חידושי הרי"מ/כתובות/טז/א

חידושי הרי"מ כתובות טז א

דף י"ו ע"א

גמ' לימא מתניתין דלא כר"ג דאי ר"ג כו' ופי' רש"י היא נאמנת דאזיל בתר חזקת הגוף כו'. והנה לקמן פריך כיון דרוב נשים כו' כי לא אתי עדים כו'. וכתבו תוס' ד"ה כיון דלרב פריך דס"ל הולכין בממון אחר הרוב כו' ע"ש והבעל המאור ז"ל כתב דאף לשמואל פריך משום דאיכא חזקת הגוף ע"ש ודחה הרמב"ן ז"ל דבריו די"ל דהכא במתניתין ליכא כלל חזקת הגוף דבשלמא התם במשארסתני נאנסתי שייך חזקת הגוף דאינה עומדת לזנות משא"כ הכא דעומדת להנשא ע"ש. ותמהו כולם על הרמב"ן ז"ל דלפי דבריו מאי פריך לימא מתניתין דלא כר"ג הא במתניתין י"ל דליכא חזקה ומודה ר"ג ועיין בס' פ"י שהניח בצ"ע. ונראה לישב דהנה בירושלמי פריך אמאי לא תני במתניתין אם יש עדים שנשאת ברביעי דהוא ראי' שהיתה בתולה ומשני הדא אמרת לית רביעי כלום ע"ש. ועיין בשיטה מקובצת דלתלמודא דידן לא שייך תרוצו ולכך תירץ בש"מ הנ"ל תירוץ א' דלכך לא תני רביעי משום דרגילות הוא לשכח מתי נשאת ולא ימצא עדים על זה אבל שיצאה בהינומא שפיר זוכרים ע"ש. ויש להקשות דהנה קי"ל דמדאורייתא כל העדיות צריכין דרישה וחקירה ואם אינם יודעין החקירות עדותן בטלה והנה החקירות הם באיזה יום ובאיזה שעה ואם אינם יודעין באיזה יום נעשה המעשה כל עדותן בטילה וא"כ קשה לכאורה כיון דאין העדים יודעים שנשאת ברביעי ממילא גם העדות שיצאה בהינומא לא הוי עדות כיון שאינם יודעים באיזה יום בשבוע יצאה בהינומא ועדותן בטילה וא"כ ממ"נ אם יודעין אינו צריך יוצאה בהינומא ואם אינם יודעים לא מהני כנ"ל. אך באמת זה לא קשה דקי"ל דבדיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה מדרבנן ושפיר מהני אף שאינם יודעין וא"ש כנ"ל. אמנם עדיין קשה למאי דקי"ל בדין מרומה בעינן דרישה וחקירה אף בדיני ממונות ולרוב הפוסקים באומרים אינם יודעין עדותן בטילה ע"ש והנה הפוסקים כתבו דהיכא דהבע"ד מכחיש ואית לי' מיגו או חזקה נגד העדים הוי דין מרומה ובעי דרישה וחקירה ע"ש וגדולה מזו כתב הב"ש באה"ע סי' מ"ב ס"ק י"ד גבי קדושין דהיכא דאשה מכחשת לחוד הוי דין מרומה ע"ש ופירשו דבריו משום דאית לה חזקת פנוי' ע"ש והנה לעיל תוס' ד"ה האשה הקשו מאי מהני יש עדים שיצאה בהינומא למ"ד יכול לטעון פרעתי הא אית לי' מיגו דפרעתי ותירצו דהוי מיגו במקום עדים ע"ש. ולמ"ש קשה הא כיון דאית לי' מיגו ליכא עדים כלל דהוי דין מרומה וכיון שאינם יודעין החקירות עדותן בטילה ואיך הוי מיגו במקום עדים הא לא הוי עדים כיון דאית לי' מיגו:

אמנם גם זה לא קשה דהנה הש"מ הקשה מאי מהני המיגו הא הוי מיגו במקום חזקה דאיכא נגדה חזקת הגוף ותירץ דממילא אין יכולין להוציא דנשאר חזקת ממון ע"ש והנה המפ' כתבו דחזקת ממון אינה חזקה המכרעת על המעשה להורות שכך הי' כמו שאומר המוחזק זה אינו רק שאין יכולין להוציא ממון ואינה דומה לשאר חזקות ע"ש וא"כ ממילא א"ש דמהני העדים דכל הטעם דהיכא דאיכא מיגו או חזקה הוי דין מרומה הוא משום דיש ראי' שמעידים שקר ע"ש וא"כ הכא לענין זה לא מהני המיגו דהוי במקום חזקת הגוף כמ"ש הש"מ וא"ל כנ"ל דנשאר חזקת ממון ז"א דע"ז שפיר מהני העדים דמחמת החזקת ממון לא הוי דין מרומה כו' וא"ש ולפ"ז מיושבים דברי הרמב"ן ז"ל דפריך שפיר לימא מתניתין דלא כר"ג וא"ל כנ"ל דלמא במתניתין ליכא חזקת הגוף ז"א דאי נימא דליכא חזקת הגוף א"כ מאי מהני דאיכא עדים הא הוי דין מרומה שפיר כנ"ל דאית לי' מיגו כיון דליכא חזקת הגוף ומוכח דאיכא שפיר חזקת הגוף ופריך שפיר. אך לכאורה י"ל דבאמת ליכא חזקת הגוף ואעפ"כ לא הוי דין מרומה כיון דאיכא רוב נשים בתולות נשאות רק דאין הולכין בממון אחר הרוב א"כ נגד המיגו שפיר איכא הרוב ואף דנשאר חזקת ממון שפיר מהני העדים דלא הוי מרומה כנ"ל. אך ז"א דלפי האמת איכא רוב הנשאת בתולה יש לה קול נגד הרוב דבתולה נשאת ומוכח שפיר דאיכא חזקת הגוף במתניתין ופריך שפיר ומיושב שפיר דברי הרמב"ן ז"ל דלמאי דפריך כיון דרוב נשיה בתולות נשאות כו' ולא ידע מרוב יש להם קול כתב הרמב"ן ז"ל לרב פריך דלשמואל לא קשה די"ל שפיר דליכא חזקת הגוף במתניתין וא"ל כמ"ש דא"כ מאי מהני העדים ז"א כיון דאיכא רוב רק דלא מהני משום חזקת ממון א"כ ממילא נגד המיגו מהני הרוב ולא הוי מרומה כנ"ל אבל לעיל דפריך לימא מתניתין דידע שפיר. מרוב יש להם קול כמ"ש הש"מ רק דרוב דבתולה עדיף ע"ש א"כ ממילא הוכיח שפיר דאיכא חזקת הגוף ופריך שפיר כו' וא"ש. ואף דכתבו תוס' ד"ה דאי דקושית הש"ס הוא רק למ"ד אינו יכול לטעון פרעתי וליכא מיגו ע"ש וא"כ ליתא למ"ש אך ז"א דכבר כתב בש"מ די"ל שפיר דפריך אף למ"ד אמר כלום ומ"מ סבר דחזקת הגוף ודאי עדיף מהמיגו וגם הרוב דבתולה דעדיף מרוב דקול שפיר מוציאין ממון ע"ש וא"ש. ולפ"ז מיושב מאי שדקדקו למה אמר טעמא דאיכא עדים הא תני בהדיא אם יש עדים כו' ע"ש ולמ"ש א"ש דכל הקושיא הוא כיון דביש עדים מהני ע"כ דאיכא חזקת הגוף כו' א"כ לימא תנן סתמא וא"ש:

ולמ"ש יש לישב מאי שהקשו הפ' לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב איך מהני לקמן במתניתין דנאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקטנן שיצאה בהינומא ומפרש התם הטעם משום דרוב נשים בתולות נשאות כו' ע"ש. והקשו דהא טעם זה לא מהני רק לרב כדמשמע מסוגיא דב"ב דלא פריך רק לרב ע"ש. וא"כ לשמואל אמאי מהני הא אין הולכין בממון אחר הרוב ע"ש. ולמ"ש מיושב דלמסקנא דאיכא רוב הנשאות בתולה יש לה קול א"כ מוכח שפיר ממתניתין דאיכא חזקת הגוף אף דעומדת להנשא כמ"ש וא"כ מהני שפיר הרוב אף לשמואל דאיכא גם חזקת הגוף כדברי בעה"מ ז"ל אבל למאי דפריך באמת לא פריך רק לרב כמ"ש וא"ש:

ולמ"ש יש לישב מאי שתמהו על המהרש"א ז"ל שהקשה בתוס' ד"ה לימא דהא אף למ"ד הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום מאי פריך דלמא איירי במקום שאין מכירין ולכך נאמן במיגו דאין את אשתי ע"ש ותמהו עליו דא"כ למה תני במתניתין אם יש עדים שיצאה בהינומא כו' הא אותן העדים הם יודעין מהנשואין ולמה להו יצאה בהינומא הא ממילא לית לי' מיגו דאין את אשתי ואינו נאמן מחמת החזקה ע"ש. ולמ"ש מיושב דהנה יש מפ' כתבו שם באה"ע על מ"ש הב"ש דכשאחד מהן מכחיש העדים הוי דין מרומה ע"ש וכתבו די"ל דוקא גבי קדושין נראה כדין מרומה כיון שא' מהן מכחיש אבל בשאר דברים לא הוי דין מרומה כשהבע"ד מכחיש אף אי אית לי' חזקה ג"כ לא הוי ד"מ ע"ש א"כ לפ"ז לא קשה מ"ש לעיל דאיך הוי מיגו במקום עדים הא הוי דין מרומה ולמ"ש ז"א דלא הוי דין מרומה כלל בכה"ג. ולפ"ז ממילא מיושבים דברי מהרש"א ז"ל דאיירי במקום שאין מכירין ואי"ל כנ"ל כיון דהעדים יודעין מהנשואין לית ליה מיגו ז"א דאם יאמר אין את אשתי לא יהי' מהני כלל העדים דשפיר יהי' דין מרומה דלענין הקדושין כשאחד מכחיש הוי דין מרומה ובעי דו"ח וא"כ הוי שפיר מיגו אף דיש עדים רק דהוי עכשיו מיגו במקום עדים דעכשיו לא בעי דו"ח אבל אם לא יאמרו שיצאה בהינומא רק על הנשואין ממילא אית לי' מיגו כנ"ל דשפיר יהי' נאמן כמ"ש וא"ש:

עוד יש לישב דברי הרמב"ן ז"ל דהנה קי"ל דכתובה אינה גובה ממטלטלין רק ממקרקעי ולדעת הרבה פוסקים אף מיני' בגרושה אינה גובה רק מקרקע ואם אין לו קרקע אינו צריך לשלם לה כלל עיין אה"ע ס' ק' ולעיל דף י' ע"א תוס' ד"ה הואיל כתבו דלמ"ד כתובה דרבנן א"ש דלא תיקנו חכמים לגבות רק מקרקע אבל אי כתובה דאורייתא ע"כ הטעם משום דחכמים תיקנו בהיפך שלא תגבה ממטלטלין כדי שלא יפרשו ב"א כו' ע"ש והנה הפוסקים כתבו דלמ"ד כתובה דרבנן אינו כשאר חוב דבשאר חוב יש על הלוה שיעבוד הגוף שחייב לשלם וגם שיעבוד נכסים אבל בכתובה אין עליו שיעבוד הגוף כלל דאם הי' עליו שיעבוד הגוף ממילא הי' חייב לשלם אף ממטלטלין ואפילו מגלימא דעל כתפי' כיון שהחיוב מוטל עליו לפרוע וע"כ דאין עליו שיעבוד הגוף כלל רק החכמים תיקנו שיעבוד על הקרקע בלא הגוף אבל אי כתובה דאורייתא שפיר יש שיעבוד הגוף כמו בשאר חוב רק שחכמים תיקנו בהיפך שלא תגבה ממטלטלין ע"ש ובתוס' לעיל דף י' ד"ה אמר פסקו כרשב"ג דכתובת בתולה דאורייתא וכתובת אלמנה וגרושה דרבנן ע"ש. ויש להקשות לפ"ז דהנה בח"מ ס' מ"ט ס' י' קי"ל דבשני יוסף בן שמעון שאין אחר יכול להוציא שטר על אחד מהן שיכול לדחותו אצל השני אף אם קנה יוסף ב"ש א' קרקע מחבירו או שירש ממנו ג"כ אין אחר יכול לגבות ממנו אף דלכאורה גובה ממ"נ אם לך הלויתי א"כ אתה חייב לי וגובה ממך ואם לחבירך הלויתי א"כ אני גובה ממך בתורת לוקח או יורש כיון שלקח הקרקע מחבירו אעפ"כ אינו יכול לגבות כיון דנכסי דבר נש אינן ערבין בי' ואינן משועבדים רק מטעם ערב מחמת שיעבוד הגוף וקי"ל דלא יתבע מן הערב תחלה רק מן הלוה וא"כ כיון שאין לו שיעבוד הגוף על יב"ש הא' שיכול לדחותו אצל האחר ממילא גם הנכסים אינם משועבדים ולכך אינו יכול לגבות בתורת ממ"נ דיכול לומר באמת איני חייב רק יב"ש חבירי ואעפ"כ אינו יכול לגבות בתורת לוקח כיון שגם עליו אין לך שיעבוד הגוף שיכול לומר שאני חייב לך ומשועבדים הנכסים ולכך אינו גובה כלל ע"ש והוא מגמ' דבכורות דף מ"ח ע"ש וכן הדין כשיב"ש הא' ערב בעד חבירו ג"כ אינו גובה בתורת ממ"נ כיון שאינו יכול לגבות מהלוה שיכול לומר הערב חייב מצד עצמו ואנכי הערב וליכא שיעבוד הגוף שיכול לדחות החוב שמצד עצמו ולכך אינו גובה כלל ע"ש:

וא"כ לפ"ז לכאורה הכא גבי יורשים כשאומר אלמנה נשאתיך אינה יכולה לגבות כלל אף המנה שמודה כיון דכתובת בתול' דאורייתא והוא ממש כשאר חוב ומשועבדים הנכסים מחמת ערב על השיעבוד הגוף דניכסי דבר נש כו' וכתובת אלמנה דרבנן וליכא שיעבוד הגוף רק הנכסים משועבדים מצד עצמם כמ"ש. וא"כ כיון שאומרת בתולה נשאתני אינה גובה מהיורשים כלום דאם באמת היתה בתולה אין לה כלל כיון דאין הנכסים משועבדים רק מטעם ערב כיון שבאמת היא בתולה א"כ גם מטעם ערב אינה גובה כיון דליכא שיעבוד הגוף כיון שהוא אומר אלמנה נשאתיך ואין עליו שיעבוד הגוף כלל רק על הנכסים בלא ערבות ואינו חייב מצד עצמו א"כ ממילא אין הנכסים משועבדים מטעם ערב כיון שהוא יכול לדחות השיעבוד שמצד עצמו וא"כ אם באמת היא בתולה ואין הנכסים משועבדים רק בשביל שיש עליו שיעבוד הגוף ועליו באמת אין כאן שיעבוד הגוף כיון שאומר אלמנה נשאתיך וממילא גם על הנכסים אין כאן שיעבוד מטעם ערב ומצד עצמם אין עליהם שיעבוד כיון שבאמת היתה בתולה והוי ממש כמו ביב"ש שערב בעד חבירו וא"כ אף שממנו גובה שפיר כיון שאומר אלמנה נשאתיך ומשועבדים הנכסים מצד עצמם מ"מ מן היורשים אינה גבוה כלל שאנו אומרים בהיפך שהיתה בתולה ואף מנה אין לה כנ"ל. וא"כ קשה לפי מאי שהקשה הרא"ש ז"ל אמאי תני אם יש עדים אבל בלא עדים פטור לגמרי הא הוי מודה במקצת וחייב שבועה דאורייתא ותירץ דהוי שיעבוד קרקעות והנה תוס' ב"ב כתבו דלא הוי שיעבוד קרקעות רק היכא דגובה ממשועבדים ע"ש וא"כ קשה עדיין קושית הרא"ש הא חייב שבועה וא"ל כנ"ל ז"א דמלקוחות אינה יכולה לגבות כלל דנאמר בהיפך שמא היא בתולה ואינו מגיע לה כלל כמ"ש כיון דהוא אומר אלמנה ובאמת היא בתולה וא"כ לא הוי שיעבוד קרקעות כמ"ש הרמב"ן ז"ל ותוס' ב"ב לחד תירוצא דלכך בעדים לא הוי שיעבוד קרקע משום דנגד לקוחות נטעון פרעתי אף שהוא מודה דאיכא שיעבוד קרקעות אעפ"כ כיון דנגד לקוחות לא נאמין להודאתו לא הוי הודאת שיעבוד קרקע ע"ש וממילא גם הכא לא הוי שיעבוד קרקע כנ"ל דמלקוחות לא תוכל לגבות כלל וא"כ יתחייב שבועה כקושית הרא"ש ז"ל ואף דלכאורה יש לחלק דהתם דההודאה אף על מטלטלין לא הוי שיעבוד קרקע רק היכא דיוכל לגבות ממשועבדים משא"כ הכא דכל ההודאה הוא רק על קרקע דכתובת אלמנה אינה גובה רק מקרקע א"כ גם בבני חורין הוי הודאת קרקע דאין כאן הודאה על דבר אחר רק על קרקע:

ובזה הי' אפשר לישב דברי הרמב"ם והרא"ש ז"ל שכתבו דהשתא דתיקנו הגאונים דכתובה גובה ממטלטלי לא הוי שיעבוד קרקע ותמהו עליה מהא דסלעים דינרין כיון דגובה אף מקרקע ע"ש. ולמ"ש דכיון דגובה אף ממטלטלין לא הוי שיעבוד קרקע כיון שאינו גובה מלקוחות וכמ"ש דאף אחר תקנת הגאונים ליכא שיעבוד הגוף באלמנה דעל זה לא תיקנו. אך זה אינו דהם פסקו דחייב מנה עכ"פ ביורשים ובאמת כתבו שם דאף היכא דאינו גובה רק מקרקע לא הוי שיעבוד קרקע רק היכא דגובה מלקוחות דהוא כמו הילך דאל"ה מאי פריך ריש ב"מ ולמ"ד הילך פטור למה איצטרך קרא למעוטי קרקע כו' וא"כ קשה הא איצטרך היכא דאינו גובה מלקוחות וההודאה הוא רק בקרקע כגון שפטרו דלא הוי הילך ומוכח ע"כ דגם שיעבוד קרקע בכה"ג לא הוי היכא דאינו גובה ממשועבדים וא"כ קשה כנ"ל אמאי אינו חייב שבועה. ואף דיש לדחות דהרא"ש ז"ל לא הקשה כלל אמתניתין רק אלשון הש"ס דאמר הא ליכא עדים בעל מהימן דמשמע בלא שבועה אבל מתניתין שפיר י"ל דליכא עדים חייב שבועה אך המפ' כתבו דגם מפשטא דמתניתין משמע דבלא עדים נאמן מכל וכל וכן משמע בירושלמי ע"ש. והא דקי"ל דהיכא דהערב מודה והבע"ד מכחיש חייב הערב אף דליכא שיעבוד הגוף כבר חילקו הפוסקים דהתם שיודע בבירור משא"כ הכא שאף שחייב בודאי ממ"נ מ"מ אינו יודע בבירור מאיזה צד חייב ולכך פטור ע"ש] אך יש לישב דהנה באמת אית לה הכא חזקת הגוף שהיא בתולה רק דלא מהני משום דאיכא נגדה חזקת ממון ואינה יכולה להוציא ממנו וא"כ ממילא מיושב דשפיר מגיע לה מנה עכ"פ וא"ל כמ"ש דליכא שיעבוד הגוף אף על מנה כיון שאמר אלמנה. ולמ"ש ז"א דעל שיעבוד הגוף מהני שפיר חזקת הגוף דאותו המנה כיון דחייב ממ"נ אף אם היתה אלמנה רק בין אי חייב מחמת שיעבוד הגוף או הנכסים מצד עצמם על זה שפיר ליכא חזקת ממון ומהני חזקת הגוף דהיתה בתולה ואית לה שיעבוד הגוף על אותו מנה דליכא נגדה חזקת ממון וממילא גם מיורשים ומלקוחות גובה אותה מנה כיון דאיכא שיעבוד הגוף ולכך פטור משבועה דהוי שפיר שיעבוד קרקעות כיון דגובה מלקוחות כנ"ל:

ומיושב ממילא דברי הרמב"ן ז"ל דפריך שפיר לימא דלא כר"ג וא"ל כנ"ל דלמא ליכא במתניתין חזקת הגוף ז"א דאי ליכא חזקת הגוף קשה כנ"ל דיתחייב שבועה דלא הוי שיעבוד קרקעות כמ"ש דליכא שיעבוד הגוף כיון דליכא חזקה וע"כ דאיכא חזקת הגוף ופריך שפיר. אבל בהא דפריך כיון דרוב נשים בתולות נשאות כו' כתב הרמב"ן ז"ל שפיר דרק לרב פריך אבל לשמואל לא קשה די"ל דליכא חזקת הגוף רק הרוב ואין הולכין בממון אחר הרוב וא"ל כנ"ל דא"כ יתחייב שבועה כיון דליכא חזקה ז"א כיון דאיכא רוב דהיתה בתולה רק דלא מהני משום חזקת ממון אבל נגד שיעבוד הגוף שפיר מהני והוי שפיר שיעבוד קרקעות כמ"ש וי"ל שפיר דליכא חזקה ואעפ"כ א"ש כו' משא"כ למסקנא דאיכא נגדה כל הנשאת בתולה כו' ע"כ דאיכא חזקת הגוף כנ"ל וא"ש. ומיושב גם קושיא השני' מהא דאלו נאמנין כו' דלמסקנא שפיר ע"כ איכא חזקת הגוף כמ"ש וממילא אף לשמואל מהני הרוב כנ"ל אבל השתא לא פריך רק לרב כמ"ש וא"ש:

ובזה יתישב ג"כ קושית מהרש"א שהקשה מאי פריך דלמא איירי במקום שאין מכירין ואית לי' מיגו נגד החזקה ולמ"ש מיושב דאי איכא מיגו נגד החזקה קשה כנ"ל דליכא שיעבוד הגוף ולא הוי שיעבוד קרקע וגם קושית התוס' מיושב שהקשו למ"ד הטוען אחר מעב"ד יכול לטעון פרעתי לא פריך הש"ס דבמתניתין איכא מיגו ולכך נאמן ולמ"ש א"ש דבאמת י"ל דאיירי בהודה שלא פרע או תוך זמנו כמ"ש הר"ן ז"ל רק דקושית תוס' היא מנ"ל דלא איירי בלא הודה ואית לי' מיגו ולמ"ש א"ש דאי בלא הודה קשה כנ"ל דליכא שיעבוד הגוף וחייב שבועה וע"כ דאיירי בהודה וליכא מיגו כנ"ל ופריך שפיר וא"ש:

עוד יש לישב דברי הרמב"ן ז"ל הנ"ל דהנה בש"מ כתב דמתניתין דקתני לא כי כו' איירי שגם היורשים טוענים ברי שהיתה אלמנה וכגון שהם מאשה אחרת וכן משמע בירושלמי ע"ש. והנה בס' הפלאה הקשה למה תני במתניתין אם יש עדים שיצאה בהינומא כו' דמשמע ב' עדים הא בעד אחד סגי דמשמע דאיירי שהוא מודה ג"כ שיצאה בהינומא רק שאומר שאעפ"כ היתה אלמנה רק דבלא עדים הי' נאמן במיגו שלא יצאה בהינומא ע"ש וא"כ סגי בעד אחד שיצאה בהינומא דלית לי' מיגו כמו בנסכא דר"א והוי מחויב שבועה ואיל"מ. ותירץ דממ"נ לשטת הפוסקים דהוי שיעבוד קרקעות א"כ שפיר אית לי' מיגו דלא יצטרך לשבע אף כשיאמר שלא יצאו בהינומא לדעת הרמב"ם ז"ל דלא הוי שיעבוד קרקע א"כ ג"כ לא הוי מחושואיל"מ כיון דגם עכשיו צריך שבועה דמודה מקצת שפיר הוי מיגו ע"ש ומתניתין משמע דאתיא כר"מ דגובה ממטלטלין כמ"ש הפ"י לקמן ע"ש. ולכאורה יש להקשות דהנה לקמן דף מ"ג ע"ב קי"ל כרבי דבתרי זימני הוי חזקה וכשמת לה ב' אנשים אסורה להנשא עוד וכתב הרא"ש ז"ל בשם הרבה פוסקים דכשמת בעלה השני אין לה כתובה ממנו דדרשינן מדרש כתובה שכתוב בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב כו' והכא כיון דאינה יכולה להנשא עוד דהוי קטלנית ממילא אין לה כתובה ע"ש. וא"כ לפ"ז קשה הכא לכאורה גבי יורשים שטוענים אלמנה נשאך אבינו וא"כ כיון שגם עכשיו מת גם הוא ממילא אין לה כתובה כלל אף מנה דהוי קטלנית לדעת הפוסקים וא"כ כיון שאין לה כלל קשה קושית ס' הפלאה הנ"ל הא בעד אחד סגי גבי יורשים כיון שטוענים ברי כדברי הירושלמי וש"מ ואיירי ג"כ שמודים שיצאה בהינומא רק דאעפ"כ היתה אלמנה כמו שהוכיח שם ואינם נאמנין רק מטעם מיגו וקשה כנ"ל דסגי בעד אחד והוי מתוך שאיל"מ לשטת הרמב"ם דצריך שבועה ויצטרך לשבע כשיכחיש העד וא"ל כתירוצו דגם עכשיו צריך לשבע דהוי מודה במקצת ז"א דביורשים לא הוי כלל מודה במקצת כשטוענין אלמנה דאין לה כלום כמ"ש א"כ פטורין אף משבועה וממילא חייבים לשלם דהם מתוך שאיל"מ כיון שעכשיו פטורים וסגי בעד אחד וקשה כנ"ל. ואף לשטת הרא"ש ז"ל שדחה דבריהם ופסק דיש לה כתובה משני מ"מ כתבו הפ' דזה דוקא בכתב לה כתובה שנתחייב לה אבל בלא כתב לה רק שנתחייב בתנאי ב"ד אינו חייב אף להרא"ש ז"ל דכל הטעם שתיקנו כתובה לאלמנה הוא משום חינא כדי שתוכל להנשא והיכא דלא שייך חינא לא תיקנו כמ"ש תוס' בכמה דוכתי וא"כ כיון שאינה יכולה להנשא לא שייך חינא ולית לה כתובה רק בכתב לה ע"ש וא"כ הכא למאי דמוקי לה במקום שאין כותבין כתובה רק בתנאי ב"ד וא"כ קשה כנ"ל. ואף למאן דמוקי לה במקום שכותבין מ"מ הפ"י ז"ל כתב הטעם דלמ"ד הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום והקשה מ"מ במקום שכותבין ואין לה דהוי נפל איתרע ואעפ"כ אינו נאמן לדעת התוס' ואמאי באמת כן הא בכל מקום יכול לטעון בנפל פרעתי ותירץ דכיון דהטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום היכא דלא כתב לה ממילא לא הוי כלל נפל איתרע דאינה חוששת לשמרו כיון שגם אם יטעון שלא כתב לה יתחייב לכך לא איתרע כלל ע"ש וא"כ למ"ש הכא כיון דאם לא הי' כתובה רק בתנאי ב"ד אין לה כלל דהוי קטלנית רק משום דכתב לה א"כ אף אי כתב לה אין לה דהוי שפיר נפל איתרע דצריכה לשומרו כיון דבלא כתב לה אין לה א"כ אם היתה אלמנה באמת אין לה כלום דטוענין פרעתי עבור היורשים דאיתרע בנפילה אם הי' אלמנה אבל אם בתולה היא לא איתרע וממילא אם יטעון שלא יצאה בהינומא יצטרך לישבע להכחיש את העד והוי עכשיו מחויב שבועה ואינו יכול לשבע משלם כיון שעכשיו אינו צריך לישבע כו' וסגי בעד אחד וקשה כנ"ל למ"ל ב' עדים ביורשים כמ"ש:

אך באמת לא קשה כיון דכל הטעם דאין לה כתובה משני כשמת הוא משום מדרש כתובה דלא קרינן לכשתנשאי כיון שאינה יכולה להנשא והנה באמת הכא אית לה חזקת הגוף שהיתה בתולה רק דאינה יכולה להוציא דאיכא נגדה חזקת ממון וא"כ כיון דמדינא אית לה משני רק מחמת דאינה יכולה להנשא והכא לענין להנשא שפיר מהני חזקת הגוף שהיתה בתולה ואינה קטלנית ומותר' להנשא דלענין זה ליכא חזקת ממון. וממילא כיון דמותרת שפיר גובה מנה דלא שייך מדרש כתובה כנ"ל. אך לכאורה ז"א כיון דמה שתנשא באיסור לא מיקרי לכשתנשאי כמ"ש הפ' דדוקא לכשתנשאי בהיתר וא"כ עדיין אינו מגיע לה כיון שאומרים אלמנה נשאך אבינו וא"כ באמת אין אתה רשאי להנשא ואינו מגיע לה כלום ואף דמותרת היא משום שאנו אומרים שהיתה בתולה וא"כ מהני לענין זה החזקת ממון שהיתה אלמנה ובאמת אסורה להנשא והא שתנשא יהי' באיסור וממילא אינו מגיע לה כלום דלא קרינן לכשתנשאי כיון שהיא אלמנה באמת כנ"ל:

אמנם ז"א דהנה בכה"ג הקשה בכל מקום אמאי לא מהני רוב או חזקה נגד חזקת ממון הא חזקת ממון אינה חזקה המכרעת על המעשה שכך הי' רק דאין אנו יכולין להוציא ושאר חזקות או רוב המה מכריעים הדבר שבאמת חייב וא"כ חייב מטעם איסור גזל כיון שבודאי חייב ותירץ באו"ת ובס' קצה"ח בקונטרס הספיקות כלל א' ס' ו' דכיון דהתורה אמרה המוציא מחבירו עליו הראי' נתנה לו התורה במתנה ממון זה אף שבאמת חייב בודאי מ"מ פטרה אותו התורה אף שהמעשה כך הי' כמו שמורה הרוב ע"ש. וא"כ לפ"ז א"ש הכא מ"ש כיון דאיכא חזקת הגוף ודאי היתה בתולה רק דאיכא נגדה חזקת ממון ולא יוכל להוציא ואף שבאמת היתה בתולה כמ"ש הקצה"ח כו' וא"כ כיון דמדינא אית לה כתובה משני רק משום דנימא דמה שתנשא יהי' באיסור וזה אינו דלענין מה שתנשא ודאי הוא בהיתר דבאמת היתה בתולה בודאי דאיכא חזקת הגוף ואינה קטלנית ושפיר חייב מנה כמ"ש:

ולפ"ז מיושב דברי הרמב"ן ז"ל דפריך שפיר לימא מתניתין דלא כרבן גמליאל ואי"ל דלמא ליכא כאן חזקת הגוף כנ"ל דז"א דאי ליכא חזקת הגוף קשה כנ"ל למ"ל ב' עדים בעד אחד סגי דהוי משאיל"מ דעכשיו פטור משבועה דשמא תנשא באיסור כנ"ל כיון דליכא חזקת הגוף כמ"ש וע"כ דאיכא חזקת הגוף ופריך שפיר אבל אהא דפריך כיון דרוב נשים כו' כתב הרמב"ן ז"ל שפיר דלא פריך רק לרב דלשמואל י"ל דליכא חזקת הגוף ואעפ"כ לא קשה כנ"ל כיון דאיכא רוב רק משום חזקת ממון ולענין להנשא שפיר מהני הרוב וחייב מנה כנ"ל וא"ש:

וגם מהא דאלו נאמנין מיושב דלמסקנא שפיר צ"ל דאיכא חזקת הגוף כיון דליכא רוב כנ"ל. וגם קושית תוס' ומהרש"א ז"ל ד"ה לימא מיושב דע"כ איירי היכא דהודה וליכא מיגו דאל"כ קשה כנ"ל וכמ"ש לעיל וגם מדויק טעמא דאיכא עדים דוקא ב' עדים וכמ"ש וא"ש:

ובפשיטות יש לישב דברי הרמב"ן ז"ל הנ"ל מאי שכתב בש"מ די"ל דקושית הש"ס לימא מתניתין הוא אף להאי לישנא דאמר לעיל עד כאן לא אמר ר"ג רק היכא דאיכא מיגו ע"ש אעפ"כ פריך הכא שפיר אף דבמתניתין ליכא מיגו מ"מ כמו דס"ד דכיון דאיכא רוב נשים בתולות כו' הוי כברי ושמא כמו כן ס"ד דמחמת הרוב הוי כמו מיגו ע"ש. וא"כ ממילא מיושב דאף דליכא חזקה לדברי הרמב"ן ז"ל מ"מ כיון דאיכא הרוב הוי במקום חזקה כנ"ל ופריך שפיר אבל הכא דקאי לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ממילא ליכא חזקה מסייע לרוב ולא פריך רק לרב וכנ"ל וא"ש:

תוס' ד"ה לימא כו' למ"ד הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום פריך דלמ"ד יכול לטעון י"ל שאני הכא דאיכא מיגו כו' ובשיטה מקובצת תירץ דפריך אף למ"ד אמר כלום רק דמתניתין איירי שפיר בנקיטא כתובה דאל"ה קשה גם במתניתין מאי מהני עדים שיצאה בהינומא כקושית הר"ן ז"ל דהוא רק במקום מנהג ע"ש רק דאיירי שהכתובה בידה רק שנכלל העיקר כתובה והתוספת ביחד ויש כמה דברים חלוקים בין העיקר להתוספת וטוען הוא אלמנה נשאתיך והעיקר מנה והשאר תוספת והיא טוענת בתולה כו' וממילא לא מצי טעין פרעתי ע"ש. והקשו המפ' הא הכא אית לה באמת חזקת הגוף שהיתה בתולה רק דמשום דאיכא נגדה חזקת ממון אינה יכולה להוציא וא"כ לדברי הש"מ כיון דמגיע לה בודאי מאתים רק אי מגיע לה מחמת עיקר כתובה או מחמת תוספת לענין זה שפיר מהני חזקת הגוף דמגיע מחמת עיקר מאתים דנגד זה ליכא חזקת ממון דבאמת לא נמצא בש"ע חילוק כלל שיהי' עיקר כתובה עדיף מתוספת רק לענין סדר הגבי' ושאר ב"ח ולענין זה ליכא חזקת ממון וקשה כנ"ל אמאי לא אזלינן בתר חזקת הגוף ואף כר"י לא אתיא:

ונראה דהנה המפ' הקשו מאי פריך הש"ס אף למ"ד הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום דלמא איירי מתניתין כשאין כאן עידי גירושין ולכך מהימן במיגו דלא גירשתיך וכן בס' פ"י הקשה כן ותירצו דאף דאם טוען לא גרשתיך נאמן ואף דאית לה חזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה לא מהני כשתובעת הכתובה ונאמן אבל מ"מ מיגו לא הוי כיון שיצטרך להכחיש החזקה כשיטעון לא גירשתיך ולא הוי מיגו דאינו רוצה לטעון טענה שיהי' נגד החזקה והקשו דא"כ מאי אמר לקמן כ"ט דבשאין עידי גירושין נאמן במיגו דלא גירשתיך הא לא הוי מיגו דיצטרך לטעון נגד החזקה ובשלמא לשטת תוס' שם א"ש דכיון שתובעת הכתובה וי"ל דמשום חימוד נאמן טוענת גירשתני א"כ ליכא כלל חזקה והוי שפיר מיגו אבל לדעת הרמב"ם ז"ל ושאר פוסקים שם דמותרת להנשא שם באמת וגם עיקר כתובה יש לה מטעם חזקה דאין אשה הנ"ל רק התוספת אין לה דאינה יכולה להוציא ע"ש א"כ קשה דלא הוי מיגו והכי קי"ל בכל מקום דבכה"ג לא הוי מיגו כשיצטרך לטעון נגד חזקה וקשה כנ"ל:

ונראה דהנה לכאורה יש להקשות בהא דאמר ר' המנונא האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת משום חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה ע"ש והנה ב"ש באה"ע ס' י"ז ושאר פוסקים שם כתבו דהיכא דאיכא עד אחד מסייע לה או חזקה המסייע לה אינה נאמנת דשפיר יכולה להעיז כיון דמסייע לה ואף דהבעל יודע בשקרה ומאי מהני לענין ההעזה נגד הבעל מה שמסייע לה חזקה או עד כיון שיודע שאעפ"כ הוא שקר מ"מ הטעם אינו מחמת ההעזה נגד הבעל רק נגד העולם שהעולם אומרים שבודאי הוא שקר כיון שמעיזה בפני בעלה ולכך אי מסייע לה חזקה או עד לא הוי העזה בפני העולם שאומרים שהוא אמת כיון שמסייע לה כנ"ל ע"ש. ולכאורה קשה לפ"ז דאמאי נאמנת באומרת גירשתני משום חזקה דאין אשה מעיזה כנ"ל הא כיון דאמרינן דהדין הוא דנאמנת מחמת חזקה הנ"ל א"כ אמאי נאמנת הא ליכא חזקה כלל דשפיר יכולה להעיז כיון דמסייע לה חזקה זו דאין אשה מעיזה בפני בעלה כיון דכל הטעם דהיכא דמסייע לה חזקה יכולה להעיז הוא משום דאינה נראית בפני העולם לשקרנית אף שהבעל יודע שהוא שקר וא"כ כיון דאיכא חזקה דאין אשה מעיזה ממילא יכולה להעיז דאינה נראית לשקרנית דודאי אומרת אמת מחמת חזקה אין אשה מעיזה כו' וממילא אינה נאמנת כמו היכא דמסייע לה חזקה אחרת דהעולם יחזיקו לאמת בשביל החזק' כמו כן יחזיקו לאמת בשביל חזקה זו עצמה ואמאי נאמנת:

אך באמת זה לא קשה דאעפ"כ שפיר נאמנת דאיך נימא דהדין הוא דאינה נאמנת וליכא חזקה הנ"ל א"כ נאמנת דממילא איכא חזקה דאינה יכולה להעיז כיון דלא מסייע לה חזקה כיון דאמרינן דאינה נאמנת דליכא חזקה ממילא אינה יכולה להעיז ואיכא חזקה ולכך נאמנת דלא נוכל לפסוק דאינה נאמנת כנ"ל [ומאי דקשה עדיין לדברי הנ"י ריש מס' ב"מ שכתב לענין מיגו דכיון דאי נימא דנאמן ליכא מיגו ואינו נאמן ע"ש א"כ עדיין קשה כנ"ל. אך כבר ישבתי זה לעיל דף ט' ע"ב תוס' ד"ה אמר ע"ש אך משמע ממפ' להיפך מדברי הנ"י וממילא א"ש מ"ש כאן]. ולפ"ז מיושב מה שהקשו דאיך נאמן התם במיגו דלא גירשתיך נהי דיהא נאמן על התוס' מ"מ יצטרך לטעון נגד החזקה ולא הוי מיגו כמ"ש ולמ"ש א"ש דעכשיו דהדין הוא דבאמת נאמנת באומרת גירשתני לענין שתנשא ולענין העיקר כתובה א"כ ממילא ליכא חזקה כלל דאין אשה מעיזה כו' דז"א דכיון דנאמנת ליכא חזקה כלל דיכולה להעיז דמסייע לה חזקה דאין אשה מעיזה כו' דכל הטעם דנאמנת הוא משום דאי אינה נאמנת איכא חזקה אבל עכשיו דבאמת נאמנת ממילא ליכא חזקה כלל כמ"ש וא"כ לא יהי' מכחיש החזקה כלל כשיטעון לא גירשתיך והוי שפיר מיגו עכשיו ונאמן וא"ש דנאמן התם במיגו כנ"ל. אך לפ"ז קשה הכא עדיין מאי פריך דלמא איירי מתניתין בליכא עידי גירושין ונאמן במיגו כנ"ל כיון דהוי שפיר מיגו טוב כמ"ש. אך באמת לא קשה מידי דכיון דלענין עיקר כתובה נאמנת לדעת הרמב"ם כנ"ל א"כ לית לי' מיגו כיון דתהי' נאמנת לענין העיקר כנ"ל ופריך שפיר ולשטת תוס' דאף לענין עיקר נאמן פריך שפיר כמ"ש הפ"י דיתחייב שאר כסות לר"ג ע"ש. ולפ"ז מיושבים דברי ש"מ הנ"ל דאיירי שפיר שכלל העיקר כתובה והתוס' ביחד והיא אומרת בתולה והעיקר מאתים והוא אומר אלמנה והשאר תוספות ואי"ל כנ"ל דקשה דלענין זה מהני חזקת הגוף כיון דממ"נ מגיע לה ז"א די"ל דאיירי שפיר באין כאן עידי גירושין ואית לי' מיגו נגד החזקה כקושית מפ' הנ"ל וא"ל כמ"ש דמ"מ נאמנת על העיקר כשתטעון גירשתני. ולמ"ש א"ש דאם יטעון לא גירשתיך יהי' שפיר נאמן דהיא אלמנה והעיקר כתובה רק מנה והשאר תוספת ועל התוס' שפיר נאמן לא גירשתיך ואז ממילא לא יהי' כלל מהני החזקת הגוף שהיא בתולה דאז כשיטעון לא גירשתיך אם היא אלמנה והשאר תוספת אינו צריך לשלם כלל התוספת דעל זה נאמן לא גירשתיך א"כ שפיר איכא חזקת ממון נגד חזקת הגוף שהיתה אלמנה העיקר והשאר תוספת ואינו צריך לשלם רק מנה דכאן הוא הנפקא מינה אם צריך לשלם כלל דאם היא אלמנה והמנה הב' הוא תוס' נאמן לא גירשתיך על הב' ואם היא בתולה אינו נאמן ואיכא שפיר חזקת ממון ויהי' נאמן וממילא נאמן עכשיו במיגו דלא גירשתיך נגד חזקת הגוף אף דליכא חזקת ממון לענין זה. ואעפ"כ פריך שפיר דלא אתיא כר"ג דלר"ג דחזקת הגוף עדיף מחזקת ממון ממילא ליכא הכא מיגו כלל דאף אם יאמר לא גירשתיך לא יהי' נאמן על העיקר ויהי' חזקת הגוף דהעיקר הוא מאתים כיון דעדיף מחזקת ממון לר"ג ופריך שפיר וא"ש כנ"ל:

