גליוני הש"ס/פסחים/ג/ב
לעולם ישנה כו' דרך קצרה. נ"ב ה"נ בכתב ראוי לקצר לשונו ולדקדק שלא לכתוב אפי' מלה אחת יתיר', עיין רש"י גיטין פ"ז ב' ד"ה וכך היו נקיי הדעת:
חד אמר מפני מה בוצרין בטהרה כו'. נ"ב עיין שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ע"ח:
אמר מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל. נ"ב כלשון זה גיטין נ"ח א', נזיר כ"ט ב':
בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול. נ"ב כלשון זה מגילה כ"ה ב':
ההוא ארמאה דהוי סליק כו'. נ"ב כזה זוהר משפטים עה"כ יראה כל זכורך וגו' דקכ"ד ע"א דפוס ווילנא:
קאכילנא משופרי שופרי. נ"ב כלשון זה חולין צ"ה א' וע"ע שם ל' ב' ונ"א ב' שקל משופרי שופרי:
א"ל זיל בדיק מאי דיניה אתא אשכחיה דנח נפשיה קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה כו'. נ"ב כזה בכתובות ק"ד א' במעט שינוי ע"ש:
א"ל שעורים נעשו יפות א"ל צא ובשר לסוסים ולחמורים. נ"ב כזה ב"ק י"ט ב' רש"י ד"ה ופרה דשעורים מאכל חמור וצע"ק מכתובות ס"ד ב' ע"ש וע"ע מ"ק כ"ח א' בי רבה נהמא דשערי לאינשי כו' ועיין תוס' מנחות ע"ב ב' ד"ה חטין ועיין ביצה י"ד ב' ועוד שם כ"ט א' ועיין רש"י כתובות ע"ז א' ד"ה אכסוהו שערי ועיין שו"ת הריב"ש סי' שע"ה וע"ע ריטב"א שעל הרי"ף נדרים דכ"ח ע"א (מדפי הרי"ף) דכ' אהך דעד הקציר עד שיתחיל העם לקצור קציר חטין אבל לא קציר שעורים דכיון דשעורים מאכל בהמה אין דעתו על אותו קציר ובאתרא דרובא דאינשי אכלי שעורים אפשר דמנינן לקציר שעורים עכ"ל ויל"ע קצת דגם כשרק מיעוט אוכלים שעורים נימא נמי דגם קציר שעורים בכלל לשונו ע' נדרים נ"ג א' לא צריכא דרובא מן חד מסתפקין כו' עש"ה ועיין עוד גיטין נ"ו א' ועיין שו"ת חות יאיר סי' קס"ח דצריך טעם למה תלתה תורה פדיון קרקע הקדש בשיעור זרע חומר שעורים דהוא מאכל בהמה ולא תלתהו בשיעור זרע מאכל אדם ע"ש וע"ע תוס' מנחות ס"ז ב' ד"ה כדי ורש"י שם ס"ט א' ד"ה בקר ובע"ז ס"ה א' השוכר את החמור כו' חמר מנית עליה שעורים ותבן כו':
אי נמי עדשים נעשו יפות. נ"ב עיין ירושלמי סנהדרין פרק ב' הלכה ה' ספק בזה אי עדשים עדיפי מפאת דהן מאכל אדם או שעורים עדיפי מפאת דחייבין בחלה ועומר בא מהן עש"ה:
תוד"ה מאליה כתבו י"ל שלא הי' כו' עד סוף הדיבור. נ"ב עיין שאילת יעב"ץ [ח"א] סי' קכ"ז ושו"ת חיים שאל [ח"א] סי' פ"ד ושו"ת חתם סופר חלק אורח חיים סי' קכ"ד ועיין צל"ח כאן ומ"ש על דבריו בלקח טוב כלל ו' אות ג' ד"ה המקום הי"א עש"ה ויל"ע עוד בתוס' חגיגה כ"ה א' ד"ה שרצועה דכ' אבל צ"ע איך עולין לרגל כו' ומאי קושיא דעלו שפיר והי' להם הזאת ג' וז' וע"כ דעתם דאין חיוב להקדים ז' ימים יותר מכפי מה שההליכה עצמה מצרכת זמן ודו"ק ומ"ש התוס' א"נ נציבין ח"ל הוא כו' ק' דעכ"פ הי' לו לעלות לא"י לעשות פסח, עיין סנהדרין י"א א' ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ע"ש ברש"י שנעקרו לעשות פסחיהם ומשמע דהוא חיוב מדינא מדמעברין השנה עליו ואולם לכאורה אדרבה מדאין מעברין על אותם שלא עקרו ממקומן משמע דאין חיוב שיעקרו ורק באותם שעקרו חיישי' לטורח הדרך שלהם שלא יהי' בחנם ובעניין ראיי' דאין חיוב לעלות מח"ל לראיי', עיין ירושלמי הוריות פ"א ה"ב בסופו לראיי' הילכו מלבוא חמת כו':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |