אילת השחר/כתובות/לד/א

אילת השחר כתובות לד א

דף ל"ד ע"א

מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת אסור באכילה. הנה מכאן דיש איסור ליהנות מדבר של הקדש מלבד דין גזל ממון הקדש, דאם זה רק מדין גזל ממון הקדש איך שייך ללמוד דמעשה שבת יהי' אסור, כיון דאף בהקדש אינו אסור אלא מחמת גזל אשר איסור כזה לא שייך במעשה שבת [ועי' פסחים דף כ"ז ע"ב דגם בשלמים אסור ליהנות לפני זריקת הדם], וע"כ דמלבד זה יש איסור הנאה על החפצא [ועי' במש"כ בב"ק דף ע"א לתמוה דהא בהקדש אין איסור מיוחד על אכילה ואיסור מיוחד על הנאה, אלא דגם איסור אכילה היא מחמת איסור הנאה, א"כ מה שייך לחלק דמעשה שבת יהי' רק כהקדש לגבי אכילה ולא לגבי הנאה כיון דאיסור אכילה במיוחד אין כלל בהקדש, אמנם בפסחים דף כ"ו א' תוד"ה שאני היכל, מבואר דילפינן מתרומה והתם כתיב אכילה, לכן אינו אסור אלא כדרך אכילה, ולפי"ז יש לומר דיש איסור מיוחד לאכילה בהקדש].

באומר בגמר זביחה הוא עובדה וכו' וסבר לה כר"ש וכו'. בדו"ח רעק"א ביאר דלמסקנא אפשר להעמיד גם השוחט לע"ז בגנב מבית שומר וחייב משום דבר הגורם לממון [וכ"כ בהפלאה]. ויש לעיין דהא בתחילת השחיטה עושה שחיטה בדבר ששייך להבעלים ובאמצע שחיטה זה כבר לאו דמרה ומתחיל כעת לשחוט ולהתחייב להשומר, ולפי מש"כ התוס' בב"ק (דף ע"ב א' ד"ה כי קמחייב) דאינו חייב על הטביחה אא"כ כל הטביחה היא כזאת ששייך עליה דו"ה, וכמו דלא חייב על התחלה בלי סוף כמו"כ לא יתחייב על הסוף בלי שיש לחייבו גם על ההתחלה, לכן לא שייך לחייב להשומר, דהא להשומר חסר תחילת שחיטה חיובית לגביה, ולמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף ג"כ נראה דחסר בטבחו כולו באיסורא ובחיובא לגבי השני, אמנם גם אם אין חסרון של וטבחו כולו בחיובא, מ"מ אע"ג דכתבו תוס' בב"ק (דף ס"ה א' ד"ה מה לי קטלה) דאפילו למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף חייב כפי שיווי הבהמה בהתחלת השחיטה משום דזה הוא עשה, דלכן גם בהכחישה חייב כפי מה שהיתה שוה קודם שהכחישה, אבל כ"ז אם זה של אותו בעלים, אבל כאן א"א לחייב כפי מה שהיתה שוה לפני שהתחיל לשחוט דהא אז לא טבח של השומר, ואע"ג דהשומר לא הי' יכול לומר הרי שלך לפניך ולהפטר כפי שוויו של השור אז, משום דאע"ג דאין שינוי בהתחלת השחיטה, מ"מ הא שומר חייב גם על היזק שלא בגדר שינוי כמש"כ התוס' בב"ק (דף נ"ו ע"ב), מ"מ כיון דאז לא הי' השומר הבעלים אז חיובו של הגנב רק כלפי הבעלים ואין לחייבו כפי שוויו של לפני התחלת השחיטה להשומר.

ועי' בחידושי הגר"ש הכהן (סי' ל"ו אות י') דרוצה לומר דלא יכול להתחייב כפל להבעלים וגו"ד להשומר, אבל באילת השחר ב"ק (דף ס"ח ע"ב) הבאנו מרש"י והפנ"י שם דשייך להתחייב כה"ג, אבל להתחייב דו"ה קצת להבעלים וקצת להשומר צ"ע אם שייך, דלגבי כל א' חסר בוטבחו כולו בחיובא לגביה.

עוד רצה לומר בחידושי הגר"ש (שם) דלא שייך חיוב קרן לא' וכפל לאחר, ולכך לא קשה למה גונב מן הגנב לא ישלם כפל להשומר וקרן לבעלים. ועי' בראב"ד (הובא בשטמ"ק ב"ק דף ע"ח ע"ב) דשייך להיות חייב קרן להקדש וכפל לבעל הקרבן מדין גורם לממון, לר"ש דכממון דמי, וע"ז בעי שם אי חייב כפל כשור או ככבש כיון דהוי מצי למיפטר נפשי' בכבש.

וסבר לה כר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי. הנה שור הנסקל אין בו זכי', ונהי דלהבעלים הוי גורם לממון מ"מ הגנב אינו יכול לקנות זה, וע"כ דכל שעושה פעולת הוצאה ע"י מעשה קנין שאם זה הי' חפץ ששייך לקנותו הי' קונה זה סגי לחייב הגנב, ועי' במש"כ באילת השחר ב"ק (דף ס"ב ע"ב על תוד"ה יצאו שטרות) לענין שטרות, וכאן פשוט יותר דכה"ג שייך לחייבו משום גניבה.

רש"י ד"ה לאו דמרי' קטבח. ומההיא שעתא אפסדה מיני' דאי איתא לא הדרא בעינא. וצ"ע הא כתבו התוס' (ד"ה כיון) דאין זה שינוי, וא"כ הא בשביל איסור ההנאה לא ישתנה דינו, והו"ל כגזל חמץ ועבר עליו הפסח ואומר לו הרי שלך לפניך, ואפי' לפי"מ דמשמע בתוס' גיטין (דף נ"ב ד"ה מנסך) דאם מנסך באופן דאין קלבד"מ אינו יכול לומר הרי שלך לפניך, היינו משום דמחויב בשביל מעשה הניסוך, אבל בנסך חבירו כתבו דאומר לו הרי שלך לפניך, וכאן הא על הע"ז אין שליח לדבר עבירה וחבירו אסר אותה וא"כ יכול לומר הרי שלך לפניך.

ואפילו לפי מש"כ התוס' בב"ק (דף ע"א) דמיירי דהגנב אמר לו לשחוט לכל מה שרוצה ואילולא זאת לא הי' יכול לאסור דלצעורי קמכוין, ג"כ לא שייך לומר דהגנב יתחייב כאילו אסרה, דהא מה דבניסך איהו אין יכול לומר הרש"ל, היינו משום דמחויב מדין מזיק על מעשה כזה ולכך נתחייב, אבל הא בודאי לא נוכל לחייב את הגנב מחמת השחיטה לע"ז דהשליח, וצ"ל בכונתם דהבעלים אינם יכולים לדרוש את השור דוקא כיון דאינו שוה כלום ואין שייך עליו תביעה.

ומהא דמשני בגמר זביחה הוא עובדה, יש להוכיח לכאורה דאם בשעת שחיטה הזיק אותה חבירו ע"י היזק אחר מ"מ יתחייב הגנב על הטביחה ג' וד', דהא בגמר זביחה נאסרה ע"י חבירו שחשב לעבודה זרה, והא הפסידה לא רק ע"י טביחתו של הגנב, ומ"מ מתחייב הגנב דו"ה כיון דממש באותו הרגע הוא עושה טביחה של גניבה [ובודאי דאין זה דומה להא דאמרינן מאי קעביד, עי' בב"ק דף י' ע"ב, דכאן לא שייך דבין כך יופסד כיון דזה תלוי במעשה השוחט ובמחשבתו שיחשוב לע"ז ואפשר עד סוף השחיטה דלא ירצה שיהי' לע"ז ולא יאסר].

וצ"ע דהא בשני מזיקים תלוי בשאלה אי האי כולא היזיקא קעביד או כל א' פלגא היזיקא עבד בב"ק דף נ"ג, ואפילו אם כל א' עושה כוליה הזיקא, מ"מ הא כ"א צריך לשלם החצי, וא"כ הוא מחויב רק חצי דו"ה, ויש לעיין אם בזה שייך כי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי [ועיין במלחמות ובעהמ"א בב"ק סוף פ' הפרה לענין ד' דברים וכופר בשור ואדם שהזיקו], וצ"ל כיון דהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק, נמצא דזה ששוחט לע"ז אין עליו שם מזיק מן התורה, אלא דאם מזיק קודם הו"ל לאו דמרה משא"כ במזיק בב"א, וכיון דלענין דו"ה לא מתחשבים במה שזה מדרבנן, וכהא דאמרינן במעשה שבת דאם אינו אלא מדרבנן אינו פטור מדו"ה, וה"נ כיון דמדאורייתא אינו רק מזיק אחד והוא הטובח לכן אפי' לרבנן דר' נתן ג"כ יהי' חייב הגנב הדו"ה.

ועוד אפשר לומר דחיוב ג' וד' שחידשה תורה בטביחה ומכירה אינו בעד ההיזק שעושה בהטביחה רק בעצם הטביחה מתחייב, אלא דאי לאו דמרה לא שייך חיוב, אבל אינו מגדרי מזיק בעלמא, ולא שייך ע"ז לומר דכיון שיש עוד מזיק יפטר מחצי כיון דחיובו אינו מדין ההיזק, וזה בודאי לא קשה דנימא דהו"ל כעוד א' טובח, דלענין טביחה של גניבה אין על השני שום שם טובח.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א