תוס' בא"ד למ"ד הטוען אחר מעב"ד כו' והר"ן ז"ל תירץ דפריך שפיר אף למ"ד אמר כלום רק דמתניתין איירי באלמנה כגון שהודה שלא פרע קודם מותו ובגרושה איירי שתובעת מיד אחר גירושין דלא מצי טעין פרעתי דאין אדם פורע תוך זמנו ומוכח ממתניתין דאיירי בכה"ג דאל"ה לא מהני עדים שיצאה בהינומא דמיגו במקום מנהג אמרינן ע"ש והקשה בשיטה מקובצת למה כתב באלמנה כשהודה קודם מותו ובגרושה כתב כשתובעתו מיד ולמה לא פירש באלמנה ג"כ שתובעת מיד אחר מיתה והוא הקשה זה אהרמב"ן ז"ל וכגון שטוען ברי היורש דג"כ אינו נאמן פרעתי בתובעת מיד אחר מיתה ע"ש ד"ה גירסת הירושלמי ע"ש דפירש באמת גם אנתאלמנה ע"ש. ונראה דהנה בס' הפלאה ופ"י תמהו על הר"ן ז"ל מאי מהני כשתובעת מיד הא קי"ל דהיכא דנפל איתרע יכול לטעון פרעתי אף תוך זמנו א"כ הכא דאיירי בנאבד הכתובה ממילא יכול לטעון פרעתי אף בתוך זמנו וקשה עדיין כנ"ל ע"ש:

ונראה לישב דהנה לכאורה קשה לפי מאי שפסק הר"ת ז"ל והנ"י ריש ב"מ הובאו בכה"ג בכ"מ דמיגו מממון לממון לא אמרינן שנאמין על ממון זה במיגו שהי' כופר גם ממון אחר לא אמרינן והקשה בעצמו איך אמרינן מיגו מודה במקצת אי בעי כופר הכל ותירץ דשם אינו רק כדי להציל משבועה לכך אמרינן מיגו כל דהו אבל לפטור מממון לא אמרינן מיגו כי האי ע"ש. ולפ"ז קשה לכאורה מאי מקשו בתוס' דיהא נאמן אלמנה במיגו דפרעתי הכל הא הוי מיגו מממון לממון שעכשיו אינו כופר רק מנה והכא הוי לפטור מממון ולא אמרינן מיגו כזו דבלא המיגו חייב מחמת חזקת הגוף אך באמת ז"א דשפיר נאמן במיגו דפרעתי מנה דלא יכפור ג"כ רק מנה ויהא נאמן. ולפ"ז מיושב קושייתם דהנה התוס' ב"מ כתבו דלא שייך נפל איתרע רק אם אינו מגיע כלל על השטר דאז שייך לומר שלא שמר השטר אבל אם גם הוא מודה שמגיע לא שייך נפל איתרע דאף לפי טענתו הי' לו לשמור השטר ואינו נאמן כלל ע"ש. ולפ"ז ממילא מיושבים דברי הרמב"ן ז"ל והר"ן דאיירי שתובעת מיד וא"כ ממילא ליכא מיגו דהוי מיגו מממון לממון כמ"ש וא"ל דהוי מיגו דיטעון פרעתי מחצה ז"א דאם יטעון פרעתי מחצה שפיר לא יהי' נאמן דאין אדם פורע תוך זמנו דלא שייך נפל איתרע כיון שאומר פרעתי מחצה ומודה שמגיע מנה והי' לה לשמור הכתובה בשביל מנה ולא שייך איתרע ופרעתי הכל ליכא מיגו דהוי מממון לממון כנ"ל ומחצה לא יהי' נאמן כנ"ל:

ולפ"ז מיושב ממילא קושי' הש"מ דלא פירש גם אנתאלמנ' כשתובעת מיד אחר המיתה דג"כ הוא תוך זמנו ע"ש ולמ"ש מיושב דבנתאלמנה דטוענין בשביל היורש שפיר טוענין שפרע הכל ולא מהני מה שהוא תוך זמנו כיון דנפל איתרע כקושייתם הנ"ל דלענין פרע הכל שפיר איתרע כנ"ל דהכא אינו מטעם מיגו ואמרינן באמת דפרע הכל ולכך הוצרך לומר בהודאה קודם מותו שלא פרע אבל בנתגרשה דאינו רק מחמת מינו ולא הוי מיגו רק דאי בעי אמר שפרע מחצה ועל מחצה לא שייך איתרע כנ"ל ולא יהא נאמן כלל ואיירי שפיר בתובעת מיד אחר גירושין דהוי תוך זמנו כנ"ל משא"כ בנתאלמנה הוצרך לומר כנ"ל וא"ש:

תוס' בא"ד למ"ד הטוען כו'. והקשה מהרש"א ז"ל אף למ"ד לא אמר כלום מאי פריך דלמא איירי מתניתין במקום שאין מכירין ואית לי' מיגו דאין את אשתי ולכך נאמן ע"ש. ולכאורה למ"ש הרא"ש ז"ל דאף דהוי מודה במקצת במתניתין ואמאי פטור משבועה ופשטא דמתניתין משמע דבלא עדים נאמן לגמרי בלא שבועה ואף שהרא"ש כתבו אלישנא דש"ס דאמר מהימן כתבו המפ' דגם ממתניתין משמע הכי וכן משמע בירושלמי ע"ש ותירץ דהוי אינו יכול לכפור כיון דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום והוי הילך וכן תירץ הירושלמי ואף דבל"ז הוי שיעבוד קרקע מ"מ כתבו דכיון דבגרושה מיני' גובה אף ממטלטלין לדעת הרבה פוסקים לא הוי שיעבוד קרקע רק אי לא יכול לכפור דגובה ממשועבדים ובל"ז משמע דסתם מתני' ר"מ דגובה ממטלטלין ולכך הוצרך הירושלמי לטעמא דאינו יכול לכפור דהוי הילך וגם שיעבוד קרקע שגובה מלקוחות ע"ש וא"כ לא קשה קושית מהרש"א ז"ל דאי איירי במקום שאין מכירין קשה דיתחייב שבועה דהוי מודה במקצת כקושית הירושלמי דשפיר יכול לכפור ולומר אין את אשתי כיון דהוא במקום שאין מכירין והמיגו לא מהני לענין השבועה וע"כ דאיירי במכירין. וגם על קושית התוס' לכאורה קשה דבאמת י"ל דאיירי בתובעת מיד או בהודה שלא פרע כתירוץ הר"ן ז"ל רק דקושית תוס' הוא מנ"ל להקשות דלמא איירי בלא הודה דמתניתין לא מוכח לפי מאי שפירשו דהוי מיגו במקום עדים דלא כר"ן ז"ל ע"ש וא"כ י"ל דהוכיח שפיר דאיירי בהודה או בתובעת מיד דאל"ה קשה דיתחייב שבועה כיון דיכול לכפור למ"ד אמר כלום וע"כ דאיירי בהודה ופריך שפיר:

ונראה דהנה קי"ל כל כסף האמור בתורה הוא כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה ע"ש ב"ק דף ל"ו ע"ב ולעיל פסקו תוס' מ"ד ע"א ד"ה אמר ר' נחמן כרשב"ג דכתובת בתולה דאורייתא וכתובת אלמנה דרבנן וכתבו יש פוסקים דממילא כתובת בתולה דהוא מדאורייתא הוי כסף צורי וכתובת אלמנה הוי כסף מדינה דלא כתוס' ב"ק שם וע"ש בר"ן והנה בח"מ ס' פ"ח קי"ל דתבעו מטבע זו והודה לו מטבע אחרת הוי כטענו חטין והודה לו בשעורין ופטור אף משעורין ע"ש וא"כ י"ל קושי' הרא"ש ז"ל דיתחייב שבועה דהוא מודה מקצת הא כיון דהיא אומרת בתולה נשאתני ותובעת כסף צורי והוא אומר אלמנה ומודה כסף מדינה והוי טענו חטין והודה לו בשעורין וממילא פטור משבועה כנ"ל ואף אי נימא דאין חילוק בין צורי או מדינה רק שהוא פחות וזה הוא יותר אבל בין המטבע אין חילוק מ"מ י"ל למאי דקי"ל בנשא אשה בקפוטקיא וגירשה בא"י לרשב"ג דבבתולה נותן לה מטבע קפוטקיא משא"כ באלמנה ע"ש א"כ י"ל בכה"ג. ואח"כ ראיתי בבעל התרומות שער ז' ח"ב שכתב ג"כ על קושיא זו דאינו חייב שבועה דהוי טענו חטין והודה לו בשעורין דהוי דינם חלוקין כמו מלוה ופקדון ע"ש. [אך י"ל דכל הטעם בט"ח והודה בשעורין פטור הוא או משום מחילה או משום משטה כמבואר ס' פ"ח ע"ש. וטעמא דמחילה לא שייך בכתובה ע"ש לקמן רק טעמא דמשטה וג"כ לא שייך דמנה עכ"פ בודאי מגיע לה כיון שהיא אשתו והוא כמו ביש עדים על שעורין דלא שייך משטה ע"ש ולכך מקשה הירושלמי שפיר כנ"ל:

ולפ"ז מיושבים דברי המהרש"א ותוס' די"ל דאיירי במקום שאין מכירין וא"ל כמ"ש דא"כ יתחייב שבועה כיון שיכול לכפור ז"א דכיון דהוא במקום שאין מכירין ממילא אינו חייב שבועה דהוי טענו חטין והודה לו בשעורין כנ"ל דשייך שפיר משטה כיון שאין מכירין וגם מנה אינו חייב לה ומקשה שפיר כנ"ל וא"ש]. וי"ל דתוס' ומהרש"א ס"ל כן וא"ש ולפ"ז יש לישב מה שדקדקו למה אמר לימא דלא כר"ג ולא הזכיר ר"א ע"ש במפ' ולמ"ש מיושב דבאמת יש לישב עדיין קושית מהרש"א דפריך שפיר לימא דלא כר"ג דאי כר"ג ממילא ליכא לאוקמי באין מכירין דקשה כנ"ל דיתחייב שבועה וא"ל כמ"ש ז"א דר"ג סבר טענו חטין והודה לו בשעורין חייב שבועה עכ"פ וממילא אתיא דלא כר"ג דמשמע דאתי לגמרי כוותי' עיין בס' פ"י לקמן ע"ש ולכך לא הזכיר ר"א דשפיר אתיא כוותי' כקושית מהרש"א דיכול באין מכירין וכנ"ל ואעפ"כ פטור כמ"ש וא"ש:

עוד י"ל דברי מהרש"א דהנה הטעם דלא אמרינן מיגו במודה מקצת אי בעי כפר הכל הוא משום דהוי מיגו דהעזה לאפטורי משבועה אבל מיגו דהעזה לחוד מהני עיין בכה"ג בכ"מ. והנה הגי"ת הובא בכה"ג שם כתב דהא דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה הוא דוקא היכא שהמיגו אינו פועל רק לענין שבועה אבל אם בלא המיגו הי' צריך לשלם ג"כ וע"י המיגו נפטר מממון ממילא מהני המיגו אף לפטרו משבועה וכיון שפטור מממון פטור אף משבועה ע"ש. ולפ"ז מיושב דעכשיו דקיימינן לר"ג דאמר חזקת הגוף עדיף ואיהי מהימנא רק מחמת המיגו פטור מממון א"כ ממילא פטור אף משבועה כיון דבלא המיגו הי' צריך לשלם מחמת חזקת הגוף ופועל המיגו לענין ממון ופטור גם משבועה (והרא"ש ז"ל לא מקשה רק לפי האמת דמודה ר"ג או אי אתיא דלא כר"ג א"כ פטור מממון בלא המיגו ממילא חייב שבועה משא"כ עכשיו) וא"ש:

בא"ד למ"ד הטוען אחר מעב"ד כו'. ונראה לישב דפריך שפיר אף למ"ד אמר כלום דהנה בס' הפלאה כתב דמשמע דאיירי במתניתין שהוא בעצמו מודה שיצאה בהינומא רק שאומר שאעפ"כ היתה אלמנה ובלא העדים הי' נאמן במיגו דלא יצאה בהינומא דאף דלא אמרינן מיגו במקום מנהג מכל מקום בעיקר המנהג צריך עדים ולית לי' מיגו. והקשה לפ"ז למה לי' ב' עדים הא במודה ובעד אחד סגי דלית לי' מיגו דהוי כמו בנסכא דר' אבא דהוא מחויב שבועה ואיל"מ ותירץ דממ"נ לשטת הפ' דהוי שיעבוד קרקע א"כ לא שייך מתוך דלא יצטרך לשבע כשיכחיש העד ולדעת הרמב"ם ז"ל דלא הוי שיעבוד קרקע ג"כ לא הוי כנסכא דר' אבא דדוקא התם דעכשיו פטור משבועה כשטוען דידי חטפי ואם יכחיש יצטרך לשבע אז הוי מתוך כו' אבל הכא דגם עכשיו הוא מודה במקצת לדעת הרמב"ם ז"ל וחייב שבועה גם עתה לא הוי מתוך ע"ש:

והנה קי"ל לדעת הרבה פוסקים בנסכא דר"א דאף היכא דאית לי' מיגו עכשיו כגון מיגו דהחזרתי אעפ"כ אמרינן מתוך משום דכל מקום ששניהם מחייבין ממון אחד מחייב שבועה ואם הי' ב' עדים שחטף לא הי' מהני מיגו והי' חייב לשלם ממילא גם עכשיו דאיכא עד א' חייב שבועה וכיון שמודה ואינו יכול לשבע משלם ע"ש בח"מ ס' ע"ה וכן הדין באם מכחיש עד א' לא אמרינן מיגו לפטרו משבועה ג"כ מהאי טעמא דכל מקום שב' מחייבים כו' ע"ש:

ולפ"ז מיושב דקושית הש"ס היא בהיפך דאי נימא דאתיא כר"ג דחזקת הגוף עדיף וחייב לשלם רק משום דאית לי' מיגו פטור וא"כ ממילא פטור גם משבועה עכשיו אף דהוא מודה במקצת מ"מ מהני מיגו אף לפטרו משבועה כיון דבלא המיגו הי' צריך לשלם מחמת חזקת הגוף ופועל המיגו לענין ממון ממילא פטור משבועה ג"כ כמ"ש הגי"ת הנ"ל וא"כ כיון דפטור עכשיו גם משבועה מחמת מודה במקצת ממילא חייב לשלם היכא דאיכא עד א' שיצאה בהינומא דהוי מחושואיל"מ כנ"ל לדעת הרמב"ם ז"ל דלענין זה לא מהני המיגו כיון דאם הי' ב' עדים שיצאה בהינומא הי' חייב לשלם ולא הי' מהני המיגו דמיגו במקום מנהג לא אמרינן כשאינו בעיקר המנהג וממילא כיון דאיכא עד א' חייב לשבע כנ"ל וכיון שמודה צריך לשלם דהוי מתוך כנ"ל ולא שייך תירוץ ס' הפלאה הנ"ל דגם עכשיו חייב שבועה מחמת מודה במקצת ז"א דלענין השבועה דמודה במקצת מהני שפיר המיגו דפרעתי כיון דפועל גם לעניין ממון כנ"ל וא"כ פטור עכשיו משבועת מודה במקצת וממילא חייב מחמת מתוך שאי"ל משלם דלענין זה לא מהני המיגו ומגו בעיקר המנהג לית לי' דאם יכחיש העד יתחייב שבועה דלא יהי' מהני המיגו להכחיש העד לענין שבועה והוי שפיר עכשיו מתוך כנ"ל ופריך שפיר טעמא דאיכא עדים היינו ב' עדים כנ"ל ועד א' לא מהני כנ"ל ואתיא דלא כר"ג כמ"ש וא"ש:

עוד יש לישב קושית תוס' הנ"ל. דהנה הבעה"ת שער ז' חלק ב' ס' כ"ז כתב בשם פ' דלכך ליכא חטין שבועת מודה במקצת במתניתין משום דהוי טענו חטין והודה לו בשעורין דבתולה ואלמנה הם דברים חלוקים כמו מלוה ופקדון ע"ש וכתבו המפ' דלסברת הרא"ש בתבעו יותר דשייך כדי להרויח תבעו ולא שמחל לו ממילא גם הכא לא הוי ט"ח והודה לו בשעורין כיון דכתובת בתולה יותר ונוכל לומר דתבעו כדי להרויח ע"ש והנה המפ' כתבו הטעם לסברת הרא"ש דאמרינן כדי להרויח דמאן יימר דלמא מחל לו וכתבו הטעם משום דבאמת היכא שיש לתלות בדבר אחר אין סברא שימחול לו שעורין שוודאי חייב לו באמת על הספק שתובע ממנו חטין שבודאי לא יוציא ממנו חטין דמחטין ואדי פטור והשעורין בודאי חייב ורק היכא דאין לתלות בדבר אחר אז מוכח דמחל לו משא"כ היכא דיש לתלות בדבר אחר תולין יותר ע"ש:

והנה לכאורה לפ"ז קשה עדיין קושית ס' הפלאה דבעד א' סגי כיון שמודה והוי מחו"ש ואיל"מ וא"ל כתירוצו דגם עכשיו חייב שבועת מודה במקצת ז"א דעתה הוי ט"ח והודה לו בשעורין כדברי הבעה"ת הנ"ל וא"ל כמ"ש דנוכל לומר דתבעה כדי להרויח דז"א דכל הטעם דאמרינן כך הוא משום דלמה ימחל שעורין וגם חטין לא יהי' לו וז"א דהכא הוא בהיפך דאם ימחל לו שעורין ממילא יוציא ממנו חטין כיון דהא דלא הוי מתוך שאיל"מ ויתחייב מאתים הוא משום דחייב גם עכשיו שבועה וא"כ אי תמחול לו השעורין ופטור עכשיו משבועה ממילא יתחייב חטין דהיינו מאתים דהוי מתוך שאיל"מ א"כ שפיר אמרינן דמחלה לו ולא תבעה כדי להרויח ופטור משעורין ופטור משבועה וממילא חייב מאתים דאמרינן מתוך וקשה כנ"ל דסגי בעד א':

אמנם יש לישב דהנה קי"ל בט"ח והודה לו בשעורין דמהני תפיסה אם תפס התובע שעורין וכתב בסמ"ע ס' פ"ח ס"ק כ"ה הטעם דאין זה ברור אצלינו שמחל לו דאולי יש לו איזה טעם שתבעו חטין רק שאין אנו יכולין להוציא מנתבע מספק דשמא מחל לו ולכך כשתפס מהני ע"ש:

וא"כ א"ש דהכא אמרינן בהיפך כיון דאי נימא דהוי ט"ח והל"ב ומחל לו הוא חייב מאתים א"כ אין אנו יכולין להוציא בהיפך שמא לא מחל לו ופטור ממאתים ולא גרע עכ"פ מתפס התובע והכא הוא מוחזק בודאי ואין יכולין להוציא כנ"ל. ואף דלכאורה עדיין קשה דכיון דלענין שבועה אמרינן בהיפך שפטור דלמא מחל לו ואין יכולין לחייבו וא"כ ממילא אמרינן משאיל"מ כיון דפטור עכשיו יהי' מאיזה טעם שיהי'. אך באמת ז"א דהטעם הוא דהיכא דאינו חייב שבועה בלא העד רק ע"י העד אמרה באמת בלא העד ושבועה זו יכול לשבע לא אמרינן מתוך וא"כ כיון שבאמת חייב רק דאנו פוטרין אותו שאין אנו יודעין שחייב א"כ ממילא לא אמרינן מתוך שאיל"מ והוא כמו סברת תוס' גבי חשוד דלא הוי מתוך ע"ש:

אך למאי דקי"ל דהיכא דקדמה הודאה לתביעה אינו חייב שבועה אף שחייב בשעורין מ"מ משבועה פטור ע"ש סוף ס' פ"ח וא"כ עדיין קשה כנ"ל דפטור עכ עכ"פ משבועה עכשיו אף שלא מחלה לו מ"מ לא תבעה אותו כתובת אלמנה והוי הודאה בלא תביעה ופטור משבועה וממילא אמרינן מתוך שאיל"מ וסגי בעד אחד וקשה כנ"ל:

אך באמת כתבו הפ' דבהעדאת עדים דחייב מדר"ח קמייתא לא שייך האי דינא דקדמה הודאה לתביעה ואף שבאו עדים על המקצת קודם שתבעו מ"מ חייב שבועה והכא כתב בש"מ דהוי העדאת עדים כיון שמנה זו בודאי יש לה ולשטת הפוסקים דאף באינו יכול לכפור חייב שבועה ע"ש וא"כ ממילא לא שייך הא דקדמה הודאה לתביעה כיון דחייב מטעם העדאת עדים שודאי מגיע לה מנה וחייב שבועה דט"ח והל"ב לא הוי כנ"ל וממילא לא הוי מחויב שבועה ואיל"מ דגם עכשיו חייב שבועה כמ"ש:

ולפ"ז מיושב ממילא קושית תוס' דפריך שפיר אף למ"ד מצי טעין פרעתי דע"כ איירי בתבעתו מיד אחר גירושין דלא שייך פרעתי דאל"ה קשה כנ"ל דסגי בעד אחד דמטעם העדאת עדים אינו חייב כיון דיכול לטעון פרעתי ואינו ידוע שחייב לה מנה רק מחמת הודאתו וא"כ הוי קדמה הודאה לתביעה ופטור משבועה וממילא חייב לשלם ודייק שפיר טעמא דאיכא עדים וא"ש דע"כ איירי בתובעת מיד כנ"ל. וגם קושית מהרש"א לא קשה כמובן:

ולפ"ז מיושב קושית הרא"ש ז"ל שהקשה מאי משני הש"ס הא עדיין קשה גבי נתארמלה שהיורשין ג"כ טוענים שמא והוי ברי ושמא ע"ש. ולמ"ש מיושב דגבי יורשים בל"ז לא קשה דאבוהן הוי נאמן במיגו דפרעתי דאף דפרעתי אין טוענין דהוי מילתא דלא שכיח אף למ"ד אמר כלום דע"כ צ"ל כן למ"ש תוס' הטעם במתניתין משום דהוי מיגו במקום עדים ולכך לא מהני מיגו דפרעתי כשיש עדים ע"ש וקשה תינח נתגרשה בנתארמלה נטעון בשביל היורשים פרעתי ומאי מהני עדים וא"ל דאיירי בהודה דא"כ לא מקשה תוס' מידי ד"ה דאי כו' דפריך שפיר אנתאלמנה דמוכח דאיירי בהודה וע"כ דהוי לא שכיח רק מ"מ טוענין אלמנה במיגו דפרעתי. דתירוץ הרא"ש כתבו דהוא דחוק כיון דאף בלא הוי לי' למידע סובר ר"ג דחזקת הגוף עדיף וא"כ גם גבי יורשים כן ומאי מהני מאי דטוענין מה דהוי טעין אביהם אך הש"ך ז"ל סובר ג"כ כסברת הרא"ש ז"ל וע"ש במפ' דע"כ הטעם בברי לר"נ הוא משום דהברי הוא ראי' להיפך נגד חזקת הגוף או דכיון שטוען ברי אין יכולין להוציא מודאי משא"כ בלא הוי למידע וא"כ כיון שאין הברי בפנינו ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף