דרישה/אורח חיים/קעח

דרישה ‏ אורח חיים קעח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בני חבורה וכו' יסוד אלו הדינים הוא בפרק ע"פ דף ק' וק"א יתיב רב חסדא וקאמר משמיה דרב הונא הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך לא שנו אלא מבית לבית אבל ממקום למקום לא. ומשמיה דנפשיה אמר רב חסדא הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך לא אמרן אלא בדברים שאינן טעונין ברכה לאחריהם במקומם אבל דברים הטעונין ברכה לאחריהם במקומם א"צ לברך מ"ט לקיבעא קמא הדר. ורב ששת אמר אחד זה וא"ז צריך לברך מיתיבי בני חבורה שהיו מסובים לשתות ועקרו רגליהם לצאת לקראת חתן או לקראת כלה כשהן יוצאים אין טעונין ברכה למפרע. וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה בד"א שהניחו שם זקן או חולה אבל אם לא הניחו שם זקן או חולה כשהן יוצאים טעונים ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחלה וכו' ע"ש קשיא לרב חסדא אמר רב נחמן בר יצחק מאן תנא עקירות ר' יודא היא דתניא חבירים שהיו מסובים ועקרו רגליהם לילך לב"ה או לבה"מ כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה א"ר יודא אימתי בזמן שהניחו שם מקצת חבירים אבל לא הניחו שם מקצת חבירים כשהם יוצאים טעונין ברכה למפרע כשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחלה מזה מבואר שמ"ש רבינו לרשב"ם א"צ לברך שהוא פסק כרב ששת ומ"ש לר"י צריכים לברך אא"כ הניחו שם מקצת חבירים שפסק כרב חסדא. וכן מ"ש רבינו חילוק של דברים הצריכים ברכה לאחריהן במקומן הוא חילוק של רב חסדא. ודע שמ"ש טעונין ברכה למפרע התוס' פרשוהו שהיא משום עצה טובה שמא יפליג וכן צ"ל להרי"ף אע"פ שפוסק כרב ששת וכמו שהביא ב"י לשון הרי"ף בהדיא כר"ש סי' קע"ט שהיסח הדעת אינו מצריך אלא ברכות שלפניו ע"ש משא"כ להרמב"ם שס"ל שהוא דרך חיוב ודרך דין כמבואר בב"י שמביא לשונם בסי' זה ובסי' קע"ט:

ב

אבל אם שינו מקומן בחדר אחד מזוית זו לזוית אחרת א"צ לברך. כתב הר"ן אע"ג דגבי אין קידוש אלא במקום סעודה מסקינן דאפילו מפנה לפנה [נמי לא] היינו טעמא משום דקביעות סעודה לא הוי אלא במקום סעודה ממש שאין דרך בני אדם לקבוע סעודה בכל הבית אבל גבי שתיית יין אין אדם מייחד מקום מיוחד בבית לשתייה הילכך משמע דבפת ומיני דגן דאדם קובע באכילתן מקום מיוחד כל ששינהו אפילו מפנה לפנה צריך לברך עכ"ל. הב"י מביא הירושלמי דפרק כ"מ אכל במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לחזור ולברך. וכתבו הרמב"ם ג"כ. וע"ז כתב הב"י דבמקום שאין בו מחיצות כל שרואה מקומו הראשון לא הוי שינוי מקום ומזרח תאנה ומערבה שאני דכיון דתאנה מפסקת הוי להו שני מקומות. ובאורחות חיים כתב מי שהיה בפרדס או בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילן ואילן כיון שבירך על אילן אחד א"צ לברך על האחרים דהוי כמפנה לפנה. וזהו לכאורה מנגד למ"ש הירושלמי והרמב"ם דאפילו באילן אחד צריך לחזור ולברך דמסתמא גם בגינה יש אילנות מפסיקין ונלע"ד דס"ל לא"ח דהא דאמר בירושלמי אכל במזרחה של תאנה ובא לאכול ברוח מערבית ודאי ז"א אלא שהסיח דעתו מלאכול עוד בה אח"כ ופגע ברוח מערבי ואוכל משם ומש"ה צריך לחזור ולברך משא"כ כשאוכל מאילן זה ואח"כ הולך ואוכל מין אחר מאילן אחר ואפילו מין אילן זה אין הוכחה דהסיח דעתו מלאכול ושאני מזרח ומערב תאינה דכיון דמתחלה בחר ברוח המזרח ומשום הכי כשבא אח"כ לאכול מרוח מערבי הוי כדבר שמתחלה לא רצה לאוכלו ולברך עליו ועכשיו נמלך הוא לאוכלו לכן צריך לברך. משא"כ כשאוכל מפירות של גן שאוכל מכל מקום ומתחלה לא עלתה על דעתו שלא נאכול במקומות אחרים מש"ה הוי כאילו בירך על דעת לאכול מכולן וא"צ ברכה כשאוכל מאילן אחר. ועוד כתב הב"י ובסימן קפ"ד כתב רבינו בשם הר"ף דהא דטעונין ברכה לאחריהם במקומן דוקא כשאין לו עוד מאותו המין לאכול במקום השני אבל אם יש לו עוד מאותו המין לאכול שם יאכל שם מעט ויברך רק שלא יהא רעב מאכילה ראשונה. וזה כדעת הפוסקים כרב חסדא דאילו לדעת הפוסקים כרב ששת כיון שאינו יכול לאכול עד שיברך למפרע על מה שאכל ודאי שהוא צריך לחזור למקומו לברך על מה שאכל ור"ל כרב ששת ואליביה דהרמב"ם דס"ל דלמפרע ג"כ צריך לברך מצד הדין ולא כשאר הפוסקים כרב ששת דמפרשי' שמ"ש למפרע צריך לברך הוא דרך עצה טובה דדילמא לא יחזור עד שיהיה רעב ויעבור זמן ברכת המזון והעיקר דבריו קשה לי שכתב דהא דר"פ היינו אליבא דרב חסדא דוקא והב"י פסק כהרמב"ם בסי' זה וכרב ששת ולקמן בסימן קפ"ד העתיק בש"ע בד"ה בד"א כר"א וכר"פ ויש לדחוק וליישב שלקמן מיירי שמתחלה היה בדעתו לאכול שם במקום השני לענין זה מעתיק שם לדברי הר"פ ובכאן מיירי כשלא היה בדעתו לאכול במקום השני וחילוק זה מוכרח מדברי הסמ"ק שמביא הב"י בסמוך וז"ל כתב הסמ"ק בסימן קמ"ט אם אכל פת במקום א' וחזר ואכל במקום אחר שצריך לחזור ולברך במקומו הראשון ברכת המזון ולכך א"צ לברך במקום השני ואח"כ נסתפק הרבה בדבר ובסוף העלה שאינו מברך אלא במקום שני וכמו שנוהגים הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכים במקום סיום אכילתם. ש"מ שפשוט להסמ"ק בהולכי דרכים הואיל ודרך הליכתם הוא א"כ מתחלה כיונו לגמור סעודתם במקום אחר וה"ה כשאוכל בביתו במקום זה ואוכל אח"כ במקום אחר שאם מתחלה כיון שמותר לברך במקום השני. עוד יש לדקדק בדברי הסמ"ק הנ"ל. שכתב אם אכל פת במקום אחד וחזר ואכל במקום אחר וכו' שמשמע דוקא דיעבד אי עבד והלך למקום השני ואכל שם ולא בירך במקום הראשון אזי יברך במקום השני. ולכתחלה לא יאכל שם אלא יחזור למקומו לאכול במקום הראשון וצ"ל דר"ף הוא בעל הגהה דסמ"ק חולק על הסמ"ק וב"י הביא מזה לזה בסי' זה כאילו אין חולק ביניהן. מיהו י"ל דהר"ף אינו חולק על הסמ"ק וס"ל להר"ף הא דכתב הסמ"ק וחזר ואכל משום דבזה היה מסופק מתחלה היכן יברך אם במקום הראשון ויפטר בו מקום השני או במקום השני ויפטר במקום הראשון ולבסוף הסכים לברך במקום השני ודוגמא להולכי דרכים ס"ל להר"ף דלאותו מסקנא ה"ה דמותר לאכול לכתחלה במקום השני ולברך שם וק"ל. כתב הב"י ומשמע דלדעת הפוסקים כרב חסדא לא שאני לן בין הניחו שם מקצת חברים ללא הניחו דבדברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומן אפילו הניחו נמי צריך לברך דכיון דדבר שאין לו קבע הוא כי הניחו שם זקן או חולה מאי הוי ואם הם דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומן אע"פ שלא הניחו שם קצת מן החברים אינן צריכין לחזור ולברך משום דלקיבעיה קמא הדר עכ"ל. ובש"ע משמע מדבריו שבדברים שאינן טעונין ברכה לאחריהם במקומן יש חילוק בין הניח שם מקצת חברים ללא הניח שם מקצת חברים שכתב שם חברים שהם יושבים לאכול ויצאו לקראת חתן וכו' אם הניחו שם מקצתן חוזרין למקומם וגומרים סעודתן ואינם צריכים לברך שנייה ואם לא הניחו שם אדם כשהם יוצאים צריכין ברכה למפרע וכשהן חוזרים צריכין ברכה לכתחלה. וכן אם היו מסובים לשתייה או לאכול פירות. שכל המשנה מקומו הרי פסק אכילתו ולפיכך מברך למפרע על מה שאכל וכו'. מדכתב וכן במסובים על פירות שהוא מדברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומן משמע שדינם שוה להיות מסובים לאכול דברים הטעונין ברכה במקומם. וכן משמע ממה שכתב עוד שם שכל המשנה מקומו וכו' שכלל שני הבבות יחד ונתן טעם שוה לשניהן. משמע שדומה לנדון שלפניו ובחדא מחתא מחתינהו וא"כ למה לא נחלק ג"כ לרב חסדא כה"ג בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומן וכן שם בהגהת רמ"א בש"ע פסק בהדיא שיש חילוק במסובים על הפירות בין הניחו שם מקצת חברים ללא הניחו שם ונראה שבעלי ש"ע שחלקו ג"כ בדברים שאין טעונין ברכה במקומן בין הניחו שם חברים או לא ה"ט שפסקו כהסמ"ק שהביא הב"י בסי' זה שמחלק אפילו בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומן דאם הניחו שם מקצת חברים א"צ לחזור ולברך וזה לשון הסמ"ק חבורה שהיו יושבים מסובים ועקרו רגליהם ללכת כשהניחו מקצת חברים אין טעונין ברכה לא למפרע ברכת המזון ולא לכתחלה ברכת המוציא אפילו בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומן דאילו בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומן אפילו לא הניחו מקצת חברים נמי דשינוי מקום אין צריך לברך לפניהם בדברים הטעונים עכ"ל. ודע שהב"י כתב עליו ז"ל ולשונו אינו מכוון שכתב אין טעונין ברכה לא למפרע ברכת המזון ולא לכתחלה ברכת המוציא דמשמע דאיירי בפת ואח"כ העמידה בדברים שאין טעונין ברכה במקומן עכ"ל. ונראה שלשונו מכוון שהרי בלאו הכי יש להקשות שהסמ"ק מחלק בדברים שא"צ ברכה לאחריהם במקומן בין הניח שם מקצת חברים ללא הניח שם מקצת חברים וקשה מנין לו חילוק זה וצ"ל שהסמ"ק קשה בעיניו סתם ברייתא קמא דבני חבורה דלא אתיא כרב חסדא דהלכה כמותו ולכן מוקי הסמ"ק דההיא ברייתא מיירי אפילו במסובים על פירות ושאר דברים שאין טעונין ברכה במקומם ובשבילו בד"א בזמן שהניחו שם זקן או חולה אבל בדברים הטעונין ברכה לאחריהם במקומם אפילו לא הניחו שם זקן או חולה נמי אין צריך לברך וסמכה הברייתא בזה על המסתבר דנזכר חילוק דהניחו שם זקן או חולה לפירות ולא לדברים הטעונים בל"ב והא דלא מתרץ גמרא הברייתא הכי זהו משום שהיה קשה מנ"ל לרב חסדא להאי דוחקא לאוקמי ברייתא דהניחו שם זקן או חולה בדברים שאינן טעונין בל"ב הא עקרו קתני. ומש"ה משני ר' יודא היא ורב חסדא סבר כרבנן. ומאחר שמצינו רבנן דסברי כוותיה מהשתא נוכל שפיר לתרץ ברייתא דלעיל בעקרו ומסיים בד"א בשהניחו שם זקן או חולה דהאי בד"א קאי על דברים שאינן טעונין ברכה אבל בדברים הטעונים בל"ב ברישא דברייתא דקתני עוקרין אפי' בלא הניחו שם זקן או חולה נמי א"צ לברך. וזהו שתפס הסמ"ק בלשונו שמתחיל בברייתא זו וקתני אין טעונין ברכה לא למפרע ברכת המזון ולא לכתחלה ברכת המוציא דאיירי ביה ברייתא מדקתני עוקרים וסבר דאפילו בלא הניחו שם זקן או חולה א"צ לברך. ומה שסיימה הברייתא בד"א בזמן שהניחו שם וכו' זהו קאי כשמסובים על דברים שאין טעונין בל"ב כך נראה כוונת הסמ"ק. וטעם הדבר שא"צ לחזור ולברך כשהניחו שם מקצת חברים בדברים שאין טעונין בל"ב הוא שכשם שלרב ששת בדברים הטעונים בל"ב שצריך לחזור ולברך בלא הניחו שם זקן או חולה ואפ"ה בהניחו שם זקן או חולה א"צ לחזור ולברך ה"ה נמי לרב חסדא דבדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומן שא"צ שישתייר שם זקן או חולה בדברים שאין טעונין בל"ב סגי כשנשתייר שם זקן או חולה דחזינן דכשחזר למקומו כשהניחו שם זקן או חולה אגלאי מילתא למפרע דהניחם שם לחזור למקומו להם ודמי להדר לקיבעא קמא. כתב בספר אוהל מועד המפסיק בתוך סעודתו בדבר הרשות א"צ לחזור ולברך שאין זה חשיב הפסק וכ"כ הר"ם גבי הצריך לנקביו ויש מהגאונים שמצריכין אותו לחזור ולברך עכ"ל. צ"ע מה רצה בדבר רשות אי כוונתו למעט דבר מצוה כגון להתפלל וכסברת הר"ר י"ט בר יהודה א"כ קשה שבש"ע מביא רמ"א להא דכתב בדבר הרשות ושם פסק דלא כהר"ר יום טוב ואי ממעט בזה דבר אונס שהוי הפסק הלא מסיים באוהל מועד על שם הר"ם שאף באונס לא הוי הפסק:

ג

כתב הר"ר יום טוב אדם שנזכר בתוך הסעודה שלא התפלל כו' עיין בב"י שכתב וז"ל ונראה דאע"פ שהרי"ף בפרק ע"פ נראה שהוא חולק אהרא"ש וכתב שצריך לברך בפה"ג על כל כוס וכוס של ד' כוסות כיון שכל חד מצוה בפני עצמה ומדמי זה לברכת המזון וכיסוי הדם כיון דה"נ א"א למישתי ולמיקרי הגדה בהדדי כו' ע"ש והרי ההגדה והלל אינה סילוק והיסח הדעת למה שאכלו ושתו ואפ"ה מצריך לברך בפה"ג וא"כ ה"ה מתפלל בתוך סעודתו מ"מ כיון דלא נהוג עלמא בההיא כהרי"ף שהרי אין אנו מברכין בפה"ג על כוס הגדה ממילא במתפלל בסעודתו נמי לא נקטינן כוותיה אלא כדברי הרא"ש ז"ל עכ"ל ב"י וצ"ע לפי זה לדידן דמברכינן על כל כוס וכוס כדעת הרי"ף וכמ"ש לקמן סי' תע"ד ע"ש ושלא כדעת הרא"ש והטור שכתבו שם שלא לברך אכל כוס וכוס א"כ גם בתפלה ה"ל לחזור ולברך המוציא דהא זה בזה תליא לב"י דכתב שלדעת הרי"ף שמצריך לברך בכוס מצריך נמי בתפלה ולדעת הרא"ש ה"ה ג"כ שלא להצריך ברכה בשום אחד מהן ונלענ"ד דאף דקי"ל כהרא"ש במתפלל בתוך הסעודה מ"מ יש ליתן טעם דמברכין אכל כוס וכוס כיון דכל חד מצוה באפי נפשיה הוא ולא דמי למפסיק בתוך הסעודה בתפלה שאחר התפלה הוא גומר סעודה ראשונה משא"כ הכא דאף אם לא הפסיק בהלל ובהגדה מ"מ כיון דכל חד מצוה בפני עצמו הוא מסתבר קצת לחזור ולברך עליו ודומה לזה צריכין לומר לקמן סי' רע"א ותע"ב בענין המפסיק בסעודה ומקדש קידוש היום דס"ל להרי"ף והרא"ש דצריך לחזור ולברך המוציא וכמו שאמר הרא"ש והתוספות שכתבו הטעם דברכת המזון הוא סילוק לסברתייהו כתבו כן דס"ל דבד' כוסות של פסח אף שכל א' מצוה בפני עצמה אפ"ה אין לחזור ולברך על כל אחד ואחד וק"ל ואע"ג דקאמר בגמרא משתי וברוכי בהדדי לא אפשר בגמרא יש לפרשו כמ"ש הר"ר י"ט דלאו משום סילוק נקטו אלא משום דקצת הפסק הוא ומצוה באפי נפשיה הוא אלא שהם הצריכו לפרשו משום סילוק דאזלי לטעמייהו והר"י אומר שא"צ דלא אמרינן הכי אלא בברכת המזון שהוא סילוק כו' עיין באשר"י ריש ע"פ דף קל"ה ע"ב גבי הא דכתב דהאוכל ושותה בע"ש ובעי"ט וחשכה לו פורס מפה ומקדש ואח"כ מברך המוציא כו' וכתב הרא"ש ז"ל הרז"ה הקשה ע"ז כו' עד ועוד דחזינן לקמן גבי חברים שהיו מסובין דתפלה לא הוי הפסק לברך המוציא וכ"ש קידוש וכו' עד ותירץ הרר"י ז"ל דלא דמי דהכא כיון דקידוש היום נאסרה עליו אכילה הילכך כמי שנגמרה אכילה ראשונה דמי וכשאכל אחר הקידוש הוי התחלת אכילה אחרת וצריך לחזור ולברך עכ"ל. ונלע"ד פי' לפירושו דאע"ג דגם בתפלה אפילו הגיע זמנה בתוך הסעודה ואין לו שהות לגמור סעודתו ולהתפלל שחייב להפסיק וא"א לאכול ולהתפלל אפ"ה כתב הב"י הכא דלא הוי הפסק דמ"מ אחר התפלה חוזר לסעודה ראשונה וחשיב הכל סעודה אחת אלא דאריה הוא דרביע עליה וגרמו שלא יכול לאכול משא"כ בפורס מפה ומקדש דקודם קידוש הוה סעודת חול ולאחר קידוש הוי סעודת שבת והקידוש גרם לו להפסיק ושלא לאכול עוד סעודת חול כ"א יקדש ויתחיל לאכול סעודה שבת מש"ה צריך לחזור ולברך המוציא דסעודה אחריתא היא ומ"מ א"צ לברך בפ"ה אכוס דקידוש כיון דעדיין לא קידש ולא הראה שום דבר הפסק והתחלת קדושה בין השתייה ששתה עתה למה שורצה לשתות מיד בכוס זה וק"ל והתוס' בפרק ע"פ דף ק"ב בד"ה ועקרו רגליהם והרא"ש בפרק כיסוי הדם דחו דברי ר' יום טוב הנ"ל מהא דתניא והביאו רבינו בריש סי' זה בני חבורה שהיו מסובים ויצאו ממסיבתן לבה"כ או לבה"מ כו' אלמא דאם הניחו שם מקצת חבירים או מזוית לזוית א"צ ברכה לפניהם אע"פ שנכנסו לב"ה והתפללו בינתיים עכ"ל ומהתימה על רבינו שכ' ז"ל כתב הר"ר יום טוב כאילו אינו חולק על מ"ש למעלה וז"א דהרי התוס' והרא"ש סתרי דברי ר' יום טוב כמו שהר"י חולק ותירץ דאין ללמוד מברכת המזון אלא מהא דלעיל חבירים שהיו מסובים כו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.