גליוני הש"ס/סוכה/ל/א
גליוני הש"ס 
סוכה ל א
משום דה"ל מהב"ע. נ"ב עיין חידוש בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרל"ג בשם הכפתור ופרח שאם הי' דקל בירושלים לולבו פסול למצוה דה"ל מהב"ע לפי שאין עושין גנות ופרדסים בירושלים ואין מקיימין בה אילנות וכעניין שאמרו הרי שגזל סאה אין זה מברך אלא מנאץ ע"ש וצע"ק דכיון דהאיסור רק מפאת המקום לא הי' לו להחשב מהב"ע כמו איסור זמניי דלא חשוב מהב"ע כמבואר בראשונים לעניין לולב המובא מחוץ לתחום ומוכרח מגמ' לקמן ל"ג ב' ואין ממעטין ביו"ט הא עבר וליקטן כשר ולא פסלינן ליה משום מהב"ע ואולי כוונתו רק לעניין הברכה דהזכרת ש"ש חמור טפי וכתוס' כאן ד"ה הא קניי' בייאוש ועיין מה שאכתוב בזה לקמן ולפי"ז גם הך דעבר וליקטן כשר מ"מ אין לברך עליו וצ"ע דהסתימות לא משמע הכי והנה מה שהקשו תוס' כאן דל"ל לכם למעט גזול ת"ל דה"ל מהב"ע והאחרונים מתרצים דנ"מ לגזל עכו"ם למ"ד דמותר ומ"מ לכם לא הוי כמבואר ביראים מצאתי בשו"ת גאונים בתראי בסי' א' בתשובה האחרונה שם בשם הראבי' וז"ל ושמא מפני שדומה לגזל ואמרי' בירושלמי דפסחים ודחלה דמצה גזולה אסור לברך עליה ניחא ליה לשנויי שקנו מתגרי עכו"ם ולא שיצאו ממה שמצאו בעליית האמוראים ואע"ג דכתי' ואכלת את כל העמים מצה שאני עכ"ל ומשמע כוונתו לפסולא דמהב"ע [לא לפסולא דמצתכם מדאמר מפני שדומה לגזל וכן אסור לברך דהכוונה על בוצע ברך נאץ ד' דהיינו פסולא דמהב"ע] דאפי' למ"ד דגזל עכו"ם מותר מואכלת וגו' מ"מ הוא דבר מגונה מיהת ולמצוה מיהת לא חזי דלגבי מצוה ה"ל עביר' וחשוב מהב"ע ומעין דוגמא סברת הר"ן פ' גיה"נ דאע"ג דמותר לבטל איסור לכתחלה מה"ת מ"מ חשוב זרוע בשילה חידוש במה שציותה תורה לבטל ע"ש והיינו דהוא מה"ת ג"כ פועל מגונה מיהת לעניין זה לשלא תצוה התורה לעשותו ועיין לקח טוב כלל ח' אות י"ב שהבאתי שם דוגמאות לזה וע"ע רש"י סוטה כ"ג ב' ד"ה ולא נוטלות כתובה דמתבאר משם דאפי' למ"ד דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה מ"מ מצות יבום אין עליו עוד דמצי למימר לא בעינא למינסב אשה זונה עש"ה וכזה גם כאן אע"ג דהגזל מותר מ"מ לא נוה התורה עליו ואילו אינו משיג מצה אחרת רק לגזול מעכו"ם אין מחויב דאין התורה מצוה זה ולכן גם אם גוזל אין זה כמצותן ואינו יוצא דזהו כל פסולא דמהב"ע מקרא דאלה המצוות דאם אינן כמצוותן אינן מצוות כמבואר בירושלמי בהאורג וה"נ לא הוי כמצותן דלצאת דרך זה לגזול לעכו"ם לא ציותה תורה ודו"ק ועי"ל בכוונת הראבי' דכיון דגזל עכו"ם נמי גזל הוא והותר רק מקרא דואכלת את כל העמים א"כ רק לאכילת הדיוט מותר אבל לאכילה דמצוה לא הותר כלל והוא דוגמת הך דחולין צ' ב' מי כתי' על כן לא יאכל המזבח דקרא דעל כן לא יאכלו בנ"י את גיה"נ אוסר רק אכילת הדיוט אבל לא אכילת גבוה ודכוותה כאן להיפוך קרא דואכלת מתיר רק אכילת הדיוט אבל לא אכילת מצוה דכביכול כאכילת גבוה דמיא ועיין ברכות י"א א' דבשבתך הכוונה רק בשבת דידך ולא בשבת דמצוה ועמש"ש על הגליון דמיונות רבות לזה וה"נ ואכלת הכוונה רק אכילה דילך לא אכילה דמצוה ודו"ק היטיב:
מתוך שיוצא בשאול כו'. נ"ב מ"ש הפנ"י דכיון דהי' יכול לכוון לקחתו בתורת שאלה ואפשר למצוה בלי עביר' לא חשיב מהב"ע והאחרונים עוררו ע"ז דשואל שלא מדעת נקרא ג"כ גזלו, עיין שו"ת מהרי"ל סי' קצ"ח ועיין רוקח סי' רי"ט פסק להלכה כשמואל דכאן ע"ש:
כי זבניתו כו'. נ"ב עיין מהרי"ו סי' קצ"ג מש"ש מהר"ר אנשי"ל ממרפורק ז"ל נסתפק כיון דמרור איתקש למצה וגזול פסול כו' עד מש"ה הוי כקרקע ע"ש שדבריו צריכים ביאור:
סתם עכו"ם גזלני ארעתא נינהו. נ"ב דוגמתו ב"ב מ"ה א' דסתם עכו"ם אנס הוא:
רש"י ד"ה מאי טעמא כ' ושמא כו'. נ"ב עיין שו"ת הריב"ש סי' רע"ג ושו"ת גאונים בתראי סי' כ"ד:
תוד"ה הא כ' שאני ברכה כו'. נ"ב עיין אתוון דאוריתא כלל י' מה שהבאתי מברכות נ"ג א' וי"ל ג"כ דברכה דהיא הזכרת ש"ש שאני ויש לדון מזה לעניין אתרוגים המורכבים דעכ"פ לברכה אינם ראוים הואיל ונעבדה בם עביר' ועיין שו"ת הלכות קטנות [ח"א] סי' ס' ועיין שאילת יעב"ץ [ח"א] סי' ס"ג:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |