ט"ז/אבן העזר/ג
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הוציאני מבית הספר. בגמרא איתא זה הלשון במעשה שהיה איש אחד אומר כן לפי תומו ככל הנזכר כאן אלא שבטור לא זכר אלא לשון זה זכורני כשהייתי תינוק מורכב על כתיפו של אבי הטבילני לאכול בתרומה ולא זכר הוציאני מבית הספר ובתו' פ"ב דכתובות דף כ"ו כ' דהכרח לומר מבית הספר שלא לומר עבד כהן הוא וכ' ב"י דהטור ס"ל דהמעשה כך היה ולאו דוקא וקשה דהא בפ' ההוא דף כ"ה איתא במשנה דאלו נאמנים בנדלן להעיד מה שראו בקטנן כו' ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול בתרומה ופרבינן ודלמ' עבד כהן הוא ומשני דעבד אסור לרבו ללמוד עמו תורה משמע דצריך לומר כן מצד הדין דשם הוא לשון התנ' ולא היה מעשה א"ו דדין הוא לומר לבטל חשש דדלמ' עבד כהן הוא וא"כ קשה למה לא זכר הטור דבר זה כיון שהוא הכרח ודוקא וצ"ל לתרץ דכיון שאמר מורכב על כתיפו של אבא משמע אביו ישראל היה דבעבד אין לו חיים לומר בו אביו כדאיתא פ"ק דב"ק ואין עבד עברי אוכל בתרומה אלא כנעני ותו דאם הוא עבד כנעני ה"ל להיות אצל רבו ולא אצל אביו א"ו דבר ישראל הוא ולא עבד וא"צ כאן להוכח' דהוצאה מבית הספר והא דהזכיר כן בגמ' היינו מעשה כך היה וכמ"ש ב"י משא"כ בדין המשנ' אין שום הוכחה דלא יהיה עבד אלא במה שהוציאוהו מבית הספר ועוד נ"ל הוכחה ברורה דלא היה עבד דהא קיי"ל דלתרומה צריך טבילה כדאיתא בפ"ס דחולין נדה שנאנסה וטבלה אסורה לאכול בתרומה וטביל' קטן הוה שלא בכוונ' כדאית' פק דכתובות דף י"א דגם קטן מטבילין אותו על דעת (ב"ד) פי' רש"י אם אין לו אב ואמו הביאתו להתגייר ואמרינן דזה ה"ל זכות וזכין לאדם שלא בפניו כלומר שלא מדעתו וקטן לאו בר דעת הוא ע"כ משמע דאם יש לו אב אביו מטבילו וא"כ האי שמסיח לפי תומו שהיה תינוק מורכב על כתיפו של אבא והטבילוני דהוצרך לזה שע"י אביו מועלת הטבילה לתרומה אע"ג דהו' שלא מדעתו כי קטן היה וא"כ (אם) היה עבד קטן לא היתה יד אביו מועלת כלום דגבי עבד אין לו מעל' יתר על בהמה דכתיב שבו לכם וכו' עם הדומה לחמור כדאי' בקדושין דס"ח שאינו בנו כלל א"ו דהיה ישראל קטן וע"כ הטבילוהו שפיר ע"י אביו וזה הוא ודאי שפיר הוכחה נכונה וע"כ לא הוצרך כאן להוכחה דהוציאוהו מבית הספר כנ"ל משא"כ בהמשנה דלא נזכר שם דברים אלו הוצרך להוכחה דבית הספר (דברי המגיה) כ' ב"ש בסר"ה בשם חמ"ח דלכך השמיט והוציאוני מבית הספר דס"ל כל המשפחות בחזקות כשרות ולא חיישינן שמא עבד הוא כו' ואף שכ' הטור בסי' שקודם זה הלכה כמתני' נושא אשה צריך בדיקה היינו לישא אשה כו' והרמב"ם שכ' כלשון המחבר כו' מוכח דס"ל דחושיין שמא עבד הוא כו' והמחבר כ' הוציאני מבית הספר פסק כוותיה והרב רמ"א לא הגיה כלום ש"מ דס"ל דחוששין שמא עבד או ממזר ומה שלא כ' המחבר בסעיף ה' הוציאנו מב"ה טעות הוא ובח"מ סי' ל"ה כ' להדי' הוציאני מב"ה עכ"ל ול"נ להיפך מדלא כ' המחבר בסעי' ה' הוציאני מב"ה מוכח דס"ל דכל המשפחות בחזקות כשרות ואין חוששין שמא עבד וממאי דכ' בסעיף א' והוציאני מב"ה אינו מוכח כי שם העתיק ל' הגמ' כיצד מעש' בא' כו' ונוכל לומר דהמעשה שהיה כן היה כמ"ש הנ"י וכן ברמב"ם העתיק לשון הגמ' ואין ראיה מזה אבל בטור כ' כיצד כגון במסיח לפי תומו כו' ולא כ' המעשה שהיה לכן השמיט והוציאני מב"ה כי ס"ל דלא חיישינן שמא עבד הוא דכל המשפחות בחזקת כשרות הם וכפי' השני של המ"מ כמ"ש סי' ב' ובהדי' כ"כ הטור שם וז"ל ול"נ דכל המשפחות בחזקת כשרות אינו משמע כדבריו דאיירי במאן שיש לו חזקת כשרות ואף שהקשה הב"ח עליו מתי' ראשון של המ"מ מ"מ נ"ל דס"ל כתי' השני של המ"מ ומ"ש הטור ומיהו אפשר דהלכה כמתני' הנושא אשה צריך בדיקה כבר כ' הב"י דאין לזה טעם כו' והב"ח מייש' דבריו באופן דאעפ"כ ס"ל להטור דכל המשפחה בחזקת כשרות בלא בדיקה ע"ש ומה שהקשה הב"ח בריש סי' ז' כיון דאין לחוש לפסול חללות וממזרות שהוא איסור מדאורייתא למה נחוש כאן במי שבא ואמר כהן אני דאינו נאמן לקרות בתורה ראשון כולי דליכא חששא דאוריי' כל עיקר ומכח זה נכנס לחלק בין מי שיש לו חזקת כשרות כו' ע"ש עכ"פ קשה לדבריו למה נקט המשנה והוציאני מב"ה אלא נראה דמתחלה אין קושייתו קושיא כלל דדוקא מן הסתם אמרינן כל המשפחה בחזקת כשרות ואף לדין חללה ל"ח סמן הסתם הם בחזקת כשרות אף שאין ידוע לנו המשפחה ואין לו חזקת כשרות ואפשר דאזלינן בתר רובא דכשרים הם אבל להיות מחזיקין להם מן הסתם שאין ידוע לנו המשפחה בחזקת כהנים זה ודאי אינו דא רובא דעלמא לאו כהנים הם א"כ גם עפ"י דבריו לא מהימן אפילו לקרות בתורה ראשון כי דבריו אינו מועיל בשום דבר להיות נעשית פעולה על פיו אבל אם יש להם חזקת כהנים אף שאין משפחתו ידוע לנו כ' באמת הרמב"ם רפ"ב מהא"ב דמאכילין אותו תרומה דרבנן ולכך לא מחלק בש"ע סי' ב' סק"ב בין יש לו חזקת כשרות או לא וכ' התם כל המשפחות בחזקת כשרות דמשמע אף שאין לו חזקת כשרות וגם רמ"א לא גיה כלום משמע דהכי ס"ל עכד"ה):
(ב) פלוני כהן לוה מפלוני מנה. בטור העתיק דברי רמב"ם אלו וכ' שם מפלוני כהן ונראה דהאי כהן בתרא הוא ט"פ דא"ל דאתרווייהו קאמר דהיינו לוה ומלוה דהא סיים ע"ז ה"ז בחזקת כהן לשון יחיד:
(ג) ואין חוששין שמא אמו גויה היה דכל האנוסים נזהרים מלהתחתן ולא חיישינן למיעוטא דכל הפרוש מרובה פרוש כ"כ ב"י בשם רשב"ץ ונ"ל דאין היתר זה אלא במקום שאין חשש שמא בא גוי על אמו באונס ועשאה זונה ופסלה לכהונה:
(ד) כשהייתי תינוק כו'. תמה לי מהא לעיל סעיף ח' העתיק דדווקא אם אומר והוציאני מבית הספר וכאן לא זכר מזה והיינו כדעת הטור שזכרתי שם:
(ה) בא ע"א כו'. שע"א יש לו כח לבטל הקול:
(ו) באו ב' עדים אבל בחד לא סגי לומר יהיה נדחה עד נגד עד וישאר הקול לפסול כיון דכבר נתבטל הקול מחמת העד א' ה"ל כאלו לא יצא קול מעולם ונשאר חזקה ראשונה לכשרות כנ"ל:
(ז) ידחו אלו כו'. התוס' פ"ק דכתובות הקשו דהא תרי ותרי אזלינן לחומרא כדאיתא בפ' האומר בקידושין גבי ינאי המלך ותירך ר"י דספיקא דרבנן הוא שהם החמירו בתרי נגד תרי וכאן מיירי בתרוה דרבנן ואזלינן לקולא וסעיף זה הוא דעת רמב"ם וטור ונראה פשוט דגם הם ס"ל דכאן קאי דוקא אתרומה דרבנן שהרי תלה כאן הדין במה שהוחזק אביו לכהן וכבר כ' הרמב"ם בפ"ב מהא"ב דכל הכהנים בזמן הזה בחזקת אין אוכלים רק תרומה דרבנן ומו"ח ז"ל עשה מחלוקת בין תוס' והרמב"ם בזה ול"נ כמו שכתבתי וראיה עוד דהטור כ' כאן כרמב"ם ובסי' מ"ז כ' דלא אמרינן אוקי תרי להדי תרי כו' אע"כ דשם קאי אאיסור דאוריית':
(ח) שהשנים כמאה נ"ל דמש"ה כ' הרמב"ם דבר זה דל"ת אמאי ידחה (הרי) הקול מסייע להני (הרי) הפוסלים וס"ל כאלו היה ג' עדים לפסול לזה כ' דאין חילוק בין ג' לב' לכל דבר:
(ט) הוא אונן עליהם. בס"פ נושאין על האנוסה מקשינן ע"ז בשלמא הוא אונן עליהם משכחת לה אפי' בנשואין דשני וליקט עצמות דקמא פי' ורואה הולד באבילות דשניהם אלא הם אוננים עליו היכא משכחת לה דקמא הא מית ליה פי' דאל"כ היאך נשאה לאחר ומשני בגרושה ומקשינן בשלמא הם אין מטמאין לו דכל חד וחד דלמא לאו ברי' הוא אלא הוא אין מטמא להם בשלמא לשני לא יטמא ליה אלא לראשון ליטמא ליה ממ"נ אי בריה הוא שפיר ליטמא ליה ואי בר בתר' הוא שפיר מטמא ליה דחלל הוא דאביו נשא גרושה ומשנינן ליה דמשכחת ליה ברואה מיתת שניהם ואין מטמ' להם דכשר הוא בקדושי טעות דא"ר ישמעאל כו' פי' שהראשון קדשה על תנאי ולא נתקיים התנאי דיוצאה בלא גט ונשאה תוך ג' וילדה (הרי) ראה הולד במיתת שניהם ולא יטמא להם דכהן כשר הוא וק"ל למה לא משני הכי שפיר דהאי לא יטמאו פירושו דאין חייב ליטמא להם כדאשכחן פ"ק דב"מ דף י"ח אשתו ארוסה לא אוננת ולא מטמאי' ליה פרש"י דהא' לא יטמא ליה לאו משום כהונה קאמר דהא אין כהנת מזהר' על טומאת מת אלא אינה זקוקה לטמ' לו לא כהנת ולא ישראלית שמצוה להתעסק בז' מתי מצוה דכתיב לה יטמא מצוה לטמ' א"כ ה"נ לפרש כך דהאי ולד שהוא ספק אין עליו חיוב מצוה לטמ' אפי' לראשון מכח מצוה וראיה לזה מתורת כהנים פ' אמור יאמר לאמו ולא יאמר ולאביו מה ת"ל ולאביו מה אמו שחי' מתחלל' הוא מטמא לה אביו שאינו מתחלל אינו דין שיטמא לו אלו כן הייתי אומר מה אמו בידוע אף אביו בידוע שהוא אביו חזקה מניין ת"ל ולאביו ברייתא זו הביא בתשובות הרשב"א סימן כ"ז שהקשה ע"ז חכם א' ליטמא לאביו ממ"נ אי אביו הוא שפיר מטמא לו אי לאו אביו הוא א"כ ממזר הוא ואינו מוזהר על הכהונה והשיב הרשב"א דלענין מצוה קאמר דאלו לא אמר ולאביו ה"א דווקא לאביו בידוע יש עליו חיוב לטמא כמו באמו אבל לא לאביו בחזקה קמ"ל דאף בזה יש מצוה לטמא משמע מזה באביו שהוא ספק אביו בלא חזקה אין עליו מצוה כלל א"כ כאן שיש ספק שפיר אמר התנ' שאותו ספק אין עליו חיוב כלל לטמאות וצ"ל דה"מ לשנויי כן אלא דניחא לשנוי דלא יטמא מצד האיסור כמשמעו וההוא דארוסה שזכרנו הוא מוכרח לאוקמי בכך שא"א בענין אחר:
(י) אבל בזנות כו'. הטעם דגזרו בי' רבנן שלא יהיה לו דין כהן שאינו עובד ואינו אוכל תרומה אסמכוהו אקרא והיתה לו ולזרעו אחריו מי שזרעו מיוחס אחריו יצא זה שאין זרעו מיוחס אחריו אבל מן התורה היה כהן (ולא) צ"ל (וכי) גזרי בו רבנן (במידי) צ"ל בזנות (אבל) בנשואין לו גזרו רבנן כלל ונ"ל דאין חילוק זה בין נשואין לזנות אלא בהך חילוקה דלא שהתה אחר בעלה כו' דבזה נולד הספק ולא קרינן ביה ולזרעו אחריו אבל בחלוקה דנתערבו הבנים לא נתבטל מהם כהונה שלהם אפילו מדרבנן דהא בשעת לידה שלהם היה מבורר כ"א לאביו ומה יזיק מה שנתערבו אח"כ וראיה מפ' י"ג ד' קכ"ז לענין תערובת בן בכור דאמרינן בהוכרו בשעת לידה ולבסוף נתערבו (ה"ל) בכור עכ"פ בשעת לידה פ' רשב"ם מדכתיב והיה בן הבכור משמע משעת לידה דהיינו שעת הויה שהוא הלידה וא"כ ה"נ כאן דאסמכוהו אקרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו הכי נמי דאזלינן בתר הויה דהיינו הלידה וזה ראיה ברורה ולא הוזכר בטור דאם נתערבו בני כהנים אלא לדין הכהונה יש על כל אחד חומרא דאנינות וטומאה אבל לא לענין יחוס זרעו אחריו ועפ"ז נראה לתרץ קושי' א' שהקשה בדרישה על רבינו הטור וז"ל וצ"ע דלמה לו להזכיר כיצד דין כהנים כו' והא בגוונ' דלעיל שנתערבו ב' וולדות או שלא שהתה ג' חדשים אם בזנות הוא נמי משתקין אותו מדין כהונה וכדמשמע לשנא שאמר בד"א בזמן שבאי' כו' אבל בזנות כו' וכן בפ' נושאין מקשין מהא על דא דלעיל משמע שהן שוין וצ"ע עכ"ל ול"נ כמו שזכרנו דבנתערבו אין חילוק בין זנות לנשואין ועוד יש לי ראיה מן הך ת"כ שזכרתי בסמוך דקאמר מה אמו בידוע כו' ואי ס"ד דשייך ספק אף בנתערב אחר כך אמאי קרי לאמו ידוע והלא אפשר גם בה ספק דהיינו שלאחר הלידה נתערבו הולדות אלא פשוט שזה לא נקרא ספק אלא ודאי דאחר הלידה אזלינן ואע"ג דהתם לא קאי אזנות מ"מ יש ראיה משם דאין שייך ספק אלא בשעת לידה ומ"ש בדרישה דבגמרא מקשינן מזה על זה כו' אין שם בגמרא זכרון מן שנתערבו אלא מן שלא שהתה ג' חדשים וזה דומה ממש לי' כהנים כו' אבל ספק שנתערבו אין דומה לזה כלל והטור והש"ע דנקטו בד"א בזמן שבאים מכח נשואין קאי אחלוק' ב' כמו שזכר והא דנקט הטור כיצד י' כהנים כו' היינו שדבר זה נזכר בהדיא בגמרא במילתא דשמואל דאמר דין זה דבעינן לזרעו מיוחס אחריו ומזה נלמד דהספק הוא בשעת לידה וה"ה נמי בלא שהתה כו' דמוכח בגמרא שהם שוים אלא דמכל מקום ניחא להזכיר י' כהנים שאמר שמואל בהדיא וע"כ אמר כיצד כולי להורות על כוונתו בזה שכ' לפני זה כן נלע"ד נכון:
(יא) חולה פסול לכהונה לפי שהוא ספק של זנות דגזרו ביה רבנן ופשוט דפסול הזה הוא לחומרא אבל לא לקולא דאסור בעבודה ובתרומה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |