ב"ח/חושן משפט/רטז

ב"ח ‏ חושן משפט רטז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אע"פ שהמוכר שדה סתם מכר כל האילנות שבה טוב הוא לפרש וכו'. פי' משום שופרא דשטרא דאפילו אי אתו לפני ב"ד טועין יהבי ליה שהרי מפורשים בתוך השטר והוא מימרא דרב יהודא בפ' המוכר את הבית מיהו נראה דאין דעת רבינו שיכתוב בשטר סתם שמכר כל האילנות שבה דכיון שהמוכר שדה סתם לא מכר חרוב וסדן השקמה א"כ יבואו ב"ד טועין לומר שהכל מכר אלא דעת רבינו היא שיכתוב בפירוש כל האילנות שמכר וכדאיתא בגמרא צריך למיכתב קני לך דקלין ותאלין והוצין וציצין ורבינו קיצר במקום שהיה לו לפרש אבל הרמב"ם נזהר לפרש כמ"ש בגמרא:

ב

ומ"ש וכן המוכר קרקע טוב הוא שיכתוב ולא שיירתי לי בזביני אילין כלום. כלומר גם בזה אע"פ שאינו לשופרא דשטרי שהרי יש צד שאם לא כתב ולא שיירתי וכו' לא קנה כגון דאיכא דקרו לבירה בירה ולבית בית וכו' כמפורש בסימן רי"ד סעיף י' אפ"ה תקנו לכתוב כן כדי להסתלק מן הדינין והטענות והיינו דכתב וכן המוכר קרקע דמשמע רבותא דאף המוכר קרקע וכו' והוא מימרא דרב מרי ר"פ המוכר את הבית ויש לדקדק דהאמוראים אמרו צריך לכתוב וכו' ורבינו כתב לשון טוב דמשמע דא"צ ואפשר דרבינו ס"ל דהאי צריך לאו דוקא אלא כלומר טוב הוא לפרש דאין ראוי להצריכו ולחייבו בשביל שופרא דשטרי או כי היכי דליסתלק מן הדיינין והטענות אבל הרמב"ם בפרק כ"ד כתב כלשון הגמרא:

ג

מכר השדה וכו' ואמר חוץ מדקל פלוני וכו'. שם בגמרא וכפרשב"ם וכ"כ הרא"ש: ומ"ש בשם הרמב"ם דלא קנה מהדקלים כלל. הוא בפכ"ד ומדברי הר"ן שהביא ב"י מבואר דטעמו דלא נחית למידק כולי האי ולברר הרע שבכולן ואיהו אכלהון איכוין:

ד

מכר לו השדה וכתב לו חוץ מאילנות וכו' עד מכר הדקלים ושייר הגפנים. כל אלו הדינין מפורשים שם בגמרא בלי מחלוקת זולתי מ"ש שאם כולן דקים לא מכר מהם כלום הוא מפרשב"ם וכ"כ ה' המגיד בשם אב"ן מיגא"ש והביא ראיה לדבר ויש לדקדק דמאי שנא דבדקלים בלחוד ובגפנים בלחוד אמרינן דשניהם נתפשים בלשון אילני ומשויירין וכשיש שם דקלים ואילנות או גפנים ואילנות לא אמרו שהכל משוייר אלא מה שראוי להקרא אילן סתם כבר פי' הרמב"ם דלפי שהמוכר בעין יפה הוא מוכר ואין כוללין בשיורו כל מה שאפשר לכלול והראב"ד חולק עליו וע"ש: היו בה חרובים וכו'. שם בעיא דאיפשיטא וכן פסק הרא"ש אבל הרי"ף והרמב"ם השמיטוה והטעם נתבאר בדברי הרמב"ן שהעתיק הב"י:

ה

א"ל קרקע ודקלים אני מוכר לך פר"י וכו'. שם א"ל ארעא ודקלי חזינן אי אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דקלי ואי משתעבדא פריק ליה אבל התוס' גרסי בגמרא אי אית בה דקלי יהיב ליה תרי דיקלי וכתבו וז"ל אע"ג דאם לא אמר דקלי בסתמא היו כולן מכורין מיהו השתא גרע וז"ש רבינו בשם ר"י דאפילו יש בו דקלים הרבה אינו נותן לו אלא ב' דקלים אבל רשב"ם הביא גירסא זו ופירושה והשיג עליה וכתב דה"ג אז אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דקלי ופי' דב' מכירות הן שדה זו אני מוכר לך וקנה השדה והדקלים שבתוכו ודקלי נמי מזבנינא לך במקום אחר אי אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דקלי לבד אותן שבשדה המכורים בכלל שדה דמכירה אחרת היא זו ומיעוט דקלי שנים ואי לא זבין ליה תרי דקלי שלא יהא מחוסר אמנה שכך התנה לו אני מוכר לך אילנות שאקנה לצרכך או יחזיר לו מן המעות כנגד דמי שני דקלים עכ"ל וז"ש רבינו בשמו צריך ליתן לו כל השדה כמו שהיא עם כל הדקלים שבה ועוד מכר לו ב' דקלים אם יש לו ב' דקלים וכו' פירוש דכיון דמכירה אחרת היא אם יש לו צריך ליתנם לו אבל אם אין לו א"צ לקנותם כדי ליתנם לו שאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו כלומר שאינו צריך לקנותם כדי ליתנם לו מדינא אלא כדי שלא יהא מחוסר אמנה וממילא משתמע דאם אינו קונה אותם יחזיר לו מן המעות כנגד דמי שני דקלים: ומ"ש ואם אין בו דקלים כלל וכו'. כלומר כשאין גם בשדה דקלים כלל יראה שא"צ לקנות לו דקלים כדפרישית: והקרקע קנוי לו כמו שהוא וכו'. פי' לא תימא מאחר שא"צ לקנות לו דקלים כדי לקיים מכירת דקלים השנייה וגם בשדה שהיא מכירה הראשונה אין בה דקלים א"כ יוכל לחזור בו הלוקח ולבטל גם מכר הקרקע ולומר אני לא קניתי אלא על דעת שיהיו לו עכ"פ ארעא ודקלי ועל זה אמר רבינו דיראה לו לפי' רשב"ם שא"צ לקנות דקלים לקיים מכירת דקלים עכ"פ מטעם דפרישית שאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו והקרקע קנוי לו בע"כ כמות שהיא אע"פ שלא יעמיד לו דקלים כלל ששתי מכירות הן שאין מכירת הקרקע תלויה במכירת דקלים ולא יוכל לחזור בשדה בשביל שלא העמיד לו דקלים. ומ"ש בספרי רבינו ועוד פי' מילת פי' ט"ס הוא וכצ"ל ועוד מכר וכו' וכוונתו כמו שביארנו. ויש לדקדק מפני מה השמיט רבינו מה שאמרו בגמרא ואי משתעבדא פריק ליה והלא הרי"ף והרא"ש הביאוהו ונראה דס"ל דמאחר דלבתר שאמרו בגמ' זבין ליה תרי דקלי אמרו ואי משתעבדא פריק ליה משמע דלא פריק ליה אלא שלא יהא מחוסר אמנה אבל מדינא ודאי כיון דהוי משתעבד' למלוה אינו ברשותו ואין הקנין נתפס בהם דאל"כ אלא מיחייב לפרוק להו מדינא הכי הוה ליה למימר אי אית ליה דקלי יהיב ליה ואי משתעבדא פריק ליה והדר לימא ואי לית ליה זבין ליה ב' דקלי אלא כדאמרן ולפי שרבינו לא כתב בפירוש דין זבין ליה שלא יהא מחוסר אמנה שהרי לא כתב כי אם אבל אם אין לו אין צריך לקנותה כדי ליתנם לו וכו' לא היה צריך שוב להורות לנו דאי משתעבדי פריק להו שלא יהא מחוסר אמנה וק"ל גם הרמב"ם השמיטו מטעם זה: ומ"ש אבל הרמב"ם וכו'. בפכ"ד וטעמו דיכול הלוקח לומר לא הייתי קונה הא' בלא חבירו ולפיכך אם אינו נותן לו שני דקלים כל עיקר גם מקח הקרקע בטל: וכן פי' רב אלפס. כן הוא לפי הספרים שלנו בפ' המוכר את הבית אבל מדברי הראב"ד בהשגותיו מפורש שהאלפס תופס סברא שלישית דמחייב לקנות לו ב' דקלים וכן ראיתי בנוסחאות אלפסי ישן בפ' המוכר את הבית וע"ל בסימן ר"ט סעיף ו' ושם הארכתי בזה בס"ד ובב"י האריך כאן על זה:

ו

ואם א"ל קרקע בדקלים כו'. שם בגמרא:

ז

ומ"ש ומיהו אם יש בו דקלים קנאם. כך פרשב"ם וכ"כ המגיד בפכ"ד:

ח

הקונה ג' אילנות וכו'. משנה בפ' הספינה פלוגתא דר"מ וחכמים ופסקו כחכמים: ומ"ש בשם הר"ר יונה וכו'. נראה דטעמו משום דבגמרא קאמר דתרתי בעינן חשיבות אילנות והוא דלא מזדרעא והילכך תלת היגי רומייתא אע"ג דלא מזדרעא בינתייהו לא קנה קרקע כיון דלא חשיבי וכיון דחזינן בגמרא בפרק המוכר את הבית לגבי שיור דקאמרינן דדקלים שאין עולין להם בחבל ואילנות שהעול כובשן לא חשיבי ולא הוי שיור כמ"ש רשב"ם לשם וז"ל כל שעולין לו בחבל ללקט פירותיו חשיב אילן וכו' ואם העול כופף את האילן ועובר השור לדרכו ואין האילן מעכב את השור לא חשיב א"כ ממילא אנו שומעין דה"ה לגבי מכירת ג' אילנות כיון דלא חשיבי לא קנה קרקע דהיינו בשאר אילנות כשהעול כובשן ובדקלים כל שאין עולין עליהן בחבל וג' בדי אילן שאמרו בגמרא דקנה קרקע מיירי כשאין העול כובשן וברייתא דקתני ה"ז קנה קרקע ואת אילנות שביניהן משמע נמי כדברי ה"ר יונה דבמוכר ג' אילנות גדולים קא עסקינן והילכך קנה גם אילנות קטנות שביניהן דכיון דקטנים הן בטלי לגבי גדולים ולא ממעטינן שיעורא דד' אמות עד י"ו וכפרשב"ם ואת האילנות הקטנים אבל להרמב"ם דל"ש גדולים ול"ש קטנים קשיא אמאי קנה האילנות שביניהן הלא האילנות שביניהן ממעטין שיעורא דד' אמות עד י"ו והו"ל רצופים ולא קנה אפילו קרקע וצ"ל לדעת הרמב"ם דשיעורא דמד' אמות עד י"ו לא ניתן אלא לג' אילנות שטוענין פירות ואין אנו חוששין לרצופין דאילנות הסרק שביניהם וכ"כ התוס' בפ' המוכר את הבית ואת האילנות שביניהן כגון אילנות סרק ומשום אותן אילנות לא חשבינן להו רצופין דכיון שאין טוענין פירות עומדין ליעקר טפי מן השאר כדאמר בהספינה היה ארז ביניהם מהו וכו' א"ל קנה וקנה דלא חשיב רצופין עכ"ל: ואם קנה ג' יוצאין משורש אחד וכו'. שם בעיא דר' ירמיה דאיפשיטא ועל פי פירשב"ם והרמב"ם כתב בסתם כלשון הבעיא ואפילו היו שלש נטיעות קטנות או ג' בדי אילן הרי יש ללוקח קרקע משמע מלשונו דמוקמי לה בג' אילנות ומכר לו בד בכל אחד ואע"פ שהרשב"ם דחה פירוש זה דכיון דשייר לעצמו רוב בדי כל אילן ואילן שייר ג"כ הקרקע לעצמו הרב לא חש לקושייתו: יבש האילן וכו'. שם משנה וברייתא: וקונה כל האילנות הקטנות שביניהן. שם בברייתא וכפרשב"ם אילנות קטנות אבל גדולות לא קנה קרקע כל עיקר דהו"ל רצופין וכסברת ה"ר יונה אבל להרמב"ם ל"ש גדולות [ל"ש] קטנות ואין חילוק אלא בין טוענין פירות לאילני סרק כדפי' ולפי שרבינו הסכים לסברת ה"ר יונה על כן סתם דבריו וכתב אילנות קטנות. ויש לתמוה מפני מה השמיט רבינו ההיא דרבי דהיה ארז ביניהם דקנה וקנה לאורויי דאף ע"פ דארז חשיב אפ"ה לא חשבינן להו רצופין דכיון שהוא בין אילנות שטוענים פירות עומדין ליעקר וכמו שפירשו התוס' בפרק המוכר את הבית אבל להרמב"ם שכתב סתם דקנה האילנות שביניהם וכוונתו כגון אילן סרק כדפירש' א"ש דשוב לא היה צריך לכתוב עוד דין ארז אבל לרבינו קשה וצ"ע: וכמה קרקע קונה עמהן תחתיהן וכו' שם מימרא דרבי חייא בר אבא א"ר יוחנן תחתיהן וביניהן וחוצה כו' ותניא כוותיה ודקדק רבינו שכתב וכל מה שביניהן שלא נטעה לומר דביניהן אינו חוזר אלא על הקרקע מגולה שבין נוף לנוף באותו אילן אבל לא בקרקע מגולה שבין נופות אילן זה לנופות אילן זה לכך הודיענו דליתא אלא קנה כל מה שביניהן וכפרשב"ם ופי' אורה לוקט: וזה המקום שחוצה להן אין האחד מהן רשאי לזרעו שם תניא כוותיה דאביי: ומ"ש אבל מה שביניהן ותחתיהן הלוקח זורעו אם ירצה לא היה צריך לכתבו דפשוט הוא אלא למידק מיניה אבל המוכר אינו רשאי לזורעו אם ירצה בלא דעת חברו. דלא תימא דלא קנה לוקח תחתיהן וביניהן אלא ליטע בו אילנות בלחוד קמ"ל דהלוקח קנה קרקע לגמרי דחשיב שדה אילן בפני עצמו ולכך אם ירצה יכול אף לזורען ואצ"ל דיכול לנוטען: ואם פירש ששייר הקרקע לעצמו וכו' בפ' חזקת (דף ל"ו) מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דר"ע ורבנן וכו' וכיון דהלכה כר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית ליה ללוקח מקום האילנות על הקרקע ליטע אחרים במקומן כשימותו ופירש הרי"ף בסוף פרק המוכר את הבית להך שמעתא והוא דהוי תלתא וכן פירשו התוספות בפ' חזקת וז"ל לכך יש לפרש להא דשמעתין בג' אילנות ואף על גב דבעלמא בג' קנה קרקע שאני הכא דמיירי כגון שאין שם קרקע אלא לצורך האילנות ופירש בהדיא שמשיירת הקרקע לעצמו או בשדה גדול ואומר בפירוש שכל הקרקע משייר ולכולי עלמא לא קנה בגוף הקרקע כלום אלא למ"ד מוכר בעין יפה מוכר יכול ליטע אחר' במקומו כשייבש וכו' ויש לדקדק על דברי רבינו שכתב לא שנא אם יש שם קרקע הרבה יותר וכו' דמשמע מדבריו דאפילו בשדה גדול אם משמר בהדיא הקרקע לעצמו לא קנה הקרקע אע"פ שלא פירש שכל הקרקע משייר וזה שלא כדברי התוספות דבשדה גדול קנה הלוקח קרקע אם לא שפירש להדיא ששייר כל הקרקע לעצמו ונראה בעיני דס"ל לרבינו דבשדה גדול נמי כיון דתנאי שלא לצורך הוא שהרי אפי' לא התנ' לא קנה קרקע טפי מתחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו הלכך כשהתנה ואמר ששייר הקרקע לעצמו לטפויי מילתא אתי ושייר לעצמו גם הקרקע שתחתיהן וכו' וכדלעיל בסי' רט"ו לגבי דיוטא בסעיף י"א ולגבי דרך דבור ודות בסעיף י"ד ודבריו נכונים: בד"א וכו' שנטועין כחצובה וכו' שם פלוגתא דרב ושמואל ויש גורסי' ר' יוחנן במקום שמואל ופסקו הפוסקים כשמואל ורבי יוחנן בדיני: ומ"ש ושיהיה בין אילן לאילן לא פחות מד' וכו' שם אסיק רבא הכי ותניא כוותיה ודברי רבינו כפי' התוס' דעד י"ו וי"ו בכלל לא חשיבי מפוזרים: ומ"ש ואלו הד' והי"ו מודדין אותם ממקום יציאת האילן מן הארץ וכו' בעיא דרבי ירמיה דאפשיטא ועל פי פירוש התוספות והרמב"ם בפכ"ד ולא כפירשב"ם שמודדין מאמצעו של אילן: ומ"ש אבל אם אינן עומדין בצורה זו וכו' כל זה ל' הרמב"ם וכבר התבאר ממה שקדם: ומ"ש או שמכרן בזה אחר זה וכו' שם בברייתא: ומ"ש או שמכר לו שנים בתוך שדהו וכו' כל זה שם בעיא דסלקא בתיקו וכל תיקו חומרא לתובע וקולא לנתבע ודע דרשב"ם בפרק בית כור בסוף (דף ק"ד) כתב וז"ל נראה בעיני דגרסינן דרך הרבים מהו כגון שיש כאן שביל של י"ו אמה שהולכים ממנו לשדות אבל ר"ה ממש איכא למימר דאין לך הפסק גדול מזה ע"כ אבל מדברי שאר כל הפוסקים משמע דאין חילוק: ומ"ש ואצ"ל אם לא מכר לו אלא ב' אילנות לבד וכו' פשוט שם במשנה ולא היה צריך לכתבו אלא כדי לאורויי לן בסמוך דבנקצץ וגזעו מחליף אפילו בב' אילנות הוא משל בעל האילן: ומ"ש לפיכך לא קנה אילנות קטנים שביניהם וכו' שם בברייתא: ומ"ש והוא שאין גזעו מחליף וכו' כ"כ הרא"ש לשם בשם ה"ר יונה ופי' רשב"ם לר"ע וכו' בפרק חזקת (דף ל"ז) ובפרק המוכר את הבית (דף ע"ב) ופ' הספינה (דף פ"ב): אבל ר"י וכו' שם בתוס': וכ"כ א"א ז"ל בפ' הספינה הכריע כן: ופר"י אע"ג וכו' כ"כ התוס' בפ' הספינה בד"ה מדברי רבינו וכו' (דף פ"ב) וע"ש בפרשב"ם. וה"ר יונה כתב וכו' כלומר הר"ר יונה כתב עוד והוסיף שאין המוכר רשאי לזרוע תחתיהן וכולי נ"ל שלמד ה"ר יונה דין הקרקע שתחתיהן בקונה ב' אילנות מדין מקום אורה וסלו בקונה ג' אילנות דכי היכא דלשם זה וזה אינן רשאין לזורעה זה לפי שאינו שלו וזה שלא יטנפו פירות הנושרין הכי נמי בקרקע שתחתיהן בקונה ב' אילנות לוקח אינו רשאי לזורעה לפי שאינו שלו ומוכר אינו רשאי לזורעה דמטנפי פירי ופירוש דמטנפי פירי לפי שיהיו שם מים להשקות הזרעים שהם כטיט על העפר כ"כ נ"י: ובשלשה שקנה קרקע אם הגדילו וכו' שם במשנה הגדילו ישפה ופירש רשב"ם ישפה המוכר דאינו מניחן ליכנס בשלו מאחר שמזיקין לו שהצל רע לבית השלחין ונראה דאע"ג דלישנא דמתניתין משמע דישפה הלוקח אפ"ה כתב רשב"ם ישפה המוכר לאורויי דעביד דינא לנפשיה במקום דאיכא פסידא כדקי"ל בהמניח. וכן ברישא כתב רשב"ם לא ישפה לא יקצוץ אותן בעל הקרקע וכו' כונתו דלא עביד דינא לנפשיה אע"פ שהצל רע לבית השלחין דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות הרי שיעבד לו שדהו לצורך האילנות כל צרכן שעל מנת כן לקחו אבל אין פירוש לא ישפה הלוקח שהרי אסיקנא בגמרא דמחוייב לוקח לקצץ לפי דיש לחוש דילמא מסקא ארעא שירטון וכולי אלא שהמוכר אינו רשאי לקוצצן דלא הותר לו למיעבד ליה דינא לנפשיה בכה"ג כך היא דעתו של רשב"ם בפירושו זה וכך משמע בהג"ה מיימוני פכ"ד שהבין כך מדבריו ע"ש וכן נראה מדברי הרמב"ן בסמוך שכתב אינו יכול לומר כיון שאמרו ישפה על המוכר להביא ראיה וכו' אבל רבינו כתב צריך לקוצצם דעתו לפרש ישפה הלוקח וכך כתב הרמב"ם כל מי שקונה שלש אילנות וכו' הגדילו והוציאו חוטר יקוץ כדי שלא ימעט הדרך על בעל השדה וכן לא ישפה דתנן לגבי ב' אילנות היינו לומר דהלוקח אין צריך לקצצו ומה שאמרו בגמרא דחייב הלוקח לקוצצן היינו דוקא בשריגים העולים מצד הגזע דילמא מסקא ארעא שירטון וכו' אבל הענפים שנתפשטו למעלה אפילו הרבה אין צריך לקצצם וכן פירש בסמ"ג: ושני הטעמים שהצל רע וכו' שכתב רשב"ם ושלא ימעט הדרך וכו' שכתב הרמב"ם מבוארין סוף פרק לא יחפור ע"ש: וכתב הר"ר יונה אפילו לא הגדילו אלא תוך מלא אורה וסלו וכו' בנימוקי יוסף חולק על זה ע"ש: ומסתברא כדברי הר' יונה דסתם שנינו הגדילו כל שהגדילו אפי' במקצת: ואם נחלקו לאחר זמן כתב הרמב"ן כו' כ"כ גם ה"ה ונ"י משמו וכתבו שהרשב"א והריטב"א היה נראה להם שעל המוכר להביא ראיה אלא שביטלו רצונם מפני דעת הרמב"ן. וכל השריגים וכו' שם במשנה: ובשנים שלא קנה קרקע וכו' שם במשנה ובגמרא: ומ"ש אבל צריך לקוצצן וכו' שם בגמרא א"ר נחמן יקוץ וכן א"ר יוחנן יקוץ ודעת רבינו לחלק בין העולים מן הגזע דצריך לקוצצן ובין אותן שנתפשטו למעלה כמ"ש הסמ"ג ונתבאר בסמוך ויש לתמוה דלפי מ"ש הרמב"ן בסמוך היכא דנחלקו לאחר זמן בענפים שעל הלוקח להביא ראיה אם כן למה צריך לקוץ מיד הלא אין הלוקח נאמן אלא בראיה ואפשר לומר דמ"מ מייתי ליה לידי דינא ודיינא וכן פי' בנימוקי יוסף. ועוד נראה לי עיקר דלא כתב הרמב"ן דעל הלוקח להביא ראיה אלא היכא דנחלקו תוך ג' שנים ואעפ"י כן כתב הרשב"א והריטב"א דהלוקח נאמן בלא ראיה דמאחר דהלה מודה שמכר לו ג' אילנות הללו ואנו רואין ענפי האילן נוטים עד כאן הן עדות על מכירת הקרקע והמוכר שטוען שגדלו ולא היה כאן בשעת המכירה עליו הראיה אבל דעת הרמב"ן שהמוכר נאמן במגו דאי בעי אמר לא מכרתי לך כלום ואין הענפים עדים גמורים דנימא מגו במקום עדים לא אמרינן אבל לאחר ג' שנים גם הרמב"ן מודה דעל המוכר להביא ראיה ולפי זה אתא שפיר מה שאמרו בגמרא בשנים דצריך לקוצצן לכתחילה פן יצאו מן הגזע סמוך לארץ וכו' פי' דחוששין שמא יטעון הלוקח לאחר ג' שנים לקחתי ג' אילנות ויש לי קרקע עמהן דלאחר ג' שנים ודאי נאמן הלוקח לד"ה דבבא מחמת טענה באילן אחד כמי נאמן לומר אתה מכרתי לי האילן והקרקע שתחתיו ליטע אחר במקומו כדאסיק רבא בפ' חזקת וכן פסק רבינו למעלה בס"ס קמ"א ע"ש: ואם קנה דקל וכו' שם מימרא דרב נחמן. מכר את הקרקע ושייר לעצמו האילנות וכו' בפרק חזקת פשיטא מכר הקרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפי' לר"ע וכו' ופרשב"ם ואפי' אינם אלא שנים יש לו קרקע כדי מחיית האילנות וצרכן וגם אם יבשו יטע אחרים במקומן: ומ"ש בשם הרמב"ם הוא בפכ"ד וז"ל המוכר הקרקע ושייר אילנות הרי יש לו חצי הקרקע כולה שאילו לא שייר בקרקע הרי אומר לו הלוקח עקור אילנך ולך וכן אם שייר שני האילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להם שאילו לא שייר בקרקע הרי אומר לו הלוקח עקור אילנך ולך. המוכר את האילנות ושייר את הקרקע יש לבעל האילנות קרקע הראויה להם כמו שביארנו מכר את הקרקע לאחד ואת האילנות לאחר והחזיק זה באילנות וזה בקרקע זה קנה האילנות עם חצי הקרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי הקרקע בלבד עכ"ל. ומפרש רבינו בדברי הרמב"ם דבשכל הקרקע צריך לאילנות קאמר והלכך המוכר קרקע ושייר כל האילנות יש לו חצי הקרקע כולה דהיינו חצי הקרקע הצריך להם שאם אתה אומר מוכר בעין יפה מוכר ולא שייר לעצמו אפי' חצי קרקע הצריך להם היה א"ל הלוקח עקור אילנך ולך וכן אם אתה אומר ששייר לעצמו כל הקרקע הצריך לאילנות אם כן לא קנה הלוקח כלום בקרקע ובמה תתקיים מכירת הקרקע והלכך אין לו למוכר אלא חצי הקרקע ויש גילוי לפירוש זה מלשון הרמב"ם שאמר חצי הקרקע כולה דלשון כולה אך למותר אלא כלומר שבכל הקרקע כולה הצריך לאילנות יש לו החצי לפחות שאילו לא שייר הקרקע וכו' ומטעם שכתבנו ולכן כתב בחלוקה השנית וכן אם שייר שני אילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להם שאילו לא שייר הקרקע וכו' מבואר מדברי הרב שמחלק בין שייר לעצמו כל האילנות להיכא דשייר ב' אילנות דבשייר כל אילנות אין לו אלא חצי הקרקע הצריך להם דאילו אתה אומר דיש לו כל הקרקע הראוי להם א"כ לא נשאר ללוקח בקרקע ולא כלום ולא תתקיים מכירת הקרקע כל עיקר אבל בשייר שני אילנות יש לו קרקע הראוי להם שהרי מכירת הקרקע תתקיים במה שנשאר ועם כל זה השיג עליו רבינו וכתב ולא נהירא משום דפשטא דגמרא משמע דבשייר אילנות לפניו יש לו קרקע הצריך להם בכל עניין ואע"פ שכל הקרקע כולה צריך לאילנות יש לו למוכר כל הקרקע ולא קני לוקח קרקע אלא לענין שיכול לחפור תחתיהם דקני ליה עד תהומא וגם הראב"ד השיגו אלא שהבין מדברי הרב דאף כשהחצי הקרקע היא יותר מכדי הצריך לאילנות אמרינן דיש לו חצי הקרקע ולכן השיג עליו ואמר דאין לזה שורש מן הגמרא אלא כשמכר הקרקע ושייר אילנות לפניו אין לאילנות קרקע אלא תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו עכ"ל. וגם ה' המגיד הבין כך מדברי הרמב"ם ורצה לפרש דעתו ולבסוף לא עלה בידו ומהרו"ך האריך לפרש זה ואין פירושו נראה ואני אומר לא עלה על דעת הרמב"ם מעולם לומר שיהיה למוכר קרקע יותר ממה שצריך להם אלא היה דעתו כמו שהבין רבינו ומה שהשיג עליו אינה השגה דס"ל להרמב"ם שצריך שתתקיים המכירה בקרקע גם לענין פירות דמוכר בעין יפה הוא מוכר והלכך אין לו אלא חצי הקרקע הצריך לאילנות ובהכי מתיישב ג"כ מה שכתב אח"כ המוכר את האילנות ושייר את הקרקע יש לבעל האילנות קרקע הראויה להם דמיירי נמי שכל הקרקע צריך לאילנות ואפ"ה אמר מוכר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר לעצמו קרקע אלא לחפור תחתיהן אבל במוכר קרקע ושייר אילנות לפניו לא אמר דשייר לעצמו כל הקרקע ולא מכר בקרקע אלא לחפור תחתיהן אלא דאמרינן דמוכר בעין יפה מוכר וכו' כדפי':

י

מכר לב' כאחת וכו' מסקינן זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע בפ' חזקת: ומ"ש ופי' רשב"ם וכו' שם. ור"י פי' וכו' שם בתוס'. ויש לדקדק מפני מה לא הביא רבינו כאן סברת הרמב"ם שכתב בדין זה זה קנה האילנו' עם חצי הקרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי הקרקע בלבד וגם הראב"ד בהשגותיו הודה לו בדין זה דכל אחד קנה חצי הקרקע ממש אלא חלק עליו ואמר שאפי' בב' אילנות כן הדין ואם לא היה נראה לרבינו סברתו היה לו להשיג עליו כמו שהביא דבריו במוכר קרקע ושייר אילנות והשיג עליו. ונראה בעיני דלפי שראה רבינו שכתב הרב בפי"ב מטוען בדין זה לענין חזקה דלא קנה בעל האילנות אלא כפי הצריך לו א"כ יש מקום לומר שמ"ש בה' מכירה בדין זה לענין מכר דקנה חצי הקרקע לאו דוקא חצי קרקע ממש אלא כפי הצריך לו אלא שכתב כלשון הגמ' סתם כמנהגו ובהלכות טוען ביאר כוונתו ואעפ"כ מ"ש הרב תחלה במוכר קרקע ושייר אילנות כו' אי אפשר לומר דנקט חצי הקרקע כלשון הגמרא שהרי בגמרא לא הזכירו באותו דין חצי קרקע אלא אדרבה סתמא אמרו יש לו קרקע ולא היה להרב לומר בלשונו חצי הקרקע ועוד מדכתב אח"כ וכן אם שייר שני אילנות כו' מדשינה דתחלה כתב חצי הקרקע וכאן כתב יש לו קרקע הראוי להם צריך לומר דבאותו דין חצי קרקע ממש קאמר וכמו שפירשנו דבריו למעלה ולכן הביא רבינו דבריו באותו דין והשיג עליו ובדין זה כאן לא הביא דבריו ולא השיג עליו לפי שאפשר לומר דגם דעת הרב בדין זה דלאו דוקא חצי קרקע ממש אלא כמו שפרשב"ם ולא קשה ג"כ א"כ היה לו לרבינו לומר על פרשב"ם וכ"כ הרמב"ם די"ל דס"ל לרבינו דכבר אפשר לומר ג"כ שלא כתב הרמב"ם כך בפ"ה דטוען אלא לענין חזקה דג' שנים אבל במוכר לב' אפשר דחצי הקרקע ממש קאמר ולפי שנסתפק בדבריו לכך לא הביא דעתו של הרב בדין מכר לב' כל עיקר כנ"ל לפרש דעת רבינו. אכן נראה לי ברור דדעת הרמב"ם היא דההיא סוגיא דזה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע דמסקנא זה קנה אילנות וחצי הקרקע וזה קנה חצי קרקע מדברת בין בחזקת דג' שנים בין במכר לשנים וזה החזיק דרפק בה פורתא ובעל האילנות פשחינהו כו' אלא שאין דיניהם שוה לגמרי דבמכר לשנים כו' כיון שמכר לשנים כאחד וא"ל זכו בשדה זו ואילניה ודאי כיון שיש בכלל אילנות שדה שאי אפשר להם בלי שדה הרי לשניהם אמר זכו בשדה זו. והלכך כל אחד זכה בחזקתו בחצי הקרקע וכדכתב הראב"ד ואין חילוק בין אם כל הקרקע צריך לאילנות לבין שחצי הקרקע יותר מהצריך לאילנות בכל ענין זכה כל אחד בחצי הקרקע ממש שהרי שניהם זכו בשדה בשוה אבל בחזקה דג' שנים ודאי דאין לבעל האילנות בקרקע אלא כדי הצריך להם שבזה לבד זכה מכח חזקתו באילנות אבל במה שלא החזיק כגון שאר הקרקע שהרי חברו החזיק בכל הקרקע ג' שנים וטוען שהכל שלו ואני לקחתיו אין לו לבעל האילנות כלום בשאר הקרקע ואם כל הקרקע צריך לאילנות הדבר פשוט דכיון ששניהם החזיקו בקרקע ג' שנים זה זכה באילנות עם חצי הקרקע וזה זכה בחצי הקרקע הנה נתיישבו דברי הרב בטוב טעם מה שהניח הרב המגיד בצ"ע ולא עלה בידו יישוב. ואולי דגם רבינו היה מפרש כך דברי הרמב"ם אלא שלא הביא דבריו לפי שהיה נראה בעיניו פרשב"ם ור"י עיקר דהא דאסיקנא בגמ' חצי הקרקע לאו דוקא חצי הקרקע וכו' אבל בדין המוכר קרקע ושייר אילנות לפניו מאחר דלא הזכירו בגמ' חצי הקרקע כל עיקר הביא דברי הרב והשיג עליהם מסברתו גם בלא פרשב"ם ור"י וק"ל: ומ"ש וכ"כ הרא"ש צ"ע היכי איתיה דבפסקיו לא מצאנו גילוי שהסכים לפי' ר"י גם ממה שכתב למעלה בסימן קמ"א פי' רשב"ם ופיר"י ולא כתב הסכמת הרא"ש נראה שלא מצא להרא"ש בזה דעתו ואולי באיזה תשובה כתב כך הרא"ש דבמכר לשנים לא קנה בעל אילנות בגוף הקרקע כלומר דסתם מוכר קרקע בעין יפה מוכר משא"כ בחזקת ג' שנים דכל אחד זכה במה שהחזיק לפי שכל אחד בא בטענה:

יא

הקונה אילנות וכו' בזיתים וכו' משנה בפרק הספינה זיתים לקוץ מניח שתי גרופיות פירוש ענפים וחוזר וצומח: ומ"ש ובבתולת שקמה כו' עד סוף הסי' ברייתא שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.