אבן האזל/כלי המקדש/ג

אבן האזל ‏ כלי המקדש ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יא

לוים שעבדו עבודת הכהנים או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו חייב מיתה בידי שמים שנאמר ולא ימותו, אבל כהן שעבד עבודת לוי אינו במיתה אלא בלא תעשה.

השגת הראב"ד אבל כהן שעבד עבודת לוי, א"א והלא כבר נאמר ולא ימותו גם הם גם אתם ובספרי נמי הכי דריש לה לעונש ואזהרה.

הכ"מ הביא דברי הרמב"ם בס' המצות שהביא מדברי המכילתא, וכתב ושם אמרו הכהנים ע"י הלוים במלקות והלוים ע"י הכהנים במיתה. וכתב הכ"מ ואיני יודע למה דחה ברייתא השנויה בגמ' וסמך על ברייתא השנויה במכילתא, והכ"מ יישב דעת הרמב"ם עפ"מ דאיתא בספרי רבי אומר אינו צריך וכו' ויליף כהנים על עבודת לוים מדכתיב יורידו אותו הלוים ולא הוי אלא לאו הבא מכלל עשה, וגם דבריו אינם מיושבים דבעצמו הקשה דלמה סמך על ברייתא השנויה במכילתא ולא על ברייתא השנויה בגמ' וא"כ ה"נ למה סמך על ד' רבי בספרי כיון דסתמא דברייתא בגמ' הוא דלא כרבי, ועוד דבס' המצות הא כתב דכהנים בעבודת לוים במלקות, וגם כאן כתב הרמב"ם דאינו במיתה אלא בל"ת, ולהדיא כתב הרמב"ם כן בפי"ט מהל' סנהדרין כשמנה חייבי מלקות שאין בהם מיתה ביד"ש מנה בל"ת ל"ב, כהן שעבד בעבודת הלוים, ולדברי רבי אינו אלא בל"ת הבא מכלל עשה דהוי עשה ואינו לוקה כמבואר בכמה דוכתי וכן כתב הרמב"ם בפ"ב מה', מא"ס הל' א' דלאו הבא מכלל עשה עשה, והוא תימה גדולה על דברי הכ"מ:

והנה מה שכתב הרמב"ם בס' המצות מדברי המכילתא וכתב כן הכ"מ הוא פלא דלא נזכר ענין זה במכילתא, וקרא דאל כלי הקודש הא אינו בספר שמות אלא בספר במדבר דשם הוא הספרי שהביא מקודם, וראיתי במלבי"ם פ' קרח בהך קרא דאל כלי הקודש שכתב וז"ל וגירסת הרמב"ם הי' בספרי שכהנים בעבודת הלוים הם רק באזהרה, והראב"ד חולק עליו ועיין בכ"מ שם האריך בזה וכשתעיין תראה שהרמב"ם הוציא דבריו מהספרי זוטא המובא בילקוט ודברי רבינו מבוארים עכ"ל, ועיינתי בילקוט ושם הוא הלשון שהביא הרמב"ם בס' המצות במה שכתב ובמכילתא יכול אם נגעו יהיו חייבין וכו', ולכאורה מבואר שם להדיא דכהנים בעבודת לוים הם רק באזהרה וכדברי המלבי"ם, אלא דאכתי קשה מה שהקשה הכ"מ דלמה סמך על הספרי זוטא ולא על ברייתא דבבלי, אבל אחר העיון יש להסתפק בזה אם הוא מבואר כן בדברי הספרי זוטא.

ולבאר הדבר אעתיק לשון הספרי זוטא וז"ל אך אל כלי הקודש יכול אם נגעו יהו חייבין אמרת אך משום עבודת זר הן חייבין ואין חייבין משום מגע ולא ימותו גם הם יכול שאין לי אלא הלוים ע"י הכהנים במיתה, הכהנים ע"י הלוים מנין ת"ל ולא ימותו גם הם גם אתם ומנין כדרך שהכהנים מוזהרין זה על זה אמרת הם גם הם אתם גם אתם יכול שהן מוזהרין זה על זה במיתה אמרת הם הם עליהם במיתה, ואין אתם עליהם במיתה אתם עליכם במיתה, ואין אתם עליהם במיתה ולכאורה איתא להדיא במסקנא דאין אתם עליהם במיתה, אבל הוא תמוה דמעיקרא אמר יכול שאין לי אלא הלוים ע"י הכהנים במיתה הכהנים ע"י הלוים מנין, ת"ל ולא ימותו גם הם גם אתם, ולא משמע מהלשון דיש כאן חזרה, ועוד דהלשון אינו מיושב כלל דמתחיל יכול שהן מוזהרין זה על זה במיתה אמרת הם הם עליהם במיתה, ואין אתם עליהם במיתה דפתח ביכול שהן מוזהרין זה על זה, והיינו לוים בעבודת לוים ומסיים דכהנים אינם במיתה בעבודת לוים, לכן נראה דהוא ט"ס והספרי זוטא דריש כמו הגמ' בערכין בברייתא דאמר שם לא ימותו גם הם גם אתם אתם בשלהם והם בשלכם במיתה, הם בשלהם אינם במיתה אלא באזהרה, וזהו דדריש בספרי זוטא יכול שהן מוזהרין זה על זה במיתה, וצ"ל אמרת הם עליכם במיתה ואין הם עליהם במיתה, אתם עליהם במיתה ואין אתם עליכם במיתה, ואף שקשה לעשות הגהה אבל היא מוכרחה וברורה ודברי הספרי זוטא ברישא קיימים דאמר הכהנים ע"י הלוים מנין ת"ל ולא ימותו גם הם גם אתם, וא"כ אין שום מקור לומר דמדברי הספרי זוטא פסק הרמב"ם כנגד המבואר בבבלי.

אלא דבאמת דברי הרמב"ם ברורים מטעם אחר ממה דאיתא שם עוד בספרי זוטא בד"א בעבודת המשכן אבל בעבודת בית המקדש הלוים על הכהנים במיתה ואין הכהנים על הלוים אף לא בלא תעשה, ובודאי תיבות "אף לא" ט"ס וצ"ל "אלא" ונמצא דהרמב"ם אינו חולק כלל על המבואר בבבלי אלא דכל מה דאיתא בגמ' בבבלי ובספרי הוי הכל בעבודת המשכן, אבל בעבודת המקדש אין הכהנים על הלוים אלא בלא תעשה, וזהו מה שכתב הרמב"ם בסה"מ ושם אמרו הכהנים ע"י הלוים במלקות והלוים ע"י הכהנים במיתה, וכונתו בעבודת המקדש ובין בסה"מ בין כאן בהלכה לא מיירי בעבודת המשכן דמאי דהוי הוי וגם בסה"מ אינו מבאר אלא מצות הנוהגות לדורות, ולכן מיירי בעבודת בית המקדש והדברים ברורים.

