ט"ז/יורה דעה/רלח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ט"זTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png רלח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
פתחי תשובה
ש"ך
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) אסור אפילו בכל שהוא. דקיי"ל חצי שיעור אסור מן התורה רק קרבן או מלקות אינן אלא בכזית:

(ב) שהרי אינו מושבע כו'. אע"ג דאסור מ"מ אין מושבע עליו הכי ס"ל לרמב"ם:

(ג) שתי השבועות. פי' אפי' השניה דתאנים משום כולל דענבים:

(ד) שהרי אינו מחויב כו'. כ"כ בבית יוסף בשם הר"ן וכתב בל' זה שמכח שבועה הא' אינו מחויב לקדשה אלא כשיבקש ממנו אותו פלוני ואפי' אחר בקשת פלוני אינו מחויב לקדשה אלא עד אחר הפסח ונמצא שבועה השניה חלה עליו אחר הפסח וגם קודם הפסח כל זמן שלא יבוקש מאותו פלוני חלה גם כן כשהוא מושבע לקדשה כו' אלא שאיני תוקע עצמי בזה מפני שנראה שהשבועה הראשונה היתה להנאת חבירו אחר שאמר כל זמן שיבקשנו פלוני וגם נראה שאותה שבועה היתה על תנאי שידוכין שהיה בינו לבין האשה ולא כל הימנו להפקיע זכות אחרים לפיכך יהיה נשאל על השניה כו' עכ"ל. ורמ"א שכ' לתועלת האשה או ע"י תנאי שידוכין אינו מדוקדק דתרוייהו חדא נינהו משא"כ בר"ן שכתב להנאת חבירו שהפציר בו שיקדש אשה זאת וגם תועלת האשה כיון שנעשה ע"י שידוכין דגליה דעתה דניחא לה בכך ותמוה לי בדעת הר"ן למה תלה בנעשה ע"י שידוכין הא אפילו בלא שידוכין יש לה מ"מ זכות שחייב הוא לקדשה אם תרצה היא וא"ל דבלא שידוכין לא סמכה דעתה דשמא יתיר לו שבועתו על פי חכם אבל על ידי שידוכין מקשר עצמו בקנס אם יעבור דהא מדמה זכות של האשה לזכות של אותו פלוני שביקש ממנה שיקדשנה ועל אותו פלוני לא היה שום קנס רק השבועה לבד היא נחשב לו לזכות שנעשה רצונו על כן נראה לע"ד דלרווחא דמילתא נקט הר"ן שנעשה ע"י תנאי שידוכין שמבורר בפירוש שניחא לה אבל בלאו הכי נמי ניחא לה שיש לה הברירה ואף על פי שבעיני העולם אין שידוך זה הגון לה מ"מ אפשר שהוא טוב בעיניה דאשה בכל דהו ניחא לה דטב למיתב טן דו כדאיתא בכמה דוכתין נראה לי:

(ה) אשתי נהנית לי. יש לפרש לשון זה שלא תהנה ממני וכפי הדרך שכתב בסי' רל"ה סעיף ב' ועוד יש לומר דשאני לא אהנה ממנה ועל כן סיים בסתם אשתו אסורה על שני הדרכים האלו:

(ו) דהא אחשביה אכילה. דודאי כדי לקיים שבועתו עשה כן ונראה דאם כבר אכל היום עפר ואמר קונם דבר פלוני עלי אם אכלתי היום לא נאסר בדבר פלוני דהא לא אחשביה אכילה וכן מוכח מדנקט בסעיף ז' בקונם אשתי כו' דוקא נבלות וטריפות דהם באמת בר אכילה אלא דאיסורא רביע עלייהו משמע אבל עפר לא וזה פשוט:

(ז) ובפחות מכזית פטור. לכאורה קשה פשיטא אפילו אכילה טובה פטור כדאיתא לעיל י"ל דהוה אמינא כיון דמידי דלאו בר אכילה היה דעתיה שלא יאכל כדאיתא בגמ':

(ח) אין השניה חלה. שאי אפשר לאכול עשרה אא"כ אוכל תחילה תשעה והוא נשבע כבר על תשעה:

(ט) ועוד אחד כו'. דמיגו דחיילא אעשר חיילא אתשעה אלו כמו בתאנים וענבים דלעיל:

(י) שבועה שאוכל ככר זה. כצ"ל:

(יא) אין צריך לאכול המותר. דעל אכילה כולה נשבע ולא יצא באכילת מקצתה כ"כ הרא"ש והטור והר"ן) ומזה נ"ל ללמוד במי שנשבע לחבירו לפרוע לו מנה ביום פלוני ואירע אונס שלא היה לו כל המנה לא כסף ולא שוה כסף באותו יום שהגביל לו שפטור מן השבועה כיון שלא יכול לקיים כמו שנשבע עוד יש ללמוד מזה במי שנשבע לפרוע מנה ביום פלוני ואם יעבור על השבועה יתן קנס י' זהובים ופרע לו המחצה שחייב לו הקנס כולו כיון שהשבועה היתה על כל הסך דוקא ואם אמר בלשון זה שבועה שאשלם לך מנה ביום פלוני ואם לא אשלם לך המנה אתן לך הקנס י' זהובים ונתן לו המקצת נותן לו הקנס לפי ערך מה שעבר ובח"מ סימן ע"ג סעיף י"ח הבאתי ראיה ברורה לזה מההיא דהמקבל דף ק"ד אי מובירנא לה כו' עיין שם:

(יב) הלכך מוטב שלא יאכלנה. עיין בח"מ סי' ע"ג סעיף ה' ע"ש מזה אהך דהתם:

(יג) ועיין לעיל סימן רכ"ח סעיף ל"ה. כן צריך להיות ועיין מה שחדשנו שם בעזה"י:

(יד) מקום לחול. או נימא מיד שנשבע השניה עובר משום שבועת שוא ושוב אינו נפטר אח"כ בשאלה על הראשונה ואין בשניה חיוב משום ביטוי:

(טו) כל זמן שיתבענו כו'. עיין בח"מ סי' ע"ג סעיף ו' שלמדתי מזה מי שנשבע לפרוע לחבירו חייב אף על פי שלא תבעו לפרוע מדהוצרך כאן לומר שכתוב בפירוש כל זמן שיתבענו ועוד הארכתי שם בראיות ממהר"ל חביב סימן קל"ז עיין שם ודלא כסמ"ע שם:

(טז) אין השניה חלה. עיין מה שכתבתי בסי' רכ"ט סעיף ג' מזה:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון