הפלאה/כתובות/טז/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא לימא תנן סתמא וכו'. לכאורה הוי מצי לחלק כדמשני הש"ס לעיל דף י"ב ע"ב עד כאן לא קאמר ר"ג אלא היכא דאיכא מיגו וכו'. וצ"ל דהקושיא הוא לר' יוחנן דס"ל לעיל דף י"ג במאתים ומנה פליגי וכמ"ש התוס' לעיל שם ד"ה אלא דאיכא מיגו וכו' ע"ש דלדידיהו לא שייך הך שינויא וצ"ל כאידך שינויא מטעמא דחזקה. וה"נ איכא חזקה דבתולה נשאה. ובזה אתיא שפיר טפי מ"ש התוס' ד"ה דאי ר"ג וכו' דהקושיא הוא למ"ד הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום דבאמת הכי ס"ל לר' יוחנן בבבא מציעא דף י"ז ע"ב ולפ"ז כל שקלי וטריא דשמעתין אינו אלא לר' יוחנן. וצ"ל דהא דקאמר לקמן בשלמא לר' אלעזר דאמר במנה ולא כלום וכו' לאו דוקא לר"א דהא לדידיה אין צ"ל כלל דאפרקין קמא קאי דיש לומר דאיירי במודה ר"ג משום דליכא מיגו כנ"ל. אלא דלסברת ר' אלעזר יש לומר כן. ובזה יש להבין דיקדוק הלשון של הש"ס דקאמר בשלמא לר"א ולא קאמר הניחא כלשון הש"ס לעיל מזה הניחא לזעירי וכו' משום דלעיל שייך שפיר לשון הניחא אי ס"ל לר' יוחנן כזעירי. משא"כ הכא דלא שייך זה. וע"כ צ"ל בשלמא לסברת ר"א אבל אין בזה ניחותא לר' יוחנן דקיימא הש"ס אליביה. ועיין בסמוך. ודוק:
תוס' ד"ה דאי ר"ג וכו' דלמ"ד דמצי טעין וכו'. הוא הדין דהוי מצי למימר דהקושיא לרב פפא דמוקי לקמן מתניתין במקום שאין כותבין כתובה דלכ"ע לא מהימן לומר פרעתי כמ"ש התוס' להדיא לקמן דף צ"ו ד"ה יתומים וכו'. לכאורה היה נראה דע"כ צ"ל כן בקושיות הש"ס לקמן וכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי לא אתו עדים מאי הוי וכו' וכתבו התוס' שם דלרב פריך ולא משני דמהימן במיגו דפרעתי דהא רב גופא ס"ל דיכול לטעון אחר מעשה ב"ד. וע"כ צ"ל דבמקום שאין כותבין כתובה מודה רב דאינו יכול לומר פרעתי ומשמע ליה דרב ס"ל כרב פפא ומוקי מתניתין במקום שאין כותבין דהא רב ס"ל בפרק גט פשוט דאין כותבין שובר וע"כ משני כרב פפא. אך זה אינו דלרב דס"ל לקמן דף פ"ט דגט גובה עיקר וכתובה גובה תוספת אין צריך לשנויא במקום שאין כותבין כתובה כדמשמע לקמן דף פ"ט וצ"ל דקושיות הש"ס הוא דהא מתניתין סתמא קתני אפילו נקיטא גיטא דאינו יכול לטעון פרעתי אליבא דרב. שוב מצאתי בתוס' ריש פרק המוכר פירות שפירשו כן לרב דהקושיא הוא מגרושה. אך לפמ"ש לקמן כסברת בעל המאור דקושיות הש"ס אפילו לשמואל א"כ לפמ"ש התוס' לקמן דף פ"ט דשמואל ס"ל דיכול לטעון אחר מעשה ב"ד ולית ליה נמי גט גובה עיקר ע"כ צ"ל דאינו נאמן במיגו דפרעתי משום דבמקום שאין כותבין כתובה מיירי דהא ס"ל נמי דאין כותבין שובר וק"ל:
עוד נראה לכאורה לולי דברי תוס' ז"ל דאפילו למ"ד הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ואינו נאמן לומר פרעתי לא א"ש. דמ"מ כיון דאבידה הכתובה ואתרע למה תאומן אפילו לר"ג כיון דאתרע חזקתה ומנ"ל להקשות. ונהי דלקמן דפריך לרב כמ"ש התוס' יש לומר דכיון דס"ל גט גובה עיקר לא אתרע כלל העיקר בשביל שנאבידה הכתובה אבל הכא דוחק לפרש כן. ולפמ"ש דהקושיא למאן דמוקי למתניתין במקום שאין כותבין א"ש טפי. מיהו לפמ"ש בסמוך דעיקר הקושיא הכא לר"י דוקא ור"י הא ס"ל כותבין שובר ויכול לשנויא במקום שכותבין ואתרע. וצ"ל דלא ניחא להש"ס לאוקמי מתניתין דוקא במקום שכותבין ואין לה עדים שנאבד כתובתה דאתרע דכל כי האי ה"ל למתניתין לפרושי. ועיין מ"ש לקמן בזה. וק"ל:
תוס' ד"ה כיון דרוב וכו'. בעל המאור כתב דהקושיא הוא לכ"ע משום דהכא איכא רובא וחזקת הגוף וכה"ג אף שמואל מודה. וכן נראה לענ"ד דמוכח מדקאמר לעיל דף י"ב ע"ב דס"ל לשמואל הלכה כר"ג משום דאיכא ברי וחזקה כ"ש רובא וחזקה כמ"ש לעיל סוף פרק קמא דמוכח דרובא עדיף מברי. (מדקאמר לעיל דמהני לר"ג תרי רובא אפילו בנאנסה לענין יוחסין ולא מהני ברי ורובא ע"ש דף י"ד ע"ב תוס' ד"ה כמאן וכו') וע"כ צ"ל הא דקאמר לעיל בסוגיא זו עד כאן לא קאמר רבן גמליאל אלא בברי היינו למסקנא דלא שייך כאן רוב נשים בתולות נשאות. ולפ"ז יש ליישב מה שטוען עליו הרמב"ן מריש פרק המוכר פירות דפריך התם לרב ממתניתין ולא לשמואל דלפמ"ש דהא דמהני לשמואל רובא וחזקה מוכח מהא דס"ל הלכה כר"ג בברי וחזקה א"כ למאי דמשני לעיל די"ב ע"ב דעד כאן לא קאמר ר"ג אלא דאיכא מיגו יש לומר דרובא וחזקה גם כן לא מהני משא"כ הכא כבר כתבנו לעיל בכל הסוגיא דידן דדחוק לאוקמי מתניתין כר"ג אינו אלא לשנויא דחזקה שפיר מקשה התם אפילו לשמואל:
והנה הסמ"ע בח"מ סימן ל"ה ס"ק י"א כתב גבי קטן שמעיד שיצאה בהינומא וז"ל ומ"מ בעינן עדות זה ולא סמכינן ארובא לחוד משום דאיכא ריעותא קצת דאמרינן בגמרא רוב נשים בתולות יש לו קול עכ"ל. ולכאורה דבריו אינם מובנים דהא כתבו התוס' הכא דהקושיא אינו אלא לרב וכן הוא מפורש בב"ב ר"פ המוכר פירות. וצ"ל דס"ל כשיטת בעל המאור הכא דהקושיא גם לשמואל. עוד היה נראה דס"ל דאפילו לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ מתניתין דנקט האשה שנתארמלה דמיירי ביורשים לא טענינן להו דהא קי"ל בח"מ סימן ק"ח דלא טענינן ליתמי מלתא דלא שכיחא. והכא נמי כיון דרוב נשים בתולות נשאות והיא אומרת ברי לא טענינן ליתמי שמא היתה אלמנה אלא דאפ"ה הש"ס לא מצי להקשות בב"ב על שמואל משום דאיכא למימר דליורשין טענינן דשמא היה אביהם טוען פרעתי מנה והיה נאמן במיגו דאלמנה נשאתיך כדאיתא בח"מ שם דאף דלא טענינן ליורשים נאנסו משום דלא שכיחא טענינן החזרתי במיגו דנאנסו. וה"נ אפילו במקום שאין כותבין כתובה דאינו נאמן לומר פרעתי מ"מ נאמן במיגו דאלמנה. ואין להקשות דא"כ למה צריכין במתניתין עדים שיצאה בהינומא אפילו בעד אחד סגי. דתו לא הוי מהימן אביהן במיגו דאלמנה דהוי ליה כנסכא דר' אבא כדאיתא בח"מ סימן ע"ה. זה אינו דהא אמרינן בשבועות דף מ"ה דשמואל פליג על הא דר' אבא וס"ל דחזרה שבועה לסיני. אבל לפי מאי דקי"ל כר' אבא שפיר מקשה הכא הש"ס סתמא אליבא דהלכתא. וצריך לשנויי משום ריעותא דלית ליה קלא. ואתי שפיר דברי הסמ"ע אליבא דהלכתא. ועוד נראה דנהי דהמקשה דלא ידע מסברא דקלא שפיר מקשה דוקא לרב. אבל לפי מאי דמסיק דרוב הנשאות בתולות יש לו קול ע"כ אי אפשר לפרושי הכי דמיירי באמת דאיכא קול דא"כ לא שייך לומר ביורשים דטענינן דהוי מהימן אביהן לומר פרעתי מנה במיגו דאלמנה דכיון דאיכא קול אין זה מיגו להכחיש את הקול כדאיתא בפרק חזקת גבי עובדא דרבה בר שרשום וכמ"ש בח"מ סימן ק"נ ס"ה. א"כ ע"כ צ"ל דמיירי במקום דליכא קלא וממילא דא"צ לדחוקי דטענינן להו פרעתי במיגו דאלמנה אלא דשפיר טענינן להו דאלמנה היתה כיון דאיתרע ליה רובא. גם יש לומר דלא מצי להקשות ממתניתין על שמואל דהוי מצי לשנויא דמיירי שהבעל אמר בעצמו קודם מותו אלמנה נשאתיך ובהכי א"ש טפי לישנא דמתניתין והוא אומר אלמנה נשאתיך וא"צ לדחוק דאנתגרשה קאי כדפירש"י במתניתין. ודוק: ועיין מ"ש לקמן בסמוך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |