גליוני הש"ס/שבת/כג/ב

גליוני הש"ס שבת כג ב

דף כ"ג ע"ב

ומפני חשד כו'. נ"ב עיין שו"ת מהראנ"ח סי' מ"ב וסי' ע' עש"ה דהביא בשם הרד"ך דדקדק מכאן דאיסור הבאת עצמו לידי חשד הוא מה"ת אולם ראיית המהראנ"ח שם ע"ז מהך דאלמנה כו' צ"ע דמשם ראי' רק דאסור להביא את חבירו לידי חשד ולא דמי לחשד דעצמו כמובן שוב הגיע לידי שו"ת רד"ך ומצאתיו בו בית י"ז וע"ש וגוף הך דאסור להביא את חבירו לידי חשד הוזכר עוד ב"מ ע"ח ב' דאתו למיחשדי' עש"ה:

מפני הרמאין. נ"ב שלא יאמרו כבר נתננו שלא יניח את היפה ויתן את הרע, ל' הבה"ג ה' פאה ונ' דצ"ל ושלא יניח והוסיף טעם בזה דוודאי איננו פירוש על מפני הרמאין דהא הך דמפני הרמאין הוא פי' בל תכלה דברייתא ואם מניח היפה ונותן את הרע אין זה כליון ועיין תוספתא פאה פרק א' דנאמר שם להדיא מפני הרמאין כיצד שלא יהו אומרין כבר נתננו ד"א שלא יניח מן היפה ויתן הרע וגוף הך דשלא יניח את היפה כו' הכוונה דאם נותן פאה בסוף שדהו מוכרח לתת מה שהוא בסוף אם טובה ואם רעה ומשא"כ אם יהי' הבחיר' בידו לתת ממה שירצה אז יניח את היפה כו':

נר ביתו עדיף. נ"ב עיין שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קפ"א דכתב דצ"ע אי אמרינן נר ביתו עדיף של כל לילה או דווקא ליל שבת:

א"ד נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא. נ"ב עיין שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' מ"ט הקשה דקידוש היום נמי הא מעיד שברא הקב"ה עולמו יש מאין ואין לך זכרון נס גדול מזה עש"ה כל התשובה וגוף קושי' הנ"ל לק"מ דאצלו ית' בעל היכולת כולם לא שייך עניין נס כלל ואך אחרי שנברא העולם והוקבע בו המנהג הטבעיי לכן כל מה שהקב"ה כביכול משנה הטבע הוא נס ומשא"כ הבריאה עצמה שלא הי' עדיין טבע כלל אין זה בגדר נס ומה שצריך להזכיר מעשה בראשית הוא לפי שיש אפיקורסים מכחישין ר"ל חידוש העולם אבל באמת אינו נס כלל וזהו ג"כ הטעם שנא' אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ ולא אשר בראתי שמים וארץ ע"ש במפרשים ולהנ"ל לק"מ דיציאת מצרים דהי' ע"י נסים אחרי שכבר הי' טבע בעולם הוא חידוש יותר מן הבריאה וכמוכרח מגמ' דכאן דזכירת נס שאחר הבריאה הוא דבר גדול יותר מזכירת הבריאה וז"פ:

הרגיל בנר כו'. נ"ב ל' הסמ"ג עשין עשה ל' הרגיל בנר נאה הויין לו כו':

נפק מינייהו ר' שיזבי. נ"ב עיין פירש"י דחתנו כבנו ועיין הקדמת המהר"ם פדוואה לשו"ת מהר"י מינ"ץ שהתנצל על שר הסמיך תשובותיו לתשובות מהר"י מינץ וכ' כאשר אתאי להתם יפוק לאפי ולא יקפיד עלי כי בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו ואנכי תלמידו וחשיב כבנו להיותי בעל בת בנו ובני בנים כבנים ובעל כאשתו עכ"ל ז"ל והי' לו ז"ל להביא רש"י דכאן דחתנו כבני ומ"ש ז"ל דבעל כאשתו כוונתו לגמ' סנהדרין כ"ח א' וע"ש וע"ע תוס' עירובין מ"א א' ד"ה מבני דראב"צ הי' חתנם של בני סנאה בן בנימין ואעפי"כ אמר על עצמו אני מבני סנאה כו' והוא ג"כ כרש"י דכאן דחתנו כבנו ועיין תוס' ב"ב קמ"א א' ד"ה לדידי דאם החתן ת"ח ביותר הוא עדיף לאדם יותר מבן שאינו ת"ח כל כך עש"ה ולעניין רב שנפטר ויש לו בת נשואה לאיש הראוי למלאות מקומו אם יש לחתן זכות ירושת רבנות עיין כזה שו"ת משפטים ישרים סי' ק"ז אם יש לבן בת זכות ירושה זאת עש"ה ומצאתי בשו"ת עבודת הגרשוני סי' מ"ט ד"ה אמנם נראה כו' שכ' ואם כן הוא שבאים השמעונים להתעסק ולהשתמש בתגא ולנהוג שררה בשביל נשותיהם נלע"ד שלא דברו נכונה כי אין לבנות לירש גדולת ושררת אביהן כי עיקר מוצא מקור דין זה שיוכל אדם להוריש גדולתו לבניו הוא מהא דאיתא בת"כ פ' צו והמעיין שם יראה באר היטיב שאין לבנות לירש גדולת אביהן עכ"ל ונ' כוונתו דבת"כ שם נאמר עיקר ירושת שררה בירושת כהונה גדולה ומדמינן לה שאר שררות עש"ה וכיון דבנות אהרן פסולות לעבודה ולא שייכי בירושת כהונה גדולה ממילא לא שייכי נמי בירושת שום שאר שררה:

תוד"ה הדר כו' כ' ומה שמקדימים לקרות בשל ר"ח. נ"ב עיין סוכה נ"ד ב' דותה לקדם כו' לידע שהוקבע ר"ח בזמנו וי"ל דזהו ג"כ טעם קדימת קריאת ר"ח משל חנוכה ועיין שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' מ':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף