מעשה רקח/כלי המקדש/ג
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
בין רצו בין שלא רצו. עיין מ"ש לקמן הל' ז':
ג[עריכה]
לוי האונן וכו'. ילקוט דף רמ"ה ר' יעקב יכול יהיו הלוים [אסורים] באנינה לשיר ת"ל כאלה אני אסור באנינה ואין הלוים אסורים באנינה לשיר. ומ"ש בספרי רבינו
שאין עולה על הדוכן נוסח אחר כתב יד קדמון שאין משיאין לכהונה וכו':
שעיקר השירה שהיא עבודתה בפה. לכאורה קשה טובא דלקמן הל' ו' פסק דחליל דוחה שבת מפני שהוא חליל של קרבן וחליל של קרבן עבודה היא ודוחה את השבת ע"כ. משמע דאתי כמ"ד עיקר שירה בכלי ומשו"ה דחי שבת וידוע שהתוס' ז"ל הקשו קושיא זו בערכין דף י"א ד"ה לא דכו"ע וכו' ותירצו דההיא דבי"ב יום בשנה ר' יוסי בר יהודה היא ע"כ ואין תירוץ זה עולה לדברי רבינו שהרי פסק לשתיהם אמנם בסוכה דף נ"א ד"ה כתנאי תירצו משום דאין שבות במקדש ובס' לחם יהודה ז"ל כתוב שזו היא דעת רבינו עיין עליו. ולענ"ד נראה הדבר רחוק מאד דאם איתא דטעמא משום שבות ולעולם דעיקר שירה בפה איך כתב רבינו דחליל של קרבן עבודה היא ודוחה שבת דמשמע דאף אם היתה אב מלאכה גמורה דוחה שבת כיון דעבודה היא והטעם כמ"ש הרשב"א שם דקרוב היה שיתקלקל הכלי זמר וצריכין לתקנו גם ראיתי לרבינו פ"י דשבת הל' ו' שכתב נימת כינור שנפסקה קושרין אותה במקדש אבל לא במדינה משמע דאף קשר של קיימא שהוא אב מלאכה שרי וכן פירש רש"י שם וא"כ ס"ל לרבינו דצורך קרבן לגמרי קאמר כפשט דבריו ז"ל. שוב ראיתי להרב קרית ספר ז"ל שכתב וז"ל וחליל נמי הוה דחי שבת אע"ג דלא הוי מדאורייתא דליכא כלי שיר מדאורייתא אלא חצוצרות ואפ"ה בשעת קרבן הוה דחי שבת החליל כדאמרינן דליכא אלא שבות בעלמא ע"כ:
ה[עריכה]
עשה אותה מן הגרוטאות וכו'. עיין מ"ש פ"ג דבית הבחירה הל' ה':
ו[עריכה]
וחליל זה וכו'. פי' הרע"ב ר"פ החליל דהרבה מיני זמר היו שם ועל שם שחליל קולו נשמע יותר מן האחרים נקראו כולם על שמו ומה שקשה על זה עיין מ"ש בהל' ג':
ז[עריכה]
ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש. עדיין לא נתלחלח הדיו שכתב רבינו
שאינו נכנס לעזרה לעבודה עד שילמוד ה' שנים וכו' עד שלשים וכבר תירץ מרן הקדוש ג' תירוצים. ולענ"ד נראה עוד ע"פ מ"ש רבינו בריש פרקין דמצות עשה על הלוים בין רצו בין שלא רצו עיי"ש. והכא אשמועינן דזה המ"ע לא חייל עליו לגמרי עד שילמוד ה' שנים ויגיע לשלשים אמנם התחלת חיובו ודאי דמשנעשה איש הוא וכן זכיתי ומצאתי להרדב"ז שנדפס מחדש ח"ב סי' צ"ח. אלא דקשה טובא דמרן ז"ל כתב דדין זה הוציאו מדתנן פ"ב דערכין אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר וכו' ע"כ משמע דקטן כפשוטו קאמר דהיינו שלא הביא שתי שערות דאי בהביא שתי שערות הא לא הותר אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר ורבינו התיר סתמא אלא ודאי דבלא הביא שתי שערות קאמר ובפ"ה הל' ט"ו הביא רבינו דין זה גבי כהן וז"ל כשיגדל הכהן ונעשה איש הרי הוא כשר לעבודה וכו' ואינו נכנס לעזרה לעבוד תחילה אלא בשעה שהלוים אומרים שירה ע"כ וכבר השיגו הראב"ד ז"ל דהך דינא איתיה במשנה לענין לוי ורבינו העתיקו לענין כהן ומרן ז"ל תירץ דרבינו מפרשה ג"כ לענין לוי והוא הדין לכהן דמאי שנא וצ"ל לדעת רבינו דקטן דתנן היינו שהביא שתי שערות דאילו פחות מכאן פסול הוא לעבודה ע"כ והוא היפך מ"ש כאן דקטן הוא כפשוטו ותו אי לענין לוי מתניא איך העתיק רבינו הדין בכהן ולא הזכיר הלוי כלל ותלי תניא בדלא תניא. וי"ל עם מ"ש מרן ז"ל שם דמדתנן לעבודה משמע דמיירי בכהן דאילו בלוי שאומר בשיר אינה עבודה אלא עבודת עבודה ע"כ נמצא דבהך מתני' פתיך ותני כהן בהדי לוי מפני שדינן שוה בזה ולכך רבינו לא נזהר בדבריו לבאר הדין גבי לוי ודי לו במה שביארו גבי כהן וכן עיקר הדין דקטן כפשוטו הזכירו כאן וילמד שם מכאן והמשנה דקתני קטן הכי מפרשה לדעתו ז"ל ותו דמרן ז"ל כתב שם לשון דוצ"ל כלומר דאף דסתם קטן היינו שלא הביא שתי שערות וכמ"ש הוא עצמו כאן מ"מ הכא צ"ל דרבינו מפרש דקטן בשנים קאמר אף שכבר הביא שתי שערות וכאילו מתני' לצדדים קתני מכח דיוק דעבודה דקתני ועיין עוד להפר"ח והרב לחם יהודה ז"ל:
ט[עריכה]
שמואל הרואה וכו'. תקנה זו הביאה רבינו לקמן פ"ד הל' ג' גבי כהנים ג"כ ולא מצינו דבר זה אלא מההיא ברייתא דפרקא בתרא דתענית וצ"ל דכהנים ולוים היו שוין בדבר זה ומוכרח הוא לפי מה שהביא מרן ז"ל מההיא דכל ראש משמר דפרק דלקמן הל' י"א דאמה שכתב מתחילה קאי דהיינו כהנים אך למ"ש מרן ז"ל דלמה הוצרכו הכהנים לפייס היה לראשי האבות לחלק וכו' כמו שהיו עושים הלוים וצ"ע ע"כ. ונראה ע"פ מ"ש ברפ"ב דיומא גבי פייס דתרומת הדשן דפריך תלמודא והא מעיקרא מאי טעמא לא תקינו רבנן פייסא מעיקרא סבור כיון דעבודת לילה היא לא חשיבא להו ולא אתו לאנצויי וכו' ע"כ משמע דהוצרכו להפייסות מפני העבודות החשובות וידוע דעבודות המוטלות על הכהנים נקראו עבודה והמוטלות על הלוים נקראו עבודת עבודה שאינן עבודות חשובות כל כך כמותן וכמ"ש מרן ז"ל פ"ה הל' ט"ו עיי"ש א"כ בהני דהוו חשובות כגון קטרת וקרבנות איכא למיחש לאנצויי ולכך תיקנו פייס משא"כ בעבודת הלוים דדי במנוי ראש המשמר ועיין בס' ידי אליהו ז"ל שהביא עוד טעמים אחרים:
יא[עריכה]
לוים שעבדו וכו'. דברי רבינו מגומגמים הרבה דמדברי הגמרא משמע דמשורר ששיער אינו אלא באזהרה וכן פסק הסמ"ג ז"ל ומדברי רבינו נראה שהוא במיתה ומרן ז"ל כתב דפסק כאביי דבתרא הוא וקשה טובא חדא דכיון דדחי תלמודא דכו"ע אזהרה היא וכו' ואביי שתק משמע שהודה בדבר ועוד איך יפסוק רבינו לחומרא לחייבו מיתה תו קשה טובא דמשמע התם דלכו"ע משורר שסייע אינו אלא מדרבנן ולמר אפילו איסור מיתה וכו' דמשמע דהוי דלא כמאן ודבר רחוק מן השכל שיהא שוה מסייע לעובד עבודה גמורה ומרן ז"ל כתב דגירסא אחרת היתה לו לרבינו עיין עליו.
לכך נראה לענ"ד להסביר דברי רבינו עם דברי הגמרא עם כי לשונו בקיצור ולא ביאר וזהו שכשכתב רבינו
וכן הלוים עצמן מוזהרין שלא יעשה אחד מלאכת חבירו וכו'. היינו כפשוטו שאין כאן אלא אזהרה ולכך יליף לה מאיש איש על עבודתו ומסייע שהזכיר אינו אלא כלפי האיסור ומ"ש עוד
לוים שעבדו עבודת הכהנים או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו וכו'. היינו שסייע בעבודת הכהנים שהרי אינה מלאכתו כלל ולא חש לשנטעה שהרי כבר הקדים דבמלאכת חבירו אין בו אלא אזהרה א"כ איך יתכן שיהא המסייע במיתה אלא ודאי דבמלאכת הכהנים דוקא קאמר וכמו שהקדים מדכתיב אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו דאפילו קריבה בעלמא הרי הם במיתה נמצא שפסק כמסקנא דתלמודא דמשורר ששיער אינו אלא באזהרה ומינה דמסייע בעלמא אין בו אלא איסור מדרבנן אלא שרבינו כללו בהנך לענין האיסור הוא הנראה לענ"ד דמוטב לסבול דוחק הלשון מדוחק הענין:
כא[עריכה]
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |