חידושי הרי"מ/כתובות/צ/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
רש"ש
חידושי הרי"מ
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


חידושי הרי"מ TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png צ TriangleArrow-Left.png א

פרק מי שהיה נשוי
דף צ' ע"א

מתניתין מי שהי' נשוי ב"נ ומת הראשונה קודמת כו'. וי"ל למה לא תני וגירש. וצ"ל דעיקר הרבותא משאר ב"ק דלא נתנה כתובה לגבות מחיים וכשמת בא ב' החיובים בב"א וקמ"ל דמ"מ כיון דגובה ממשעבדי למפרע משעת נשואין ג"כ המוקדמת כבע"ח. ומה"ט לא תני גירש דא"א לצמצם וגם שע"י שליח אפשר מ"מ לא שכיח וא' קודמת ולכך תני מת שבב"א הזמן פרעון. אולם אדרבה הול"ל רבותא דאף שגרש השני' ואח"כ הראשונה ג"כ קודמת ואף דזמ"פ דב' קודם. ואפשר דלכך לא נקיט כן דכשגירש א' מקודם בוודאי גבתה מיד ומה שגבה גבה. וי"ל דמזה דייק הש"ס דמקדם כו' הא קדמה ותפסה משג"ג וזה הפי' מדלא קתני א' יש לה וב' אין לה דאז הו"מ למינקט גירש הב' וגבתה הראשונה אח"כ גובה ממנה אף שכדין הגבוה. אך למסקנא דגבה לא גבה הול"ל רבותא אף שגבתה כדין. ולמ"ש תוס' דמיירי במטלטלין א"ש דא"י להוציא כשנתן מדעת רק אי בקרקע קשה. וי"ל דאדרבה זה אין רבותא דהא בלא אחריות פליגי (ב"מ ד' י"ד) אי ט"ס דעביד דזבין ארעא ליומי' ואינו טעות כלל במקח כשהבע"ח גובה דמכאן ולהבא גובה וא"כ למ"ש תוס' לחלק דמלוקח טריף משא"כ מבע"ח שייך נ"ד א"כ י"ל רק כשבאים ביחד ואם הדין לא גבה אין גביה כלל מיד שייך נ"ד ושוב א"י לגבות ממנו דאין חלוק בין מיד לאח"כ. אבל כשהגיע זמנו ונתן והגבוה מדעת ואח"כ גרש הראשונה שפיר דין השני' כלוקח דעכ"פ נפרע החוב בנבי' שלה אף שיטרוף המוקדם דעד עתה הי' שלה ורק מצד אחריות והוי כשאר לוקח דגובה ממנו וצריך לאשמעינן דגם ביחד מה שגבה לא גבה ותני מת כנ"ל. וממילא גם לל"ק דמה שגבה גבה נקיט דוקא בב"א כנ"ל ולכך נקיט קדמה ותפסה כנ"ל:

יורשי ראשונה ק' כו' פי' רש"י אם מתו נ' אחריו עד שלא הספיקו לגבות כו'. וק' דקי"ל א"א מוריש שבועה לבניו ומוקי בשבועות (ד' מ"ח ע"א) דדייק מסיפא דשני' ויורשי' דמיירי שנשבעה ומתה. וברישא כיון שאין רק כדי כתובה א' כמ"ש רש"י בגמרא א"כ למה נשבעה השני' וסתמא לא נשבעה כיון שלא הי"ל מה לגבות והראשונה ע"כ נשבעה דאל"ה לא גבו היורשים וא"צ ליקדומי אף אם הי' בב"א ג"כ יורשי אותה שנשבעה גובין ולא אותה שלא נשבעה וכן אפי' המוקדמת לא נשבעה ודוחק לאוקמי בקפצה ונשבעה. ובאמת לא פריך מרישא די"ל בגרש אותם ומת דלא נתחייבו שבועה שמתו קודם שמת הוא. (כדמוקי התם בשאר מתני' אותה באלמנה ויורשי' בגרושה ע"ש) משא"כ סיפא. אולם לפירש"י קשה כנ"ל:

והי' נראה די"ל מה דלא פריך מרישא דדוחק כנ"ל רק הא דאאמש"ל הוא רק בשבועות יתומים כמ"ש תוס' ב"מ (ד' צ"ז ע"ב) דבשאר שבועה דרבנן לא אמרינן מתוך כו'. רק משום הפסד יתומים ע"ש. וא"כ כשאין רק כדי כתובה א' אם שניהם נשאו בב"א דהדין חולקין בשוה. א"כ אף דאחת נשבעה בחיי' וא' לא נשבעה מ"מ כיון דאי נאמר אאמש"ל תגבה אותה שנשבעה הכל ואי לא נאמר תגבה רק חצי והיורשי' שני' חצי י"ל דלא שייך כלל אאמש"ל דאין נוגע כלל ליתומים ונגד אותה שנשבעה גם יורשי אותה שלא נשבעה כמוהם אף שאי"ל ש' דרבנן אין מפסידין כל שאין הפסד ליתומים. גם אפשר דהיתומים א"צ ליתן ליורשי הנשבעת רק מחצה דיכולין לומר נגדה א"א בתקנת ח' ושוה להם יורשי הא' שלא נשבעה ואין להם רק מחצה ומחצה הב' לא יצטרכו ליתן ליורשי שלא נשבעה דנגדם יכולין לומר אאמש"ל. ומ"מ מה ליורשי אחרת לזה מה שהם מרויחים שלא כדין. ועוד הו"ל ראוי למ"ש בש"ע אה"ע (ס' ק' ברמ"א) דכשהי' משועבד לכתובה אלמנת יעקב הוי לי' ראוי לאלמנת ראובן ע"ש. א"כ כשמת והי' הב' קיימת הי' משועבד לשנים בשוה ואותה המחצה זוכין היתומים אחר מיתת אביהן כשמתה ולא נשבעת משום אאמש"ל א"כ לא משועבד ליורשי הנשבעת דהוי לי' ראוי כנ"ל. אך יש לדחות דדוקא שם ס' ק' שלא זכה ראובן בנכסי יעקב שכשמת נשאר משועבד לכתובת אשת יעקב אבל נכסים שלו לא חשיבא ראוי כיון דבחיי' הי' משועבדים לכתובה ע"ש ואינו מוכרח אבל גם אי לא חשיב ראוי מ"מ אין צריך ליתן החצי שזוכין משום אאמש"ל ליורשי הנשבעת דנגדם טוענין שגם שא"י לישבע שבועה דרבנן מ"מ לא הפסידו כיון שבלא הפסד היתומים הדין כן וממילא זוכין כדין אף שמגיע להם שלא נפרעה וא"צ ליתן להם דבשותף שמחיל לו כשפי' שמחמת השיתוף א"צ לתת חלק לשותפו ע"ש (בסי' קע"ח) וא"כ בהא דאאמש"ל שהי' התקנה משום הפסד היתומים א"כ מה שזכו להם חכמים מטעם הפקר ב"ד הוי כאלו פי' מחמת היתומים וא"צ לשלם מזה לבע"ח א' כנ"ל:

ומיושב בזה דלא תני יורשי ראשונה קודמין לשני'. דאדרבה קמ"ל רבותא אף דראשונה נשבעה שני' סתמא לא נשבעה י"ל מ"מ דוקא משום דקודמין בזמן קודמין ליקח אבל אם הי' בב"א לא הי' גובין רק חצי כנ"ל. וחצי ב' או יורשי השני' או היתומים כנ"ל. משא"כ שני' גופא ע"כ צריכה לישבע כנ"ל. ומה"ט לא פריך מרישא גם רש"י פי' שפיר כנ"ל:

עוד י"ל דמיירי שהן היורשים וכל א' יש לו כ' אמו. וכיון דאמר התם דדוקא להוציא אמרינן אאמ"של ולב"ש דכגבוי לא אמרינן אאמש"ל ע"ש. וא"כ היורשים שמוחזקין במחצה בתורת ירושה שוב שלהם משום החוב דל"ש אאמש"ל ואין יורשי אותה שנשבעה יכולין לגבות חלק ירושתם כיון שהם מוחזקים ויש להם ג"כ החוב כנ"ל אף שלא נשבעה כנ"ל. ואם הי' זמנם שוה לא הי' קודמים כלל ורק משום שקודמים ולא קשה כנ"ל. עוד י"ל דהפי' א' ק' לשני' כתובה ויורשי א' ק' ליורשי ב' שניהם כ' בנין דכרין דנהי דכ' ב"ד לא טריף ממשעבדי מ"מ מיני' מלוה ע"פ מוקדם קודם למאוחר:

מדקתני כו'. לכאורה י"ל הראשונה קודמת לשני' דוקא שתגבה אבל אין הברירה ביד הראשונה שתאכל מזונות ואין רצונה לגבות הכתובה רק תניח לשני' לגבות והמותר תאכל הראשונה למזונות וכשיכלה תגבה מהשני' כמו מלוקח אי מה שגבה לא גבה משום דנגד מזונות השני' קדמה ויכולה לומר או שתגבה ראשונה הכתובה ותקח היא המותר לכתובתה אף שאין כדי ב"כ רק מותר כנ"ל. דאם תניחנה ליזון ותגבה השני' תטרוף ראשונה ממנה שיהי' חשוב אשתדף ב"ח שלא תוכל לומר הנחתי לגבות. משא"כ עתה שומעין לה שתקדים הראשונה לגבות. אך לא' גליל (לעיל ד' נ"ב) דא"י לסלקה וכן לא"י ג"כ רק היורשים יכולין לסלקה אבל לא השני'. וא"כ כל שאינה תובעת כ' דינה לזון אין השני' יכולה לכופה שתגבה כ' ומזונות וכשתרצה כ' באמת תטרוף ממנה. ומ"מ השני' תטרוף מקרקע שמכרה למזונות. ואף דהיכא דזילא נכסי קי"ל בח"מ (סי' כ"ד) נזקקין גם לנתבע שלא יגבה התובע כדי שלא יהי' לו הפסד וכאן תפסיד מ"מ זה דוקא שיתבע ויתברר אי מגיע או לא שאין התובע מפסיד מדינו. משא"כ כאן א"א הראשונה להפסיד מדינה לזון עד שתתבע כ' כנ"ל:

וממילא כשמכרה למזונות נראה דחשיב כאשתדף ב"ח שאי"ל הנחתי. ואף דסילק עצמו ע"י פשיעתו לא חשיב אשתדף ע"ש ח"מ (ס' קי"א ס' י"ב) מ"מ מבואר שם דוקא בפשיעתו שסילק עצמו מהם מה שלא הי' צריך לעשות וכדאמר בש"ס לקמן צ"ה. משא"כ כאן שכדין עשתה דהיה מגיע לה מזונות ואכלה לא חשיב פשיעה דאפסיד אנפשי' ע"ש. וממילא כשמכרה למזונות וכשתטרוף היא כ' מהשני' שגבתה תטרוף השני' מלקוחות שמכרה הראשונה למזונות. תוכל הראשונה אם אין מספיק לחזור לגבות מהשני' מה שחסר לכתובתה. דמה שאין היא עצמה יכולה לגבות מלוקח שמכרה למזונות הוא דאחריות נפשה קיבלה כדאמר בש"ס לקמן (ד' צ"ה) והוי כדו כו' ושפיר גובית מהשני' שגבתה וחוזר ח' עד שיתפשרו כדאמר במשנה או דנשאר שלה ע"ש. וא"כ למה תני באמת הו"ל רבותא דאף שהשני' תגבה מ"מ ראשונה נוטלת כנ"ל:

וא"כ יש לפרש דהיינו דדייק הגמ' מדקתני כו' קודמת דמשמע דוקא שתקדים לגבות ולא תני הא' יש לה והב' א"ל דהברירה ביד הראשונה אף שתקדים השני' לגבות והא א"ר לגבות רק ליזון ג"כ הוא של הראשונה מתי שתרצה לגבות. מוכח שפיר דאי קדים שני' ותפסה לא מפקינן. ואם תניחנה לגבות כנ"ל לא תוכל כלל להוציא ממנה אח"כ כנ"ל:

ומיושב דהא תמוה מה שייך בקרקע קדמה ותפסה. ולמ"ש א"ש דכשתגבה כדין כיון שאין הראשונה תובעת ותבא לטרוף ממנה דמכאן ולהבא גבי ועד הגוביינא הי' דשני' שפיר הוי תפיסה כדין דא"י להוציא ממנה כלל. וי"ל דרק כה"ג אמר דב"ח מאוחר שקדם וגבה היינו כדין דז"פ שלו קודם כמבואר בש"ע (סי' ק"ד) או שלא בא הראשון לתבוע כנ"ל דגבה אז מה שגבה גבה:

ומיושב ק' תוס' ג"כ דסיפא דתני קודמין כו' י"ל עכשיו (ס"ד) דיסבון תמן רק דלא טריף ממשעבדי כדמשמע פשטא דלשון הש"ס ש"מ ב"ד ל"ט ממשעבדי כו' והוי כמלוה ע"פ מוקדם ושטר מאוחר להפ' דמלוה בשטר גבי דחשיב ג"כ בכלל דמלוה ע"פ ל"ג ממשעבדי דמשועבד להמלוה בשטר ע"ש וכ"פ הש"ך (ס' ק"ד). וממילא אם גבה הבע"פ מוקדם חוזר בעה"ש וגובה דמכאן ולהבא גובה וכיון דמצד שיעבוד לא הי' לבע"פ רק מצד הגבי' הוי כלוקח אחר זמן השטר וגובה ממנו. רק אי הדין דב"ח מאוחר שקדים מה שגבה גבי ודאי דלא הי' יכול לטרוף דהא נהי דגבי' שלו (מ"מ) בשעת גבי' נעשה שלו (של הבעל מע"פ) מחמת חובו לא גרע מבע"ח מאוחר כנ"ל דעכ"פ גבה בחובו כנ"ל. וא"כ שייך גם בסיפא דקמ"ל משום שני' דדוקא קודמת ליורשי ראשונה לא שתניח לגבות כ' ב"ד והיא תזון עד שיכלה ותטרוף מהם כדין מלוה בשטר מן בע"פ משום דבע"ח מאוחר כו'. וא"ש דתני קודמת גם בסיפא לפי הס"ד דעכשיו כנ"ל:

מכלל דאי קדים כו'. מזה ראי' לראב"ד וש"ע (אה"ע סי' צ"ג סכ"ב) דמזונות אין בהם דין קדימה אף להפ' דמלוה ע"פ מוקדם למאוחר מיני'. דא"כ הל"ל דהפי' במשנה ראשונה קודמת לשני' גם למזונות כשאין רוצים לישבע לכתובה דמיני" קדמה כנ"ל. ומ"מ אי תפסה שני' לא מפקינן דכם הדין בשניהם בע'פ דאין מוציאין מהמאוחר וע"כ כנ"ל דלמזונות אין קודמת כלל:

רע"ח מאוחר כו'. תמהו תוס' מי עדיף בע"ח מלוקח ע"ש. לכאורה הי' אפשר דאין הפירוש כלל לענין שלא יוכל (הראשון) לטרוף דהלשון משמע רק אי מה שגבה גבה או לא גבה. כיון שהוא שלא כדין. וי"ל דבתורת טריפה לכ"ע יכול דאף מה שגבה גבה מה בכך מ"מ חוזר וטורף ממנו כמשאר לוקה.רק מ"מ עד הטריפ' היה שלו כלוקח ואי אקדיש מהני וכה"ג דמצי לסלוקי בזוזי וצריך לשבע אף שפטרו מיורשים כנ"ל. ומ"ד לא גבה אינו מתחיל כלל לעשות שלו כאלו לא גבה. רק תוס' דייק מלשון הש"ס אי קדמה ותפסה לא מפקינן מינה משמע דגם לטרוף אינה יכולה כנ"ל. ואין הוכחה דאדרבה י"ל דהספק רק אי מפקינן מיד שיהי' כלא תפסה או לא מפקינן דהתפיסה כדין ושלה רק כשתבא ראשונה לגבות תגבה מכאן ולהבא כנ"ל. ופי' הדיוק הוא דוקא או שקודמת שבאים שניהם מגבין לראשונה אבל אי קדמה הגבו לה קודם שבאה א' לגבות או דמהני תפיסתה לבד דהא א"ל מזונות ומוכרת שלא בב"ד דנכסי בחזקת אלמנה קיימי כדאמר לקמן (ד' צ"ו) וכל שלא נשבע' ראשונה על הכתובה הנכסים בחזקת אלמנה הב' למזונות כמו א' וחשיב תפיסה גם לכתובה ואח"כ שבאה ראשונה ונשבעת גובה וטורפת ממנה מכאן ולהבא לא שנאמר שהי' שלא כדין תפיסתה וכלא גבתה כלל זה ל"א. וש"מ בע"ח מאוחר כה"ג שקדם וגבה שלא ידעו ב"ד ממוקדם או שלא תבע מש"ג גבה ואינו כלא גבה אף שאם היה מתחלה ביחד לא היה מגבין למאוחר מ"מ כשגבה שלו עד הטריפ' כנ"ל ודינו באמת כלוקח כנ"ל גם אם הוקרו הנכסים ולענין שבח והרבה נ"מ. ויש לישב קושיות תוס' דהא פסחים ל"א גבי אקדיש כו' זבין לוה לכ"ע אתי מלוה וטריף פירש"י דלא הועיל מכירתו דהוי דבר שאינו ברשותו ע"ש ואינו מובן דודאי מהני מכירת הלוה לכ"ע רק דטריף רק הפי' הוא דאם היה מהני מכירתו לגמרי למה משלם לוקח שאינו חייב רק דלענין להפקיע שיעבודו דמלוה היינו לענין כשלא ישלם שלא יוכל לגבות הקרקע זה אינו יכול למכור כלל דגם הלוה לא היה בקרקע זה זכות זה שכבר משועבד למלוה והוי אינו ברשותו וגם מלוקה גבה אבל מכאן ולהבא כנ"ל. וא"כ י"ל אי שיעבודא לאו דאורייתא אף דמן התורה גם שטר אי"ל מלוקח מ"מ תקנו שפיר משום נ"ד שגובה וממילא לא הפקיעו חכמים כלל זכות הלוקח דנימא דשלו מה"ת דהא לא הועיל מכירת הלוה כלל לענין זה להפקיע השיעבוד דאינו ברשותו כנ"ל דמידי דא"ב מדרבנן לא מהני מה"ת המכירה כדאמר ריש פסחים (ד' ה') דמ"מ אינו ברשותו ולכך תיקנו כנ"ל משא"כ בע"ח מאוחר שקדם וגבה דמה"ת כשאין שיעבוד שניהם שוה מיני' כמו ב' מלוה ע"פ ותפיסתו מהני מה"ת ורק שחכמים הפקיעו זכותו מה ששלו מה"ת ע"ז לא תקנו כלל לבטל זכות להוציא ממי שמה"ת שלו כנ"ל:

גם י"ל דהא בגזל דרבנן לא נחתינן לנכסי. ואי שיעבוד' לאו דאורייתא הוי גבי לוקח גזל דרבנן נגד בע"ת רק לדידן כך היה התקנה לטרוף למיחות דאל"ה מה הועילו וכן יש כמה. וי"ל למ"ד מה שג"ג סבר דהוי כשאר גזל דרבנן דלנ"ל. רק בקרקע לא מיקרי מיחות דבחזקת בעלי' עומדת ול"ד למציאת חשו"ק דמטלטלין וחשיב תפיס. ואף דהא קנאו עכ"פ ותפוס. ז"א כנ"ל דע"ז שפיר אחר שתקנו והוי אינו ברשותו ולא קנה כלל להפקיע שיעבודו. ושוב לענין השיעבוד בחזקת בע"ח ולא מיקרי תפיס ומיחות לנכסי' כלל ולכך גבי. משא"כ בע"ח מאוחר שתופס מצד עצמו ומה"ת מהני שוב מיקרי מיחות לנכסי' כנ"ל. גם י"ל כמ"ש לעיל דלגבי לוקח כיון דעביד דזבין ארעא ליומא ובמה שטורף לא בטל המקח א"כ במה שקנה לא מיקרי כלל תפיס להפקיע השיעבוד שאין לקיחתו מורה תפיסה להפקיע כנ"ל. כדאמר פ' הכותב דלא הוי תפיס עד דתבעינהו ולא יהיב ע"ש פ"ה משא"כ בע"ח מאוחר שאם הוא דמוקדם לא יכול לתפוס כלל וחשוב תפיס להפקיע שיעבוד המוקדם ולא תקנו להוציא וגבה כנ"ל:

גם י"ל כיון דמיני' ש' דאורייתא רק שהי' המכירה מפקיע השיעבוד מה"ת א"כ הי' התקנה רק שלא יפקיע המכירה ונשאר כמו מיני' מה"ת משא"כ לענין בע"ח מאוחר דאין כאן להפקיע דמיני' כיון דשניהם ש"ד מי שגבה גבה כמו מטלטלין. ויש לדחות.

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף