דרישה/חושן משפט/רטז

דרישה ‏ חושן משפט רטז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה

א"ל קרקע ודקלים כו' פי' ר"י כו' ורשב"ם פי' כו' ועוד פי' מכר כו' דברי רבינו א"א להולמן אם לא ע"פ העתקת הגמרא ולשון רשב"ם ותוספות וז"ל הגמרא דף ס"ט א"ל ארעא ודקלי חזינן אי אית ליה דקלי יהבינן ליה תרי דקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דקלי ע"כ וז"ל רשב"ם [עב"ח שהביא תחילת לשון רשב"ם] ויש ספרים שכתוב בהן אי אית ביה דקלי יהיב ליה תרי דקלי דמשמע דאם יש שם דקלי הרבה באותה שדה שמכר לא יתן לו מהן אלא ב' ולא יותר והשאר יעכב לעצמו ולא נהירא כלל דאילו א"ל האי ארעא מזבנינא לך קנה הכל ואפילו הדקלים וכשהוסיף לפרש ארעא ודקלי יפסיד הלוקח כ"ש שייפה כחו עכ"ל עוד האריך שם בראיות עוד כתב שם רשב"ם וז"ל זבין ליה תרי דקלי יקנה לצרכו של זה שני דקלים שלא יהא מחוסר אמנה שכך התנה לו אני מוכר לך אילנות שאקנה לצרכך או יחזיר לו מן המעות כנגד שני דקלים ע"כ והתוספות שם כתבו כגירסת הספרים שדחה רשב"ם וז"ל א"ל ארעא ודקלי אי אית ביה דקלי כו' אע"ג דאם לא אמר ודקלי בסתמא כולן מכורין מיהו השתא גרע כדבעי למימר (באבעיין) לקמן חוץ מחרוב פלוני דקני שאר חרובין אע"ג דבסתמא לא קני (נ"ל דכוונתם אע"ג דשם נפשט דגם שאר חרובין לא קני ה"ט משום דשם א"ל דכיון ביתור לשונו לשייר לו דרך לחרוב ששייר לו משא"כ כאן שמכר לו שדה והדקלים ולא ס"ל להתוס' דמ"ש ודקלים ר"ל מכירה אחרת שמכר לו דקלים במקום אחר) דדקלי משמע תרי דוקא כו' ע"ש. עוד כתב לדחות ראיות רשב"ם למצא דלגי' ר"י ה"פ הגמרא א"ל ארעא ודקלי חזינן אי אית ביה דקלי (ר"ל באותה שדה ישנו הרבה דקלים) אז אמרינן דכוונת המוכר היה במ"ש ודקלי אאותן דקלים שהן בההוא ארעא ויהיב ליה מהן תרי דקלי (ר"ל א"צ ליתן לו מהן אלא ב' דקלים) ואי לית ביה דקלי כוונת המוכר היה במה שאמר ליה ודקלי ליתן או להשתדל לו דקלי ממקום אחר וזבין ליה תרי דקלי ולפירושו דר"י האי זבין ליה ל"ד קאמר דהא ודאי אי אית ליה כו' משלו בשדה אחרינא יהיב ליה משלו וא"צ ליזכון ליה אלא לרבותא קאמר דאפילו צריך לקנות לו תרי דקלי מיהו לא גילה ר"י דעתו כאן אי ס"ל כפי' רשב"ם דהאי דזבין ליה אינו אלא כדי לעמוד בדיבורו אבל אין המקח דקרקע נתבטל אם אינו קונה לו או ס"ל כדעת הרמב"ם דבסמוך דחזרת המקח תליא ביה ולהרשב"ם ה"פ דגמרא א"ל ארעא ודיקלי אמרינן דעתייהו דלשתי מכירות כיונו ומקניית השדה לא איירי דפשיטא דלקחו מידו כמות שהוא הן שיש בו הרבה דקלי או שאין בו דקלי כלל אלא שבא לפרש דמה שא"ל המוכר ודקלי כוונתו שימכור לו עוד שני דקלים ממקום אחר ודינייהו דהני תרי דקלי מפרש הגמרא ואזיל במ"ש אי אית ליה יהבינן ליה כו' ור"ל אם יש לו לאותו מוכר משלו במקום אחר עוד שני דקלים צריך ליתנם לו ואם אינו רוצה כופין אותו כדי לקיים ממכרו דא"ל ודקלי ואי לית ליה משלו עוד דקלי במקום אחר זבני ליה ר"ל עליו רמיא לעמוד בדיבורו לקנות לו אבל אין כופין אותו על כך נמצא דהא זבון ליה תרי דקלי אינו שום בפירושו ליהיב ליה תרי דקלי הקדום לו דיהיב פי' דכופין אותו וזבין פי' דרמיא עליה אבל אין כופין וכמ"ש ועפ"ז יתבאר לך דברי רבינו וכמ"ש בפרישה וגם נתבאר לך דמ"ש רבינו ועוד פירש מכר לו כו' צריך להיות שמכר בשי"ן ור"ל בהאי ארעא ודקלי אני מוכר לך דקא"ל כוונתו היה למכור לו השדה כמות שהוא ועוד פירש לו המוכר באמרו ודקלי שמוכר לו עוד שני דקלי במקום אחר: ומש"ר אבל אם אין לו א"צ לקנותם כ"כ רשב"ם אבל רבינו קיצר בלשון גמרא ורשב"ם דהול"ל עוד בבא זו דאי לית ליה זבין ליה תרי דקלי כדי שלא יהא מחוסר אמנה ועליו הול"ל דאינו מחויב לקנותם כיון דלא היו בעולם מיהו רמז רבינו חילוק זה במ"ש אין צריך לקנות כו' דמשמע צריכותא ליכא הא טיבותא איכא כדי לעמוד בדיבורו ולשיטת הרמב"ם ג"כ דגרסינן בגמרא אי אית ביה דקלי כדגרס ר"י אבל הכי פי' הגמרא ע"פ שיטתו אי אית ביה באותו קרקע שמכר לו דקלים צריך ליתן לו שני דקלים באותו קרקע דוקא ולאו כל כמיניה דמוכר למשקל אותן דקלים לנפשו וליתן לו ב' דקלים במקום אחר ואי לית ביה דקלים באותו קרקע אז הרשות ביד המוכר לקנות לו במקום אחר ואין הלוקח יכול לומר אדעתא דהכי לא קניתי אלא אדעתא שיהיה באותו שדה עצמו דקלים: ומ"ש רבינו שהרא"ש כ' כדברי רשב"ם היינו מדכתב הרא"ש ואי לא ליזבון ליה תרי דקלי כדי לעמוד בדיבורו ולא שיהא מחויב לקנות לו כו' ולא כ' דליזבון ליה כדי שיתקיים המקח כמ"ש הרמב"ם ועוד דהרא"ש כתב בלשונו אי אית ליה דקלי כו' ש"מ דגרס ליה כגירסת רשב"ם ולא כגירסת ר"י ורמב"ם וק"ל: ומ"ש רבינו על דברי הרמב"ם וכן פי' רב אלפס תימה הלא הראב"ד השיג על הרמב"ם וכתב ז"ל קרקע ודקלים כו' א"א הרב (ר"ל הרי"ף) חייב לקנות ב' דקלים (פי' ולא כהרמב"ם דתנהו ברצונו דהמוכר) ועיקר עכ"ל הרי לפנינו דהרי"ף לא ס"ל כהרמב"ם וכ"כ המ"מ שם (בדפוס קטן) שהביא דברי הרי"ף וכתב לבסוף ז"ל וזהו שכתב הר"א ז"ל ומסיק וכתב עליו טעם לדברי הרמב"ם למה לא ס"ל כהרי"ף. שוב ראיתי בהמ"מ במיימוני דפוס גדול ומצאתי שכתב שם בשם הרי"ף נוסחא אחרת גם בכ"מ כתב ז"ל בנוסחאות הלכות שלנו כ"כ בהמוכר את הבית כו' ע"ש וע"פ אותו הגי' ס"ל להרי"ף כהרמב"ם ואותה הנוסחא היתה ודאי ג"כ ביד רבינו וע"ש בהמ"מ שהאריך ונלאיתי להעתיקו ועמ"ש עוד מזה לעיל סימן ר"ט ורי"א ורי"ב:

ח

וקונה כל אילנות קטנות שביניהן לשון הברייתא שם דף פ"ג הוא סתם דקונה הקרקע ואת האילנות שביניהן ור"ש שם לא פי' על זה כלום ובפירוש הנדפס סביב האלפס כתב בו אילנות קטנות ולכאורה קשה ע"ז דשם ע"ב גרסינן ז"ל בעא מיניה הילל מר' היה ארז ביניהן מהו א"ל קנה וקנה עכ"ל הגמרא ופי' ר"ש דאיבעיא היה אם הארז שביניהן הוא הפסק ולא קנה הקרקע שביניהן (כמו בור ואמת המים ורכב דקלים שכ"ר בסמוך שמחשבי הפסק) והשיב לו ר' דקונה קרקע וקנה ג"כ הארז וכדתניא ואת האילנות שביניהן עכ"ל הרי משמע דאפילו ארז גדול שביניהן קנה דסתם ארז גדול הוא ועוד מדקמיבעיא ליה בארז אם הוא מפסיק ולא קמיבעיא בשאר אילנות וצריך לדחוק ולומר דכשם שמפרשים הא דתניא סתם דקונה אילנות דמיירי בקטנים דוקא ה"נ מפרשין ארז בקטן דוקא והא דקא מיבעיא ליה בארז משום דהוא מין אחר ממין אילנות שמכר לו וק"ל שוב מצאתי שכתבו התוס' דף ע"ב בד"ה ואת האילנות שביניהן ז"ל כגון אילנות סרק ומשום אותן אילנות לא חשבינן להו רצופים דכיון שאין טוענין פירות עומדין ליעקר טפי מן השאר כדאמרינן בהמוכר את הספינה היה ארז ביניהן מהו כו' א"ל קני פי' דלא חשיב כרצופין עכ"ל התוספות ולפ"ז לק"מ די"ל דמשום דעומד ליעקר אינו חשוב אפי' הוא גדול אבל שאר אילנות הנמכרין עמהן והן בתוך ד"א לג' אילנות הגדולים שקנה מיחשבי רצופים אפי' הן קטנים: ל"ש אם יש שם כו' ז"ל הגמרא פרק חזקת ל"ז ע"ב מכר אילנות ושייר הקרקע לפניו פלוגתא דר"ע ורבנן לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית ליה לרבנן לית ליה עכ"ל (והביאו רי"ף ורא"ש ס"פ המוכר את הבית וכתבו עליו וכבר איפסקא הלכתא כר"ע כו') וכתבו התוס' שם ז"ל פי' הקונטרס דבב' אילנות מיירי דבג' הכל מודים דקנה קרקע כדתנן בפרק המוכר את הספינה כו' עד ואין נראה לר"י כו' אלא גם לר"ע בשנים ל"ק קרקע והך דשמעתין בג' אילנות מיירי ואע"ג דבעלמא בג' קונה קרקע שאני הכא דמיירי שאין שם קרקע אלא לצורך האילנות ופי' בהדיא שמשייר הקרקע לעצמו או בשדה גדול ואומר בפי' שכל הקרקע משייר ולכ"ע לא קנה בגוף הקרקע כלום אלא פליגי אם יכול ליטע אחרי' במקומן ואמר דלרבי עקיבא יכול ליטע אחרי' במקומן ולרבנן אינו יכול ליטע ע"כ תוכן לשונם נמצא לפי מאי דקיי"ל כר"ע יכול ליטע אחרים במקומן אבל אין לו שום קרקע ובזה דברי רבינו הללו מבוארים גם במ"ש בסמוך ז"ל ופי' ר"ש דלר"ע דאמר בעין יפה מוכר אפילו קונה ב' יש לו קרקע כו' אבל לר"י כו' אלא שיש לדקדק בדברי רבינו שכ' ז"ל ואם פירש ששייר הקרקע לעצמו כו' ל"ש כו' והתוספות חלקו בפי' וכתבו דבאם אין שם קרקע אלא כדי הצריך להן סגי בשייר לו קרקע סתם ובאם יש שם קרקע הרבה צריך לומר ששייר לו כל קרקע ונראה דס"ל לרבינו דהתוס' ודאי ל"ד קאמרי לפי מאי דקי"ל דדרשינן לישנא יתירא דלטפויי כחו דמשייר אתא וה"נ כיון דאפי' אם יש שם קרקע גדול ליכא מ"ד דאית ליה טפי מתחתיהן וביניהן כו' וא"כ ל"ל למימר והקרקע שלי אם לא שכוונתו היה לשייר לו כל הקרקע אפי' מה שהוא צורך לאילנות והתוס' לא כתבו אלא לאפוקי מפי' ר"ש וליישב דאפי' א"ת שלא מהני סתם שייר קרקע בקרקע גדול מצינו למימר דאיירי דשייר וקאמר כל הקרקע וק"ל: לא פחות מד' ולא יותר מי"ו שם דף ס"ג ע"א גרסינן אמר רבא הלכתא מד"א ועד י"ו ת"כ דרבא כמה יהיו מקורבין ד"א וכמה יהיו מרוחקין י"ו כו' מוכח מלשון זה דסבירא ליה דבי"ו נמי קנה קרקע שביניהן. וכן גירסת הרי"ף והרא"ש. ממילא מ"ש רבא עד י"ו ר"ל עד ועד בכלל וכ"ה דעת רבינו אבל ר"ש ונ"י כתבו שם דשל י"ו אינו בכלל ונראה מלשונם דגרסו בברייתא נמי ועד י"ו כלשון רבא הנ"ל ופירשוה דעד ולא עד בכלל דהמע"ה ע"ש ודוק: ואלו הד' והי"ו מודדין אותם ממקום יציאת האילן מן העץ שהיא עבה שם דף פ"ג בעי ר' ירמיה כשהוא מודד ממקום קצר הוא מודד (פי' ממקום גובה גזע האילן) או ממקום רוחב (סמוך לקרקע שהוא עב) הוא מודד א"ל רב גביהה ת"ש דתנן הרכובה שבגפן אינו מודד אלא מעיקר השני ע"כ ופי' ר"ש ת"ש דמן הבינוני הוא מודד מדקתני כאן מן העיקר השני פי' פקק השני אבל לא מן העיקר הראשון שהוא רחב יותר ולא מן הג' שקצר הרבה אלא מן הבינוני וה"ה לאילנות עכ"ל אבל התוספות דחו פי' ר"ש במה שפירש הרכובה מל' הרכבת בחור בזקן ופירשו הרכבה דר"ל שמבריכין אילן זקן בארץ ומכסין אותו בזבל באמצע כדי שתשרש וקאמר דאין מודדין לענין כלאים אלא מעיקר השני ומדנקט לשון עיקר מוכח שמודדין ממקום רוחב עכ"ל התוס' וכ' ב"י ז"ל ודברי רבינו כדברי התוס' וכן הם דברי הרמב"ם פכ"ד והמ"מ כ' שם על דברי הרמב"ם פי' ר"ש ולא דק עכ"ל ולפי מ"ש בהמ"מ בדפוס קטן לק"מ ששם כ' ז"ל ור"ש פי' שפשטו כו' ומדכתב ור"ש פי' כו' ולא כ' ופי' ר"ש ש"מ דס"ל דר"ש פי' בע"א ממ"ש הרמב"ם ואף שבדפוס גדול ליתא שם ור"ש פי' כו' הא מוכח מיניה וביה דט"ס הוא דהא סיים וכ' עכ"ל מיניה מוכח דהיה נזכר לפני זה פירוש ר"ש ולפי' התוספות ורבינו נראה דפירשו דהא דתני' עיקר השני ר"ל ממקום שנשרש האילן שנית דהיינו במקום (שהברי') [שהרכיב] אותו שם בארץ ונקט שני לאפוקי במקום שנשרש שם במקום הגזע בראשונה ומכל מקום פשט מינה דמודדין מן העיקר במקום שהוא רחב לאפוקי מהקצר דלמעלה מינה וק"ל:

ט

והרמב"ם כתב יש לו חצי כו' ולא נהירא דברי הרמב"ם המה בפכ"ד דמכירה וכבר תמה גם הראב"ד על הרמב"ם כמבואר בהשגות שם. והמ"מ המליץ בעדו ולבסוף הניחו בצ"ע דאין טעם לדבריו דאמר לשייר החצי קרקע. גם הקשה והניח בצ"ע דדברי הרמב"ם נראים כסותרים זא"ז דכאן בפ"ד דמכירה כתב במכר לזה אילנות ולזה קרקע והחזיק זה בקרקע וזה באילנות דקנה בעל האילנות חצי קרקע ובפי"ב דטוען כתב דקונה כפי הצורך לאילנות והמ"מ דחק נפשו מאוד ליישב דברי הרמב"ם וכמ"ש בחידושי' לשונו ושם כתבתי דאין דבריו נראין מכמה סתירות לכן אעתיק לשון הגמרא והנלוה אליו ומתוכן יתלבנו הדברים בס"ד. בפח"ה דף ל"ז גרסינן ז"ל זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע א"ר זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע מתקיף לה רב פפא א"כ אין לו לבעל אילנות בקרקע כלום לימא ליה בעל הקרקע לבעל אילנות עקור אילנך שקול וזיל אלא א"ר פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפי' לר"ע כו' מכר אילנות ושייר קרקע לפניו לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית ליה לרבנן לית ליה לר"ע אית ליה ואפי' לרב זביד דאמר לעיל אין לו ה"מ גבי שני לקוחות דאמר לו כי היכי דלדידי לית לי באילנות לדידך נמי לית לך בקרקע אבל הכא מוכר בעין יפה מוכר לרבנן לית ליה ואפי' לר"פ דאמר לעיל יש לו ה"מ גבי ב' לקוחות דא"ל כי היכי דלדידך בעין יפה מכר כו' אבל הכא מוכר בעין רעה מכר ע"כ וקיי"ל הלכתא כרב פפא. והנה פי' רשב"ם על הרישא דזה החזיק כו' כ"ר כאן וגם לעיל ס"ס קמ"א שם הבאתי לשונו בדרישה ע"ש ומבואר מתוכו שם דמפרש פלוגתא דרב זביד ור"פ באדם א' שמכר לזה קרקע ולזה אילנות וכל אחד החזיק בשלו דהיינו זה רפק פורתא בקרקע וזה פשחינהו לאילנות וס"ל דבעל אילנות לא קנה בקרקע אלא כדי צרכן דהיינו תחתיהן כו' ואפי' לא קנה אלא שני אילנות יש לו קרקע תחתיהן כו' וחצי בקרקע דקאמר ל"ד הוא. ויש קצת ראיה לפי' רשב"ם דזה החזיק באילנות כו' מיירי בשנים שקנו שהרי אח"כ אההיא דמכר אילנות ושייר קרקע לפניו הביא דברי רב זביד ור"פ וכנ"ל וקאמר אפי' לרב פפא דאמר יש לו ה"מ גבי ב' לקוחות כי היכי דלדידך מכר בעין יפה כו' ש"מ דאיירי פלוגתתן בב' לקוחות. אבל התוס' כתבו דההיא דזה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע נלמד מעניינים וגם מהל' דמיירי בשנים שטענו כל אחד אני קניתי כולה וכל אחד מביא עידי חזקה שאכל פירות שלש שנים זה פירות קרקע וזה פירות האילנות מיהו מסקי התוספות וכתבו דסברא הוא דכפלוגתתן בשנים שבאו כל אחד בטענת חזקת ג"ש כן פלוגתתן נמי בשנים שלקחו יחד זה קרקע וזה אילנות והחזיק כל א' בשלו ומש"ה מביא הגמרא דבריהם בסיפא במכר אילן א' ושייר קרקע לעצמו (ונראה דמש"ה דקדק רבינו ושינה וכתב כאן מסקינן זה קנה כו' ולעיל בס"ס קמ"א כתב קיי"ל דזה קנה כו' משום דרבינו ס"ל כפי' התוספות ודוקא מכר לשנים לא נלמד אלא מהמסקנא וכמ"ש ולעיל בס"ס קמ"א דאיירי בהחזיק כל א' דמיניה איידי שם עיקר פלוגתתן כתב דקיי"ל כו' ור"ל דקיי"ל כר"פ נגד רב זביד) וס"ל להתוס' גם כן דחצי קרקע הנזכר בגמ' ל"ד קאמר ושאין לזה שהחזיק באילנות בקרקע אלא כדי ליטע אחרים במקומם אפי' לר"פ (וכמש"ר בשם ר"י כאן גם לעיל סי' קמ"א) וכתבו שכן הדין נמי בההיא דמכר אילנות ושייר קרקע לפניו דמייתי עליו בסמוך דברי ר"פ ואפי' במכר ג' אילנות כיון דשייר הקרקע בהדיא לפניו וכמ"ש רבינו לעיל בסימן זה בס"ח וכתבתי שם בדרישה לשון התוספות אבל לפי' רשב"ם אינם שוים דבזה החזיק באילנות כו' כתב דאפי' לא החזיק אלא בב' אפ"ה ס"ל לר"פ דקנה בקרקע כפי הצורך לאילנות תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו ובמכר אילנות ושייר קרקע לפניו פי' ר"ש דמיירי דהחזיק בשני אילנות דבג' אילנות הכל מודים דקנה קרקע ומ"ש דלר"ע יש לו קרקע ר"ל כדי ליטע אחרים תחתיהן כשיתייבשו וצ"ל לפי' ר"ש דאע"ג דמייתי עלה דברי ר"ז ור"פ הנ"ל מ"מ יתפרש כל חד לפי עניינו. והנה נראה לומר דהרמב"ם מפרש פלוגתתם כרשב"ם דמיירי בשנים שקנו לבד (וכן מוכח לשון רמב"ם שכתב שם בפכ"ד ז"ל מכר את הקרקע לאחד ואת האילנות לאחר והחזיק זה באילנות וזה בקרקע כו' הרי דפי' ל' החזיק הנאמר בגמ' דמיירי במכר לשניהן והחזיקו) וס"ל שחצי קרקע דאר"פ דוקא קאמר אבל בשנים שבאו לפנינו וכל אחד טוען אני לקחתיה כולה והחזקתי בה ג"ש וזה מביא עדים שאכל פירות כל הקרקע ג"ש וזה מביא עדים שאכל פירות דאילנות ג"ש מזה לא איירי הגמרא שם וס"ל דכיון שיש לזה עדים שאכל פירות כל הקרקע ג"ש חוץ משל האילנות מש"ה קנה כל הקרקע חוץ מהאילנות ועדותיו דהשני על אכילתו מאילנות ג"ש המה ג"כ כאילו העידו שיודעין שלקח האילנות והלוקח ג' אילנות מחבירו קנה קרקע כדי צרכן ולא יותר וכן יש לזה ולא יותר והן הן הדברים עצמן שכתב הרמב"ם בפי"ב דטוען בדין י"ז ע"ש וזה פשוט דאין שום טעם בעולם לומר שיהא לבעל האילנות בזה טפי מכדי הצורך להן אבל אחד שמכר לב' לזה אילנות ולזה קרקע ולא פירש דבריו לומר לו קנה כל הקרקע וכל אחד החזיק בשלו זה בקרקע וזה באילנות מסתברא ליה להרמב"ם ע"פ הגמ' כיון דגם האילנות צריכין להקרקע דבעל האילנות קנה האילנות עם חצי הקרקע כולו (ובפרט בשדה אילנות וכל' רבי' שכ"כ בס"ס קמ"א ע"ש שכתב ז"ל שדה האילן שהחזיק א' באילן כו') וז"ש הרמב"ם בפכ"ד ממכירה שבנדון כזה קנה חצי הקרקע כולו ע"ש וגם הראב"ד מודה בהאי דינא כמבואר בהשגותיו והפריז על המדה לומר דאפי' לא החזיק זה אלא בב' אילנות אפ"ה קנה השני אילנות וחצי הקרקע אלא שהראב"ד מפרש פלוגתת ר"ז ור"פ דמיירי בא' שמכר לשנים קרקע ואילנות בבת אחת ואמר להו זכו בשדה זו ואילניה וכל מי שיחזיק יחזיק במה שיחזיק דכיון דלשניהם אמר זכו בשדה ויש בכלל אילנות שדה שא"א להם בלי שדה מש"ה קנה מי שהחזיק אפי' בב' אילנות גם חצי השדה אבל בל' רמב"ם מוכח בהדיא דמפרש פלוגתתם דמיירי אפי' במפרש שמכר לזה האילנות ולזה הקרקע ואפ"ה קנה בעל האילנות חצי הקרקע כולו ונראה שהוא מטעם שכתבתי. ובהיות כן נתיישב בס"ד ג"כ מה שתמהו על הרמב"ם מנ"ל הא דכתב דבמכר קרקע ושייר אילנות לפניו דיש לו חצי הקרקע דס"ל דלא גרע מכר קרקע ושייר אילנות לפניו ממכר לשנים לזה קרקע ולזה אילנות דאמרי' כיון דאילנות צריכין לקרקע אף שמכר לשני קרקע יטול בעל האילנות גם חצי הקרקע ק"ו בשייר האילנות לפניו דכיון דע"כ צ"ל דלא מכר בעין יפה לזה כל הקרקע דא"כ יאמר לו בעל הקרקע עקור אילנך וזיל אלא שייר לפניו קרקע ומדנחית לשיורי קרקע לפניו אמרינן דשייר לפניו חצי הקרקע (וכעין מה שכתבתי בשם התו' בסי' רי"ד ע"ש בפרישה) וס"ל להרמב"ם דדוקא בג' אילנות הדין כן בין בזה החזיק בקרקע וזה באילנות בין בשייר אילנות לפניו אבל בשייר לפניו ב' אילנות לא וז"ש הרמב"ם שם ז"ל וכן אם שייר ב' אילנות לפניו יש לו קרקע הראוי להם ונראה דר"ל כדי ליטע אחרים תחתיהם ומטעם דמסיק שאילו לא שייר קרקע היה אומר לו עקור אילנך וזיל ואע"פ שנתן טעם א' לשניהם מ"מ ס"ל דמחולקים המה בדינייהו מדלא ערבינהו הרמב"ם וכתבם בשבא אחת גם ברישא בג' כתב דיש לו חצי קרקע כולה ובסיפא בב' כתב יש לו קרקע הראוי להם וכ"כ המ"מ לפי שיטתו וכתב טעם לדבריו ז"ל שמעלינן ליה בכל אחד חד דרגא והיינו דבקנה ג' אילנות מחבירו יש לו קרקע תחתיהן כו' ובזה ששייר לפניו יש לו חצי קרקע ובקונה שני אילנות מחבירו אין לו קרקע כלל וזה שמשייר לפניו יש לו כראוי להן ומסיק המ"מ וכתב ז"ל אלא שאיני מוצא טעם למה יש לו חצי קרקע כדי שלא יאמר לו עקור אילנך וזיל כו' והניחו בצ"ע ע"ש ולפי מ"ש כבר נתבאר טעמו וראייתו דהרמב"ם מהגמ' דהא לעיל מיניה בזה החזיק באילנות כו' קאמר רב פפא דקנה חצי קרקע (וס"ל להרמב"ם דחצי קרקע דוקא קאמר וכנ"ל) והא דקאמר ביה דאם לא יאמר לו בעל הקרקע שקול אילנך וזיל והאי דאם לא יאמר לו עקור אילנך וזיל אינו נתינת טעם ליש לו חצי קרקע וכמ"ש התוס' ולא בא אלא לאפוקי של"ת דמכר לבעל קרקע כל הקרקע וכסברת רב זביד דס"ל דיש חילוק בין מכר ג' אילנות לחבירו ושייר קרקע לפניו ובין שני לקוחות ע"ז קאמר דא"כ דתחלק כן ותאמר דבשני לקוחות אין לבעל האילנות בקרקע כלל א"כ יאמר לו נמי בעל הקרקע שקול אילנך מיד וזיל וכיון דע"כ צ"ל דגם בב' לקוחות שייר לבעל אילנות קרקע לקיום אילנות א"כ נאמר מסברא דיש לו חצי קרקע ומטעם הנ"ל וכאשר לפרש נתינת טעם דאם לא יאמר לו עקור כו' הראשון כן מפרש הרמב"ם ג"כ הנתינת טעם דאם לא יאמר כו' השני האמור בגמרא בשייר אילנות דכיון דלא בא אלא להוכיח אומדן דעתו דל"ת דבעין יפה מכר לבעל הקרקע וכמ"ש. ואע"פ שהגמ' סתם וכתב בהאי בבא דמכר קרקע ושייר לפניו אילנות דיש לו קרקע ולא כתב יש לו חצי קרקע ס"ל להרמב"ם פשוט דסתמא כפירושו דמי דהא מטעם רב פפא הנ"ל דאם לא יאמר לו עקור כו' מסיק הגמ' וקאמר פשיטא מכר קרקע ושייר [אילנות] לפניו יש לו קרקע מטעם דאם לא יאמר לו עקור כו' וגם ק"ו הוא וכמו שכתבתי (ורבינו שהביא דברי הרמב"ם וכתב עליו ולא נהירא כתבתי פירושו בפרישה ע"ש) כנ"ל ישוב דברי הרמב"ם ונכון הוא. ולפ"ז ההיא שכתב הרמב"ם פי"ב דטוען בשנים שבאו כל א' בטענת חזקת ג"ש אין לו מקור בגמרא אלא נלמד מסברא וכמ"ש לעיל והמ"מ כתב שם דס"ל להרמב"ם דפלוגתת רב זביד ורב פפא איירי מתרווייהו ושכן כתבו בתוספות (וכמ"ש לעיל בשם התוס') ורשב"א והוא דוחק בעיני מאוד דא"כ צ"ל דיש לו חצי קרקע דקאמר ר"פ לצדדין קאמר וקאי דוקא אשנים שלקחו ולא אשנים שבאו בטענת חזקה ואין אלו אלא דברי נביאות דבשלמא להתו' ורשב"א שכתבו דאיירי בתרתי ה"ט משום דס"ל דדינייהו שווים וכמ"ש לעיל אבל הרמב"ם דכתב דבחזקת ג"ש אין לו קרקע אלא כפי הצריך להם ובב' שקנו כ' חצי קרקע כולה איך יתכן שיתפרשו שני הפכים בנושא א'. והמ"מ שכ"כ הניח להרמב"ם בכיוצא בזה בצ"ע וכנ"ל. ואל תדחוק למ"ש לאמר דא"כ איך מביא סתמא דגמ' דברי ר"ז ור"פ בסיפא אמכר אילנות ושייר קרקע לפניו כו' והא אין דינייהו שווים דב' לקוחות הנ"ל דמיניה איירי פלוגתתן יש לבעל האילנות כל חצי הקרקע ובההיא דמכר אילנות פשט דאין לו לבעל האילנות אלא כפי הצריך להם דזו אינה קושיא דהא כבר כתבתי דגם לפי' רשב"ם אינו דומה לגמרי ודצ"ל דכל חד לפי עניינו וכנ"ל וה"נ נאמר כן לשיטת פי' הרמב"ם דהלך בשיטת פי' הרשב"ם דג"כ מפרש פלוגתייהו דמיירי בשנים שקנו ביחד וכנ"ל. וגם לשיטת פי' התוספות אף דהרישא והסיפא הם שוים לגמרי דבשניהן כתבו דאין לבעל אילנות קרקע אלא כדי ליטע אחרים במקומן וכנ"ל מ"מ המציעתא אינו שוה להם וכמ"ש התוספות בב"ב דף ע"א ע"כ גם רבינו סתמא כ' דיש לו כפי הצורך להם ובפום ריהטא דגמ' משמע דשוים הם אלא ע"כ צ"ל דל"ד דשוים הם אלא כל חד נתפרש לפי עניינו וטעמו. ורבינו שכתב לעיל בס"ס קמ"א ז"ל שדה האילן שהחזיק אחד באילן וא' בקרקע קיימא לן דזה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי הקרקע (ור"ל בחזקת ג"ש וכמ"ש שם בס"ס קמ"א) ופי' ר"ש ל"ד חצי הקרקע כו' עד וכ"כ הרמב"ם אין לדקדק דס"ל להרמב"ם פי' דברי הפלוגתא דאיירי בשנים שבאו בטענת חזקת ג"ש דהא לא כ"ר וכן פי' הרמב"ם אלא וכ"כ הרמב"ם ולא הביא שם דברי הרמב"ם אלא לומר שס"ל ג"כ שיש לבעל האילנות בקרקע תחתיהן כו' ודלא כר"י דכתב דאין לו אלא ליטע אחרים במקומן לכשיתייבשו. והא דלא הביא רבינו כאן דברי הרמב"ם בדין מכר לשנים כאחד לזה קרקע ולזה האילנות דלהרמב"ם יש לבעל האילנות חצי קרקע ממש כמ"ש בסי' קמ"א דעת הרמב"ם בדין שנים שהחזיקו י"ל דסמך כאן אמ"ש לפני זה שהרמב"ם כתב בשייר לפניו אילנות דיש לו חצי קרקע וכתב עליו שם רבינו דל"נ ליה כ"ש דל"נ ליה כוותי' בזה דהא כבר כתבתי דמסתבר טפי לומר בשייר לפניו אילנות להיות לו חצי קרקע מאשר הוא במכרן לשניהן יחד ודוק היטב במ"ש כאן גם במ"ש בפרישה בזה כי במ"ש נתיישבו עוד כמה עניינים שנלאיתי מלהעלותם בכתב:

יא

ובארזים חופר כו' לפי שאין גזעו מחליף שם פ' הספינה הקשו ע"ז בגמרא והא דרש ר' חייא מ"ד צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה כו' אם תמר למה ארז אם ארז למה תמר מה תמר זה עושה פרי אף צדיק עושה פרי ומה ארז גזעו מחליף אף צדיק גזעו מחליף ותירצו עשרה מיני ארזים הם כו'. ויש שגזעו מחליף ויש שאין גזעו מחליף ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.