הפלאה/כתובות/צ/א

הפלאה כתובות צ א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תוס' ד"ה לא שנא וכו' וא"ת אם כן מאי קמ"ל וכו'. נראה הא דפשיטא להו כ"כ דעכ"פ אית לה כתובה הוא דאמרינן גבי קטנה שהגדילה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומכוין לשם קידושין כדאיתא לעיל דף ע"ג וכן איתא שם בקטן שקידש אם כן ממילא יש לה כתובה ג"כ מתקנת חז"ל כדאיתא במתניתין דף נ"א לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה ונהי דעתה בעולה על כל פנים פשיטא דיש לה ק' ' לשיטתייהו אזלי דכתבו לעיל דף מ"ג דנפש מדברי ר"ה ור"א דארוס' יש לה כתובה מתנאי בית דין שפיר הקשו ובזה מתורץ קושית הל"מ שהקשה על הרמב"ם דכתב בגר דאין לה אלא ק' דקשה עליו קושית התוס' דא"כ מאי קמ"ל מתניתין ותו דלישנא דר"ה ק' מאתים משמע דיש לה ר' אפילו בגרה ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם לשיטתיה אזיל דפסק דביאה אירוסין עושה כדאיתא באה"ע סימן ל"ג ס"א ופסק ג"כ דארוסה אין לה כתובה כדאיתא באה"ע סימן נ"ה סעיף וי"ו ושפיר הוצרכה מתניתין לאשמעינן דיש לה מנה ומלשון ר"ה נמי אין ראיה דר"ה לשיטתיה דס"ל דארוסה יש לה כתובה כמ"ש התוס' דף מ"ג כנ"ל שפיר הוכיח ממתניתין דע"כ קמ"ל דיש לה מאתים אבל למאי דקי"ל כסוגיא דלעיל דף פ"ט דאין לה כתובה לא מוכח כנ"ל וק"ל ויתר דברי הרמב"ם מבואר בקונטרס אחרון סימן ס"ז:

נשלם פרק תשיעי בעזר צור משפיעי. מקור מי נובעי. ואחלה פני יוצרי. אליך תוחלתי וסברי. כי אתה תאיר נרי. בפרק עשירי.

מי שהיה נשוי פרק עשירי

מתניתין מי שהיה נשוי וכו'. יורשי הראשונה וכו'. בספר פני יהושע דיקדק דה"ל למימר רבותא דיורשי ראשונה קודמים לשניה עצמה. ולענ"ד יותר קשה דכולא האי בבא מייתרא. דמה לי אינהו או יורשיהן. ותו יש לדקדק דלמאי דמוקי בס"פ כל הנשבעים סיפא דמתניתין שניה ויורשים קודמים וכו'. כגון שנשבעה ומתה דאל"ה אין אדם מוריש שבועה לבניו א"כ ע"כ צ"ל הכא שנשבעו שניהן. דאם לא נשבעה שניה פשיטא דאין להם כלל. יש לדקדק דלמה באמת נשבעה שניה בחנם כיון דאין לה מקום לגבות מדקתני ראשונה קודמת משמע שאין כאן נכסים רק כדי כתובה אחת ואפילו אם יש מותר קצת על כתובה ראשונה אין להשניה לישבע רק כפי מה שנוטלת. דלמה תשבע בחנם על מה שאין לה לגבות. וכיון דלא נשבעה שניה ממילא דאינה יכולה להוריש שבועה לבנים וא"כ מילתא דפשיטא הוא דהא יורשי שניה אינם נוטלים אלא כפי מה שנשבעה. ודוחק לומר שנשבעה ואח"כ נשתדפו או הוזלו הנכסים. ונלענ"ד דלפי משמעות סיפא דמתניתין דיורשי שתיהן היינו בני' של זו ושל זו מן אותו הבעל עצמו. יש לומר דהא גופא קמ"ל דלא נימא כיון דהנכסים בחזקת היורשים ה"ל יורשי שניה בחלק ירושתם כקדמו וגבו. ואין יכולים יורשי ראשונה להוציא מידם וקמ"ל דלא מהני תפיסה בבע"ח מאוחר או דקמ"ל דלא הוי כתפיסה ואפילו אי נימא בע"ח מאוחר שקדם וגבה גבה. ולפ"ז עיקר רבותא הוא דוקא ביורשים שני' ובזה מתורץ נמי דאע"ג דלא נשבעת שניה מ"מ ה"א דמועיל תפיסתה אפילו לרב ושמואל דקי"ל כוותיה דאין אדם מוריש שבועה לבניו. מ"מ הא אמרינן בשבועות שם דהבו דלא לוסיף עלה. דלא אמרו אלא בשבועת הבא לגבות מנכסי יתומים אבל הבא לטרוף מנכסים משועבדים אפילו יורשי מלוה טורפים בשבועת שלא פקדנו א"כ יכולים היורשי שניה לומר ליורשי ראשונה אם אתם באתם מצד ירושה הרי גם אנו באים מצד ירושה. ואם אתם באים מצד כתובת אמכם לגבות מחלקינו גם אנו באים בכתובת אמנו נגד כתובת אמכם. ואף שבני הראשונה באים בכח חוב כתובת אמם להשביע אותם. כדקי"ל דבע"ח נגד בע"ח חבירו ה"ל כבא לטרוף ממשעבדי מ"מ בזה לא תקינו אין אדם מוריש שבועה לבניו דלא תיקנו אלא מיתומים וא"כ נשבע שבועה שלא פקדנו. וע"כ אתם צריכים לבא בטענת ירושה א"כ למה תטלו יותר ממנו הלא גם אנו יורשים כמותכם ולא עדיפי יורשי ראשונה מהראשונה עצמה אם היתה באה לגבות מחלק יורשי שניה היו יכולים לומר אנחנו בע"ח מאוחר וקדמנו וגבינו אף דלא נשבעה אמנו מ"מ בזה לא שייך אין אדם מוריש שבועה לבניו כנ"ל ושפיר הוצרך לאשמעינן דיורשי ראשונה קודמים. (ולפ"ז נראה דנ"מ לדינא היכא דמת לוה בחיי מלוה אפ"ה יכול לטרוף ממשעבדי כדאיתא בח"מ סימן ק"ח סי"א ע"ש וכן אם יש שני מלווים ואחד מהן שמת לוה בחיי מלוה והוא מוקדם הוא גובה דיכול לומר דלגבי בע"ח לא תקינו אלא דיש לומר דיכול לומר אי שתקת ואי לא אגבה חובי ולא תוכל לגבות מיורשים מ"מ נראה דחוזר חלילה כשהב"ח יוציא מיתומים אז היורשים שמת לוה בחיי מלוה הקודמים יוציאו ממנו בשבועה שלא פקדנו והיורשים של הלוה יוציאו מהם. ולפי מאי דאמרינן בסוף פרקין דמוקמינן בידא דלוקח דאית ליה פסידא ה"נ יחלוקו הבע"ח וצ"ע לדינא) ודוק:

ולפי זה נראה לפענ"ד דנכונים הם דברי בעל נתיבות משפט שהביא סייעתא לדברי הראשונים שהסכימו במתה אחר בעלה ולא נשבעה דאין יורשים נוטלים בתורת כתובת בנין דכרין דלא כהעיטור מדמקשה בשבועות על רב ושמואל ממתניתין דקתני שניה ויורש"י קודמים ומאי מקשה דילמא נוטלים משום כתובת בנין דיכרין ותמה עליו בספ"י דאם כן יורשי ראשונה קודמים ועכ"פ למה יהיו קודמים בתורת כתובת בנין דכרין מיורשי ראשונה. ובאמת הוא פלאי לכאורה אבל כי דייקינן היטב דבריו נכונים דשפיר הוי מצי לשנוי דיכולים יורשים שניה לטעון נגד יורשי ראשונה באיזה טענה באתם לזכות בנכסים אי מטעם ירושת אבינו א"כ אנו באים בתורת כב"ד דניגבת מירושה (ומיירי שיש שם מותר דינר מטלטלי כדמוקי לקמן) ואם אתם באים בתורת כתובת בנין דיכרין של אמכם אנו באים בתורת חוב אמנו שמתה אחר אבינו אף שלא נשבעה הא בזה לא תיקנו אין אדם מוריש שבועה לבניו דאינה אלא בשבועה הבא לגבות מנכסי יתומים וכיון דאתם אין לכם זכיה מצד ירושה אלא מצד כתובת בנין דכרין לא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו ונוטלים בשבועת שלא פקדנו אלא ודאי מוכח דלא תיקנו בזה לבני שניה כתובת בנין דיכרין כיון שמתה אחר בעלה וע"כ צריכים לבא מכח חוב בכתובה שפיר מקשה דאיך יכולים לגבות מיורשי ראשונה דהא מצד ירושת אביהם אין אדם מוריש שבועה לבניו. ודוק:

ואפשר ליישב ע"פ זה מה שהקשו המפרשים דלא מקשה בשבועה שם מרישא דמתניתין דיורשי הראשונה קודמים ליורשי שניה ואמאי הא אין אדם מוריש שבועה לבניו ולפמ"ש יש לומר דמרישא ה"מ למידחי דמשכחת בבא לגבות מנכסים משועבדים דלא שייך בהא אין אדם מוריש שבועה לבניו כנ"ל אבל בסיפא א"א לומר כן דהא יורשי ראשונה באים לגבות כתובת בנין דיכרין דלא טרפא ממשעבדי כדדייק לקמן מהך סיפא ודו"ק:

ואין להקשות לפמ"ש דהא דאין אדם מוריש שבועה לבניו אינו אלא נגד שבועת היורשים כשבאים בתורת ירושה א"כ מ"ש הרמב"ם בפי"ט מהלכות אישות במתה אחת בחייו ואחת במותו ולא נשבעה בני הראשונה נוטלים כתובת בנין דיכרין והמותר יחלוקו וכן אם מתו שתיהן לאחר מותו ואחת נשבעה אפילו היא השניה יורשים גובים כתובתה והמותר יחלוקו א"כ לפמ"ש קשה ברישא למה לא יבואו יורשי שניה שמתה לאחר מותו ויגבו מחמת חוב כתובת אמם מבני הראשונה מה שגבו בתורת כתובת בנין דיכרין. דלענין זה לא שייך לומר אין אדם מוריש שבועה לבניו וכן בסיפא שמתו שתיהן לאחר מותו למה בני השניה נוטלים כתובת אמם אף שנשבעה מכל מקום יבואו בני הראשונה הקודמים לטרוף מהם דכיון שאינם נוטלים בתורת ירושה לא צ"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו. ונלענ"ד דזה אינו דהא קי"ל דכל היכא דאיכא הזיקא ליתמי אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו כגון בבא לגבות מערב כדאיתא בסוף שבועות ובח"מ סימן ק"ח סעיף י"א א"כ ה"נ כיון דאיכא נכסים הרבה דאם יגבו אותן היורשים שלא נשבעה אמם יחזרו בני אחרת על שארי נכסים בין ברישא משום כתובת בנין דיכרין. ובין בסיפא משום כתובת אמם שנשבעה אם כן ה"ל פסידא דיתמי והדר אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו וכל מה שכתבנו לעיל היינו כיון דאין נכסים ליתומים ואין זה פסידא דיתמי ובזה נראה ליישב בדקדוק דברי הרמב"ם שכתב בסיפא בנשבעה שניה שבני שניה גובים כתובתה והמותר יחלוקו קשה דלענין מאי נקט שיש מותר בשלמא ברישא דמיירי לענין כתובת בנין דיכרין בעינן מותר. אבל בסיפא דכתובה גמורה היא לענין מאי נקט מותר ולפמ"ש א"ש דהא מש"ה אין בני הראשונה טורפים מבני השניה משום דיחזרו בני השניה על מותר הנכסים ואיכא פסידא דיתמי. ואם כן בעינן דוקא דאיכא מותר דאל"ה ליכא פסידא דיתמי. ולפ"ז קשה לי על דעת מהרי"ק שהובא שם בח"מ בסימן הנ"ל דאם היורש הוא בעצמו ערב אמרינן הבו דלא לוסיף ע"ש דא"כ נימא הכא נמי כיון שהם בעצמם היורשים אף דאיכא פסידא לדידהו אמרינן הבו דלא לוסיף א"כ מוכח מהרמב"ם והטור דלא כמהרי"ק ודוק:

תוס' ד"ה מי שהיה וכו' כדמשמע בסמוך וכו'. לכאורה היה אפשר לומר דאיכא דאמרי ס"ל דקודמין דסיפא היינו קודמין לכתחלה דס"ל דא' בחייו וא' במותו אין להם כתובת בנין דיכרין כדקאמר לקמן. א"כ פשיטא דלא שייך תפיסה ביורשים דהא כל כתובה ניגבת מן היורשים ובלישנא קמא יש לומר דס"ל באמת מלשון קודמין דא' בחייו וא' במותו יש להם כתובת בנין דיכרין ומהני ביה תפיסה. וצ"ל דס"ל להתוס' דכיון דאפילו אי נימא דמתניתין מיירי דקודמין לכתובת בנין דיכרין ע"כ צ"ל דירתון תנן. א"כ אין לחלק בינו לירושה ומסתמא לא מהני בי תפיסה כמו ביורשים. וק"ל

תוס' ד"ה שמע מיניה וכו' ומוקמינן מתניתין כרבי מאיר וכו'. יש לדקדק דהא כל קושי' התוס' בתחלת דבריהם הוא דלא יהא בע"ח אלא כלוקח דמלוקח גופא קטריף. א"כ כיון דמוקים מתניתין כר' מאיר הא ר' מאיר ס"ל דאחריות לאו טעות סופר הוא בין בכתובה בין בחוב א"כ המ"ל במקרקעי דהא בלוקח נמי לא טריף. וא"ל דס"ל דלר"מ ה"ל כמלוה ע"פ שכתבו התוס' בסמוך דבערכין מלוה ע"פ הוא הילכך מה שגבה גבה דא"כ במטלטלים נמי כמ"ש התוס' גבי ערכין. ואפשר ליישב ע"פ מ"ש הרא"ש בפרק הכותב דבקרקע לא שייך גביה כי אם ע"פ הלוה או ע"פ בית דין אבל במטלטלין שייך תפיסה בעצמו. א"כ יש לומר דס"ל דא"א לאוקמי במקרקעי כר' מאיר כיון דע"כ הגבהו הב"ח או בית דין שוב אין להוציא ממנו דה"ל כמלוה על פה אבל במטלטלין שתפס בעצמו יש לומר שפיר דמה שגבה לא גבה אבל אין זה מכוון בלשון התוס'. ומשמע דס"ל דתנא דמתניתין ס"ל דאחריות טעןת סופר הוא ובמטלטלין ס"ל כר"מ. ועיין לעיל דף נ"א שכתבנו דיש לומר דתרווייהו מילתי' דרבי מאיר תליא זה בזה דכיון דאחריות לאו טעות סופר הוא עיקר סמיכה הוא על מטלטלין. וצ"ע. וק"ל:

בא"ד ולי נראה וכו'. הקשה מהרש"א למ"ד לכושל שבראיה אם כן השניה קודמת לגבות. הנה לכאורה לפי' הרי"ף ז"ל דלכושל היינו בע"ח שאינו גובה בתנאי בית דין כמו שכתב הרא"ש שם. א"כ יש לומר בשתי כתובות הראשונה קודמת. מיהו לעיל דף פ"ו כתבו התוס' ד"ה לאשה וכו'. ואפילו ר' בנימין לא פליג אלא כשהבע"ח הוא כושל אבל כששניהם שוין מודה דיהבינן לכתובת אשה הרי דס"ל להתוס' דלא כפי' הרי"ף אלא דהמאוחר עדיף. ולפ"ז היה נראה דקשה טפי דכי היכי דדייקי התוס' שם דמ"ד כושל שבראיה מסתמא לא פליג אסברא דאידך מ"ד דכתובת אשה עדיפא משום חינא היכא דשניהם שווין. ה"נ איכא למידק איפכא דמ"ד לכתובת אשה מסתמא לא פליג אסברא דאידך דבשתי כתובות יהבינן לכושל שבראיה דהיינו אותה שהיא מאוחרת. וא"כ קשה לכ"ע. מיהו לפמ"ש לעיל דף פ"ו שם דנראה דס"ל לרש"י ז"ל דהא דיהבינן לכושל שבראיה היינו ביש לראשון מקום לטרוף אבל בלא"ה ליכא מאן דפליג דראשון קודם א""כ שפיר הכא ככ"ע אליבא דר' טרפון. אף שכתבנו שם דלכתובת אשה קודמת משום חינא אף כשאין לבע"ח מקום לטרוף אבל בשתי כתובות דליכא משום חינא אין שום סברא שיהיה המאוחר קודם מטעם שהוא כושל שבראיה כי אם כשיש לראשון מקום לטרוף. א"כ אין מקום לקושית מהרש"א ז"ל דהכא מיירי באין שום מקום לטרוף וק"ל:

בא"ד דילמא מתניתין במקרקעי וכו'. נראה כוונתם דדילמא מתניתין אתיא כר' עקיבא. ולא שייך למיתני אם קדמה שניה ותפסה מטלטלין דהא מטלטלין דיתמי לא משתעבדי לר' עקיבא. וק"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---