הפלאה/כתובות/טז/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


הפלאה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png טז TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


תוס' ד"ה וזו הואיל וכו'. ויש לומר דרוב נשים וכו'. לכאורה סברא זו מוכרחת אליבא דרב. אבל לשמואל דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ואיכא לאוקמי מתניתין דלקמן ואלו נאמנין ביש לה קול איכא למימר דהיכא דליכא קלא איתרע ליה רובא ובאמת אין הקטן נאמן. ולפ"ז קשה על הרמב"ם וטוש"ע באה"ע סימן צ"ו ובח"מ סימן ל"ה דכתבו סתמא דקטן נאמן משמע אפילו דליכא קלא. וכן נראה להדיא מלשון הסמ"ע שכתבנו בסמוך דמנ"ל הא. ואדרבא מלשון מתניתין דכאן דנקט אם יש עדים משמע טפי דאין הקטן נאמן אלא היכא דאיכא קלא. אבל היכא דאין לה קול בעינן עדים גמורים ואפילו לפמ"ש לעיל דביורשים לא טענינן להו דנשאה כשהיא אלמנה אלא היכא דלית לה קלא אבל בבעל עצמו אפילו היכא דאיכא קלא מהימן ולכך בעינן עדות הקטן. מזה נראה דהרמב"ם וטוש"ע כולהו ס"ל כשיטת בעל המאור דהקושיא אף לשמואל משום דהוי ליה רובא וחזקה וע"כ צריך לשנויא דש"ס דמיירי במקום דליכא קלא וע"כ הא דצריך לעדות הקטן היינו היכא דליכא קלא:

מיהו אכתי קשה לי דלפמ"ש לעיל דאף לשיטת בעל המאור ז"ל אין הקושיא לשמואל דניזל בתר רובא וחזקה אלא משום דס"ל לשמואל אין כותבין שובר וצריך לאוקמי במקום שאין כותבין כתובה דלכ"ע אינו נאמן לומר פרעתי ואין לו לבעל מיגו דפרעתי וכן צ"ל במתניתין דקטן נאמן להעיד שיצאה בהינומא דמיירי במקום שאין כותבין כתובה דאל"כ אין הבעל צריך לשלם כיון דאינה מוציאה הכתובה וס"ל לשמואל דאין כותבין שובר. וא"כ מוכח שפיר כדברי התוס' דמיירי במקום שאין קול. אבל למאי דקי"ל כותבין שובר שפיר איכא לאוקמי' מתניתין במקום שכותבין כתובה. וכיון דפסקו הרי"ף והרמב"ם כשמואל דלקמן דף פ"ט דבמקום שכותבין כתובה יכול לטעון פרעתי אחר מעשה ב"ד. א"כ יש לומר דמתניתין דקטן מיירי בדאיכא קלא. והא דצריך לעדות הקטן משום דהבעל נאמן במיגו דפרעתי. אבל היכא דליכא קלא יש לומר דאין הקטן נאמן כנ"ל. אך דלפמ"ש לעיל דאפילו לר' יוחנן דס"ל דאין יכול לטעון אחר מעשה ב"ד מ"מ הוי מצי לאוקמי במקום שכותבין. ואע"ג דלית ליה מיגו דפרעתי. מ"מ כיון דאיתרע שאינה מוציאה הכתובה יכול לטעון דאלמנה היתה כיון דאיתרע חזקתה שאבידה כתובתה. אלא דלא ניחא להש"ס לאוקמי מתניתין דוקא במקום שאין לה עדים שנאבידה כתובתה ואיתרע חזקתה דהא סתמא נקטא מתניתין. א"כ יש לתרץ נמי לשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דיכול לטעון אחר מעשה ב"ד דהא כתב הרמ"א ז"ל בסימן ק' סעיף ו' בהג"ה דאפילו לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל אם יש עדים שנאבידה כתובתה אינו יכול לטעון פרעתי. א"כ אי אפשר לאוקמי מתניתין דקטן במקום שכותבין ומשום מיגו דפרעתי. וצריך לתרץ כדברי התוספות. ודוק:

תוס' ד"ה וליחוש וכו' או אם יהיה במקום שאין מכירין וכו'. הקשו המפרשים דהא לקמן דף פ"ט כתבו התוס' דאין חשש בזה דהא יהיה נאמן במיגו דלא גרשתי אפילו אם יהיה כתובתה בידה. ובספר פני יהושע תירץ לפמ"ש התוס' דף פ"ט ע"ב דאם יאמר לא גרשתיך לא יתחייב בשאר וכסות משום דה"ל טענו בחיטין והודה לו בשעורין והכי קושיות הש"ס למאי דמוקי מתניתין לעיל כר"ג דמחייב בטענו חיטין והודה לו בשעורין. והוא דוחק חדא וכי משום דמהדר לאוקמי מתניתין אף כר"ג משום דהלכתא כוותיה נימא בהכרח דבכל מילי אתיא כר"ג במאי דלא קי"ל כוותיה. אדרבא הא מצינו דסתם רבי מילתא דחכמים בסתם בפרק שבועות הדיינין. ותו לפמ"ש התוס' בס"פ המניח אפילו ר"ג מודה דפטור משעורין אלא דמחייב שבועה. ויותר היה נראה לומר כיון דקי"ל הטעם דפטור משעורין בח"מ סימן פ"ח או משום דיכול לומר משטה הייתי בך בהודאת שעורין או מטעם מחילה בשעורין דמדלא תבעו מחלה לו. והכא לא שייך משטה וכיון דממ"נ חייב או כתובה או שאר וכסות. וע"כ צ"ל מטעם מחילה וכיון דסתם מתניתין ר' מאיר דס"ל דלא מהני מחילה בשאר וכסות כדאיתא לקמן דף נ"ו א"כ אם יאמר לא גרשתיך יתחייב בשאר וכסות. ובלא"ה צ"ל ע"כ דהקושיא משום דסתם מתניתין ר"מ מדלא מוקי מתניתין במקום שכותבין ונשרף כתובה בעדים וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' ד"ה מאי איבדה וכו' דבמקום שכותבין אפילו נשרפה איכא למיחש שמא כתב לה כתובה אחרת משום דאסור להשהותה בלא כתובה וזו דברי ר' מאיר כדאיתא בפרק אעפ"י דף נ"ז. מיהו אין אנו צריכין לכל זה כמבואר בחדושינו באריכות לקמן דף פ"ט בס"ד ושם יתבאר מה שיש עוד לעיין בדבריהם אלו. ודוק:

תוס' ד"ה ותו איבדה וכו'. אע"ג וכו' לולי דבריהם ז"ל נלע"ד דהאי ותו היינו קושיא אפילו למ"ד כותבין שובר דכיון דקתני הטמינה כתובתה כותבין שובר כ"ש באבידה. בשלמא הא דקתני נשרפה יש לומר לפמ"ש לעיל דקושיות הש"ס וכיון דרוב נשים בתולות נשאות וכו' אין הקושיא אלא היכא דלא איתרע אבל היכא דאיתרע שאינה מוציאה הכתובה לפנינו יכול לטעון שלא היתה בתולה א"כ טובא קמ"ל הא דקתני נשרפה אע"ג דלא איתרע כיון שיש עדים שנשרפה אפ"ה בעינן עדים שרקדו בפניה כדמשני הש"ס לעיל הואיל ואין לה קול איתרע רובא. אבל איבדה קשה כיון דקתני הטמינה למה ליה איבדה. ולפ"ז צריך להבין מאי משני דאיבדה כהטמינה למ"ד כותבין שובר. ויש ליישב לפמ"ש במתניתין דאפילו ביש עידי הינומא מ"מ במקום דאיתרע מצי טעין דפרע לה או מחלה לו הכתובה וכתב לה כתובה אחרת על מנה כמ"ש הב"ש באה"ע סימן ס"ו ס"ג וא"כ יכול לפרש איבדה כי הטמינה לאו משום דאין כותבין שובר אלא משום דאינו מועיל העדים שרקדו לפניה כיון דאיתרע יכול לטעון פרעתי כנ"ל. ולפ"ז צ"ל דהאי אלא כל איבדה היא סתירה לדברי ר' אבהו דאמר זאת אומרת כותבין שובר דאדרבא בברייתא קתני אבידה כי הטמינה דמשמע דאין כותבין שובר. ונהי דיש ליישב כנ"ל מ"מ אין הוכחה דכותבין שובר דיותר יש לומר כפשטיה. ומנשרפה אין ראיה דהא יש לומר דנשרפה אחר גירושין כמ"ש התוס' ד"ה מאי וכו'. גם יש לומר דבאמת למאי דמסיק אלא כל איבדה כי הטמינה ס"ל להברייתא דאין כותבין שובר דהא פלוגתא דתנאי היא בב"ב וכן צ"ל ע"כ לר' יוחנן דס"ל דאינו יכול לטעון אחר מעשה ב"ד אפילו היכא דאיתרע כמ"ש תוס' והרא"ש וס"ל נמי דכותבין שובר א"כ איך יפורש איבדה כי הטמינה ע"כ צ"ל דאתיא כתנא דאין כותבין שובר והיינו דקאמר מאן דמתני אמתניתין אבל אברייתא לא כי קושין רצה לומר קושיא דאיבדה למה לי דליכא לאוכוחי מהך ברייתא דכותבין שובר ודוק:

שם גמרא אלמנה מי לא אכלה בתרומה. נראה מפירש"י בד"ה ראוי היתה וכו' דבתולה שלימה נמצאת ולא בעולה שתפסל לכהונה וכו' דלפי הס"ד היה סימן זה לאחר שנמצאו לה בתולים להודיע שהיא כשרה לכהונה וממילא הוא ראיה דנשאת כשהיא בתולה. ולפ"ז צ"ל דהא דמקשה אלמנה מי לא אכלה בתרומה רצה לומר דלפי מאי דאיתא לעיל דף י"ב דאפילו באלמנה שנכנסה לחופה ולא נבעלה פריך וניחוש שמא תחתיו זינתה דאפ"ה לענין כהונה חיישינן שנבעלה אע"ג דכתובתה מנה א"כ שפיר פריך דיש לומר דהיתה אלמנה שנכנסה לחופה ולא נבעלה והודיע שהיא כשרה לכהונה ואפ"ה יש לומר דכתובתה מנה. ומשני שזה ראשית ועשו סימן זה בשעת נשואין קודם הבעילה להודיע שכתובתה מאתים. ועיין מ"ש לקמן גבי ארמלתא לית לה כסני. וק"ל:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון