שיח השדה/שבת/כג/ב
ובלבד שלא יקדים. בבה"ל סי' תרע"ב ס"א האריך להקשות על מה שפסק בשו"ע ובלבד שלא יקדים על נ"ח והרי היא מחלוקת דהרמב"ם מפ' על נ"ח ורש"י על נר שבת וכיון דהשו"ע פסקה גבי נר שבת איך העתיקה כאן גבי נ"ח ועוד האריך לתמוה כיון דבשו"ע פסק דמצותה בסוף השקיעה א"כ אמאי אין יכול להקדים הא איכא שפיר פרסומי ניסא ביה"ש, אבל באמת מקור השו"ע ממס' סופרים פ"כ דאי' שם מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק הדליקה ביום אין נאותין בה ואין מברכין עלי' עד שיאותו לאורו הרי מבואר בהדיא שאין מקדימין וברייתא דשבת ובלבד שלא יקדים באמת בשבת מיירי וכאן בנ"ח דין מיוחד שאין מברכין עליו עד שיאותו לאורו דהיינו אחר צה"כ אבל לפני זה שיכול לראות קצת בלא הנר לא מיקרי יאותו לאורו, והא דקאמר אין נאותין בה צ"ע למה הא לפני המצוה אכתי אין נאסרת דהזמנה לאו מילתא היא כמו סוכה לפני הסוכות ושמא כאן גרע שהוא הקצה למצוה משא"כ בסוכה לא הקצה למצוה לפני הזמן, עי"ל דבאמת יוצא בדיעבד גם לפני הזמן אלא שאין יכול לברך עלי' שהברכה לא נתקנה עד שיאותו וכמו במוצ"ש שאין מברכין על הנר של הבדלה עד שיאותו לאורו ומה שמברכין בע"ש היינו משום דלא אפשר [וכן בטרוד אח"כ דלא אפשר עי' שו"ע סי' תרע"ב ס"א] ובזה א"ש דנקט אין מברכין ולא נקט לא יצא יד"ח וצריך לכבותה ולחזור ולהדליקה, ולמס' סופרים הנ"ל יתיישב הא דביתהו דר"י כו' דקשה להרמב"ם דמיירי בנ"ח מה ענין דביתהו להדלקה אבל למש"כ דעד שיאותו לאורו י"ל דרב יוסף הי' סגי נהור ואין נהנה לאורו לכן הדליקה דביתהו (וכ"ה במ"ב סי' תרע"ה סק"ט שסומא אשתו תדליק ואם הוא ידליק לא יברך) וצ"ע בכ"ז:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |