ביאור הגר"א/יורה דעה/רלח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שבועה כו'. רמב"ם ור"נ [וכ"כ הרא"ש שם סס"ה] וכמו בכל איסורין דאסור מן התורה לר"י ביומא ע"ד א' ואף שכאן איסור הבא ע"י עצמו וי"ל דלא נתכוין לפחות מכן וכמ"ש מחלוקת בסתם אבל במפרש כו' מ"מ כיון שביומא שם אמרינן משום דחזי לאצטרופי הה"נ דלא כמ"ש הר"נ בחידושיו:
(ב) אבל כו'. כרבנן:
(ג) (ליקוט) או שלא אשתה. שם כ"ג א' דלמא כו' ומ"מ או שתה קאי גם ארישא כשמואל וכמ"ש בס"ב: אבל אסור. דל"ק מותר (ע"כ):
(ד) ואם כו'. כר"ל שם ואף ר' יוחנן מודה כמש"ש בשלמא ר"י כו' וע"ש תוס' ד"ה דמוקי. וא"ת ולוקמי כו':
(ה) וכן כו'. כ"ה א' וערש"י שם ד"ה בשלמא כו':
(ו) נשבע כו' בין כו'. כמש"ש מושבע ועומד כו' ושם כ"ט א' והשניה ש"ש אכלה כו' ושם ב' תני אף על כו' וכמ"ש בסט"ז:
(ז) שבועה שלא כו' או כו'. רי"ף ורמב"ם אבל לשיטת רש"י דוקא בסתם כמש"ש רישא בסתם כו' מפרש כו' אלא כדרבא כו' אבל הר"נ כתב דבכל הספרים הגירסא משכחת לה כדרבא ול"ג אלא ועוד דגרסינן בדרבא שבועה שאוכל ואכל עפר פטור ופי' הר"נ דה"ק כיון דמשכחת להן באוכל סתם סגי וחייב בלאו אפי' במפרש וכמ"ש בתוספתא הביאו תוס' שם ד"ה אלא שבועה שאוכל ואכל אוכלין אסורין כגון פיגול נותר וטמא פטור וכ"ת אמאי פטור הא אמרינן ברישא דמתני' שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן כו' דאין נבלות בכלל ל"ד דנשבע שלא אוכל אין כוונתו אלא לדברים ראויין דשאינן ראויין א"צ לישבע עליהן אבל שאוכל כוונתו על כ"ד שיאכל יצא בזה כדרבא דאמר כו' ואע"ג דאם נשבע שלא יאכל פטור באכל עפר כמ"ש ברישא ואכל אוכלין שאינן ראויין דגם עפר אינו ראוי וכמ"ש רבא שם בעצמו שבועה שלא אוכל כו' והוא שיטת הרי"ף והגאונים וכ"מ שם ב' וא"ר למאן דא"ל כו' ושם ואם איתא משכחת כו' ועתוס' שם ד"ה שלא כו' שדחקו עצמן בזה וכן שם א' סד"ה אלא. ומיהו י"ל כו' וער"נ (בחידושיו) שתירץ בע"א אבל לשיטת הגאונים הכל ניחא:
(ח) אמר כו' עפר כו'. כגי' הגאונים כנ"ל:
(ט) דהא אחשביה כו'. אע"ג דגמ' דחי אלא הכא כו' דחייה הוא דל"ד לאחשביה דשם ועלח"מ:
(י) שבועה שלא כו'. כ"ב ב':
(יא) שבועה כו' על כו'. כמש"ש כ"ח א' מיגו דמהני כו':
(יב) ואסור כו' אבל אסור כו'. כנ"ל ס"א:
(יג) ומ"מ כו'. שם ואב"א שלא אוכלנה כו' ופי' הרמב"ן דאי לא שייר כזית כבר עבר על שבועתו ולפיכך אינו נשאל וכ"מ בירושלמי דאמרינן שם גבי פלוגתא דר"ע ורבנן בריש פרקין באכל כ"ש. גרסינן שם מה מפקינן מביניהון שבועה שלא אוכל כבר זו ואכלה חסר כ"ש ע"ד דר"ע פטור ע"ד דרבנן חייב ור"ל שאמר שלא אוכלנה. הר"נ:
(יד) אמר שבועה כו' אלו כו'. כמש"ש כ"ד ב' בתאנים וענבים דחיילא שניה וכמ"ש בס"ו ועתוס' כ"ט א' סד"ה שבועה:
(טו) וה"מ כו' שהרי כו'. כמ"ש בס"י שחייב ע"כ כזית:
(טז) שבועה כו'. כנ"ל ס"י:
(יז) ומיהו כשהיא כו'. כמש"ש דע"כ כזית ממנה חייב אפי' אבתרא ובזה מתורץ קושית תוס' שם כ"ט ב' ד"ה שבועה כו':
(יח) הלכך כו' ואם כו' הלכך כו'. הכל בירושלמי הביאו הרא"ש שם:
(יט) ציבור כו'. נלמד מהנ"ל:
(כ) מי כו'. דיש לדמות למש"ש כ"ז ב' שאם נשאל כו' והספק הוא של הרשב"א שנסתפק אם ההיא דרבא הלכתא שהשמיטה הרי"ף לפי שהגמרא דחי לה שם הכי השתא אבל כבר פסקו כל הפוסקים כרבא דמתני' דהכא ודפ"ב דנדרים מסייע ליה וער"נ בנדרים י"ח ב' ד"ה ולענין כו' וכמ"ש בסכ"א א"כ הדין דהכא אין ספק כלל וכ"פ בש"ע ח"מ סי' ע"ג ס"ה (ועמ"ש שם בס"ק י"ט) וכמ"ש הרא"ש בתשובה:
(כא) הנשבע כו'. כנ"ל ס"י הלכך אם כו' ועתוס' כ"ט ב' ד"ה שבועה כו' ועבהג"ה ס"ו:
(כב) נידוי כו'. כמש"ו ואין זה כו' וכמ"ש בגטין פ"ד ב' ותיפוק כו' אלא א"ר כי כו':
(כג) מתנה כו'. כמ"ש בקדושין ו' ב' ועתוס' דסוכה מ"א ב' ד"ה הילך כו' ועוד כו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |