פתחי תשובה/אבן העזר/ג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בזה"ז. עבה"ט וע' בזה בא"ח סימן קכ"ח ס"א ובמג"א שם ועיין בספר ישועות יעקב סק"א שכ' לחלק בין זמן המקדש שהיו מברכין בשם המפורש איכא איסור עשה משא"כ בזה"ז ושוב מצא חילוק זה בתשובת מהרי"ט (ח"א סי' קמט) ולכן מסיק דהעיקר כדברי הרמ"א ז"ל דנאמן לנ"כ ומנהגן של ישראל תורה היא ע"ש:
(ב) וליכא למיחש למידי. עבה"ט סק"א מ"ש ויש לחקור כו' א"כ קשה למה נאמן כו' וכן הקשה בס' בר"י אות ב' מ"ש:
(ג) אבל אוסר עצמו. עיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סימן קמ"ט וסימן קנ"ו שנשאל מחתנו הרב ר' איציק שפיץ באחד שאמר על עצמו כהן אני אשר שורת הדין שא"נ ע"פ עצמו אלא שויא אנפשי' כל פסולי כהונה כחד"א אם הקרה מקרה שכהן אחד עשאו לזה שליח לקדש אשה גרושה ולפי הסוגיא בב"מ דף יו"ד ע"ב בכהן שאמר לכהן לקדש לו גרושה מאחר שהוא בר חיובא ליכא שליחות וגם המעשה בטל כמו שביאר בתשובת נו"ב סימן ע"ו (יובא לקמן סימן קי"ט סק"ו א"כ) בנ"ד יש לספק אי אמרינן רק לעצמו נאמן לאסור אבל אנו חוששין בו שמא ישראל הוא וחוששין לקדושין או דילמא אחרי שעליו פסולי כהונה כחד"א עד שאם נשא או נטמא לוקה לדעת הרמב"ם מקרי שפיר בר חיובא ואין חוששין לקדושיו. וכתב ע"פ מושכל ראשון נראה שהיא מקודשת ואנו מחזיקין אותו שהוא מרובא דעלמא דאינם כהנים רק לגבי עצמו נאמן לאסור וסיים דעדיין צריך תלמוד ולע"ד המושכל ראשון נוטה להיפך:
(ד) או נטמא לוקה. עיין במל"מ פ"כ מהא"ב דין י"ג שמפרש דברי הרמב"ם בהוחזק ע"פ עצמו שלשים יום דאל"כ אינו לוקה וכמ"ש בפ"א ולכן תמה עמ"ש הה"מ (ובח"מ וכ"ש כאן) וזרעה ספק כו' ע"ש אך מדברי הרב המגיד שם מבואר להדי' דאינו מפרש בהוחזק רק דהוי התראת ודאי על פיו משום דשויא חד"א יעו"ש ועיין בתשובת ברית אברהם סי' צ"ד אות ד' ה' שכ' דהדין עם הה"מ וקושיית המל"מ מפ"א שם כ' לתרץ בטוב טעם ע"ש ועב"ש לקמן סי' י"ט סק"ב:
(ה) ספק חללה עבה"ט ומ"ש אבל הוא עצמו שחזר ובא עליה לוקה כו' הוא מדברי הח"מ וב"ש. ותימה שלא הזכירו דברי הב"ח בזה דמפורש בדבריו דגם הוא עצמו שבא עלי' אחר כך אינו לוקה ועי' בתשובת ברית אברהם חלק אה"ע סימן א' אות י"א וסימן ח' אות ט' וע"ש עוד בחיו"ד סימן ג' אות י"א מזה:
(ו) הוציאני מבית הספר. עב"ש סק"ה עד ש"מ מי שאין משפחתו ידוע לנו חיישי' שמא ממזר או עבד הוא. וע' בס' שעה"מ פ"ך מהא"ב דין ה' שהשיג עליו דודאי מרן המחבר לא ס"ל הכי שהרי בראש הסי' כתב כלשון הטור דמי שבא ואמר כהן אני כו' אוסר עצמו בגרושה ואם איתא אפילו בכל הנשים שבעולם אסור כו' ומה שהכריח ממה שהעתיק לשון הרמב"ם והוציאני מבית הספר אין זו ראיה כלל דע"כ לא אמרי' דאפילו בשאין לו חזקת משפחה לא חיישי' שמא עבד או ממזר הוא אלא דוקא בטוען ודאי דקים ליה בנפשיה דישראל כשר הוא ומש"ה ל"ח ונאמן ע"י עצמו משא"כ ההיא דבית הספר דאיהו גופיה לא קים ליה אם הוא כשר אלא שבא להעיד בגדלו מה שראה בקטנו בהא ודאי פשיטא דחיישי' שמא עבד הוא וחילוק זה מוכרח מדברי התו' כו' ע"ש ועמ"ש לעיל סי' ב' סק"א:
(ז) נאמן עליו. עבה"ט ומ"ש מעשה בא' כו' לכאורה מאי קמ"ל הלא מבואר כן בש"ע ס"א והנה ת' הר"י הלוי כעת אין אתי אך עיינתי בת' חות יאיר סי' ק"י ושם מיירי שבא עד א' והעיד שמכיר אותו שאינו כהן ונשבע שבועה חמורה ע"ז ואמר כי תוך שנה יברר זה ומתוך כך הודה זה ובזה יש סברא לומר דניכרים דברי אמת ומדאגה מדבר הבירור הודה אעפ"כ אינו נאמן להקל ע"ש ומסתמא גם תשו' הר"י הלוי מיירי בכה"ג או דמיירי בנתן אמתלא וכענין שכתב בתשו' חוט השני סי' י"ז יובא לקמן סי' ו' סק"א. ומ"ש הבה"ט ודין הבכורות כו' ע' בזה בפ"ת לי"ד סי' ש"ה סק"ה:
(ח) שראיתי לפלוני טובל. עבה"ט לעיל סק"ד דצ"ל הוציאוהו מבית הספר כו' וכ"כ בס' בר"י אות ו' ודלא כהמגיה בס' ט"ז וכ"כ מר"ן בח"מ סי' ל"ה ס"ז וכן מבואר ברמב"ם פי"ד דעדות דין ג' ע"ש:
(ט) בחזקת אביו. עבה"ט בשם ב"ש וע' בס' פ"מ על יו"ד בפתיחה להלכות שחיטה שורש ד' שכ' דדברי הב"ש סתרי אהדדי דכאן כתב בפשיטות דרק לתרומה דרבנן ואולי בסי' מ"ו סק"ב כתב בתרי ותרי תצא ולא אמרי' אוקי אחזקת פנויה דמ"מ ספק דרבנן הוא ותצא ולא דמי למ"ש בסי' ג' דמכשירין בתרי ותרי משום מילי דאישות שאני עכ"ל והוא תירוץ הר"ן הובא בב"י מבואר דכאן אף לתרומה דאורייתא והניח בצ"ע ע"ש עוד:
(י) פסול לכהונה. עבה"ט עד אבל עכ"פ הדין דין אמת כו' וע' בספר אמתחת בנימין פי"א דיבמות מ"ז מ"ש בזה:
(יא) כהן הבא כו' עב"ש לקמן סי' ד' סק"מ שכתב דהרב רמ"א לא הביא דברי הרא"ש בזה אלא לענין אם כולם כהנים ל"ח שמא זינתה עם אחר להשתיק אותו מכהונה כיון דליכא איסור דאורייתא ודבר הנילמד מעניינו הוא ע"ש וע' בתשו' כנ"י סי' נ"ו שדעתו דכאן מיירי אפילו במקום דאיכא ישראלית והא דל"ח בזה שמא הפקירה כו' משום דהא לכהונה מעלין ע"פ עד א' ולא יהא אמירת פלוני כעד א' ואילו רצה היה אומר שמפלוני כהן הוא והיה נאמן וכן נמי היכא שאומר ממני הרה מ"ש וע' בה"ט בסי' ד' סקכ"ט. וע' בתשו' ברית אברהם סי' י"א אות ט' שתמה על הכנ"י בזה דהא איהו בעצמו אינו יודע שמא זינתה עם אחרים ג"כ והאיך יהיה עד ע"ש. ועמ"ש עוד זה לקמן סי' ו' סוף סקט"ז:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |