דרישה/אורח חיים/תקא

דרישה ‏ אורח חיים תקא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אלא בקופיץ ובצד הקצר כו' וכתב הר"ן למה התירו לבקע ע"י שינוי והא מכשירי כו' עד לבשל בהם שרי משום מתוך עכ"ל וכתב מהר"י אבוהב על טעמו של הר"ן. אינו מגמגם בטעם זה שהרי מה שהתירו במדומה לחמם לא התירו אלא מתוך שהותרה הבערה לצורך אוכל נפש וא"כ היכא אמרינן מתוך שהותרה הבערה למדורה לבקע העצים נתיר אותה ג"כ לבשל אחר שהמדורה לחמם לא התיר אלא מכח שהותר בבישול עכ"ל. ולעד"נ דטעם של הר"ן הוא נכון ואין לגמגם עליו כלל והכי דייק הר"ן מאחר שלא מצינו בתורה בהדיא היתר מלאכה בי"ט אלא מלאכת אוכל נפש אלא שממנו למדו חז"ל היתר הבערה ומדורה לחמם מכח מתוך שהותרה הבערה כו' וכמ"ש כאן וכ"כ הר"ן והביאו הב"י לקמן בריש סי' תקי"א וכיון שלמדנו היתר במדורה לחמם הוי כאילו נכתב בהדיא בתורה לחמם במדורה וכיון שנהנה מגוף הדבר עצמו הוי כאוכל נפש עצמו ולא כמכשירי אוכל נפש וכיון שלבקען לעשות מדורה שרי אע"ג דאפשר מאתמול אף לבשל מהם שרי מתוך:

ב

אלא מן המכונסים שבקרפף כו' ז"ל ב"י אבל מדברי הרמב"ם בפ'"ב נראה שהוא סובר דלר' יוסי בין סמוך ובין רחוק לא שרי אלא דוקא בפותחת כו' ולכאורה יש לדקדק בדברי הרמב"ם מדקמבעיא בגמרא ר"י לקולא קאמר או לחומרא קאמר ופשטי' דר"י לקולא קאמר ולפי פי' רמב"ם דלר"י לא שרי אלא דוקא בפותחת וא"כ צ"ל דר"י לחומרא קאמר וצ"ל דהרמב"ם לא היה גורס ר"י לקולא או לחומרא וגם רש"י ותוס' בפרק המביא כדי יין לא היו גורסים ר"י לקולא או לחומרא וע"ש וא"ש להרמב"ם וגם מה שמסיק בגמרא ר"י תרתי לקולא קאמר צ"ל דהרמב"ם לא היה גריס ליה דלדידיה לא הוו תרתי לקולא אלא חד לקולא דבפותחת לחוד סגי בין סמוך בין רחוק:

ג

וכשמלקט עצים בחצר כדי לשרוף לא יעשה מהם כו' משנה בפ' המביא כדי יין דף ל"ג ר' אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ בו שיניו ומגבב מן החצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן הוא וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק ופירש"י מלפניו דנקט רבי אליעזר לאו דוקא דלר"א אפילו מן החצר דקאמר כל מה שבחצר מוכן הוא והא דנקט משלפניו משום רבנן דפליגי דאפילו משלפניו להדליק אין לחצוץ לא. ותוספת פירשו שם דבתרתי פליגי חכמים ארבי אליעזר חדא דדוקא משלפניו מגבב אבל מן החצר לא ואף משלפניו לא יטול אלא להדליק אבל לחצוץ שיניו לא דלא נתנו עצים אלא להסקה והקשו תוס' על פירש"י דלפי' חכמים ס"ל דלא כהילכתא דפליגי בפלוגתא דר"ש ור"י באיסור מוקצה וכתבו לכן נ"ל דטעמא דרבנן דלכך אסור לחצוץ שיניו גזירה שמא יקטום ולא משום איסור מוקצה עכ"ל ואיכא למידק לפי' התוס' דטעמא דחכמים לאו משום איסור מוקצה הוא למה אמרו מגבב משלפניו דוקא וא"ל דטעמא הוי משום דהוי כמעמר וכמ"ש הר"ן דבחצר לא שייך מעמר כמו שמשמע במתני' שם ובגמרא דנקט קרפף ושדה לא מדכרי חצר כלל משמע דבחצר לא שייך טעם דמחזי כמעמר לכך נלע"ד דס"ל לתוס' דמשלפניו דנקטי חכמים הוא ל"ד אלא נ"ל שלא יעשה ציבורין אלא יביא וישרוף מיד והשתא א"ש דחכמים דמתני' היינו ת"ק דברייתא ולא פליגי ולא כמו שדחק הר"ן ז"ל לפרש בע"א דלא פליגי אהדדי וב"י הביאו בסי' זה ובלאו הכי א"ש וכמ"ש וזה נראה שהוא דעת הרי"ף והרא"ש ז"ל שהשמיטו הא דתניא ובלבד שלא יעשה ציבורין ציבורין דמאחר שכתבו מתני' שהבאתי לא הוו צריכין לכתוב ברייתא דת"ק דהברייתא היינו חכמים דמתני' וכמ"ש והשתא א"ש טפי ממ"ש ב"י ז"ל ולהרי"ף והרא"ש חכמים דמתני' פליגי את"ק דברייתא וסבירא להו כחכמים דמתני' ולכך השמיטו הא דתניא ובלבד שלא יעשה ציבורים כו' דלדידיה היינו צ"ל דרבינו הא שכתב דתניא ובלבד שלא יעשה ציבורים לא ס"ל והרא"ש להרי"ף וזה דוחק גדול ולפי מה שפירשתי דחכמים דמתניתין היינו ת"ק דברייתא א"ש ויתיישב ג"כ מה שתמה ב"י ז"ל על הרי"ף והרא"ש שלא הזכירו הא דתניא ובלבד שלא יעשה צבורין כו' וגם מה שתמה על רבינו למה לא כתב שמגבב קסמין דקים וקשים מלפניו כו' לק"מ די"ל משום דס"ל לרבינו דמלפניו ל"ד אלא ר"ל שלא יצבור אלא יביא וישרוף מיד וכזה כתב רבינו והא דנקט רבינו בלשונו עצים ולא נקט בלשון המשנה דקתני נוטל אדם קיסם וסתם קסמים דקין כיון דבאיסור מוקצה ס"ל דלא הוי חילוק בין עצים גדולים לקטנים וחדא מינייהו נקט:

ד

אסור להסיק בי"ט שני של ר"ה הלפידים שכבו כו' עיין מ"ש בזה הב"י ומ"ש עליו ודע שבמהרי"ל בהל' ר"ה דף מ"ט סוף ע"א כתב בשם מהרי"ל תמיהת ב"י וז"ל והקשה מהר"י סג"ל מאחר דבי"ט של גליות הנשאר בהבערה שחרית מותר בצהרים באותו היום א"כ ה"נ ממ"נ יהיה מותר בשני אם הן קדושה א' ואם ב' קדושות הן מ"מ יהא מותר עכ"ל הרי שהיה ק"ל כקושית ב"י וכתב מ"ו בהגהותיו ז"ל ולא אאמין שיצא אותו השאלה מפיו דהלא מה שאוסר ביום שני הוא משום הכנה כדאיתא בסמ"ג וביום עצמו לא שייך הכנה גם מ"ש דביום ראשון שרי לא נהירא דהא שם בסמ"ג כתב בשם ר"ש שאין הטעם משום הכנה אלא משום נולד וא"כ לפ"ז דווקא באותו היום אסור בי"ט של גליות ומ"מ בר"ה אסור אף ביום שני אפילו לפי זה הטעם מפני שקדושה אחת היא עכ"ל ור"ל לפי טעם של הכנה אסור בשני ימים של ר"ה משום דלקולא לא מחשבי' לקדושה אחת אלא בשבת וי"ט זא"ז ולפי טעם זה אפשר דמותר באותו יום עצמו ומיהו לפי דמחשב כנולד אסור אפילו באותו יום גם ביום שני דמחשבי' לקדושה אחת לחומרא והרי זה קרוב לתירוצים של ד"מ ודו"ק. ועל ב"י יש לתמוה למה לא הקשה קושייתו על רב ור' חנינא דאוסרי' בהדיא וכמו שהביא בהדיא בד"ז בשם ירושלמי ויש לדחוק ולפרש שתמיהתו על שלא הזכיר בהדיא לאיסור כיון שדרך הפוסקים לפרש ולא לסתום אבל מ"מ כל דבריו בזה זרים הם בעיני מאוד ודבר ק' הוא לאסור הלפידים שכבו להדליק בו ביום שדומה ללפידים שכבו בי"ט וביצה שנילדה בי"ט דאסורה בו ביום ל"ד כלל להדדי דשאני גבי ביצה דלא היה לה שעת היתר בו ביום והיום נולדה לכך אסורה אבל גבי לפידים כיון דמתחלה היו מותרין אין סברא שאחר שכבו יאסרו ולכך מותר בו ביום ואף על גב דאמרו בירושלמי דב' י"ט של ר"ה קדושה א' הן וא"כ הו"ל להתיר גם ביום שני כבר כתבתי לעיל דדוקא לחומרא אמרו כו' ומהא דאמרינן בירושלמי דטעמא דרב ור' חנינא דאמרו פתילה שכבה בשבת אסור להדליק בי"ט משום דקדושה אחת הן אין להקשות לפי זה ל"ל לטעמיה דקדושה אחת הן דהא אפילו הוי כשני קדושות לא שייך למימר בשבת וי"ט אחד מהם חול כמו בשני י"ט של גליות וא"כ ל"ל לאהדורי אטעמא דקדושה אחת הם וי"ל דרב חסדא דמוקי הכי בירושלמי לטעמיה אזיל דלית ליה הכנה ואיסורא הוי משום נולד ולכן מפרש טעמא דרבא משום קדושה אחד יאסרו דאם הוו ב' קדושות היה נולד בזה מותר בזה אבל לדידן דאית לן הכנה א"צ לתלות בקדושה אחת דאפי' הוו ב' קדושות אסור להדליק דשני הוי קודש ואין אחד מכין לחבירו כנ"ל וזה ברור ועיין בביאור סמ"ג ד' ב' ע"ג דג"כ כתב דאפי' באותו יום אסורים ולק"מ דלא כתב שם כן אלא לרב חסדא דאסרה משום נולד אבל לדידן ס"ל דאינו משום איסור נולד ומש"ה בו ביום מותר עכ"פ וביום שלאחריו בשני י"ט של ר"ה או בי"ט שאחר שבת אסור משום הכנה כן הוא דעת מ"ו אבל לעד"נ דאפילו רב חסדא לא ס"ל הכנה וס"ל דטעם בי"ט אחר שבת דאסור משום איסור מוקצה ולא ס"ל לאסור ביום ראשון של ר"ה עצמו ודוקא בי"ט שחל אחר שבת קאמר דאסור בי"ט וה"ט כיון דכבו בשבת ועל כרחו היה בדיל ממנה כל יום השבת הו"ל מוקצה לבו ביום וכיון דשבת וי"ט קדושה אחת הן אסור ג"כ בי"ט שאחריו משא"כ בשני י"ט של ר"ה גם רב חסדא ס"ל דמותר לחזור ולהדליקה בו ביום שכבה דאין שייך בכה"ג איסור נולד ומוקצה כיון שהותר לו להדליק העץ מתחלה ודרך העץ לכבות ולחזור ולהדליקה בו ביום וממילא שמותר ג"כ בי"ט שני לרב חסדא דלא ס"ל טעם הכנה וה"ה בי"ט שקודם שבת שכבה בו ומותר לחזור ולהדליקה בו ביום ביום טוב ואם הוי האוד חזי לשום דבר בשבת לא הוי אסור משום מוקצה והשתא יתיישב ל' הסמ"ג שם דהוצרך לומר דדוקא לטעם דהכנה אסור בשני י"ט של ר"ה ושבת שאחר י"ט ואין צריך לתירוץ של מ"ו שם וע"ש ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.