזר בו מפי' אבוב של קנה אבל ממה דפי' אבוב יחידי מזה לא חזר בו ולפ"ז מר"ן שהעתיק כאן פירש"י לכאורה לא כיוון יפה בזה דלרבינו פי' אחר בזה ולכאורה משמע מלשון רבינו שמפרש כאן באבוב של קנה כפי' הראשון שבפי' למשניות. ועיין תוספתא ספ"א וז"ל לא היה מכה בשני חלילין אלא בחליל אחד לא היה מחלק אלא בשל קנה מפני שמחלק יפה עכ"ל ואי לא מסתפינא אמינא להגיה שכצ"ל לא היה מכה אלא בשל קנה ולא היה מחלק בשני חלילין אלא בחליל אחד מפני שמחלק יפה עכ"ל ומסכים לפי זה לשון המשנה וא"כ ה"ז ראיה חתוכה לפירש"י ודו"ק.

ו

החליל

מכה וכו'. עיין ערכין י' א' והטעם דכל יום שגומרין בו את ההלל היה החליל מכה יעו"ש בש"ס.

וביו"ט

הראשון וכו'. תמוה מאי ראשון שייך הכא הא עצרת אינו אלא חד יומא ושם בברייתא דקחשיב בשמנה עשר יום גומרין את ההלל וקחשיב שם ג"כ יו"ט הראשון של עצרת והיקף שם תיבת הראשון בשני חצאי לבנה וע"ע בפ"כ דמסכת סופרים ה"ט ועיין בתוספתא פ"ג דסוכה יעו"ש וברי"ף פ"ב דשבת יעו"ש היטיב דבכולם ליתא לתיבת הראשון, אבל ברא"ש פ"ב דשבת סי' י"ז ובתענית כ"ח ב' איתא כלשון רבינו כאן ואולי כוונת רבינו להוציא השלמת העצרת וימי טבוח וצ"ע וביותר נ"ל כי ט"ס הוא.

דוחה

שבת וכו'. פסק כר' ירמיה בר אבא דאמר דבשיר של קרבן כו"ע לא פליגי דדחי שבת כן פסק בשל שמחת בית השואבה ועיין תוס' ערכין י"א א' ד"ה לא וכו' דלמ"ד עיקר שירה בפה אין החליל של קרבן דוחה שבת יעו"ש היטיב וא"כ יקשה על רבינו דפסק דעיקר שירה בפה וא"כ איך כתב דדוחה שבת אמנם עיין בסוכה נ"א א' תוס' ד"ה כתנאי וכו' בתירוץ קמא שכתב דלהכי דוחה שבת משום דאין שבות במקדש וע"ע שם נ' ב' תוס' ד"ה ורבנן סברי יעו"ש היטיב.

ז

חמש

שנים וכו'. חולין כ"ד א' ותוספתא סוף שקלים ועיין ספרי בהעלותך פיסקא ס"ג ועיין ברמב"ן על התורה שכתב ע"ז וז"ל אבל לא ידעתי אם זה דברי הכל לרבותינו כי בלשון יחיד אני שונה אותה בספרי ר' נתן אומר כתוב אחד וכו' וגם נראה שהם דברי אסמכתא שנהגו התלמידים ללמוד בהלכות עבודה ה' שנים כי ע"ד הפשט הנמנים ביד משה ואהרן היה מבן ל' שנים ומעלה והם אשר הפקיד אותם איש איש על עבודתו ועל משאו אבל בכאן צוה כי כל אשר ידע בעצמו שבא לכלל כ"ה שנים יהיה כשר לעבודה ויבא בכל אות נפשו לעבוד עמהם ולסייעם בעבודה אבל לא יהיה פקיד ונגיד על עבודה ידועה עכ"ל אבל לפנינו בספרי ליתא זה בשם ר' נתן רק נשנה סתמא. ומשמע דזה לאו אסמכתא מדפליגי תנאי בזה כדאיתא בחולין שם ובתוספתא שם. ופסק רבינו כת"ק.

איש. אבל משנקרא איש כשר והטעם דבזמן שאין העבודה בכתף אין פוסל שנים כלל בלוים וכשר לכל עבודה בין לשיר ובין לשמור ובין להיות שוער וכ"מ לישנא דש"ס דחולין דקאמר יכול אף בשילה ובבית עולמים כן ת"ל לעבוד עבודת משא לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף יעו"ש משמע בהדיא דבזמן שאין עבודה בכתף ה"ז כשר אף שלא הגיע או שכבר יצא מכלל שנים וכ"מ שם ברש"י ע"ב ד"ה והא כי כתיב קרא בלוים כתיב ופירש"י ולוים אינם נפסלים בשנים יעו"ש והי"ל למיפרך אדרבה והא לוים אינם כשרים רק מבן שלשים שנה אלא ודאי דבשילה ובבית עולמים לא היה נפסל כלל לא בפחות ולא ביתר יעו"ש היטיב וע"ע ברמב"ן עה"ת במדבר ח' כ"ה יעו"ש היטיב ותמצא כדברי דלשיר שלא בזמן משא בכתף היו כשרים בפחות מבן שלשים יעו"ש היטיב רק שהצריך שם שיהיה בן עשרים יעו"ש היטיב ומדברי רבינו מבואר דגם זה שלא על פי דין וכן משמע בערכין י"ג ב' שלא נפסל לוי לעבודה רק קטן הא כל שהגדיל ונעשה איש ה"ז כשר. וממוצא דבר כי תירוץ השלישי של מרן היא העיקר ומה שהקשה ע"ז דמה לימוד צריך למשא יעו"ש היטיב מה שנדחק בזה ובאמת לק"מ כי בזמן שהיה עבודה בכתף לא הוכשר לשום עבודה שבעולם בפחות מבן שלשים הן לשיר או לשאר עבודה משא"כ אח"כ הוכשר לכל עבודה שבעולם בהיותו איש. ודו"ק היטיב בכל זה ועי' רדב"ז ח"ה סי' צ"ח.

ח

ויראה

לי שאינו נפסל וכו'. טעמו נ"ל כי יצא לו זה מהספרי בהעלותך פיסקא ס"ג וז"ל ומבן חמשים שנה ישוב שומע אני מכל עבודה במשמע ת"ל ולא יעבוד עוד ושרת את אחיו באהל מועד מלמד שחוזר לנעילת שערים ולעבודת בני גרשם עכ"ל ועיי"ש ברש"י וברמב"ן יעו"ש היטיב וברא"ם שוב ראיתי בסמ"ג עשין סי' ק"ע שהביא ראיה זו ונהניתי.

ט

חלקו

הלוים וכו'. מרן ציין לתענית כ"ז א' ובאמת לא נזכר שם לוים אבל כן הוא בהדיא בדברי הימים א' כ"ג כ"ד יעו"ש היטיב שוב ראיתי שם בסמ"ג ומשמע שגירסתו היתה בתענית כהנים ולוים יעו"ש היטיב. וכן הוא בתוספתא דתענית פ"ג יעו"ש.

ראש

המשמר וכו'. כן הוא בתוספתא דתענית פ"ב לענין כהנים ומן הדא יליף לה רבינו לענין הלוים ועיי"ש בירושלמי.

וראשי

האבות וכו'. אבל בכהנים לא היו רק ע"י פייס והקשה מרן מאי שנא כהנים מלוים. ולדעתי נראה כי בעבודת הלוים היו יכולים להיות הרבה עוסקים בכל עבודה ועבודה והיה כל הבית אב כולו זוכה בה ולא היו צריכים לפייס משא"כ בכהנים דלא כל הבית אב היה זוכה רק מספר הכהנים השנויים במס' תמיד וביומא והיו נשארים כהנים הרבה בלי עבודה ואתי לנצויי לכן תיקנו להם פייס. עוד י"ל כי פייס הכהנים נפק"ל מקרא כדאיתא בספרי קרח פיסקא קט"ז וז"ל ועבדתם שומע אני מעורבבים ת"ל עבודת מתנה מה מתנה ע"י פייס אף עבודה בפייס עכ"ל ועי' בזרע אברהם שי"ל שהפייסות הם מדאורייתא יעו"ש היטיב משא"כ בלוים.

אבל

ליגע מותרין. עי' ילקוט קרח רמז תשנ"ב בשם ספרי זוטא וז"ל אך אל כלי הקדש יכול אם נגעו יהו חייבין אמרת אך משום עבודת זר הן חייבין ואין חייבין משום מגע עכ"ל ועי' בלשון מכילתא שהביא מרן בשם ס' המצות לרבינו יעו"ש וכן רמז לעי' לספרי זוטא פרשת קרח. ואף דשם אינו מבואר רק דאינם חייבים מ"מ לא נמנע רבינו לכתוב מותרין דמשמע לכתחלה דהכי משמע דאף הישראלים מותרים ליגע אף בכלי הקדש אף בפנים כדאיתא בסוף חגיגה ועי' בפי"א מהל' מטמאי משכב ומושב הי"א שהיו אומרים להם הזהרו אל תגעו בשולחן שלא תטמאוהו יעו"ש ורבינו ס"ל דקאי ג"כ על הזרים וכמש"כ הלח"מ שם יעו"ש אלמא דאי לאו משום טומאה היה מותר ליגע ועי' יומא מ"ה א' וכי ס"ד זר קרב למזבח יעו"ש וכ"ה במנחות כ' א' י"ל דהתם שאני משום דהוי עבודה ועי' במדבר ד' ט"ו ולא יגעו אל הקדש ומתו וגו' ועיי"ש ברש"י ואולי הכוונה התם שלא יגעו לעשות עבודת הכהנים היינו לכסות את כלי הקדש בבגדים המיוחדים לזה ועי' לקמן פ"ג הל' ביאת מקדש הי"א ובסוף הל' ביאת מקדש מש"כ מזה וע"ע פ"ב מהל' תמידין ומוספין ה"ב יעו"ש ועוד יבואר אי"ה מזה (ויש לכוון דברי רבינו על פי הש"ס זבחים י"ד ב' דעביד מעשה איצטבא יעו"ש היטיב).

י

הכהנים

מוזהרין וכו'. כן הוא בערכין י"א ב' וספרי קרח פיסקא קט"ז.

מוזהרין

שלא וכו'. עיי"ש ושם ועיי"ש בתוס' ד"ה מיתיבי וכו' מהיכן נפקא לן אזהרה יעו"ש.

יא

חייב

מיתה וכו'. פסק כאביי ואפשר משום דקאמר אביי לשון נקטינן מבואר דקבלה היה בידו שהוא כן וע"ע בספרי ועי' בס"ק ל"ד מה שאכתוב בזה אי"ה.

אינו

במיתה וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א והלא כבר נאמר ולא ימותו גם הם גם אתם ובספרי נמי הכי דריש ליה לעונש ואזהרה עכ"ל והנה בערכין שם מבואר כהראב"ד ורבינו סמך עצמו על המכילתא וכמש"כ מר"ן בשמו. כמו שהוא מבואר בס' המצות לרבינו לאוין סי' ע"ב יעו"ש ומה שתמה מרן מאי מייתי רבינו שם מלשון הספרי והא מלשון הספרי משמע כהראב"ד יעו"ש שתירץ כי רבינו סמך על מאי דאיתא התם וז"ל רבי אומר א"צ שהרי כבר נאמר אל תכריתו את שבט הקהתי זאת עשו להם וחיו אין לי אלא בני קהת בני גרשון ובני מררי מנין ת"ל אהרן ובניו יבאו אין לי אלא לוים שענושים ומוזהרים על עבודת כהנים וכהנים על עבודת לוים מנין ת"ל ובנסוע המשכן יורידו אותו הלוים מעבודה לחבירתה מנין ת"ל והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה עכ"ל וכתב מרן וז"ל ומדמייתי לכהנים על עבודת הלוים מדכתיב יורידו אותו הלוים כלומר ולא הכהנים והרי אין שם עונש אלא ל"ת הבא מכלל עשה ומדאמר רבי אינו צריך משמע דלא פליגי לענין דינא אלא במשמעות דורשין וכיון דלרבי כהנים בעבודת לוים אין בהם עונש ה"ה לת"ק כי מרבי לכהנים בעבודת לוים לא מרבי אלא לאזהרה ולא לעונש עכ"ל אבל יש לעיין לפי"ז א"כ גם מלקות לא יתחייב דהוי ל"ת הבא מכלל עשה ואולי דבאמת ס"ל לרבינו דאין לוקין עליה דבאמת בעבודת לויים אין בו מעשה ובלא"ה אין לוקין עליה (וצ"ע בזה ואכ"מ).

אבל באמת אי מהא לא איריא די"ל דסמך על מש"כ שם בסיפיה דקרא והזר הקרב יומת יעו"ש בזרע אברהם שפי' כן בשם הרא"ם יעו"ש היטיב ובאמת י"ל דכוונת רבינו הא דאייתי מהספרי לא הביא רק דהכהנים מוזהרים על של לוים וכן דהלוים חייבים מיתה על עבודת הכהנים או דלוים חייבים מיתה אם עבדו כל אחד את של חבירו אבל הא דאין הכהנים חייבין מיתה על של לוים לא מספרי יליף לה רק מהך דמכילתא וכן משמע בחינוך סי' שפ"ט יעו"ש היטיב ועיין ילקוט פרשת קרח רמז תשנ"ב בשם ספרי זוטא וז"ל ולא ימותו גם הם יכול שאין לי אלא הלוים ע"י הכהנים במיתה כהנים ע"י הלוים מנין ת"ל ולא ימותו גם הם גם אתם ומנין כדרך שהכהנים מוזהרין זה על זה (אולי ט"ס וצ"ל כך הלוים מוזהרים זע"ז) אמרת הם גם הם אתם גם אתם יכול שהן מוזהרין זע"ז במיתה אמרת הם הם עליהם (אולי ט"ס וצ"ל הם עליכם) במיתה ואין אתם עליהם במיתה אתם עליכם במיתה. ואין אתם עליהם במיתה וצ"ע דמריש דבריו לא משמע כן ואמר בני הרב ר' מרדכי נ"י דט"ס הוא וצ"ל שאין לי אלא הלוים ע"י כהנים במיתה כהנים ע"י כהנים מני ת"ל וכו' ונכון הוא. ר"ש אומר גרשון ומררי בעבודת קהת במיתה בד"א בעבודת המשכן אבל בעבודת בית אלהים הלוים על הכהנים במיתה ואין הכהנים על הלוים אף לא בל"ת עכ"ל ולפי זה י"ל דגם הספרי לא פליג ע"ז וס"ל כן וי"ל דרבינו גריס בש"ס דילן הכי אתם בשלכם והם בשלכם במיתה אבל אתם בשלהם אינן במיתה אלא באזהרה ולכאורה יש לדייק כן מדהקשה שם הש"ס אדאביי שאמר משורר ששיער במיתה מהברייתא דס"ל דאינו אלא באזהרה ולמה לא הקשה כן מברייתא דלעיל דס"ל בהדיא הכי דהם בשלהם אינן במיתה אלא באזהרה אמנם לפי"ז ניחא (וי"ל נמי דגריס בספרי זוטא כמו שהוא לפנינו הם עליהם במיתה ואין אתם עליהם במיתה וכו' וכמו שהיא לפנינו ולכן פסק כאן דשומר ששיער במיתה וכדאביי) והנה הא דפסק בספרי זוטא דבבית עולמים מותרים הכהנים בעבודת הלוים רבינו לא פסק כן ועיין תענית כ"ז א' ובתוס' שם בד"ה מר סבר וכו' ובחי' שם העירותי שם לתמוה על דבריהם אמנם לדעת הספרי זוטא אתי שפיר יעו"ש היטיב ודו"ק.

ומש"כ רבינו דמי שסייע לחבירו חייב מיתה עיין במרן מש"כ ע"ז (ועי' מכות כ' ב' ובביצה כ"ב א' ובשבת צ"ג א' ויש בזה מקום עיון רב ועיין בריטב"א במכות שם ואכ"מ להאריך בזה ואי"ה במ"א יבואר).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.