-מלואים והשמטות-

לידידי הרב הג' הנעלה מו"ה אברהם שפירא שי' ממצוייני ישיבת חברון

בפ"ג הל' י"א ד"ה אלא דבאמת, כתב ע"ז צ"ע דהיכן הלאו שבכאן, נראה דחז"ל דרשו דגם אתם קאי גם על לא יקרבו ואף דקרא קאי על לויים בעבודת כהנים בכלי הקודש והמזבח בא גם אתם לגלות דאזהרה לכהנים שלא יעבדו עבודת לויים, ובעבודת המשכן היתה עבודתם גם בכלי הקודש והמזבח לשאת אותם בנסוע המחנה שזהו משא בני קהת אלא שבעבודת המקדש אין ללויים עבודה בכלי הקדש והמזבח ומ"מ ילפינן מלא יקרבו דגלי קרא גם אתם דכהנים על עבודת לויים באזהרה, בפ"ד הל' ה' ד"ה לכן נראה במש"כ לכן הכסף שייך למשמר כתב מד' הירושלמי סוף סוכה דאין משמר נוטל ושונה עד שיטול חבירו ומשמע דכל המשמר מתחלק, הנה לכאורה לא הוסיף מד' הירושלמי דמבואר בערכין דף כ"ז דמתחלק להמשמר וכן הוא בד' הרמב"ם פ"ד מהל' ערכין הל' כ"ד, אלא שהי' מקום לומר דעכ"פ מבואר בירוש' דלא נעשה אח"כ חלוקה גם לבתי אבות כמו דבקרבנות עיקר החלוקה מן התורה להמשמרות ואח"כ נתחלק גם לבתי אבות ולא נפרש הגמ' בערכין דהכונה לבית אב, אלא דבאמת שדה אחוזה פשוט דלא שייך שיתחלק גם לבתי אבות, כיון דהוא רק כשיגיע יובל ואינו אפשר בכל יום כגזל הגר, ולא דמי לחלוקת משמרות דזהו מן התורה, ועוד דעיקר מה שבארתי בגזל הגר הוא דאף דשדה אחוזה נלמד מגזל הגר, מ"מ כיון דגזל הגר נלמד בקרא מאיל הכפורים דהוא האשם וזה אחר חלוקת בתי אבות שייך להבית אב, ולזה בארתי דמ"מ חלוקת גזל הגר הוא לכל המשמר, וכן היא חלוקת חרמים דאף דזה ג"כ אפשר בכל יום ולא כשדה אחוזה, ומ"מ מתחלק לכל המשמר כמבואר בד' הרמב"ם בערכין בפ"ו הל' ה'. [עד כאן].

והנה במה דפסק הרמב"ם דלוי במלאכת חברו חייב מיתה אף דבספרי זוטא אמר דפטור לא קשה דה"נ איתא בבריתא בערכין דהם בשלהם אינם במיתה אלא באזהרה, ומ"מ פסק הרמב"ם דחייב משום דאביי אמר נקטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה, וכתב הכ"מ דכיון דאביי מוקים פלוגתא דר' יהושע בן חנניא ור' יוחנן בן גודגדא או במיתה או באזהרה, אע"ג דדחי בגמ' לא שבקינין פשיטותא דאביי משום מאי דדחי בגמ' אלא דמ"מ הדבר צריך ביאור דמה שכ' הכ"מ דנקטינן כאביי דאמר דריב"ח וריב"ג פליגי בזה הוא תימה רבה, דאביי הא אמר דבהא קא מיפלגי דמר סבר מיתה היא וגזרו בה רבנן, ומר סבר אזהרה היא ולא גזרו בה רבנן, והגמ' דחי לא דכ"ע אזהרה היא מר סבר מסייע גזרו ביה רבנן, ומר סבר לא גזרו ביה רבנן, עכ"פ מבואר מדברי הגמ' דמסייע לא הוי דאורייתא ולאביי בהא פליגי אם הוא במיתה וגזרו ביה ואם הוא באזהרה ולא גזרו ביה, וא"כ למה כתב הרמב"ם או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו חייבין מיתה הא מסייע הוא מדרבנן, ואין לומר דכאן כונתו שסייע ועשה מלאכת חברו לבדו, דא"כ קשה דלמה השמיט הך דינא דמדרבנן אסור עם חברו משום דאם עושה לבדו חייב מיתה.

ונראה דהרמב"ם סמך על הספרי לפי גרסת הילקוט ובודאי כן הי' גירסתו דאיתא שם שריב"ג אמר לריב"ח שאתה מתחייב בנפשך, ומבואר דמסייע נמי חייב מיתה. והרמב"ם סבר דזה דאמרו בגמ' דאם מסייע במיתה גזרו ביה רבנן, ואם מסייע בלאו לא גזרו אינה להלכה, דביבמות דף קי"ט מחלק רב נחמן דבאיסור כרת חששו, ובאיסור לאו לא חששו, ופריך רבא מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ויש לומר דהסוגיא בערכין אזלא אליבא דרב נחמן, ואף דאפשר יש לחלק בין חששא לגזירה הרמב"ם אינו מחלק בזה וסובר דבאיסור לאו נמי שייך לגזור כמו באיסור מיתה, ולכן להלכה צריך ע"כ לומר דבזה גופא חלקו ריב"ח וריב"ג, דריב"ח סבר דבמסייע ליכא איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן, וריב"ג אמר לו שאתה מתחייב בנפשך דמסייע נמי חייב מיתה, וסוגיית הגמ' אזלא לפי גירסתם דליכא בברייתא שאתה מתחייב בנפשך, והרמב"ם פסק כגירסת הספרי לפי הילקוט משום דכיון דאין אנו יכולין לומר להלכה אליבא דרבא ביבמות דמזה דגזרו ביה רבנן מוכח דאיכא חיוב מיתה, א"כ מנ"ל לאביי דמשורר ששיער במיתה וע"כ דאביי גרס כגירסת הספרי שאמר לו שאתה מתחייב בנפשך והכי נקטינן, וכן פסק הרמב"ם:

ובעיקר הדין דכאן חייב גם מסייע אמר בזה חתני הגאון מו"ה יצחק מאיר שליט"א דהרמב"ם למד זה מקרא דאיש איש על עבודתו ועל משאו, וכתב הפסוק זה כאן וכן בספר המצות, לכן הגדר הוא שיהי' על עבודתו וכיון שהולך לסייע בעבודת אחר כבר עושה מעשה שאינו על עבודתו, ולמד הרמב"ם דקרא זה אף דליכא ביה חיוב מיתה, אבל הוא פי' על עיקר המצוה, והחיוב מיתה הוא מקרא דלא ימותו גם הם גם אתם.

והנה הרמב"ם לא הזכיר דכהנים מוזהרים שלא יתעסקו כהן בעבודת כהן חברו, ובספרי משוה להו אהדדי ויליף לה מגם הם גם אתם וזה תימה, ונראה דהרמב"ם סובר דכל הך דינא אינו אלא במשכן שהיו עבודות מיוחדות כדכתיב בפ' במדבר ד' ה' ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרכת המסך וכסו בה את ארון העדות וגו' ובפ' ז' ועל שולחן הפנים יפרשו בגד תכלת ונתנו עליו וגו' ובפ' ט' ולקחו בגד תכלת וכסו בה את מנרת המאור וגו' ובפ' י"ב ולקחו את כל כלי השרת וגו', וכיון שהם עבודות מיוחדות הי' הסדר שלא יכנס אחד במלאכת חברו והי' כל אחד קבוע על עבודתו, אבל בעבודת המקדש לא מצינו שהיו קבועים כהנים מיוחדים על כל עבודה רק שהי' פייס מי יזכה וכן היו משמרות מתי יעבדו אבל לא שייך בזה לדין שלא יכנס אחד במלאכת חברו, ולכן סובר הרמב"ם דעכשיו ליכא הך דינא כלל, איברא דמצינו דבג' מקומות שומרים כהנים את המקדש כדתנן בריש תמיד, אבל נראה דלהכי קתני משורר ששיער ולא משורר ששמר דשמירה כיון שאין שם מעשה ואינו מוכח כלל דהוא התערבות במלאכת חברו ליכא איסור, ולא הוקבעו כהנים מיוחדים דזה רק בבית אבטינס וזה רק בבית הניצוץ דהכל עבודה אחת ואין חילוק, ואם הי' צריך לברר מי שישמור כאן ומי כאן אפשר הי' פייס אבל אין כאן מלאכות מיוחדות ואין כאן איסור כלל.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.