דרישה/אבן העזר/ג

דרישה ‏ אבן העזר ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לא לקרות בתורה. כ"כ הרמב"ם והר"ן כתב דהרמ"ך כתב עליו תימה דמנהגינו להאמינו להקרותו בתורה וכן הדין נותן דלא איכפת לן אם יקרא ראשון מאי אמרת דלמא יעלו אותו מקריאת התורה לתרומה כולי האי לא חיישי' בתרומה דרבנן ע"כ ואפשר לומר דמנהגינו הוא משום דאין תרומה עכשיו מצויה בינינו ע"ש וכ"כ רמ"א בש"ע:

ב

והנבעלת לו פי' מפסולי כהונה כגון גרושה או זונה שהזכיר לפני זה דא"ל שנבעלה לכשרה (קאי על כשרה כצ"ל) דא"כ מאי ספק חללה שייך כאן וק"ל:

ג

הטבילוני לאכול בתרומה כתב ב"י ודע דאיתא באותו מעשה והוציאוני מבית הספר וכ"כ הרמב"ם ונראה מדברי התוס' דבעינן שיאמר כן כו' דאל"כ חיישי' דלמא עבד הוא אבל השתא ליכא לספוקי בעבד דעבד אסור ללמוד תורה ורבינו השמיט זה דס"ל דל"ד הוא אלא שהמעשה כך היה (ותימא הניחא בכאן שהוא מעשה בגמ' דכתובות (כו.) אבל קשה דבסמוך כ' רבי' ג"כ נאמן הגדול לומר שראיתי לפלוני טובל כו' ולא כתב ג"כ שיוצרך לומר שהיה איש פלוני יצא מבית הספר ומוצא דין זה הוא ממשנה דכתובות שאי' שם [כח.] בהדיא שצ"ל כן ומפרש הגמ' כדי שלא יאמר עבד כהן הוא ועכשיו נשתחרר ויאכל שלא כדין ע"ש. ושם לא שייך לומר מעשה שהיה כך היה שזה משנה הוא ולא מעשה. ועיין בהרא"ש ובפסקי הרא"ש שאיתא שם כלשון המשנה וע"כ יש לתמוה בשתיהן ועיין בגמ' [כח.] דמבואר בהדיא דבעי' שיאמר כן ודייק מל' המשנה ע"ש):

ד

ואפי' אביו נאמן עליו וכתב הה"מ שדעת הרמב"ם וקצת מפרשים אפי' מכירין שהוא אביו דהשתא אין לו מגו דנחשב בעד א' אפ"ה נאמן ושלא כדברי הרמב"ן שפי' דדוקא כשאינו ידוע שהוא אביו שיש לו מגו נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה אפי' להצטרף עם אחר כיון שאין בידו בלבד להשיאו צריך שיהיה המעידים שנים וכשרים עכ"ל:

ה

נאמן הגדול לומר זכורני כשהייתי תינוק כו' ע' בח"מ סי' ל"ה דחשיב כל מה שהקטן נאמן. ולא הביא דין זה. ואפשר הואיל דאין תרומה נוהג בזה"ז אינו חשיב אותו שם וכאן לא כתבו אלא דכל מה שנזכר בסי' זה הם דברי הרמב"ם:

ו

והרי שנים מעידים עליו שהוא כשר מסיים ביה הרמב"ם וב' מעידים שהוא פסול ידחו אלו ואלו וידחה הקול שהשנים כמאה כו' נראה שצ"ל שהשנים כק' דאל"כ לא היינו עושים מעשה להכשר ולהעלהו הואיל שכבר הורידוהו וכצ"ל מ"ש באו אח"כ שנים והעידו עליו שהוא חלל מורידין אותו. וק' למה אמר שאם באו ב' שמורידין אותו אפי' לא בא אלא א' הל"ל שמורידים אותו דאוקי חד לגבי חד וישאר הקול א"ו שאמרי' אפי' אי אמרי' אוקי חד לגבי חד לא היינו עושין מעשה להורידו הואיל שכבר העלוהו. וכתבו התוס' [כו:] וד"ה אנן דוקא לתרומה דרבנן אבל לא ליוחסין או תרומה דאורייתא דכל תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ופסול ע"ש. מ"ו פי' לדבריהם דמדאורייתא אפי' בתר ותרי אמרי' ידחו אלו מפני אלו וידחה הקול שהשנים כמאה וישאר הכהן בחזקת אביו. אבל רבנן החמירו (גבי איסור דאורייתא כ"פ) דלא נימא הכי לכך מחמירים לענין יוחסין וכן דעת הרשב"א והרי מחלק דדוקא לענין א"א או לענין עבודה יש להחמיר ולא לענין תרומה דאוריי' ועיי' בב"י שהביאו:

ז

הוא אינו מטמא להם ע' פריש' ועי"ל דנקט להם והם משום עירוב ולדות דשני כהנים דרישי:

ח

כיצד עשרה כהנים כו' צ"ע ל"ל להביא האי כיצד די' כהנים כו' והא בגווני דנקט לעיל שנתערבו ב' ולדות או אשה שלא שהתה ג' חדשים אם בזנות הוא נמי משתיקים אותו מדין כהונה. וכדמשמע לישניה שאמר בד"א בזמן שבאים כו' אבל בזנות משתיקין אותו כו' וכן בפי"א דיבמות מקשה מזה על הא דלעיל משמע שהן שווין:

ט

אינו נאמן עליו ליוחסין וכ"כ הרמב"ם וכ' ה"ה אפשר דלדברי רבינו וכו' וכמו שהעתיק הב"י:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.