בית שמואל/אבן העזר/ג
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ולא יקר' בתורה. אף על גב דליכא איסור אם יקרא מ"מ יש לחוש שיאכל תרומה דקי"ל מעלין מקריאת תורה לתרומה דרבנן כמ"ש לקמן ודין זה ל"ד לפלוגתא שהבאתי בסי' הקודם אם חיישינן שמא חלל הוא מי שאינו משפחתו ידוע לנו דאפילו למ"ד דלא חיישינן דפסול הוא מ"מ חיישינן שמא לאו כהן הוא וישראל כשר הוא ודברי ב"ח מ"ש בזה תמוה:
(ב) ולישא את כפיו. בר"ן ובמגיד לא כתבו שישא את כפיו אלא כתבו שקור' בתורה הואיל ואין איסור בדבר אבל לישא את כפיו י"ל דאסור דהא איכ' איסור מדאוריית' דכתיב כה תברכו אתם תברכו ולא זרים וקשה על הרב רמ"א דמתיר לישא את כפיו וכן הקשה בח"מ וצ"ל רמ"א הכריח כן מדכתבו הר"ן והמגיד בשם רמ"ך מנהג שלנו להאמינו לקרוא בתורה ולא חיישינן שמא יאכל תרומה משום תרומה בזה"ז מדרבנן הוא והם תרצו משום דאין אנו נוהגים בארצותינו לאכול תרומה וקשה הא אכתי יש חשש שמא יעלה לנשיאת כפים אלא ודאי כל דבר שאין לו הנאה לא חיישי' שיעשה איסור ואין לו הנא' מזה מ"ה לא חיישי' לשום דבר אלא שמא יאכל בתרומה אבל אין חשש משום נ"כ או שיעלה לתורה ובא"י דנוהגים תרומה כמ"ש בטיו"ד סי' של"א אינו נאמן אפי' בזה"ז, והכלל שעולה מדינים אלו הוא לענין יוחסים לכ"ע בעינן שני עדים כשירים ובסי' הקודם כתבתי מה הוא הפי' יוחסי', והרמב"ם ס"ל דמעלי' מתרומה ליוחסין לכן צריך שני עדים להעיד עליו שהוא כהן שיאכל תרומה דאורייתא ועיין בר"ן ובמגיד דעת החולקים עליו, ולתרומה דרבנן די ע"א ומתני' דתנא בזמן שהם מעידים זה את זה נאמנים ע"כ איירי בתרומה דרבנן לכן ע"א נאמן א"כ מה דתנא ברישא אם אמר כהן אני אינו נאמן היינו אפילו לתרומה דרבנן אינו נאמן להעיד על עצמו:
(ג) לוקה. כיון שמחזיק את עצמו לכהן נאמן על עצמו להחמיר והוי התראת ודאי על פיו, המגיד:
(ד) ספק חללה. וכהן אחר שבא עליה אינו לוקה משום חללה ודאית וכן זרעה ספק חללים אבל הוא עצמו שחזר ובא עליה לוקה משום חללה לפי דבריו כמו דלוקה אותו משום גרושה:
(ה) הוציאני מבית הספר. כן איתא בש"ס דאל"כ חיישינן שמא עבד הוא כ"כ תוס' שם וכמ"ש בש"ס ספ"ב דכתובות ובטור השמיט זאת ולא כתב הוציאני מבית הספר כתב בח"מ הטעם כיון דקי"ל כל המשפחות בחזקת כשרות הם לא חיישינן שמא עבד הוא והטור ס"ל אפילו מי שאין משפחתו ידועה לנו מ"מ לא חיישינן שמא עבד הוא כמ"ש בסי' הקודם ואף למ"ש הטור שם הלכה כמתני' הנושא אשה צריך בדיקה היינו לישא אשה או לתרומה דאוריית' אבל לתרומה דרבנן אין חוששין שמא עבד הוא, והרמב"ם שכתב כלשון המחבר דצ"ל הוציאני מבית הספר מוכח כתירוץ ראשון של המגיד דס"ל מי שאין משפחתו ידוע לנו חיישינן שמא עבד או ממזר הוא ולכן צריך לומר הוציאני מבית הספר והמחבר סתם ופסק כוותיה והרב רמ"א לא הגיה כלום ש"מ מי שאין משפחתו ידוע לנו חיישי' שמא ממזר או עבד הוא, ומה שלא כתב המחבר בסעיף ה' הוציאני מבית הספר טעות הוא ובח"ה סי' ל"ה כתב להדיא הוציאני מבית הספר:
(ו) לכהונה. אוקמינן בפרק הגוזל היינו תרומה דרבנן, ומשמע מרמב"ם נשיאות כפים שוה לתרומה דרבנן אף על גב דאיכא עשה בנ"כ צ"ל כמ"ש כל שאין לו הנאה לא חיישינן:
(ז) ואפילו אביו. הטעם מבואר בש"ס דנאמן במיגו דהא בידו הוא להאכילו תרומה, והרמב"ם ס"ל אפילו אם ידוע דהוא אביו מ"מ נאמן הוא וכן משמע מתוס' פ"ב דכתובות, והרמב"ן ס"ל כשידוע דהוא אביו אינו נאמן ועיין במגיד, ואביו נאמן לתרומה בזה"ז ה"ה לשאר דברים כל מה שע"א נאמן נאמן אביו וליוחסין אינו נאמן וכשבא לישא אשה חיישינן שמא ממזר הוא כיון דאין לו חזקת כשרות וע"א ג"כ אינו נאמן כמ"ש בטור סי' ב' בשם הרמ"ה אף על גב דקי"ל כל דבר שאינו בחזקת כשרות ולא בחזקת איסור נאמן ע"א כמ"ש בי"ד סי' קס"ז גם קי"ל ספק ממזר מדאורייתא כשר לבא בקהל צ"ל מפני מעלות יוחסין אינו נאמן וכן מדויק מלשון הרמ"ה שהביא הטור שם, וכהן שנשא גרושה ואומר דאינו כהן אינו נאמן וכופין לגרש אות' ועיין בלבוש:
(ח) פלוני כהן לוה. הנה לדעת הרשב"א והרמ"ה בכה"ג כשהוא לשון העדים דעדים כותבין פלוני כהן לוה מהני אפילו ליוחסין וע"כ לא מיבעיא בש"ס אלא כשכתב אני פלוני כהן לויתי הואיל והוא לשון הלוה יש לומר העדים לא העידו עליו שהוא כהן אלא העידו על גוף הלואה אבל הרמב"ם סבירא ליה אפילו אם העדים כתבו פלוני כהן לוה לא מהני ליוחסין וכתב הר"ן הטעם די"ל דהעדים כתבו כן משום שהוא מוחזק לכהן ועולה לתורה לכהן אבל הם לא ידעו שהוא כהן מ"מ אף לדעת הרמב"ם אם הוא לשון הלוה שכתב אני פלוני כהן לויתי מהני לתרומה דרבנן ולנ"כ דהא הסוגיא איירי נמי כשהוא לשון הלוה ולא מבעיא ליה אלא לענין יוחסין ולא לענין תרומה והמחבר פוסק כרמב"ם ולא כרשב"א ולפירוש תוספות נשמע אם איכא כאן שני יוסף בן שמעון דאז יצטרכו העדים לדקדק אם הוא כהן כדי לכתוב סי' מי הוא הלוה אז יש לומר דמעלין אפילו ליוחסין ואפילו אם הוא לשון הלוה מיהו נראה לשיטות הרמב"ם לא מהני ליוחסין דהא י"ל מה שכותבים עליו שהוא כהן משום שהוא מוחזק לכהן והוי סי' מעליי' מי הוא הלוה זה שמוחזק לכהן והשני אינו מוחזק לכהן אבל מכל מקום הם לא העידו שזה כהן לכן לא מהני ליוחסין כי חזקה לא מהני ליוחסין ולשיטות הרשב"א מהני אפילו ליוחסין, ובזה ניחא מה שהקשה בח"מ מהא דאיתא בח"ה סי' מ"ט שכתב הרב רמ"א בשם תשובת הרשב"א שני יוסף בן שמעון וא' אביו חי ואחד אביו מת אם כתבו העדים יוסף בן שמעון שלי"ט לזה הוי סי' שזה שאביו חי לוה ומוציאים ממנו ואם לשון הלוה לא הוה סי' והקשה למה מוציאין ממון אם הוא ל' העדים ולמה לא מהני כאן ליוחסין אם הוא לשון העדים ולמ"ש לק"מ דשם לענין סי' לידע מי הוא הלוה מהני אם הוא ל' העדים דהא כתבו דזה שמחזיקים דאביו חי הוא הלוה אבל כאן לענין יוחסין לא מהני דאף הם מעידים דזה הוא דהוא מוחזק לכהן מכל מקום לא העידו דהם ידעו שהוא כהן לכן לא מהני ליוחסין שוב ראיתי בש"ך שם כתב גם כן סברא זו, ולמ"ש י"ל לדעת הרמב"ם אפילו אם הוא לשון הלוה וכתב שלי"ט מוציאים ממנו דהא על כל פנים סי' הוא לידע מי הוא הלוה דהא העדים לא היו חותמים אם לא היו יודעים הסי' דהא לדידיה העדים חותמים ומעידים על כל מה שכתב בשטר אבל לשיטת הרשב"א דסבירא ליה דעדים אין מעידים אלא על גוף הלואה מ"ה סבירא ליה שם אם הוא ל' הלוה אין מוציאין ממון, ולרשב"א צ"ל הא דמהני בשני יב"ש להוציא ממון כשכותב כהן איירי דוקא כשהוא ל' העדים ולא לשון הלוה:
(ט) אני פלוני כהן וכו'. כ' הר"ן הטעם משום דלא גרע ממסיח לפי תומו דהוא כהן וס"ל אפילו אינו מספר שאר דברים הוי מסל"ת וצריך ישוב ל"ל בש"ס שאמר זכור אני וכו' דמשמע אם אמר סתם אני כהן לא הוי מסל"ת, וכתב בח"מ הא דמהני כשכתב אני פלוני כהן היינו דוק' בארץ ישראל דיש שם תרומה ואין קורין אותו לתורה בלא ראיה לכן מהני אם כתב כן אבל בחוצה לארץ שעולה לתורה לכהן יש לומר שכתב כן אני פלוני כהן משום שעולה לתורה לכהן לכן אין סומכין ע"ז בא"י:
(י) ואין חוששין שמא אמו עכו"ם. לכאורה קשה ה"ד אם מעידין עליו שהוא כהן א"כ ע"כ לאו מעכו"ם הוא ול"ל הטעם מ"ש הרשב"ץ דאנוסין אין נושאין לעכו"ם אם איירי דמעיד על אביו שהוא כהן ולא מעיד עליו א"כ יש לחוש שמא בן גרושה או בן חלוצה הוא כמ"ש בסמוך ותירץ בח"מ כאן איירי לענין שיעלה לתורה לכהן אז אפילו לא העיד עליו רק על אביו לא חיישי' שהוא בן גרושה וחלוצה אלא ה"א הואיל והיה בין העכו"ם רגילין לישא עכו"ם קמ"ל דאין דרך לישא לעכו"ם ומחזיקים אותו לכהן לעלות לס"ת:
(יא) וע"א מעיד. כתב המגיד ע"א אינו נאמן אא"כ כשמעיד עליו שהוא כהן אבל אם מעיד על אביו אינו נאמן דאין לנו אלא מ"ש חז"ל ובש"ס איתא דמעיד עליו שהוא כהן משמע אם מעיד על אביו לא מהני, ולמ"ש לעיל דיש לחלק בין אם משפחתו ידוע לבין היכ' דאין משפחתו ידועה יש ליתן טעם לדין זה כשאביו מוחזק לנו אז /או/ היכא דשני עדים מעידים על אביו שהוא כהן תו לא חיישי' שמא חלל הוא אבל אם אינו מוחזק וליכ' אלא ע"א חיישינן שמא חלל הוא:
(יב) אחר החזקה. היינו חזקה שבניה כרוכי' אחריה סומכים אפילו לענין יחוס אף על גב דקי"ל כרוך אחר הבהמה לא מהני כמ"ש בי"ד סי' ע"ט ועיין תוס' קידושין דף פ' ובמגיד פ"ב ובטור דסומכים על חזקת כרוכים אחריה אפילו לענין יחוס:
(יג) ויצא עליו קול. אבל ע"א העורר עליו לא מהני עיין בתוס' ובר"ן:
(יד) בחזקת אביו. כתבו תוס' והר"ן והמגיד בשם הרשב"א תרי ותרי הוי ספיק' דרבנן ומקילין לענין תרומה דרבנן ולא לענין תרומה דאורייתא, והרמב"ם שכתב דהוא בחזקת אביו כוונתו ג"כ דמהני לתרומה דרבנן דהא חזקת כהנים בזה לא מהני אלא לתרומה דרבנן, ולקמן מבואר אם מבטלין קול והכא לכ"ע מבטלין קול שיצא עליו לענין תרומה דרבנן וכן תרצו תוס' שם בתירוץ אחרון ועיין סי' מ"ו לענין ב' אומרים נתקדשו וב' אומרים לא נתקדשו:
(טו) הוא אונן אליהם. משכחת ליה כשמלקט עצמות של הראשון גם מצינו אם היה קדושי טעות דיוצאת מראשון בלא גט וכן איירי מ"ש בסמוך הם אוננים עליו:
(טז) זנתה עם כהן א' וכו'. כן הוא משמעות בש"ס דתניא מי שלא שהתה אחר בעלה ונשאת אוקמי שם מה אחר בעלה אחר בועלה היינו שזנתה עם א' ונשאת היינו נשאת ממש ואחר שזנתה לא המתינה ג"ח ונשאת ולשמואל משתקים אותו מכהונה אף על גב דרש"י כ' על הא דקאמר אלא לאו בזנות היינו שניהם באו עליה בזנות לאו דוק' וכ"כ בחדושי מהרש"א אלא בפרישה ובח"מ כתבו אם זנתה ואח"כ נשאת כשר לכהונה ותולין שנתעברה משני משום רוב בעילות תולין בבעל ואנ"ל כי רוב בעילות דתלינן בבעל היינו בזנתה תחת בעלה אז אמרינן כיון דהבעל מצוי לה בודאי רוב בעילות ממנו אבל אם זנתה קודם הנשואין י"ל דכבר היתה מעוברת, ומה שדייקו כן מרש"י הנ"ל את"ל דרש"י דוקא נקיט דבאו שניהם עליה בזנות י"ל דלא כ"כ אלא לדעת המקשן דקשה מנ"ל להקשות לשמואל דלמ' שמואל מודה כשהיה באחד נישואין אלא ע"כ דהקשה בדרך מאי לאו דמתני' איירי דשניהם באו עליה בזנות אבל לפי המסקנ' קשה למה לא תירץ נשאת היינו נשאת ממש ותלינן בזה והוא כהן ומודה שמואל בז' והיינו לענין חשש כהונה דחששה דרבנן הוא כמ"ש שם אבל לענין טומאה לטמאות למת דהוא א"ד אסור אלא ודאי אפילו אם היה בא' נישואים הוא אינו כהן ואם תוך ג"ח אחר מיתת בעלה זנתה כתב בח"מ דדמיא לזנתה ואח"כ נשאת והולד פסול לכהונה, ואין מוכרח וכתב בט"ז אם נתערבו הוולדות של שני כהנים הם כהנים לכל דבר ולא כדרישה:
(יז) שמא הפקירה. עיין סי' ד' ס"ק מ' מ"ש בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |