דרישה/יורה דעה/רלח
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא אוכל נבילות וטריפות כו' דמושבע ועומד הוא כתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות שבועה שבועה שלא אוכל כ"ש מנבילות וטריפות ואכל פחות מכזית חייב בשבועה (ר"ל שבועת ביטוי) שהרי אינו מושבע על חצי שיעור מהר סיני וכתב התם הכסף משנה אף על גב דקי"ל כר"י דאמר חצי שיעור מדאורייתא צ"ל שאף על פי שהוא אסור מן התורה אינו מושבע עליו וכתב עוד הרמב"ם שבועה שאוכל פחות מכזית נבילה וטריפה חייב בשבועה ור"ל שבועת ביטוי אם לא אוכל וכן משמע שם מכסף משנה שכתב ז"ל דחצי שיעור אינו מושבע עליו מהר סיני וכיון שכן כשנשבע שיאכלנו שפיר חיילא שבועה עליה עכ"ל דדוקא אם נשבע סתם שיאכל נבילה וטריפה ולא פרט פחות מכזית חייב משום ש"ש וחילוק זה מוכרח בדברי הרמב"ם בב' דינים האלו שכתבתי כתב סתם חייב בשבועה וכשנשבע שיאכל נבילה וטריפה ולא פרט פחות מכזית כתב שלקה משום ש"ש:
ב[עריכה]
אמר קונם אשתי נהנית לי ר"ל נהנית ממני אע"ג דאמרינן לעיל דלאו כל כמיניה שיאסרנה מליהנות ממנו שהרי הוא משועבד לה י"ל דמיירי שתלה בתשמיש שקאמר אם נהנית לי יהא תשמישה אסור עלי דזה יכול לעשות כמבואר לעיל בסי' רל"ה או שמיירי שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ומעשה ידיה מספקות לה ואז חל הנדר לענין שאר הנאות לבד מתשמיש ולפי שאין כאן עיקר הדין לא נחית רבינו לפרטו ודוקא שאמר בלשון נדר דעל ההנאה חל נדר אבל בל' שבועה שחלה על גופו ולא על החפץ א"א שיאסר ממונו עליה או תשמישה עליו ודוק ופשט זה כולו דחוק לכן נראה כמ"ש בפרישה:
ג[עריכה]
שבועה שלא אוכלנה כו' בב"י שהאומר שבועה שלא אוכל אותה הוי כאומר שלא אוכל ככר זו כ"כ הרמב"ם פ"ד מה"ש והראב"ד חולק דהוי כאומר שלא אוכלנה עכ"ה):
ד[עריכה]
וכשאוכל העשירי עובר גם על הראשונה וכתב הר"ן (פרק שבועות שתים דף שי"ג ע"א שכ"כ אדין שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכלנה) וז"ל וכי תימא היכי מסקינן בגמרא בשמעתא דתני אבימי (ע"ש סוף דף כ"ח) שבועה שלא אוכל ט' וי' ואכלן אינו חייב אלא אחד משום דכיון דמיתסר בט' משבועה ראשונה כ"ש דיתסר אי' ובשבועה שלא אוכל י' וט' אמרינן דאכלן חייב ב' משום דמשבועה קמייתא לא מיתסר אלא י' ובשבועה בתרייתא איתסר ליה אפי' בט' איפכא הול"ל דבשלא אוכל ט' וי' חייב ב' לפי שמכח שבועה ראשונה לא נאסר ככר י' כלל ומעכשיו אסור דהא אמרינן דמי שאמר שלא אוכל (ככר זה) על כל אכילה ואכילה נשבע ובשבועה שלא אוכל י' וט' הול"ל אינו חייב אלא אחד שהרי בשבועה ראשונה נאסר בכל אכילה ואכילה שבהם י"ל דהכא מיירי כשלא נדר מככרות ידועות אלא בנשבע סתם על מנין ככרות הלכך באומר שבועה שלא אוכל ט' וי' משבועה ט' איתסר בי' דאי ט' לא אכיל י' ודאי לא אכיל ומש"ה אינו חייב אלא אחד ובאומר שלא אוכל י' וט' משבועה י' לא איתסר בט' די' הוא דלא אכיל הא ט' אכיל ומש"ה חייב ב' אבל אם נדר מככרות ידועות ואמר שבועה שלא יאכל י' וט' אינו חייב אלא אחד שהרי בשבועה ראשונה נדר בכל אכילה ואכילה שבהם עכ"ל. וזהו שדקדק רבינו ג"כ שגבי שבועה שלא אוכל עשר שבועה שלא אוכל תשע לא הזכיר אלו. מיהו נ"ל דדוקא בעשר מיירי דלא אמר אלו אבל בט' שנשבע אחר י' אפי' נשבע אט' אלו ג"כ חייב שתים. ומ"ש רבינו לפני זה שבועה שלא אכל ט' אלו שבועה שלא אוכל י' ל"ד קאמר דהא אפי' אי לא אמר ט' אלו אלא לרבותא כ"כ וכ"ש אי גם אט' לא אמר אלו. והר"ן נ"ל ג"כ מודה בהא ולא קאמר דמיירי באינן ידועות כ"א עבור עשר ומשום דגמרא סתמא קאמר כתב דמיירי בככרות שאינן ידועות ולאפוקי שניהן ידועות וק"ל. מיהו נ"ל לפי מ"ש הר"ן דבאומר ט' או י' אלו דהשבועה חלה על כל אחד ומדמה לה לנשבע שלא אוכל ככר זה א"כ הנשבע אתשע אלו ואח"כ על עשר דעלמא ואכל אלו הט' ועוד אחד עשירי דחייב עשרה כיון דשבועה ט' אלו חל השבועה על כל אחד ואחד ואפשר נמי דחל על כל כזית וכזית מכל הט' ומחייב טובא וא"כ קשה למה נקט הר"ן בלישניה הנ"ל חייב אחד ושתים מיהו י"ל דר"ל חייב אחד אשבועה אחד ואב' שבועות. וזהו שדקדק רבינו גם כן בלשונו וכתב ז"ל עובר על ב' השבועות ודו"ק:
ה[עריכה]
שבועה שאוכל ככר זו ואח"כ אומר שבועה שלא אוכלנה כו' ה"ה אי נשבע ב"פ שלא יאכל (ר"ל שנשבע בפעם ב' ג"כ שלא יאכל ככר זו עכ"ה) אלא לשון המשנה נקט והמשנה תני כן אגב רישא שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה כו' ובגמרא מיישב טעמא דמתני' למה נקט שם ברישא שבועה שלא אוכלנה מיהו רבינו דכתב בסמוך בס"ס זה ב"פ שבועה שלא אוכל ולא תני לשון המשנה קשה דגם ברישא לא הוה ליה לשנות בכדי שלא אוכלנה. וי"ל דלרבותא נקטה אפי' שלא אוכלנה הוה שבועת שוא ולא אמרינן דיקיים שניהן דיאכל מעט ולא יאכל כולו לקיים שבועה שנייה דלא אוכלנה קמ"ל כיון דשבועה שלא אוכל קאי אכל כזית א"א להשמט משבועת שוא (עיין בתוס' ספ"ג דשבועות וז"ל שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה ביטוי והשנייה שוא תימא דשניהם שבועת ביטוי דשבועה שאוכל היינו כזית כמו שבועה שלא אוכל דאמר רבא דחייב אם אכל כזית ושלא אוכלנה היינו שלא אוכלנה כולה ושמא יש לחלק בין אוכל לשלא אוכל עכ"ה):
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |